הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ. הרב דניאל ביטון

פסק-דין בתיק רע"א 5486/13 בבית המשפט העליון רע"א 5486/13 לפני: כבוד השופטת א' חיות המבקשת: הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ ג ד המשיבים: 1. הרב דניאל ביטון 2. משה זיגלבוים 3. נווה אור ניהול והשבחת נכסים בע"מ 4. עו"ד יהושע קרמר בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ) מיום 5.8.2013 שניתנה בת"א 7012/05 בשם המבקשת: עו"ד יחיאל שמיר; עו"ד יפתח הלינג בשם המשיבים 3-1: עו"ד בנימין שור פסק-דין זוהי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ) מיום 5.8.2013, בה התקבלה באופן חלקי בקשה שהגישה המבקשת (להלן: ההסתדרות) לעיכוב ביצוע פסק-דין שניתן ביום 23.6.2013 המחייב אותה לשלם למשיבים סכום של כחמישה מיליון ש"ח. 1. בשנת 1999 התקשרה המשיבה 3 - חברת נווה אור ניהול והשבחת נכסים בע"מ (להלן: נווה אור) באמצעות המשיב 1, בהסכם עם ההסתדרות ועם חברה נוספת לפיו לוותה ההסתדרות מנווה אור סכום של חמישה מיליון דולר וכנגד זאת שועבדו לטובת נווה אור מספר נכסי מקרקעין (להלן: הסכם ההלוואה). בחלוף כחודש חתמו הצדדים על נספח שינויים להסכם, בו נקבע בין היתר כי קרן ההלוואה תוצמד לשער הדולר, תישא ריבית שנתית נצברת בשיעור של 5% ויתווסף אליה מע"מ כחוק (להלן: נספח השינויים). נוסף על הלוואה זו לוותה ההסתדרות סכום של מיליון דולר מהמשיב 2. נוכח חילוקי דעות שונים החליטו הצדדים בשנת 2000 לבטל את ההתקשרות המשותפת, ולפיכך ערכו הסכם המסדיר את האופן בו תיפרענה יתרות קרן ההלוואות שנטלה ההסתדרות מנווה אור ומהמשיב 2 ואת האופן שבו יוסרו השעבודים מנכסי המקרקעין שהועמדו כבטוחות לטובת נווה אור (להלן: הסכם הביטול). בסעיף 6 להסכם הביטול קבעו הצדדים כי בנוסף על פירעון ההלוואות תשלם ההסתדרות לנווה אור "פיצוי בגין אי ביצוע העסקה" בסך של 450,000 דולר וסכום נוסף של 50,000 דולר ישולם על-ידה כפיצוי למשיב 2 (להלן: הפיצויים המוסכמים). הסכם הביטול נחתם בסופו של דבר רק ביום 14.1.2002, וכדי לבטא את משך הזמן שחלף ממועד עריכתו בחודש נובמבר 2000 ועד למועד החתימה הסכימו הצדדים לעדכן את סכומי הפיצויים המוסכמים שנקבעו בסעיף 6 להסכם הביטול בהתאם למנגנון שערוך שקבעו בנספח נפרד (להלן: נספח העדכון). בנספח זה קבעו הצדדים כי ההסתדרות תשלם למשיבים 3-1 סכום פיצוי נוסף אשר "יועמד על בסיס חישוב של פיצוי שנתי בשעור 5% לשנה" (להלן: הפיצוי הנוסף). בהמשך הדרך התגלעה בין הצדדים מחלוקת בשאלת פרשנותו של נספח העדכון – האם, כטענת המשיבים 3-1, הפיצוי הנוסף מהווה תוספת של 5% לשנה המחושבת מתוך מלוא הסכום שחבה להם ההסתדרות (סך של כ-5.5 מיליון דולר, הכולל את יתרות קרן ההלוואות ואת הפיצויים המוסכמים שנקבעו בהסכם הביטול) או שמא, כטענת ההסתדרות, מדובר בסכום המחושב כ-5% לשנה מתוך הפיצויים המוסכמים בלבד (חצי מיליון דולר). בעקבות מחלוקת זו הגישו