פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 5489/19
לפני:
כבוד השופט נ' הנדל
כבוד השופט ד' מינץ
כבוד השופטת י' וילנר
העותר:
פלוני
נ ג ד
המשיב:
הנהלת בתי משפט
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותר:
בעצמו
פסק-דין
השופט נ' הנדל:
מונחת לפנינו עתירה ל"צווים על תנאי – טרם הגשת עתירה מלאה (במעמד צד אחד)". הסעדים המרכזיים שביקש העותר הם צו ביניים נגד המשיבה – הנהלת בתי המשפט – "למלא לאלתר אחר תקנות הנגישות לשירות", וכן לתת צו על תנאי "להתליית הליך הוצל"פ עד להנגשה מלאה". פרטיו המדויקים של ההליך בלשכת ההוצאה לפועל לא הובאו. באופן כללי טוען העותר כי המשיבה אינה מקיימת את הוראות חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות, התשנ"ח-1998 (החוק) ותקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות (התאמות נגישות לשירות), התשע"ג-2013 (התקנות), באופן שפוגע בו קשות ומונע ממנו למצות את זכויותיו בערכאות. מן העתירה ניתן ללמוד שהעותר סבור שסדרי הדין בכללותם מקשים עליו לקבל את יומו בבית המשפט. באופן דומה, הוא סבור שאין באפשרותו לעמוד בדרישה להציג בכתבי הטענות פרטים קונקרטיים. כך, למשל, נטען כי קשה לו לטפל בענייניו בכל מקרה לגופו בשל מוגבלותו, וכי אין בידו לנהל בכל הליך והליך מאבק ארוך ומתיש בעניין ההנגשה.
העותר הגיש בעבר עתירה דומה שנדחתה, בין היתר מהנימוקים הבאים: "עתירת העותר, בדרך בה נוסחה, היא עתירה כוללנית למדי, וחשוב מכך – התשתית העובדתית המונחת בבסיסה אינה מאפשרת להיענות לסעדים המבוקשים בגדרה, ופגמים אלו מצדיקים את דחייתה. בעתירה כרך העותר עניינים שונים שאין לבררם בהליך אחד, ושכל אחד מהם מעלה סוגיות ייחודיות, גם אם קיים מכנה משותף לכולם – סוגיית ההנגשה לאנשים עם מוגבלויות. זאת לא ניתן לעשות ואין מקום להידרש לעתירה שנכרכו בה יחד עניינים שונים" (בג"ץ 6793/16 פלוני נ' הנהלת בתי המשפט, פסקה 4 (15.9.2016)). בדומה, גם בעניינו העתירה שהוגשה היא כוללנית. היא אינה כוללת פרטים קונקרטיים של הליכים משפטיים או פרטי מקרים קונקרטיים שבהם ביקש לפעול לפי הוראות החוק או התקנות, ובקשתו סורבה. אף אין תשתית נוספת שניתן ללמוד ממנה על פרטי מקרה קונקרטי שניתן לדון בו לגופו. העותר תיאר אמנם מספר "מקרים" שבהם חלו – לטענתו – תקלות טכניות שונות שפגעו באפשרותו לנהל את ההליך כראוי, אך פרטי הליכים אלה לא הוצגו ולא צורפה כל תשתית המאפשרת להתייחס אליהם. מכיוון שלא הוצג מקרה פרטני, אין מקום למתן צו כוללני המורה על סעדים כלליים שונים כגון "הנגשה מתאימה לאחר התייעצות" עם העותר, וממילא חובה על המשיבה לפעול לפי החוק והתקנות גם ללא הוראה של בית משפט.
ער אני לטענת העותר שעצם הדרישה לפרט מקרים קונקרטיים חוסמת את דרכו בערכאות שונות. ברם, אין בחוק או בתקנות בסיס ל"הנגשה" בדמות ויתור על הדרישה להציג תשתית עובדתית קונקרטית, ולו מינימאלית. הדין לא נועד לאפשר את ביטולם של סדרי הדין כולם ולהתעלם מעילות סף משפטיות באופן גורף. זאת ועוד, התקנות קובעות במפורש כי ההליך שיש לנקוט ביחס לטענות העותר הקונקרטיות, ככל שיש לו כאלה, הוא בערכאה שבו מתנהל ההליך הקונקרטי: "הבקשה תוגש לפי סדרי הדיון הנוהגים בערכאה... נדחתה בקשתו של המבקש, וקיימת אפשרות להגיש ערר או ערעור לפי סדרי הדיון הנוהגים בערכאה, רשאי הוא לערור או לערער על ההחלטה, לפי סדרי הדיון הנוהגים" (תקנה 47(ג)(3) לתקנות). כך, למשל, ככל שיש לעותר טענה קונקרטית בעניין דחיית בקשת נגישות במסגרת הליך הוצאה לפועל, עליו לפעול לפי סדרי הדין המתאימים להליכי הוצאה לפועל.
בעתירה נטענו גם טענות כנגד גופים נוספים, כגון עיריית ירושלים או בנק דיסקונט, אך גופים אלה לא צורפו כמשיבים, וממילא גם בעניינם תיאור העובדות הוא כוללני.
סוף דבר, ועם כל ההבנה למצבו של העותר – העתירה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.
ניתן היום, ו' בחשון התש"ף (4.11.2019).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
_________________________
19054890_Z01.docx מא
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il