פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 5477/23
לפני:
כבוד השופט ד' מינץ
כבוד השופט ח' כבוב
כבוד השופטת ר' רונן
העותר:
אופיר סטר
נ ג ד
המשיבים:
1. משרד הבריאות
2. שירותי בריאות כללית
3. ד"ר חפציבה חוה גרין
4. ההסתדרות הרפואית בישראל
עתירה למתן צווים על תנאי
בשם העותר:
בעצמו
פסק-דין
השופט ח' כבוב:
ברישא העתירה שלפנינו ביקש העותר, אשר אינו מיוצג, כי נורה למשיב 1, משרד הבריאות, לבוא וליתן טעם:
"1. מדוע לא ימנה וועדת [כך במקור – ח' כ'] בדיקה לפי סעיף 21 לחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996 כדי לבדוק את הטענות בדבר הפרות הנהלים והחוק לכאורה הנוגעות לטיפול באבי[ו של העותר; ...] ההפרות מתייחסות, בין היתר, לזכותו של אבי[ו] בקבלת טיפול להארכת חייו לפי סעיף 13 לחוק החולה הנוטה למות, התשס"ו-2005 [...].
2. מדוע לא יפעיל את סמכותו לפי סעיף 41 לפקודת הרופאים [...] ויגיש קובלנה משמעתית כנגד [משיבה 3; ...].
3. מדוע לא ישנה ויתקן את חוזר המנכ"ל מס' 7/08 'הנחיות ליישום חוק החולה הנוטה למות' כך שיתאים לסעיף 14 לחוק החולה הנוטה למות, ויסיר את שיקול הדעת של הרופא האחראי [...]."
כן התבקש צו המורה למשיבה 4, ההסתדרות הרפואית בישראל, לבוא וליתן טעם:
"1. מדוע לא יתוקן נייר העמדה של הלשכה לאתיקה רפואית בהסתדרות [...] כך שיתאים לחוק [...].
2. מדוע לא יתוקנו כללי האתיקה הרפואית בקוד האתי לשנת 2023 כך שיתאימו לחוק [...]."
בסיפא העתירה, ביקש העותר "סעד הצהרתי" כדלהלן:
"אני מבקש כי בית המשפט ידון ויפסוק בשאלת זכותו של חולה הנוטה למות לקבל טיפול מאריך חיים כנגד הצדקה רפואית ואף אם הטיפול הוא פיוטילי מבחינה רפואית. אני מודע לחריגותו של סעד הצהרתי מעין זה, אולם מן הצדק ליתת סעד זה מהטעמים הבאים.
מבחינה ציבורית נראה כי סעד הצהרתי מעין זה דרוש כדי להבהיר את כוונת המחוקק, הפירוש הראוי לחוק, ואת הדרך בא אמורים לנהוג רופאים. הפירוש השגוי של זכויות החולה הנוטה למות, לאורך שנים רבות ועל ידי רופאים רבים, ואף על ידי ההסתדרות הרפואית, כעולה מכתב עתירה זה מצדיקים כי בית משפט יתן את דעתו בנושא. [...].
גם אם יסכים המשיב 1 בהקמת [כך במקור – ח' כ'] וועדת בדיקה, יש לשער כי וועדה זו תהיה מורכבת בעיקרה מאנשי רפואה. לכן, יש לשער כי וועדת בדיקה זו תשים דגש על ההמלצה הרפואית [...] אם כן, סעד הצהרתי מעין זה - אף לפני כינוס וועדת הבדיקה - ישמש כנר לרגלי הוועדה שלאורו תמשוך את מסקנותיה. ללא סעד מעין זה ייתכן כי ייטו חברי הוועדה לתפיסה המקובלת, תפיסה נפוצה שעליה יתכן והתחנכו [...].
באופן פרטי, סעד מעין זה יעזור לי לשים נושא זה מאחורי. חוסר הצדק הכבד אותו אני חש נובע מדיסוננס בין תפישתי את ההתנהלות הראויה של רופאים לאור החוסר, המוסר והצדק לעומת התנהלות הצוות המטפל בפועל [...] דיסוננס זה הלך והתחזק ככל שהעמקתי והפכתי בנושא. [...]."
מפאת צנעת הפרט של הנפטר ובני משפחתו אמנע מפירוט העובדות שברקע העתירה. הדבר אף לא נדרש משום שמצאתי, לאחר עיון בעתירה על נספחיה ובמיוחד המענה שהתקבל מאת הגורמים השונים לפניותיו של העותר, כי דינה להידחות על הסף בהיעדר עילה להתערבות שיפוטית. מסקנתי מקבלת משנה תוקף מקום בו העתירה לוקה בכוללניות, ובהיעדר תשתית משפטית כדי להצדיק איזה מן הסעדים, מרחיקי הלכת, שהתבקשו בגדרה – כמפורט לעיל.
כך מצאתי, עם כל ההבנה לתחושותיו הקשות של העותר ביחס ללכתו של אביו לבית עולמו.
בהינתן האמור, העתירה נדחית בלי צו להוצאות.
ניתן היום, ז' באב התשפ"ג (25.7.2023).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
_________________________
23054770_C01.docx עכב
מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il