משיבים אלה לבית המשפט המחוזי בירושלים תביעה נגד ההסתדרות לתשלום החוב, ואילו זו הגישה מצידה תביעה שכנגד בגדרה התבקשו המשיבים 4-1 לפצותה על נזקים שנגרמו לה לטענתה כתוצאה מעיכוב בהעברת מסמכי ביטול השעבודים שנרשמו לטובת נווה אור. 2. בפסק דינו מיום 23.6.2013 קיבל בית המשפט המחוזי את התביעה שהגישו המשיבים 3-1 (להלן גם: המשיבים), בקובעו כי יש לחשב את הפיצוי הנוסף שנקבע בנספח העדכון כאחוז מתוך מלוא סכום החוב של ההסתדרות – דהינו מתוך הסכום הכולל הן את קרן ההלוואות הן את הפיצויים המוסכמים. בית המשפט קבע כי הפיצויים המוסכמים שנקבעו בסעיף 6 להסכם הביטול מהווים למעשה תשלומי ריבית בעבור העמדת ההלוואות לרשות ההסתדרות, והם נקבעו בהתאם למנגנון הריבית שסוכם בהסכם ההלוואה ובנספח השינויים. בית המשפט הוסיף וקבע כי סכומי הפיצויים המוסכמים שבהסכם הביטול שוערכו נכון למועד עריכתו של הסכם הביטול בחודש נובמבר 2000, ולא עד למועד חתימתו בפועל בחודש ינואר 2002, ועל כן התעורר הצורך לערוך את נספח העדכון. לפיכך הוסיף בית המשפט וקבע כי הפרשנות שהציגו המשיבים לנספח העדכון מתיישבת עם הגיונו העסקי ועם תכליתו, שכן היא מבקשת להמשיך ולחשב את הפיצוי בגין התקופה שעד חתימת הסכם הביטול כריבית בשיעור של 5% לשנה המושבת מתוך מלוא סכום החוב. נוכח האמור אימץ בית המשפט את פרשנות המשיבים לנספח העדכון וקבע כי על ההסתדרות לשלם להם את הפיצוי הנוסף העומד על סך של 324,925 דולר. בית המשפט הוסיף ודחה את התביעה שכנגד בקובעו כי זכותה של ההסתדרות להסרת השעבודים טרם התגבשה וכי ממילא ההסתדרות לא הוכיחה את הנזק הנטען על-ידה או קיומו של קשר סיבתי בין מעשיהם או מחדליהם הנטענים של המשיבים 4-1 לנזק זה. לאחר שערך חישוב מפורט של סכום החוב קבע בית המשפט כי על ההסתדרות לשלם למשיבים 3-1 סך של 4,855,618 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 24.11.2002 ועד ליום 11.12.2006 וכי מסכום זה יש לנכות סך של 2,686,950 ש"ח ששילמה ההסתדרות בשנת 2006. עוד קבע בית המשפט כי יתרת החוב לאחר הניכוי כאמור תישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 11.12.2006 ועד ליום מתן פסק הדין, וכי ככל שקיימת חובה בדין להוסיף לסכום זה מס ערך מוסף, תהא זו חובתה של ההסתדרות לשלמו (להלן: סכום החוב הפסוק). לבסוף קבע בית המשפט כי על ההסתדרות לשלם למשיבים 3-1 הוצאות משפט ושכר טרחת עורך-דין בסך 400,000 ש"ח ולשלם למשיב 4 סכום נוסף של 200,000 ש"ח. 3. בחלוף חודש ימים ממועד מתן פסק הדין, וטרם שהוגש עליו ערעור, הגישה ההסתדרות לבית המשפט המחוזי בקשה לעכב את ביצועו בטענה כי קיים חשש שכספים שישולמו למשיבים לא יושבו לידיה ככל שיתקבל הערעור אשר בכוונתה להגיש. בהחלטתו מיום 5.8.2013 קיבל בית המשפט קמא את הבקשה באופן חלקי וקבע כי מתוך הסכומים שנפסקו לחובת ההסתדרות יעוכב תשלום בסך מיליון ש"ח, ובלבד שבתוך שבעה ימים תשלם ההסתדרות למשיבים את יתרת הסכומים ותפקיד