בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א
5480/98
בפני: כבוד הנשיא א' ברק
המערערת: מנורה חברה לביטוח בע"מ
נגד
המשיב: שוקי
אבו
ערעור פסלות שופט על החלטתו של בית משפט
השלום
בת"א-יפו בת.א. 80464/95 מיום 19.7.98
שניתנה
על ידי כבוד השופטת ורדינה סימון
בשם
המערערת: עו"ד אורי צחורי
פסק-דין
ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב-יפו
(כב' השופטת ו' סימון) מיום 19.7.98, שסרב לפסול עצמו מלהמשיך ולדון בת.א.
80464/95.
1. המשיב תבע את המערערת בסדר דין מקוצר, לתשלום
תגמולי ביטוח, בעקבות התפוצצות סירתו, המבוטחת אצל המערערת. המערערת הגישה בקשת
רשות להגן. בין היתר טענה המערערת, כי בהצעת הביטוח ציין המשיב, כי לספינה מנוע
מסויים, וכי עובר להתפוצצות הסירה הוחלף מנועה של הסירה למנוע גדול יותר, וזאת בלא
אישור מוקדם של מהנדס כלי השיט של משרד התחבורה, כנדרש לפי החוק, ומבלי שנמסרה
הודעה על כך למבטחים.
2. ביום 23.2.97 קיבל בית המשפט באופן חלקי את
בקשת הרשות להגן. בהתייחסו לטענה בדבר החלפת המנוע ונפקותה קבע בית המשפט:
"טענה
זו - אינה טענת הגנה טובה מהטעמים הבאים:
(1)
בחקירתו של המצהיר התברר, שהצעת הביטוח שצורפה אינה הצעה שנחתמה עבור המבקשת ואינה
מתייחסת לתקופת הביטוח; לא צורפה הצעת ביטוח, המתייחסת לתקופה הרלוונטית, וכנראה
שלא נחתמה הצעת ביטוח לתקופה הרלוונטית. לא מצאתי שיש בעדותו של העד בחקירה חוזרת
כדי לתקן המעוות.
(2)
אילו סברה המבקשת שסוג המנוע הינו נושא מהותי, היתה דואגת לפרט את סוגו בגוף
הפוליסה, אך היא לא עשתה כן, ומכאן למדים שאיש לא סבר שסוג המנוע הינו נושא מהותי.
מכל
מקום, לאחר שהוצאה לסירה פוליסה חדשה לתקופה אחרת מבלי שחתמו על הצעת ביטוח נוספת
ומבלי שאישרו ששום פרט שהוצהר עליו בעבר לא השתנה - אין הדבר צריך לפעול לרעת
המבוטח. הנני דוחה טענת הגנה זו המתייחסת להחלפת המנוע ללא קבלת הסכמה."
3. המערערת הגישה בקשת רשות לערער על החלטת בית משפט
השלום בבקשת הרשות להגן. הבקשה לא נדונה לגופה, שכן ביום 24.12.97 הגיעו הצדדים
להסכמה, לפיה תינתן למערערת רשות להגן לפי כל העילות שנמנו בבקשת הרשות להגן.
באותו מועד נתן בית המשפט המחוזי תוקף של החלטה להסכמה זו.
4. הדיון הוחזר איפוא לבית משפט השלום וביום
19.7.98 התקיים קדם-משפט. במועד זה העלתה המערערת את בקשתה, כי בית המשפט יפסול
עצמו מלהמשיך ולדון בתביעה. לטענת המערערת, קבע בית המשפט עמדה מוגמרת ופסקנית
במקצת השאלות שהובאו בפניו (השאלות הנוגעות להחלפת המנוע ולנפקותה) ולפיכך ראוי,
כי יפסול עצמו מלהמשיך ולדון בתביעה. בית המשפט דחה את הבקשה, בציינו בפתח הדברים,
כי הואיל והמערערת השהתה עת בקשתה מאז 24.12.97, לא הגישה בקשה בכתב והסתפקה
בהעלאת טענת הפסלות בדיון עצמו, מן הראוי היה לדחות את בקשתה על הסף מחמת שיהוי.
