יוסף קובוס נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 5487/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5487/10 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערער: יוסף קובוס נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטתו של בית המשפט לתעבורה בירושלים (השופטת ש' לארי-בבלי) מיום 22.6.2010 שלא לפסול עצמו מלדון ב-ת"ד 2481/09 בשם המערער: עו"ד ברוך בן-יוסף פסק-דין לפני ערעור על החלטתו של בית המשפט לתעבורה בירושלים (השופטת ש' לארי-בבלי) מיום 22.6.2010, שלא לפסול עצמו מלדון ב-ת"ד 2481/09. 1. ביום 9.11.2009 הוגש לבית המשפט לתעבורה בירושלים כתב אישום נגד המערער המייחס לו, על רקע תאונת דרכים בה היה מעורב, עבירות של פניית פרסה בחוסר זהירות, לפי תקנה 44(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: התקנות); נהיגה בחוסר זהירות, לפי תקנה 21(ג) לתקנות; גרימת נזק, לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות; וחבלה של ממש, לפי תקנה 38(3) לתקנות. בדיון הוכחות שהתקיים ביום 5.5.2010 במשפטו של המערער בפני השופטת לארי-בבלי, ובעקבות עדותו של מר פילבר, שהיה מעורב בתאונה, הזהירה באת-כוח התביעה את המערער כי הוא מואשם גם באי-מסירת פרטים ובהפקרה (להלן: האישומים הנוספים). בתום פרשת התביעה נקבע דיון ליום 22.6.2010 שבו אמורים היו להעיד המערער ועד ראייה מטעמו בעניין האישומים הנוספים. דא עקא, כי לדיון שנערך ביום 22.6.2010 לא יכול היה עד ההגנה האמור להתייצב, ובמהלך הדיון ציין בא-כוח המערער כי: "אם המאשימה לא תחזור בה מאישום ההפקרה נאלץ לבקש את עדותו של עד ההגנה הנוסף שלא התייצב היום". בתגובה, לפי הנטען בערעור, אמרה השופטת: "מדוע שהמשיבה (המאשימה – ד.ב.) תחזור בה, הרי המערער מודה שביצע עבירת הפקרה". התבטאות זו לא נרשמה בפרוטוקול הדיון. 2. בהמשך הדיון, ובעקבות ההתבטאות האמורה, ביקש בא-כוח המערער כי המותב יפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער (להלן: בקשת הפסלות). השופטת דחתה את בקשת הפסלות, בציינה כי בית המשפט אינו רואה שום עילה לפסילה, והעובדה שבא-כוח המערער מנהל את התיק בכוחניות ותוך נקיטת הערות שאינן לפרוטוקול אינה סיבה כי בית המשפט יפסול את עצמו. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי, בו טוען בא-כוח המערער כי המערער כלל אינו מודה באישומים הנוספים, והתבטאותה של השופטת לעניין זה מעידה על-כך שהכריעה את דינו של המערער עוד בטרם הסתיים שלב ההוכחות בתיק. עוד נטען, כי תחושתו של המערער היא שלא יזכה למשפט הוגן ונעדר משוא פנים כל עוד השופטת יושבת בדין. 3. לאחר שעיינתי בחומר שלפני, ומששקלתי את טענות המערער, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. בהתאם להלכה שהתגבשה בבית משפט זה, התבטאויותיו של שופט במסגרת ניהול ההליך השיפוטי יהוו עילה לפסילתו רק במקרים חריגים ביותר, בהם עולה כי השופט גיבש עמדה נחרצת כלפי הנאשם, עד כי קיים חשש ממשי שהמשפט לא ינוהל באופן אובייקטיבי (ראו: ע"פ 930/07 טל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 1.3.2007); ע"פ 9627/09 פרץ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 13.12.2009); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 196-195 (2006)). בנדון, אף כי ראוי היה להימנע מהתבטאויות לעניין אשמתו של המערער באישומים הנוספים בטרם הסתיים שלב ההוכחות, אין דבריו של בית המשפט עולים כדי עילת פסלות. ברי כי אין מניעה שהעובדות בעניין תשובת המערער לאישומים הנוספים יועמדו על דיוקן בהמשך הדיון בעניינו, עת יעידו עד ההגנה והמערער עצמו ביחס לאישומים, ובטוחתני כי השופטת תדון בראיות אותן יציג המערער בלב פתוח ובנפש חפצה. בנסיבות אלה, אף אם בליבו של המערער התעורר חשש לקיומו של משוא פנים, הרי שמדובר בחשש סובייקטיבי, אשר אין בו כדי להקים עילת פסלות (ע"פ 10076/09 אלוש נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.1.2010)). 4. אשר על כן, הערעור נדחה. ניתן היום, כ"ח באב התש"ע (8.8.2010). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10054870_N01.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il