את הסכום המעוכב בקופת בית המשפט או בנאמנות בידי בא-כוח המשיבים. בית המשפט ציין כי ביסוד החלטתו עומד מצד אחד אינטרס המשיבים ליהנות מפירות זכייתם בסיום ההליך הממושך, ומן הצד השני גובה סכום החוב הפסוק והעובדה שהמשיב 2 ומשקיעים אחרים שיוצגו בהסכם ההלוואה על-ידי המשיב 3 וחברת נווה אור הם תושבי חוץ. נתונים אלה, כך קבע בית המשפט, יש בהם כדי לעורר חשש ביחס לאפשרות השבת הכספים לידי ההסתדרות באם יתקבל הערעור שתגיש ומטים הם את הכף לטובת עיכוב ביצוע חלקי של פסק הדין. 4. מכאן הבקשה שלפניי בה עותרת ההסתדרות לעיכוב ביצוע תשלום מלוא הסכומים שנפסקו לחובתה, בציינה כי היא נכונה להפקיד סכומים אלה במלואם בקופת בית המשפט או בידי נאמן עד להכרעה בערעור שבכוונתה להגיש. לטענת ההסתדרות, נכון למועד הגשת הבקשה דנן עומד סכום החוב הפסוק כולל מע"מ, אשר אפשר כי תחויב בתשלומו, על סך של כחמישה מיליון ש"ח ואליו נוסף גם חיובה בהוצאות משפט ובשכר טרחת עורך-דין המשיבים 4-1 בסך של 600,000 ש"ח. על כן, כך מוסיפה ההסתדרות וטוענת, משמעות החלטתו של בית המשפט קמא היא עיכוב ביצוע התשלום של כחמישית בלבד מסכום החוב הפסוק. ההסתדרות מוסיפה וטוענת כי מאזן הנוחות נוטה לטובת קבלת בקשתה במלואה ובהקשר זה היא מציינת כי הסכומים הגבוהים שבהם חויבה הם כשלעצמם מעוררים חשש מפני אי-השבתם במקרה של קבלת הערעור. עוד טוענת ההסתדרות כי המשיב 2 הוא תושב חוץ שמרכז חייו מחוץ לישראל, וכמוהו גם המשקיעים הזרים שיוצגו בהסכם ההלוואה על-ידי המשיב 3 וחברת נווה אור ובנוסף היא מציינת כי נווה אור היא חברה בלתי פעילה הקיימת אך ורק לצורך ניהול ההליך דנן. נתונים אלה, כך טוענת ההסתדרות, מעוררים חשש מפני הברחת כספים שישולמו למשיבים לגורמים זרים באופן שיעמיד אותה בפני שוקת שבורה אם יתקבל ערעורה. לבסוף טוענת ההסתדרות כי סיכויי הערעור שבכוונתה להגיש טובים, שכן לשיטתה שגה בית המשפט קמא בפרשנות שהעניק לנספח העדכון, שגה בדחותו את התביעה שכנגד, ושגה בפוסקו לחובתה הוצאות ושכר טרחה בסכום בלתי מוצדק. להשלמת התמונה יצוין כי במסגרת בקשת רשות הערעור דנן ניתן ביום 7.8.2013, לבקשת ההסתדרות, צו ארעי לפיו עוכב ביצוע פסק הדין בכפוף לכך שההסתדרות תפקיד את מלוא הסכומים שבהם חויבה בידיו הנאמנות של בא-כוח המשיבים או בקופת בית המשפט המחוזי בירושלים. למחרת היום הודיעה ההסתדרות כי מילאה אחר התנאי האמור והפקידה בידי בא-כוח המשיבים את מלוא סכום החוב הפסוק, בתוספת סכום המע"מ שעשוי להתחייב ובצירוף סכום ההוצאות ושכר הטרחה שבו חויבה (סכום כולל של 5,757,522 ש"ח). 