בית המשפט הוסיף וקבע, כי גם לגוף הדברים לא הצביעה המערערת על קיומה של עילת
פסילה, שכן בהחלטה מיום 23.2.97 לא נתקיימו אותם סממנים, שיש בהם כדי להצביע על
גיבוש עמדה סופית בנושא המשפט. עוד ציין בית המשפט , לעניין זה, כי מטבע הדברים
נדרש לדון בטענות שהעלתה המערערת בבקשת הרשות להגן, וכי קביעותיו התייחסו לאמור
בבקשה ולראיות שהובאו לתמיכה בה ואין בהן כדי למנוע מן המערערת להסתמך על עדים
נוספים ועל ראיות נוספות שלא נכללו בבקשת הרשות להגן. בהתייחסו להחזרת הדיון מבית
המשפט המחוזי ציין בית המשפט, כי אילו התערב בית המשפט המחוזי בהחלטה מהחלטותיו
היה ממשיך בדיון בהתאם להנחיות בית המשפט המחוזי. אולם במקרה זה, כאשר בית המשפט
המחוזי לא נדרש למעשה לבקשה שבפניו, עומדות קביעותיו של בית משפט השלום בעינן.
5. בערעור שבפני טוענת המערערת, כי בהחלטתו מיום
23.2.97 קבע בית המשפט מספר קביעות מהותיות: כך הקביעה, כי בהיעדר הצעת ביטוח
המתייחסת לתקופת הביטוח אין להתייחס להצעת הביטוח שהוצג וכך הקביעה, כי גודל המנוע
המותקן בסירה אינו נושא מהותי לביטוח הסירה. לטענת המערערת, יוצרות קביעות אלה
"מראית-עין ואף יותר מכך, של תוצאות משפט ידועות מראש." עוד טוענת
המערערת, כי העלתה את טענתה בישיבה הראשונה לאחר שנודעה עילת הפסלות, וכי הפרקטיקה
מאפשרת העלאת טענת פסלות בעל-פה, כתחליף או כהקדמה להגשת בקשת פסלות כתובה.
6. לאחר שעיינתי בערעור שבפני על נספחיו, הגעתי
לכלל מסקנה שדין הערעור להידחות. הליך התביעה בסדר דין מקוצר מהווה חריג להליך
התביעה הרגיל. בשונה מהליך תביעה רגיל, המתנהל על בסיס כתב התביעה וכתב ההגנה
שהגישו הצדדים, והמוכרע רק לאחר שהצדדים סיימו להביא את ראיותיהם וטענותיהם, עשוי
בית משפט הדן בתביעה שהוגשה בסדר דין מקוצר, להכריע בתביעה, כולה או מקצתה, על סמך
האמור בכתב התביעה ובבקשת הרשות להגן ועל בסיס הדיון המתייחס לבקשה זו בלבד.
במסגרת זו נותן בית המשפט דעתו למשקלן המהותי של טענות הנתבע, לזיקתן לתביעה
ולביסוסן (וראו, לדוגמא: ע"א 465/89 בן צבי נ' בנק המזרחי המאוחד
בע"מ, פ"ד מה (1) 66). בית המשפט אמנם אינו בוחן את מהימנות העדויות
שמביא הנתבע ואינו בוחן את סיכויי הגנתו (וראה לעניין זה: ע"א 518/87, 64/88 פטלז'אן
נ' בנק איגוד לישראל בע"מ, לא פורסם), אך הוא נדרש להכריע בבקשת הרשות
להגן על פי החומר המצוי בפניו, לקבלה או לדחותה. זאת ועוד: בית משפט המתיר לנתבע
להתגונן, בהתייחס למקצת מן הטענות שהעלה בבקשת הרשות להגן, ואוסר עליו להתגונן
בטענות אחרות שהעלה בבקשתו, ימשיך לדון בעניינם של הצדדים גם לאחר שהכריע בחלק מן
המחלוקות שביניהם, וקבע את הממצאים שהיו נחוצים לו לשם כך. ייחוד זה טבוע בהליך.
