פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 5476/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5476/11 לפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט נ' הנדל המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב בשבתו כבית משפט לנוער (השופטים כבוב, אבניאלי ויפרח) בתפ"ח 4781-12-09 מיום 26.6.11 תאריך הישיבה: כ"ג בטבת התשע"ב (18.1.12) בשם המערער: עו"ד קינן אורי בשם המשיבה: עו"ד יעל שרף פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב בשבתו כבית משפט לנוער (השופטים כבוב, אבניאלי ויפרח) בתפ"ח 4781-12-09 מיום 26.6.11, בגדרו הושתו על המערער 30 חודשי מאסר בפועל; 18 חודשי מאסר על תנאי שלא יבצע עבירות פגיעה בגוף; 6 חודשי מאסר על תנאי שלא יבצע עבירות כליאת שווא או איומים; פיצוי למתלוננת בסך 7,500 ₪; וקנס כספי בסף 1,500 ₪. עניינה של הפרשה עבירות מין בין קטינים. רקע והליכים ב. המערער, יליד 1992 וקטין בעת ביצוע העבירות, הורשע לפי הודייתו בכתב אישום מתוקן בעבירות של אינוס, מעשה מגונה, כליאת שווא ואיומים. להלן העובדות הצריכות לענייננו: המתלוננת, ילידת 1993, והמערער, הכירו בפנימיה בצפון הארץ בה שהו יחדיו. על פי האישום הראשון, בשנת 2009, בסמוך לחופשת הקיץ, שעה ששהו השניים במשפחתון הפנימיה, חסם המערער את דלת היציאה מן המשפחתון, דחף את המתלוננת על הספה, נשק ונגע בצווארה ובחזה בניגוד לרצונה. לאחר כחצי שעה הצליחה המתלוננת לצאת את דלת החדר. על פי האישום השני, ביום 27.11.09 שהו המתלוננת וחברתה בתחנה המרכזית בתל אביב, ובשלב מסוים נעלמה חברתה של המתלוננת. המערער, שהיה גם הוא במקום, ראה שהמתלוננת מחפשת את חברתה, אמר כי יודע הוא היכן למצאה והחל להובילה לכיוון החניון. לאחר כעשר דקות המתנה במדרגות המובילות לחניון, נשק למתלוננת על שפתיה ופתח את חולצתה ומכנסיה בניגוד לרצונה. חרף התנגדותה, משך אותה לכיוון החניון, איים כי ברשותו מצת שהוא גם סכין, והוא ידקור אותה אם לא תבוא עימו לחניון. בהגיעם לחניון, הצמידה לקיר בכוח, פשט בגדיה ובעל אותה חרף ניסיונותיה להדפו. התסקירים ג. בית המשפט הורה על מתן תסקיר קרבן עבירה ותסקיר שירות המבחן לנוער. מתסקיר קרבן העבירה עולה, כי הוריה של המתלוננת התגרשו בחו"ל, והיא עלתה ארצה עם אביה ושלושת אחיה. משפחתה של המתלוננת ומשפחתו של המערער מתגוררות באותו אזור ומשתייכות לאותה קהילה. לאחר היודע דבר העבירה, החלו מופעלים על המתלוננת ומשפחתה לחצים כבדים לבטל את התלונה, וכן איומים מצד חבריו של המערער. ד. המתלוננת אובחנה כבעלת יכולת שכלית נמוכה ויכולת תפקודית גבולית. היא התקשתה לשתף פעולה עם שירות המבחן לנוער ולתת אמון באנשים, בשל המצב אליו נקלעה בסביבת מגוריה. להתרשמות השירות למעשה האינוס השפעה ניכרת על המתלוננת; היא חוששת לישון לבדה, מבקשת לנעול את הדלת, דורשת מחברותיה להיות עמה ובמיוחד בשעות החשיכה. כפי שעולה מדיווחיה של העובדת הסוציאלית, דימויה העצמי של המתלוננת נפגע מאד, היא