5. המשיבים טוענים בתגובה כי סיכויי הערעור אינם גבוהים. לטענתם בית המשפט קמא פירש נכונה את כוונת הצדדים כפי שבאה לידי ביטוי בנספח העדכון, וקביעותיו בהקשר זה מעוגנות היטב בחומר הראיות ובהתרשמותו מן העדים שנשמעו לפניו. המשיבים מוסיפים וטוענים כי כעולה מן האמור בבקשה דנן, ערעור ההסתדרות שעתיד להיות מוגש ייסוב על ממצאים עובדתיים שערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהם ועוד הם טוענים כי ערכאת הערעור אף אינה נוטה להתערב בגובה ההוצאות ושכר הטרחה שפסקה הערכאה הדיונית. לטענת המשיבים, ההסתדרות תבקש להציג בערעורה גרסה עובדתית חדשה לאירועים, שאין לקבלה, והם אף סבורים כי סיכוייהן של הטענות שהועלו ונדחו במסגרת התביעה שכנגד נמוכים למדי. המשיבים טוענים עוד כי מדובר בפסק-דין המטיל חיוב כספי ועל כן הנטייה היא שלא לעכב את ביצועו אלא אם הוצג חשש מהותי הנתמך בראיות בדבר אי-יכולתו הכלכלית של מי מהמשיבים – דבר אשר לטענתם לא נעשה במקרה דנן. כמו כן טוענים המשיבים כי עצם העובדה שהיה בידם להלוות להסתדרות סכום של שישה מיליון דולר מעיד על איתנותם הכלכלית ובשים לב לכך אף אין לומר, לשיטתם, כי סכום החוב הפסוק הוא גבוה במיוחד וכי יקשה עליהם להשיבו. לטענת המשיבים, ההסתדרות התקשרה מרצונה עם המשיב 2 ביודעה כי הוא תושב החוץ ומכל מקום מדובר לטענתם באדם אמיד אשר לא הובאה כל ראיה התומכת בטענה בדבר חוסר יכולתו הכלכלית. המשיבים מוסיפים וטוענים כי עיכוב ביצוע התשלום מסב להם נזקים רבים ועל כן הם מבקשים שאם תתקבל בקשת ההסתדרות ויעוכב ביצוע פסק הדין יותנה עיכוב הביצוע בחיובה לשלם ריבית פיגורים אם בסופו של יום יידחה ערעורה. 6. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים החלטתי לעשות שימוש בסמכותי לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי) ולדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. כמו כן, כפי שאפרט להלן, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את הערעור באופן חלקי ולשנות במידה מה את האיזון שקבע בית המשפט קמא בהחלטתו כך שעיכוב הביצוע יתייחס לסכום גבוה יותר מתוך החוב הפסוק וזאת עד להכרעה בערעור שבכוונת ההסתדרות להגיש. כידוע, עיכוב ביצועו של פסק-דין – קל וחומר כזה המטיל חיוב כספי – שמור למקרים חריגים והכלל הוא כי הזוכה זכאי ליהנות מפירות זכייתו מבלי שייאלץ להמתין עד לתוצאת הערעור (ראו תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי). על המבקש את עיכוב הביצוע מוטל, אפוא, הנטל להראות כי סיכוייו של הערעור להתקבל טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו במובן זה שביצועו המיידי של פסק הדין מעורר את החשש שאם יתקבל הערעור לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו (ראו, למשל: ע"א 8250/11 קרד גרד הישרדות מדעית בע"מ נ' פרמה לייף בע"מ (12.2.2013); בש"א 7312/11 אורון נ' שרון, פסקה 7 (1.11.2011)). בין שני שיקולים אלה מתקיימים יחסי גומלין לפיהם ככל שאחד מהם מתקיים באופן מובהק יותר כך יפחת משקלו של האחר (ראו בש"א 5989/12 דור אלון אנרגיה בישראל (1988) בע"מ נ' חברת עבד אלחמיד נטור בקלנסווה בע"מ, פסקה 11 (29.8.2012)). במקרה שלפנינו ומשערעורה של ההסתדרות טרם הוגש, נראה כי השיקול העיקרי שיש לבחון על מנת להכריע בשלב זה בבקשת ההסתדרות הינו מאזן הנוחות בין הצדדים. 