מימושו אינו יוצר, מניה וביה, עילה לפסילתו של שופט מלהמשיך ולדון בהליך במסגרתו
דן קודם לכן בבקשת הרשות להגן. למותר לציין, כי אין משמעות הדבר, כי בשום מקרה לא
ייפסל שופט שהחל לדון בבקשת רשות להגן מלהמשיך ולדון בהליך, לאחר שניתנה רשות מלאה
או חלקית להגן. בכגון דא יחולו הכללים וההלכות הנוהגים במשפטנו בכל הנוגע לפסלות
שופט בכלל (וראה, לדוגמא: בג"ץ 2148/94 גלברט ושמלה נ' נשיא בית
המשפט העליון, פ"ד מח (3) 573, 605; ע"א 6581/94 מיכאל זק ואח'
נ' ספר אלקטרוני ממוחשב ס.א.מ. בע"מ, פ"ד מח (5) 837, 841)
7. במקרה שבפנינו הכריע בית משפט השלום בבקשת הרשות
להגן על בסיס התצהירים והמסמכים שהובאו בפניו. כאמור בהחלטה נשוא הערעור שבפני,
מסוייגת החלטה זו לטיעונים ולראיות שהובאו בפני בית המשפט באותו שלב. בית המשפט
הבהיר, כי משהגיעו הצדדים לכלל הסכמה על מתן רשות גורפת להתגונן ומשניתן להסכמה זו
תוקף של החלטה, יידרש בית המשפט לטענות ההגנה שיועלו עתה לגופן ולא יישאר
"נעול" בעמדה אותה גיבש על בסיס הטענות שהובאו בפניו קודם לכן. לא מצאתי
בטיעוני המערערת כל יסוד להניח שאין פני הדברים כך.
8. כאמור, דין הערעור להידחות לגופו. עם זאת,
מצאתי לנכון להידרש גם לשיהוי הניכר בהעלאת טענת הפסלות. כאמור בתקנה 471ב לתקנות
סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- יש להעלות טענת פסלות "בתחילת הדיון
בתובענה או בערעור" ובמקרה שאין הדבר אפשרי "מיד לאחר שנודעה לו עילת
הפסלות." הגיונה של הוראה זו מובן מאליו: טענת פסלות אינה בגדר "נשק
סודי" הנצור ביד בעל דין לשעת רצון: אם לפסילת שופט שסר חינו מלפני אותו בעל
דין ואם לדחייה "סתם" של ההליך (וראה: ע"א 7158/97 בטון רמות
בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד, טרם פורסם). בענייננו המתינה המערערת
כשמונה חודשים בהעלאת טענת הפסלות. אמת, כל אותה עת לא נקבע דיון בהליך, אולם
העלאת הבקשה בעל-פה במעמד הדיון (שיועד לקדם משפט) גרמה לשיבוש מיותר ביומנו של
בית המשפט ולדחייה נוספת בהליך המתנהל זה זמן. בנסיבות אלו, ראוי היה לה למערערת
להעלות את טענת הפסלות סמוך ככל שניתן למועד החלטתו של בית המשפט המחוזי ולא
להיאחז בהנמקה הפורמליסטית, לפיה יצאה ידי חובתה בהעלאת הטענה במעמד הדיון עצמו
(והשוו: בר"ע 35/80 שילה נ' רצקובסקי, פ"ד לה (3) 449,
461-462 וע"א 579/83 זוננשטיין נ' גבסו, פ"ד מב (2) 278,
290).
הערעור נדחה.
ניתן היום, ו' בחשון התשנ"ט (26.10.98).
ה
נ ש י א
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
98054800.A01/דז/