דוד רוזלס נ. בנק מזרחי טפחות

3 1 בבית המשפט העליון ע"א 5494/20 לפני: כבוד הרשמת דר להב המערער: דוד רוזלס נ ג ד המשיבים: 1. בנק מזרחי טפחות 2. יהודה ואווה רוזנברג סיווג הליך פסק-דין 1. המשיב 1, בנק מזרחי טפחות בע"מ, הגיש נגד המערער ונגד המשיבים 3-2 תביעה על סך של 769,063 ש"ח. בית משפט השלום בתל אביב-יפו קיבל את התביעה בפסק דין מיום 1.10.2017 (ת"א 53369-10-13). המערער וכן המשיבים 3-2 הגישו ערעורים לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ע"א 52389-11-17 וע"א 65602-12-17, בהתאמה). שמיעת הערעורים נקבעה ליום 30.12.2019, אולם ימים ספורים לפני כן הגיש המערער בקשה לדחיית מועד הדיון. הבקשה נדחתה. יום לפני מועד הדיון הגיש המערער בקשה נוספת לדחיית מועד הדיון, שאף היא נדחתה. בבוקר הדיון הגיש המערער בקשה שלישית לדחיית הדיון ולחילופין לשחרורו מהתייצבות. בית המשפט המחוזי דחה, במעמד הדיון, את הבקשה לדחיית המועד ודחה את ערעורו של המערער, בהיעדר התייצבות (להלן: פסק הדין). המערער הגיש בקשה לביטול פסק הדין, אשר נדחתה ביום 5.7.2020 (להלן: ההחלטה בבקשה לביטול). על כך הערעור דנן. 2. ביום 22.11.2020, במסגרת החלטתי בבקשת המערער לפטור אותו מהפקדת עירבון, הוריתי למערער לנמק מדוע הוגש ההליך כערעור בזכות, בעוד שמדובר בהליך ערעורי שעניינו החלטה בבקשה לביטול פסק דין של בית המשפט המחוזי בערעור על פסק דין של בית משפט השלום. בהתאם, הוגשו עמדות הצדדים בסוגיה זו. המערער סבור כי פתיחת ההליך כערעור בזכות היא "הדבר ההגיוני והנכון לעשותו", שכן בקשת רשות ערעור אמורה לצלוח את מבחני "הגלגול השלישי" ואילו כאן יידרש בית המשפט לדון בעובדות שביסוד הבקשה לביטול פסק דין, שלא התבררו עד כה בשום ערכאה. עוד טוען המערער, כי הערעור הוגש בתוך המועד להגשת בקשת רשות ערעור. המשיב 1 סבור כי הערעור הוא למעשה "גלגול רביעי" על פסק הדין שניתן בבית משפט השלום, וכי סיווגו הנכון של ההליך הוא בקשת רשות ערעור. כמו כן, המשיב 1 מתנגד (מראש) להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור. המשיבים 3-2 אף הם סבורים כי ההליך הנכון הוא בקשת רשות ערעור, שכן מדובר בערעור על החלטה אחרת של בית המשפט המחוזי בערעור על פסק דין של בית משפט השלום. מאחר שרשות ערעור לא התבקשה וממילא לא ניתנה, סבורים המשיבים 3-2 כי דין הערעור להידחות על הסף. עוד מוסיפים המשיבים 3-2 כי המועד להגשת בקשת רשות ערעור חלף, גם נכון למועד הגשת הערעור, ולכן אין מקום להמיר את הודעת הערעור בבקשת רשות ערעור או ליתן הארכת מועד לכך. 3. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, סבורני כי ההליך הנכון הוא בקשת רשות ערעור, ולא ערעור בזכות. זאת, מכל אחד מהטעמים שלהלן ומהצטברותם. סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 קובע כי "החלטה אחרת של בית משפט מחוזי בענין אזרחי, ופסק דין של בית משפט מחוזי בערעור, ניתנים לערעור לפני בית המשפט העליון, אם ניתנה רשות לכך...". היינו, גם אם היה בוחר המערער לערער על פסק הדין מיום 30.12.2019, שהוא "פסק דין של בית משפט מחוזי בערעור", הדרך הנכונה לעשות כן הייתה באמצעות בקשת רשות ערעור. קל וחומר, כאשר הערעור מופנה כנגד ההחלטה המאוחרת לפסק הדין, ההחלטה בבקשה לביטול. זה מכבר נפסק, כי החלטה הדוחה בקשה לביטול פסק דין היא "החלטה אחרת" ולכן יש לבקש רשות ערעור על ההחלטה (רע"א 2072/99 נחום נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (25.7.1999); ע"א 3725/08 חזן נ' חזן (3.2.2011)). מכאן, שבין אם מדובר בהליך ערעורי המופנה כנגד פסק הדין ובין אם מדובר בהליך ערעורי המופנה כנגד ההחלטה בבקשה לביטול, היה על המערער לפעול בדרך של הגשת בקשת רשות ערעור. 4. כידוע, לפי תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות), לא ניתן להפוך הודעת ערעור לבקשת רשות ערעור (בניגוד ל"כיוון ההפוך", ראו: תקנה 410א לתקנות). יצוין, כאמור, כי המערער טוען שהערעור הוגש בתוך המועד להגשת בקשת רשות ערעור ואילו המשיבים 3-2 טוענים שלא כך. מעיון ב"נט-המשפט" עולה כי בא כוח המערער צפה בהחלטה בבקשה לביטול ביום הינתנה, 5.7.2020, ואילו הערעור הוגש ביום 5.8.2020, 31 ימים לאחר מכן, בעוד שלפי תקנה 399 לתקנות, המועד להגשת בקשת רשות ערעור הוא תוך 30 ימים מיום שניתנה. לפיכך, נדרשת הארכת המועד שנקבע בחיקוק לצורך הגשתה של בקשת רשות ערעור. מכיוון שלא הוגשה בקשה להארכת מועד כאמור, לא ראיתי מקום להכריע בסוגיה זו. המערער רשאי, כמובן, להגיש בקשה להארכת מועד אשר תידון בהתאם לאמות המידה הנהוגות בעניין זה. דין הערעור להימחק על הסף, אפוא. המערער יישא בהוצאות המשיבים בסך 1,000 ש"ח – 500 ש"ח לטובת המשיב 1 ו-500 ש"ח לטובת המשיבים 3-2. ניתנה היום, ‏י"ח בשבט התשפ"א (‏31.1.2021). דר להב ר ש מ ת _________________________ 20054940_H05.docx כש מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1