צנדריקה בן פרמר נ. משרד הפנים

פסק-דין בתיק בר"ם 5487/12 בבית המשפט העליון בר"ם 5487/12 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן המבקשים: 1. צנדריקה בן פרמר 2. פלוני 3. קברום צגאיי נ ג ד המשיב: משרד הפנים בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים מרכז (כב' השופט א' יעקב) מיום 12.7.2012 בעת"מ 023491-07-12; בקשה לסעד זמני בשם המבקשים: עו"ד גיא ברנד בשם המשיב: עו"ד מיטל בוכמן-שינדל פסק-דין 1. המבקש 3 (להלן: המבקש) הוא אזרח אריתריאי שנכנס לישראל שלא כדין דרך גבול מצרים ביום 12.2.2008, השוהה בישראל מכוח מדיניות אי ההרחקה הזמנית הנוהגת כיום כלפי אזרחי מדינה זו, ומחזיק ברישיון ישיבה בישראל לפי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: חוק הכניסה לישראל). המבקשת 1 (להלן: המבקשת) היא אזרחית הודית, שנכנסה לישראל ביום 2.6.2002 באשרת עבודה מסוג ב/1 לתחום הסיעוד. רישיון הישיבה שלה פג ביום 18.2.2010 בגין סיום העסקתה. בקשה למקלט מדיני שהגישה המבקשת נדחתה ביום 23.1.2011, לאחר שנקבע כי היא אינה עונה על הקריטריונים הקבועים באמנה הבינלאומית בדבר מעמדם של פליטים משנת 1951 (להלן: אמנת הפליטים)), שכן בקשתה נובעת מטעמים כלכליים בלבד. המבקשת המשיכה לשהות בישראל שלא כדין. לפי הנטען בבקשה, המבקש והמבקשת נישאו בחודש יוני 2011 בכנסייה אריתריאית בתל-אביב, וביום 12.8.2011 נולד בנם המשותף, המבקש 2 (להלן: הבן). ביום 11.7.2012 נעצרו המבקשת והבן בגין שהייה שלא כדין בישראל. בשימוע שנערך למבקשת על-ידי ממונה ביקורת גבולות, מסרה היא כי היא מודעת לכך שרישיון הישיבה שלה בישראל פג, אלא שבן זוגה – המבקש – הוא אזרח אריתריאי, ואין ברצונם לעזוב את ישראל להודו. 2. ביום 12.7.2012 הגישו המבקשים עתירה מינהלית נגד ההחלטה לגרש את המבקשת ובנה, ובצידה בקשה לצו ביניים. בית המשפט לעניינים מינהליים מרכז (כב' השופט א' יעקב) דחה את הבקשה, בקובעו כי המבקשת ובנה לא הגישו כל בקשה להשוואת מעמדם למעמדו של המבקש, ואילו המבקש 3 יוכל להצטרף לבני משפחתו – המבקשים 2-1 – בהודו. המבקשים הגישו בקשה נוספת, ובה נטען כי אין בנמצא נוהל המאפשר הגשת בקשה להשוואת מעמד עבור בני משפחותיהם של פרטים הנהנים ממדיניות אי-ההרחקה ומחזיקים ברישיון שהייה לפי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל, ולכן אין לדחות את הבקשה מטעם זה. בית המשפט לעניינים מינהליים שב ודחה את הבקשה, בציינו כי המבקשים אף לא ניסו לפנות למשיב בבקשה להשוואת המעמד. עוד דחה בית המשפט את הסתמכותם של המבקשים על סעד זמני שנתן בית משפט זה במסגרת עע"ם 8908/11 אספו נ' משרד הפנים (לא פורסם, 17.7.2012) (להלן: עניין אספו), שכן נכון למועד ההחלטה טרם ניתן בו פסק-דין. 3. מכאן הבקשה שלפניי. המבקשים טוענים כי שגה בית המשפט בדחותו את הבקשות לצו ביניים, שכן לא היה ניתן באופן מעשי לפנות אל המשיב בבקשה להשוואת מעמדם של המבקשת ובנה לזה של המבקש, בהיעדר נוהל מתאים. לדבריהם, בית המשפט קמא התעלם מהפגיעה הקשה שעלולה להיגרם למבקשים, בכך שמשפחתם תיקרע. עוד נסמכו המבקשים על צו הביניים שניתן במסגרת עניין אספו, שבו נידונה זכותם של אזרחי אריתריאה לאיחוד משפחות. עוד נטען כי המבקשת הוחתמה – בניגוד