חשה שהכל פועלים נגדה ורוצים לפגוע בה, ומתקשה לתת אמון בגברים. היא מטופלת אצל פסיכיאטר בשל הפרעת אישיות, שהסימפטומים שלה הם בין היתר, התפרצויות כעס וזעם, והתנהגות אובססיבית כגון צורך עז לכיבוס בגדיה ועוד. תפקוד המתלוננת בלימודים ירד, היא מתקשה ליצור קשרים חברתיים, חשופה לניצול, ומתלינה לעיתים קרובות על כאבים ותופעות פיסיות שונות. מאז הפגיעה, מרבה היא להתעניין בתכנים מיניים, מתלבשת באופן חושפני ומתנהגת באורח פרובוקטיבי. הלחץ בקהילתה של המתלוננת פגע בקשר עם אביה, והיא מעדיפה להישאר בפנימייה בסופי שבוע, שם מרגישה היא בטוחה. להתרשמות השירות, הפגיעה שחוותה עלולה להשפיע באופן מכריע על חייה, שמה הטוב, בטחונה העצמי ויכולתה להיכנס למערכת יחסים. צוין, כי המתלוננת מעוניינת שהמערער יורחק ממנה וממשפחתה. ה. בעניינו של המערער ניתנו תסקירים אחדים בשלבים שונים של הליך טיפולי שעבר, כפי שיפורט להלן. מתסקיר מיום 10.5.10 עולה, כי המערער משתייך למשפחה בת 10 נפשות, אשר עלתה בשנת 2004. הוריו אינם עובדים, מתקיימים מקצבאות נכות שונות ומתקשים בשפה העברית. המערער החל לימודיו במסגרת רגילה ובכיתה ח' עבר לכפר נוער, אותו נאלץ לעזוב לאחר כשנתיים על רקע תלונה בעלת אופי מיני (שהוא הכחיש והיא לא נחקרה), והגיע לפנימיה בה הכיר את המתלוננת. השתלבותו היתה טובה, הוא הקפיד לשמור על כללי המקום ואף יצר קשרים טובים עם סובביו ונחשב לדמות מרכזית. עם זאת, במספר אירועים שתה אלכוהול והתקשה לתפקד. השירות התרשם, כי למערער יכולת קוגניטיבית גבוהה והוא מעוניין להשתקם. כדי לבחון את התאמתו להליך טיפולי, נתבקש להיפגש עימו פעם נוספות לאחר כחודש. ו. בפגישה נוספת לאחר כחודש, דיוח המערער לשירות, כי החל לשתות בהיותו בכיתה ז' והדבר גרם להגברת חשקו המיני. לדבריו, כמחצית השנה טרם קרות האירועים שבאישום השני הפסיק לשתות, אך באותו יום, יחד עם חבריו בתחנה המרכזית, שתה שוב. השירות התרשם, כי בשונה מן הפגישה הראשונה, המערער החל להבין את משמעות העבירה שביצע וחדל מטענתו הגורפת שהמעשים נעשו בהסכמה. הוא דיוח, כי פעל בכוח חרף התנגדותה של המתלוננת להורדת בגדיה ונסיונותיה לשוב וללבשם. עם זאת טען, כי פירש חלק מהתנהגותה כהסכמה, בין היתר, משום שלטענתו החדירה לשונה לפיו, נצמדה אליו, ואמרה "לא בלי קונדום". הוא מסר, כי בשל השפעת האלכוהול לא שלט בעצמו, ורק משהגיעו השוטרים הבין כי טעה. המערער התקשה לגלות אמפטיה כלפי המתלוננת, טען שהתנהגותה המינית פרובוקטיבית, וסבר כי לא נגרם לה כל נזק. השירות העריך, כי התנהגותו מקורה ב"טעויות חשיבה" באשר להסכמה למגע מיני; קושי בשליטה בדחפים מיניים; שתית אלכוהול; וכן דחיות שחוה בעבר על רקע זוגיות. צוין, כי התנהלותו הטובה בפנימיה אינה עולה בקנה אחד עם העבירות שביצע. נוכח כל האמור המליץ השירות על מסגרת טיפולית. כדי לבחון את אופי הטיפול המתאים, ביקש השירות לדחות את הכרעת הדין לפרק זמן של כחודשיים עד שלושה. ז. בהמשך לאמור, נפגש המערער עם צוות מרכז היום לעברייני מין