פלוני נ. פלוני

פסק-דין בתיק בג"ץ 5488/18 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5488/18 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט מ' מזוז כבוד השופטת י' וילנר העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. פלונית 2. בית הדין הרבני האזורי בתל אביב 3. בית הדין הרבני הגדול בירושלים עתירה למתן צו על תנאי ובקשה לצו ביניים בשם העותר: עו"ד אברהם גפן פסק-דין השופטת י' וילנר: 1. עתירה זו מופנית נגד פסקי הדין של בית הדין הרבני האזורי בתל-אביב ובית הדין הרבני הגדול, בגדרם נקבע כי לעותר אין זכויות בדירת המשיבה 1 הנמצאת ברמת-גן (להלן: המשיבה ו-הדירה, בהתאמה). 2. העותר והמשיבה התגרשו ביום 19.9.2016 לאחר כ-16 שנות נישואין, לשניים אין ילדים משותפים. במשך שנות נישואיהם התגוררו הצדדים בדירה הרשומה על שם העותרת בלבד. 3. במסגרת הליך הגירושין, תבע העותר זכויות בדירה וטען כי הצדדים חיו בה בכוונת שיתוף. העותר הוסיף כי הוא השקיע מכספו בהשבחת הדירה ובתחזוקתה, וכי זכויותיו בה נובעות גם מהסכם משנת 2010 שנחתם בין הצדדים, בגדרו הוסכם כי העותר ימשיך להתגורר בדירה, לאחר פטירתה של המשיבה, עד יומו האחרון (להלן: ההסכם), כלהלן: "מוסכם בין הצדדים כי [העותר] ימשיך להתגורר בדירה ... עד לאחר פטירתה של [המשיבה], ועד יומו האחרון הוא יהיה במעמד של בר רשות ללא תמורה ולא יהיו לו כל זכויות דייר ו/או חזקה מכל סוג ומין כל שהוא וכי אין לו זכות/רשות להרשות למישהו אחר מלבדו לגור בדירה אף לא מגורים ארעיים. לאחר פטירתו של [העותר] תועבר הדירה הנ"ל לרשות ילדיה של [המשיבה] ... באם [העותר] יעבור מן העולם לפני [המשיבה], אזי הדירה הנ"ל תישאר בבעלותה הבלעדית של [המשיבה] ואיש מבני משפחתו המקורבים לו לא יהיה זכאי לכל זכויות או חלק בדירה זו ולא יהיו כל טענות או תביעות בקשר לכך ..." 4. בית הדין האזורי דחה את תביעת העותר וקבע כי מעיון בהסכם עולה במפורש שלמשיבה לא הייתה כוונה לשיתוף ספציפי בדירה, אלא למתן מעמד של בר רשות בלבד לעותר, ללא כל זכויות או חזקה בה. 5. העותר הגיש ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לבית הדין הגדול, וערעורו נדחה. בית הדין הגדול סמך ידיו על נימוקי בית הדין האזורי וציין כי ההסכם לא אושר בערכאה שיפוטית, ומשכך אין לו תוקף מחייב. עוד נקבע כי אף אם היה מחייב, ההסכם "צופה פני פטירה ואינו צופה פני גירושין", וכי אין בו כל התייחסות לזכויות העותר בדירה במקרה של גירושין. 6. בעתירתו חוזר העותר על הטענות שטען בבתי הדין הרבניים, ובעיקר על טענתו לפיה הסכמת המשיבה לכך שהוא יתגורר כל ימי חייו בדירה היא ההוכחה הניצחת לכך שהייתה כוונת שיתוף ספציפית בין הצדדים ביחס לדירה. 7. דין העתירה להידחות על הסף, באשר היא אינה נכנסת לגדר המקרים החריגים בהם יתערב בית משפט זה בהחלטות בתי הדין הרבניים (ראו לדוגמא: בג"ץ 4639/18 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פסקה 5 והאסמכתאות שם (17.6.2018)). טענותיו של העותר הן טענות ערעוריות במהותן הנטועות כולן בעניינם הפרטני של הצדדים, וכבר נפסק לא אחת כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על פסיקותיו של בתי הדין הרבניים (בג"ץ 3394/18 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פסקה 6 (2.5.2018)). טענות העותר נדונו על-ידי שתי ערכאות שיפוטיות, ולא מצאתי עילה להתערבות בפסקי הדין המנומקים שיצאו תחת ידיהן. סוף דבר: העתירה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ז' באב התשע"ח (‏19.7.2018). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 18054880_R01.doc אש מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, supreme.court.gov.il