לרצונה – על מסמך המאפשר הרחקתה תוך 72 שעות. 4. המשיב מתנגד לבקשה. לדבריו, סיכויי העתירה אינם גבוהים, שכן המבקשים מעולם לא הגישה כל בקשה לאיחוד משפחות, וממילא עובדת היותה של המבקשת בת-זוג של אזרח אריתריאי אינה מקימה לשניים זכות למימוש חיי המשפחה דווקא בישראל. לעניין זה מפנה המשיב לפסק הדין שניתן אך אתמול בעניין אספו. המשיב מוסיף כי שיקולי מאזן הנוחות אינם תומכים בבקשה לצו ביניים, שכן הרחקת המבקשת לארץ מוצאה לא תיצור מצב בלתי הפיך. ככל שעתירת המבקשים תתקבל, תוכל המבקשת – שאינה טוענת כי נשקף סיכון לשלומה בהודו – לחזור לישראל. עוד נטען כי מהקונסוליה ההודית נמסר למשיב כי המבקש יכול להגיש בקשה לוויזה ולהצטרף אל המבקשת ובנם. 5. אקדים ואומר כי החלטתי לדון בבקשה כבערעור שהוגש לפי רשות שניתנה. כידוע, על בית המשפט הדן בבקשה לצו ביניים לבחון שני שיקולים: סיכויי העתירה להתקבל ו"מאזן הנוחות" (ראו למשל בר"ם 8601/10 ק.מ.מ מפעלי מחזור בע"מ נ' עיריית תל אביב (לא פורסם, 20.12.2010)). האיזון בין שני שיקולים אלה נעשה במסגרת "מקבילית כוחות", שמשמעותה היא כי ככל שסיכויי העתירה גבוהים כך, ניתן למעט בדרישת מאזן הנוחות ולהיפך (ראו: בר"ם 2874/11 אנגלסמן נ' משרד האוצר (לא פורסם, 27.6.2011). עם זאת, אבן הבוחן המרכזית בהכרעה המתייחסת לסעד זמני היא שיקול "מאזן הנוחות" (ראו: בר"ם 5338/10 מנרב נ' החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ (לא פורסם, 9.8.2010)). 6. אינני רואה בשלב מקדמי זה לנקוט עמדה בשאלת סיכויי העתירה, ואבסס את החלטתי על שיקולי מאזן הנוחות בלבד. אבקש להבהיר, נוכח הפרשנות שמבקש המשיב לתת לפסק-דיננו בעניין אספו (סעיף 19 לתגובת המשיב), כי בעניין אספו פתח בית המשפט לעניינים מינהליים בפני בן הזוג האריתריאי, השוהה בארץ שנים מספר, את האפשרות להגיש בקשה פרטנית למקלט שתיבדק לגופה (על אף שככלל לא נבחנות בקשות מקלט פרטניות של אזרחי מדינה זו בנקודת הזמן הנוכחית). לנתון זה היה משקל משמעותי בהכרעה באותו עניין ובתוצאה האופרטיבית של פסק הדין (לרבות ההחלטה בדבר אי-הרחקת בת הזוג הזרה עד להכרעה בבקשת המקלט הפרטנית של בן הזוג האריתריאי ובבקשה להשוואת מעמדה, ככל שתוגש) (שם, פסקה 18 לפסק-דיני). 7. לאחר שבחנתי את שיקולי מאזן הנוחות, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל. מעיון במערכת "נט-המשפט" עולה כי הדיון בעתירה הוקדם למועד קרוב ביותר (26.7.2012). בנסיבות אלו – ומבלי לנקוט עמדה בשאלת סיכויי העתירה – סבור אני כי יש לאפשר למבקשת ובנה להישאר בארץ ולהיות נוכחים בהליך המתנהל בעניינם, עד להכרעה בעתירתם. 8. בכל הנוגע לבקשת המבקשת לשחרר אותה ואת בנהּ הקטין ממשמורת, קבעתי בהחלטתי מיום 13.7.12 כי מבקשים אלה יובאו לפני בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין בהתאם להוראות חוק הכניסה לישראל, ובית הדין לביקורת משמורת יפעל כחכמתו. ניתן בזה צו ביניים האוסר על הרחקת המבקשים מהארץ עד למתן פסק דין בעתירה המנהלית. אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ח בתמוז התשע"ב (‏18.7.2012). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12054870_M03.doc יב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il