יחזקאל גרינבאום נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 5487/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5487/11 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערער: יחזקאל גרינבאום נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים צ' סגל, מ' דרורי ו-מ' י' הכהן), מיום 17.7.2011 שלא לפסול עצמו מלדון בתפ"ח 310/10 בשם המערער: עו"ד יפית וייסבוך פסק-דין לפניי ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים צ' סגל, מ' דרורי ומ' י' הכהן) מיום 17.7.2011, שלא לפסול עצמו מלדון בתפ"ח 310/10. 1. ביום 28.1.2010 הוגש נגד המערער כתב אישום המייחס לו עבירות של מעשה מגונה בקטין ושלושה מקרים של מעשה סדום בקטין. לאחר מכן תוקן כתב האישום, במסגרת הסדר טיעון שנערך בין הפרקליטות להגנה, והמערער הורשע ביום 9.6.2010 בעבירה של מעשה מגונה בקטין ובמקרה אחד של מעשה סדום בקטין, על סמך הודאתו בכתב האישום המתוקן. לאחר הרשעתו הופנה המערער לשירות המבחן לצורך הכנת תסקיר, וכן לבית-החולים באר יעקב לגיבוש הערכה בדבר מסוכנותו. חוות הדעת המקצועיות הללו הגיעו לידי בית המשפט באוגוסט 2010. 2. לקראת סוף שנת 2010 נמלט המערער מהארץ והדיון בעניינו הותלה. ב-12.4.2011 נעצר המערער בניו יורק והוסגר לישראל. הדיון בתיק חודש. ביני לביני החליף המערער את בא-כוחו, וב-31.5.2011 הגיש לבית המשפט בקשה, באמצעות באת-כוחו החדשה, לחזור בו מהודאתו. המערער טען בבקשה כי סנגורו הקודם הפעיל עליו לחצים כבדים להסכים להסדר הטיעון, וכי הודאתו לא ניתנה מרצון חופשי. בית המשפט ערך דיון ממושך בבקשה ביום ה-12.7.2011, במהלכו שמע את סנגורו הקודם של המערער ואת המערער עצמו, ולבסוף החליט, בהסכמת הצדדים, להיעתר לבקשה ולאפשר למערער לחזור בו מהודאתו. מיד לאחר מכן, פנתה באת-כוחו של המערער אל בית המשפט וביקשה ממנו לפסול את עצמו מלישב בדין. הסנגורית טענה כי חווֹת הדעת המקצועיות אליהן נחשף בית המשפט קבעו כי הנאשם מניפולטיבי, ובהתחשב בכך שהכרעת הדין עתידה להתבסס רובה ככולה על ממצאי מהימנות – חשיפה זו מקימה חשש ממשי למשוא פנים כלפי המערער. נוכח בקשת הפסלות, ביקשה באת-כוחה של המשיבה לחזור בה מהסכמתה לחזרת המערער מהודאתו, וטענה כי ההגנה הטעתה את בית המשפט ואת התביעה עת טענה לחזרה מהודאה בלבד והשתהתה בהעלאת בקשת הפסלות. אשר לבקשת הפסלות עצמה, באת-כוחה של המשיבה לא התנגדה לבקשה, והשאירה אותה לשיקול דעתו של בית המשפט. 3. ביום 17.7.2011 נתן בית המשפט את החלטתו המנומקת בבקשה. בהחלטתו זו דחה בית המשפט את טענת הפסלות, על סמך ההלכה הפסוקה לפיה חזרה מהודאה אינה מהווה עילת לפסלות המותב בפניו ניתנה אלא בנסיבות מיוחדות. בית המשפט ציין, כי אמנם, לפי חוות הדעת, התרשמותם של שירות המבחן והמרכז להערכת מסוכנות היא כי לנאשם ישנם קווי אופי מניפולטיביים, אולם אין בדברים אלה כדי לנעול את דעתו של בית המשפט באופן המצדיק את פסילתו. בית המשפט קבע כי "בסופו של יום מדובר אך בחוות דעת, ועם כל הכבוד לשירות המבחן ולמרכז להערכת מסוכנות, כמו גם לרמתם המקצועית, אין בהתרשמותם כדי להשליך על הממצאים בדבר מהימנותו של הנאשם, שבסופו של יום ייקבעו על-ידי בית המשפט לאחר פרשת ההוכחות וההליך שינוהל, ועל יסוד התרשמות ישירה ובלתי אמצעית מהנאשם עצמו." בית המשפט הוסיף וציין כי חזרה של נאשמים מהודיה הינה דבר שבשגרה, ופסילת שופט במצב כזה עשויה לשמש בסיס למניפולציות פסולות. 4. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי. בערעור טוענת באת-כוח המערער כי חוות הדעת המקצועיות שהונחו בפני בית המשפט יצרו "מסה קריטית" של ראיות בלתי קבילות, המגבשת חשש ממשי למשוא פנים. עוד נטען כי הדיון שקוים בבקשה לחזרה מהודאה מהווה אף הוא עילה לפסלות ההרכב; זאת, נוכח התנהלותו של בית המשפט, שהמליץ למערער לשקול חזרה מהבקשה ומאוחר יותר שאל את המערער לגרסתו למעשים. התנהלות זו מעידה, לדעת באת-כוח המערער, על גיבוש עמדה ברורה שאינה ניתנת לשינוי בעניינו. אמנם, באת-כוחו של המערער מודה כי לא כל בקשה לחזרה מהודאה מצדיקה את פסילת המותב, אולם לשיטתה מתקיים בענייננו צירוף נסיבות חריג, המחייב את הפסילה. את טיעוניה תומכת היא בעיקר בע"פ 6751/98 חנוך חן נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(4) 874 (1998) (להלן: עניין חן) ובע"פ 5622/03 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(4) 145 (2004) (להלן: עניין פלוני). 