יניר אבנר ועוד 92 אח' נ. המכללה האקדמית אשקלון

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5485/01 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופטת מ' נאור העותרים: יניר אבנר ועוד 91 אח' נגד המשיבים: 1. המכללה האקדמית אשקלון 2. אוניברסיטת בר אילן 3. המועצה להשכלה גבוהה פסק-דין העותרים, 92 במספר, הינם סטודנטים המסיימים בימים אלה את השנה השנייה ללימודיהם במכללה האקדמית אשקלון, היא שלוחה של אוניברסיטת בר אילן. לטענתם, בעת שנרשמו למכללה, הובטח להם כי בסיום לימודיהם תוענק להם תעודת בוגר (B.A) רגילה מאת אוניברסיטת בר אילן, כלומר, תעודה אשר אינה כוללת ציון מפורש של שם המכללה בה למדו. בעת האחרונה התברר להם כי לא יוכלו לקבל תעודה כזו, אלא תעודה מאת אוניברסיטת בר אילן, בה מצוין שם המכללה בה למדו בפועל. לאחר מספר ניסיונות שכשלו לבוא בדברים עם נציגי האוניברסיטה, עם המועצה להשכלה הגבוהה ועם גורמים אחרים, פנו העותרים לבית משפט זה. בעתירה מבקשים העותרים שבית המשפט יורה לאוניברסיטת בר אילן להעניק להם תעודת בוגר ללא ציון שם המכללה האקדמית באשקלון, או לחלופין, מבקשים הם שיתאפשר להם ללמוד את השנה השלישית בין כותלי האוניברסיטה וכך יזכו לקבל את תעודת הבוגר המבוקשת. בעתירתם מסתמכים העותרים על טענה של הבטחה שניתנה להם בטרם החלו בלימודיהם, ולפיה, תוענק להם תעודה שאינה מציינת את מקום הלימודים בפועל. המשיבים – המכללה האקדמית אשקלון, אוניברסיטת בר אילן והמועצה להשכלה גבוהה (כמשיבה פורמלית) הגיבו לעתירה. בכל התגובות עלתה טענה שדין העתירה להידחות על הסף. המכללה והאוניברסיטה טענו בתגובתן, בין היתר, כי עניינה של העתירה אינו נתון לסמכות בית המשפט הגבוה לצדק, בהתחשב בכך שהעותרים מעלים טענות נגד המכללה והאוניברסיטה. עוד טענו המשיבים כי העתירה באופייה אינה מתאימה לדיון בבג"ץ היות והיא נשענת על טענות עובדתיות שנויות במחלוקת הטעונות הכרעה ובירור אינדיבידואלי ביחס לכל אחד מן העותרים; וכי גם מטעם זה מן הראוי שהדיון יתברר בבית המשפט המחוזי; עוד טוענים הם כי העתירה לוקה בשיהוי וכי העותרים לוקים בחוסר ניקיון כפיים ובחוסר תום לב היות והם מבקשים שהאוניברסיטה לא תרשום על גבי התעודה את מקום הלימודים האמיתי שלהם. המועצה להשכלה גבוהה, אשר צורפה להליך זה כמשיבה פורמלית אף הגישה תגובה מקדמית ובה ביקשה להימחק מהעתירה היות ואין בינה ובין העותרים יריבות כלשהי. בית משפט זה חזר מספר פעמים על ההלכה לפיה האוניברסיטאות אינן נמנות עם הגופים הנתונים לשבט הביקורת של בית משפט זה. (וראו: פסק דינו של השופט אור בבג"ץ 4126/94 גזית נ' המועצה להשכלה גבוהה, תק-על 94(3) וכן בג"ץ 474/73 פודים נ' המוסדות להשכלה גבוהה, פ"ד כח (1) 254; בג"ץ 2182/97 אורה נ' האוניברסיטה הפתוחה ואח', תק-על 98 (1) 387) הן לפי אופיו המשפטי של הגוף הנתבע והן לפי אופיו של הסכסוך, דין העתירה להידחות על הסף. מהעתירה ומהתגובות לה אף עולה שהעותרים והמשיבים – כל אחד מהעותרים בנפרד - מצויים במחלוקת עובדתית סבוכה אודות הנהלים והתוכניות המסוימות על פיהן התקבלו ללימודים במכללה – מחלוקת שהיא לעצמה על דרך הכלל אינה מתאימה להתברר בין כותלי בית משפט זה. בהתחשב בכל אלה ובכך שהעותרים יכולים למצוא סעד בבית המשפט המוסמך, דין העתירה להידחות על הסף. ניתנה היום, כה כאב התשס"א (14.8.01). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________ העתק מתאים למקור 01054850.N02 נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל. שמריהו כהן - מזכיר ראשי בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444