בפתח תקוה (להלן המרכז) ונבחנה התאמתו לטיפול. צוות המרכז התרשם שמדובר בנער מופנם, ביישן, בעל קוי אופי אנטי-חברתיים ודימוי עצמי נמוך, ושככל הנראה חוה דחיות מצד נערות בעבר. המערער הביע מוטיבציה להיקלט במרכז ולקבל טיפול כדי להימנע מעבירות דומות בעתיד. בהתאם להחלטת בית המשפט, השתלב המערער במרכז למשך כשלושה חודשים. להתרשמות צוות המרכז, תפקודו בשלושת החודשים היה משביע רצון; בבקרים היה מגיע ממעצר הבית בו שהה במעלה אדומים עד השעה 8:30, ובמהלך היום השתתף בפעילויות השונות ויצר קשרים טובים עם שאר המטופלים. עם זאת, גם בתום התקופה התקשה לגלות אמפטיה כלפי המתלוננת ועמדותיו נותרו נוקשות; את עיקר בעיותיו השליך על הרגלי השתייה שלו, וסבר כי משהפסיק הרגל זה, לא נשקף ממנו כל סיכון. נוכח האמור, המליץ השירות על המשך טיפול במרכז לפרק זמן של כשלושה חודשים נוספים. בית המשפט נעתר להמלצה ולאחר תקופה של ארבעה חודשים נוספים במרכז ניתן תסקיר נוסף, בו הביע השירות שביעות רצון מהתקדמותו של המערער, נוכח השינוי שעבר בכל הקשור להפנמת גורמי הסיכון האישיים הקיימים בו, להתמודדות עמם, וכן להימנעותו משתית אלכוהול. הומלץ להרשיע את המערער, להטיל עליו צו פיקוח למשך שנה וחצי ולאפשר לו את המשך הטיפול. בתסקיר נוסף מיום 25.7.11, ולאחר שנגזר דינו של המערער, צוין, כי המשיך לבוא למרכז אף שיכול היה להישאר עם משפחתו עד תחילת ריצוי עונשו. גזר דינו של בית המשפט המחוזי ח. בית המשפט המחוזי עמד על שיקולי הענישה בעבירות חמורות של קטינים ועל האיזון הנדרש בין הצורך בהרתעה לבין שיקומו של הקטין. הודגש כי קטינות אינה ערובה לחסינות, והגם שמובאת היא בחשבון כשיקול מרכזי, אינה גורם בלעדי במכלול השיקולים, אשר קרבן העבירה והפגיעה בו במניינם. ט. בית המשפט המחוזי סקר את נסיבותיו האישיות של המערער ובכללן את הקשיים שהתלוו לעלייתו ארצה, תהליך ההתאקלמות ומעברו לפנימיה. לא נעלמו מעיניו של בית המשפט ההליך השיקומי הארוך שעבר המערער, תוצאותיו החיוביות והמלצת שירות המבחן. גם הודייתו שחסכה מן המתלוננת העדה בבית המשפט נלקחה בחשבון. מנגד הוטעם, כי התחשבות בלעדית בשיקולי השיקום של המערער עלולה לחטוא למכלול מטרותיו של ההליך הפלילי ולדחוק את המתלוננת וצרכיה השיקומיים, האיומים להם היא נתונה, החויה הקשה שעברה ושעוד מה צפויה לעבור. נוכח כל האמור, הרשיע בית המשפט את המערער וגזר את העונשים שנמנו מעלה. טענות המערער י. בא כוח המערער טוען, כי בית המשפט סטה מעקרון הענישה האינדבדואלית, בכך שהשית עליו עונש מאסר בפועל החורג מתקופת מעצרו. לטענתו, היה על בית המשפט לקבל את המלצת שירות המבחן לנוער, ולהעדיף את שיקומו של המערער. נטען, כי קטיעת הטיפול עלולה לסכן את הצלחתו. צוין, כי הודיית המערער חסכה את שלב הבאת הראיות. י"א. בטרם הדיון עיינו בתסקיר עדכני של השירות מיום 12.1.12, שתיאר את תולדות הטיפול וכן את מצבו של המערער במאסרו. נאמר כי המערער - לפי מב"ן - מגלה מידת אחריות חלקית ללא אמפטיה לקרבן, אך יש בו