5. לאחר שעיינתי בערעור על כל נספחיו, ובכלל זאת בחוות הדעת המקצועיות שהונחו בפני בית משפט קמא, לא ראיתי לקבל את הערעור. הלכה פסוקה היא שככלל, חזרה מהודאה אינה פוסלת את השופט אשר בפניו ניתנה ההודאה, אלא אם מתקיימות נסיבות חריגות ומיוחדות המצדיקות פסילה כאמור (ע"פ 4020/94 דורפמן נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(4) 768 (1994); ע"פ 1650/97 אהרון בגלמן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 20.3.97); ע"פ 10089/05 שמואל אביעד נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 27.11.2005); ע"פ 1992/08 אמג'ד דענא נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.5.2008) (להלן: פרשת דענא)). בחינה זו נעשית בכל מקרה ומקרה באופן פרטני ועל פי נסיבותיו שלו. הנסיבות במקרה זה אינן חריגות באופן המצדיק את פסילת בית המשפט, ואף לא ניתן לקבוע כי הונחה בפני בית המשפט מסה קריטית של ראיות בלתי קבילות, המונעת ממנו להכריע בתיק שלפניו באופן מקצועי ונטול משוא פנים. רק אחת מחוות הדעת המקצועיות שהוכנו בעניינו של המערער קבעה כי המערער מניפולטיבי, וקביעה זו נלמדה, כך נראה, מהניגוד שבין הודאתו של המערער בבית המשפט לחוסר נכונותו להודות במעשים בפני הגורם המאבחן. משהותר למערער לחזור בו מהודאתו, באישורו ובהחלטתו של בית המשפט, ממילא ברור כי אין בקביעה זו כדי להשפיע על בית המשפט וכי הנדבך המרכזי עליו היא נשענת – נשמט. באת-כוח המערער ביקשה ללמוד לענייננו מעניין חן, בו התקבל ערעור הפסלות לאחר שבית המשפט נחשף לחוות דעת פסיכיאטרית שקבעה כי המערער הינו שקרן פתולוגי הלוקה בהפרעת אישיות אנטיסוציאלית, וכי שמו פורסם בקשר למעשי מרמה רבים. בפסק דינו בערעור קבע הנשיא א' ברק כי שלושה גורמים מצטברים חברו לקבלת הערעור: ראשית, המידע אליו נחשף בית המשפט מקורו בחוות דעת מקצועית ולא בשמועה סתם. שנית, ההליך יוכרע על בסיס הכרעה בין הגרסאות העובדתיות הנוגדות ועל בסיסן בלבד; שלישית, ההליך נושא הערעור הינו מצומצם בהיקפו ושמיעתו מחדש אינה אמורה לגרום לעיכוב ניכר בדיון. מצבור התנאים האמורים אינו מתקיים בענייננו. אכן, המידע אליו נחשף בית המשפט מקורו בחוות דעת מקצועית, אולם אין הוא דומה במשמעותו, באופיו ובחומרתו לקביעות האישיותיות אליהן נחשף בית המשפט בעניין חן. אף על פי מכלול הנסיבות הכרוכות בתיק אין עניינו של המערער דומה לעניין חן. גם פסק הדין שניתן בעניין פלוני אין ביכולתו לסייע למערער. אמנם, בעניין זה ציין בית המשפט בשולי דבריו, לאחר שהתיר למערער לחזור בו מהודאתו, כי מן הראוי שהדיון בפרשה יחזור למותב אחר מזה שדן בתיק (שם, בפסקה 11). אולם דברים אלה נאמרו כאמרת אגב, שלא במסגרת דיון בטענת פסלות, ובנסיבות בהן המותב שדן בתיק דחה שתי בקשות קודמות של המערער לחזרה מהודאתו, ולאחר מכן חרץ את דינו. ההלכה המושרשת שנקבעה על-ידי בית משפט זה אינה רואה, כאמור, עילה לפסלות שופט בעצם החזרה של נאשם מהודאתו, אלא בנסיבות מיוחדות וחריגות (וראו במיוחד את פרשת דענא). נסיבות אלה לא התקיימו במקרה דנן. 6. לסיום, בחנתי גם את טענת באת-כוח המערער לפיה התנהלותו של בית המשפט בדיון ביום ה-12.7.2011 מקימה עילת פסלות, אך לא מצאתי כי יש לה יסוד. בקשה לחזרה מהודאה הינה בקשה שעל בית המשפט להיעתר לה, נוכח הוראת סעיף 153 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, רק "מנימוקים מיוחדים שירשמו". בפסיקה נקבע כי היתר כאמור יהא מוצדק רק בנסיבות חריגות, ולכל הפחות צריך הנאשם להראות טעם ענייני וכן לבקשתו (ע"פ 945/98 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(2) 572, 579 (1987); ע"פ 3754/91 מדינת ישראל נ' סמחאת, פ"ד מה(5) 798, 801-802 (1991)). משכך, חייב בית המשפט לערוך דיון מעמיק בבקשה לחזרה מהודאה ולברר את טעמיה ואת כנותה. לא מצאתי כי בירורו זה של בית המשפט הקים חשש למשוא פנים בעניינו של המערער. בשל כל הנימוקים לעיל, הערעור נדחה. ניתן היום, ט"ז באב התשע"א (16.8.2011). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11054870_N01.doc דז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il