7. לטעמי יש ממש בטענותיה של ההסתדרות שגובה סכום החוב הפסוק בתוספת סכום המע"מ (כחמישה מיליון ש"ח על-פי חישוביה), היותו של המשיב 2 תושב חוץ, והטענה –שלא הוכחשה – כי נווה אור היא חברה בלתי פעילה, מעלים בהצטברם חשש ממשי כי תשלום מלוא סכום החוב הפסוק לידי המשיבים כבר בשלב זה יעורר קושי בהשבתו לידי ההסתדרות אם ערעורה יתקבל. הסכום הפסוק הוא נתון שיש לקחת בחשבון בעת החלטה על עיכוב ביצוע פסק הדין (ראו ע"א 2976/12 בר אל נ' קאופמן, פסקה 14 (26.11.2012)) וכן יש ליתן משקל להימנעותם של המשיבים מלהתייחס לטענת ההסתדרות בדבר העדר פעילות עסקית של נווה אור, אף שהיה באפשרותם להציג מסמכים שיפריכו טענה זו (ראו: ע"א 3198/12 מעריב הוצאת מודיעין בע"מ נ' חברת נעם ברש בע"מ, פסקה 3 (22.8.2012); ע"א 7361/12Lehman Brothers Alternative Investment Management LLC נ' לאוקורד השקעות אלטרנטיביות בע"מ, פסקה 16 (14.1.2013) (להלן: עניין Lehman Brothers)). נוכח האמור, אני סבורה כי יש מקום לעכב חלק גדול יותר מתוך סכום החוב הפסוק, ולהעמידו על מחצית מן הסכום שאותו פסק בית המשפט המחוזי לחובתה של ההסתדרות (לצורך באימוץ "פתרונות אמצע" במקרים מעין אלה, ראו עניין Lehman Brothers, פסקה 18). תוצאה זו מאזנת לדעתי בין האינטרסים הנוגדים שעליהם עמד בית המשפט קמא ויש בה מענה הולם לחשש שהעלתה ההסתדרות מפני אי-השבת הכספים במקרה של קבלת הערעור. יחד עם זאת, לא ראיתי מקום לעכב את ביצוע תשלום סכום ההוצאות ושכר הטרחה שנפסק לטובת המשיבים 3-1 (400,000 ש"ח בתוספת סכום האגרה ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית) ולטובת המשיב 4 (200,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית). זאת משום שלא שוכנעתי כי המקרה דנן בא בגדר אותם מקרים חריגים ביותר בהם ראוי לעכב את ביצועו של תשלום מסוג זה (ראו ע"א 4906/11 יורשי המנוח סעיד נ' יונס, פסקה 5 (26.10.2011)). אשר על כן, מתוך הסכום המלא שהפקידה ההסתדרות בנאמנות בידיו של בא-כוח המשיבים ישוחררו באופן מיידי הסכומים שנפסקו לטובת המשיבים 4-1 כהוצאות משפט ושכר טרחה וכן מחצית מסכום החוב הפסוק. מחציתו השנייה של אותו הסכום, וכן סכום המע"מ העשוי להתווסף לו, יוותר בידיו הנאמנות של בא-כוח המשיבים 3-1 עד להכרעה בערעור שבכוונת ההסתדרות להגיש. 8. סיכומם של דברים - הערעור מתקבל בחלקו וביצועו של פסק הדין יעוכב בהתאם לאמור בפסקה 7 לעיל. למותר לציין כי ככל שבסופו של יום תבחר ההסתדרות שלא להגיש ערעור על פסק דינו של בית המשפט קמא מיום 23.6.2013 ופסק-הדין יהפוך לחלוט, יפקע עיכוב הביצוע ומלוא הכספים ישוחררו לידי המשיבים. נוכח התוצאה שאליה הגעתי לא ראיתי מקום לעשות צו להוצאות. ניתן היום, י"א בתשרי התשע"ד (‏15.9.2013). ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13054860_V02.doc גק מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il