מוטיבציה להמשך טיפול תוך מסוכנות מינית בינונית –גבוהה לטווח הארוך; בתנאים מגבילים יורדת המסוכנות, ועל כן הומלץ על חופשות קצרות. כן הומלץ, מטעם שירות המבחן, על המשך התהליך הטיפולי במרכז היום לאחר השחרור, תוך צו מבחן. הדיון בפנינו י"ב. בא כוח המערער טען, כי ככלל, תוצאותיו של טיפול בקטינים טובות יותר מאשר במבוגרים, וכי הסיכוי להישנותן של עבירות מין קטן יותר כאשר מדובר בקטינים. לשם כך נסתייע במאמרים שנזכיר להלן. לשיטתו, המערער, ללא עבר פלילי, הודה בביצוע העבירה ואינו חולק על חומרת העבירה; הטיפול בו הוכתר כהצלחה, וטרם מתן גזר הדין היתה המלצה טיפולית על המשך הטיפול. לטענתו, בשלב הנוכחי ריצה המערער כ-14 חודשי מאסר בפועל, אך עדיין יכול הוא - וצריך - לשוב להליך הטיפולי בו החל. י"ג. נציגת שירות המבחן לנוער דיוחה, כי מן חמשת התסקירים עולה תמונה של התקדמות משמעותית בטיפול לגבי המערער. הוזכר, כי המלצת השירות בפנינו (מיום 25.7.11) היתה להחזירו בהקדם למערכת הטיפולית ולעכב את ביצוע המאסר. עוד מסרה בדיון, כי ניתן להחזירו לטיפול באמצעות הועדה לשחרור על תנאי (שליש). י"ד. באת כוח המשיבה טענה, כי גזר הדין של בית המשפט קמא מאזן בין השיקולים השונים ואין לשנות ממנו. לשיטתה, שיקומו של המערער נכלל במניין השיקולים אך אינו בלעדי; צוין, כי לאירוע האינוס קדמו מעשים מגונים וכליאת שווא. עוד צוין, כי המתלוננת סובלת מקשיים חמורים, כמצוין בתסקיר קרבן העבירה, ביניהם ניתוק ממשפחתה וקהילתה. נטען, כי המערער ביצע את העבירות על סף בגירותו וניכר כי בית המשפט התחשב בשיקומו, שכן אילו היה בגיר יש להניח שהעונש היה חמור בהרבה. לעניין חזרה לטיפול במסגרת הועדה לשחרור על תנאי נטען, כי אין להקדים את המאוחר, והדבר יידון בעתו. דיון והכרעה ט"ו. ערעור זה עניינו חומרת העונש שהוטל על המערער. ככלל, בגזרו את הדין, שוקל בית המשפט שיקולים של גמול, הרתעה ומניעה מזה, ושיקומו של העבריין מזה. כאשר מבצע העבירה קטין, נותר איזון זה בעינו, אולם משקלם הסגולי של השיקולים השונים משתנה, וניתנת בכורה לשיקומו של הקטין (ראו למשל ע"פ 4920/01 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם) – פסקה 6 לפסק דינה של השופטת (כתארה אז) ביניש; ע"פ 10715/05 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). עם זאת, קטינות אינה קובעת רף אחיד לענישה, אלא מנעד המשתנה בין השאר בהתאם לגילו של העבריין (ע"פ 4565/09 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם) – פסקה 2 לפסק דינו של השופט דנציגר). נוסף על קטינותו של העבריין, נבחנות שאר נסיבותיו האינדבדואליות ונסיבות ביצוע העבירה, אשר משקלן משתנה ממקרה למקרה (ע"פ 4272/04 פלוני נ' מדינת ישראל פ"ד נט(6) 175, 186; ע"פ 8164/02 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(3) 577, 584-583). כאשר עסקינן בעבירות מין, מתוספים שיקולים הקשורים בקרבן העבירה; לעתים הנזק לקרבן ברור ומידי - אך לעתים יכול שחלק מהשפעותיו יתגלו בעתיד (ע"פ 4565/09 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם) – פסקה 3 לפסק דינו של השופט לוי). לפיכך, על העונש לשקלל, במידה נכונה, גם את הנזק שהמקרה מסב לקרבן. ט"ז. על מכלול שיקולים אלה עמד בית המשפט המחוזי בגזרו את הדין. נסיבותיו האישיות של המערער נבחנו בקפידה. הודייתו של המערער, אשר יתרה את הצורך בהעדת המתלוננת, נלקחה גם היא במניין השיקולים. יחד עם אלה, שיקול מרכזי שהובא בחשבון, הוא שיקומו של המערער. אל מול שיקולים אלה, עמד בית המשפט על חומרת העבירות והישנותן ועל הפגיעה במתלוננת ושיקומה. נוכח האמור, הושתו על המערער העונשים כמצוין מעלה, ובין היתר, 30 חודשי מאסר בפועל – כנגדם מכוון ערעור זה. בית המשפט חזר על ההלכה לפיה קטינות אין משמעה חסינות, ובמידת הצורך לא יירתע בית המשפט מהטלת עונש מאסר בפועל. י"ז. לא מצאנו לשנות מהחלטתו של בית המשפט המחוזי. ככלל, התערבותה של ערכאת הערעור תיעשה מקום שהעונש חורג מרמת הענישה הראויה בנסיבות דומות. כלל זה כוחו יפה גם משעסקינן בעבירות מין של קטינים (ראו: ע"פ 49/09 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם) – פסקה 29 לפסק דינו של השופט דנציגר, והאסמכתאות שם). במכלול הנסיבות, נראה כי העונש שהוטל אינו חורג באופן קיצוני מרמת הענישה הראויה. בהקשר זה צוין באחת הפרשות: "בשל החומרה הרבה המיוחסת לעבירות מן הסוג האמור (עבירות מין חמורות - א"ר), אין בית-המשפט נרתע מהטלת עונש מאסר בפועל, הגם כשמדובר בקטין אשר גילו בעת ביצוע העבירה קרוב לגיל המינימאלי הנדרש להטלת מאסר [...] יחד עם זאת, מאחר ונסיבותיו האישיות של הקטין מובאות אף הן בחשבון בעת גזירת העונש, עשויה מידת הענישה בגין ביצוע העבירות, הדומות לאלו נשוא ענייננו, להשתנות ממקרה למקרה. כך, ניתן למצוא בפסיקה מקרים בהם הוחלט לצוות על החזקתם של קטינים במעון נעול (ראו למשל, ע"פ 6059/01 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 11065/03 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 9472/05 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). מאידך, ניתן להצביע על מקרים רבים אחרים בהם הוחלט, לאור חומרת העבירות, להשית על קטינים עונש מאסר בפועל לתקופות של כשנה עד שנתיים (ע"פ 10876/03 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 4920/01 הנ"ל; ע"פ 4272/04 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). לעיתים, נגזרו עונשים חמורים יותר המגיעים לכדי 4 שנות מאסר או אף למעלה מכך (ע"פ 10564/02 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם); ע"פ 3897/03 מדינת ישראל נ' פלוני, פ"ד נז(6) 175))" (ע"פ 1004/06 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם) – פסקה 12 לפסק דינו של השופט ג'ובראן). י"ח. ואולם, כלל אי-ההתערבות אינו הטעם היחיד להחלטתנו. בית המשפט המחוזי נעתר להמלצת שירות המבחן לשלוח את המערער למרכז היום לעברייני מין לתקופה בת שלושה חודשים. בהמשך, נוכח התרשמותו של השירות, כי הטיפול טרם מיצה עצמו והמלצתו להמשך טיפול, הורה בית המשפט על השארתו של המערער לתקופה נוספת במרכז. בתום ארבעה חודשים נוספים, התרשם השירות, כמו גם צוות המרכז, כי המערער עבר שינוי משמעותי ביחסו לעבירה. במהלך כל התקופה ניתנו תסקירים רבים בעניינו של המערער. בנסיבות אלה נחה דעתנו, כי בית המשפט המחוזי היה מודע היטב למידת הצלחתו של הליך השיקום, וניכר אף כי ייחס לו משקל רב, לא רק להלכה אלא גם למעשה. י"ט. יתרה מכך, בית המשפט התרשם ממצבה הקשה של המתלוננת על פי תסקיר קרבן העבירה. ניתן משקל מרכזי לפגיעה ולהשפעה הרבה של מקרה האינוס על חייה. צוין לא אחת בגזר הדין, כי המקרה פגע גם בקשריה של המתלוננת עם אביה וקהילתה. יוזכר, כי משפחתה של המתלוננת מתגוררת באותו אזור ומשתייכת לאותה קהילה לה משתייכים המערער ומשפחתו. מאז המקרה, כמצוין בתסקיר קרבן העבירה, סובלות המתלוננת ומשפחתה מלחצים ואיומים. המתלוננת עצמה סובלת מהפרעות, קשיים ופחדים שונים. להתרשמות השירות, הפגיעה שחוותה תשפיע גם על עתידה ובין היתר, על יכולתה לבוא בקשר זוגי. בעוד שהמערער תואר בתסקיר כמי שגם לאחר המקרה הצליח ליצור קשרים טובים עם סובביו, המתלוננת מתקשה לעשות כן; תפקודה בלימודים נפגע; יחסה למין השתנה והיא סובלת מאובססיות שונות כמצוין בתסקיר. המתלוננת ציינה, כי היא מעוניינת שהיא ומשפחתה יהיו רחוקים מן המערער. החזרת המערער לביתו, בתנאי מעצר בית מלא, כפי שהמליץ שירות המבחן, עלולה לסכל את שיקומה של המתלוננת ולהקשות על חיי משפחתה. אוסיף, כי שיקול זה הוא כמובן בעל אופי של זמניות והדרגתיות, שכן ביום מן הימים יהיה המערער חופשי (בכפוף לפיקוח לפי חוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין, תשס"ו-2006). כ. עיינתי גם בשורת מאמרים מארה"ב שמסר בא כוחו המלומד של המערער, והמצביעים על ייחודם של עברייני מין קטינים, על מקום לריכוך מדיניות הענישה פרט למקרים חמורים במיוחד, ובפרט משיש הודאה. דברים אלה ראויים ללימוד; ועם זאת, בסופו של יום על בית המשפט לשקלל את כלל הרכיבים, הן הקשורים בשיקום הקטין, על בולטותו, הן הקשורים בקרבן העבירה, והן הכרוכים בגמול ובהרתעה. כ"א. אכן, נסיבותיו של מקרה זה אינן פשוטות כל עיקר, ויש בהן כדי להשפיע על תוצאותיו; אולם בנסיבות אלה, אין מנוס מאי היעתרות לערעור. כ"ב. ואולם, רואים אנו לנכון להוסיף ולומר, כי נדרשנו, גם במבט צופה פני עתיד, לשיקולי השיקום. אנו מביעים את התקוה, כי חזקה על שלטונות בית הסוהר שהם נותנים דעתם לצרכי השיקום של המערער ולכברת הדרך שעבר, וכן להמלצתו של שירות המבחן. ככל שהמערער יזכה לשחרור על תנאי, בלא שניטע מסמרות בעניין זה, הדעת נותנת כי תישקל המלצת שירות המבחן לצו מבחן למשך שנה וחצי, תוך חיובו בהמשך קשר עם מרכז היום. כ"ג. בנתון לאמור איננו נעתרים לערעור. ניתנה היום, א' בשבט התשע"ב (25.1.2012). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11054760_T04.doc רח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il