פלוני נ. פלוני

החלטה בתיק רע"א 5472/16 בבית המשפט העליון רע"א 5472/16 לפני: כבוד השופט צ' זילברטל המבקשים: 1. פלונית 2. פלוני 3. פלונית נ ג ד המשיבות: 1. פלונית 2. אליהו חברה לביטוח בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 8.6.2016 ומיום 21.6.2016 בת"א 40650-04-10 שניתנו על ידי כב' השופט אריה רומנוב בשם המבקשים: בשם המשיבות: עו"ד ינון מלמד עו"ד שאול איבצן פסק-דין בקשת רשות ערעור על החלטותיו מיום 8.6.2016 ומיום 21.6.2016 של בית המשפט המחוזי בירושלים (ת"א 40650-04-10, כב' השופט א' רומנוב). 1. בבית המשפט המחוזי מתנהלת תביעת המבקשים בגין נזקי גוף שאירעו למבקשת 1 בתאונת דרכים, כנגד הנהגת המעורבת בתאונה, המשיבה 1, ומבטחתה, המשיבה 2. 2. במסגרת תביעה זו מונו שלושה מומחים על-ידי בית המשפט – בתחום האורתופדי, בתחום הנפשי, ובתחום הפלסטיקה. לאחר מתן חווֹת דעתם של שלושת המומחים, מונתה מומחית נוספת, זו הפעם בתחום השיקום – ד"ר פרבר ז"ל, אשר, למרבה הצער, נפטרה לאחר מתן חוות דעתה (להלן: המומחית המקורית), והמשיבות פנו לבית המשפט בבקשה למינוי מומחה חלופי. המבקשים התנגדו לבקשה בטענה כי המשיבות לא חלקו עד לאותה עת על חוות דעתה של המומחית המקורית. המבקשים הוסיפו וטענו, כי ככל שימונה מומחה חדש, יש להעביר את חוות דעתה של המומחית המקורית לעיונו. 3. ביום 8.6.2016 הורה בית המשפט המחוזי על מינוי מומחית חלופית, ד"ר גורדון. בעניין העברת חוות דעתה של המומחית המקורית לעיון ד"ר גורדון, נקבע, כי יש מקום לאפשר הצגת חוות הדעת לד"ר גורדון, אך כי שיקול הדעת אם לעיין בחוות הדעת אם לאו, מסור בידיה של ד"ר גורדון, וכי עליה לציין בחוות הדעת שתערוך כיצד נהגה בעניין זה. המבקשים הגישו בקשה לעיון חוזר בהחלטה זו, שנדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי ביום 21.6.2016. 4. כנגד שתי החלטות אלו מופנית בקשת רשות הערעור דנא. המבקשים טוענים, כי בקביעת בית המשפט המחוזי לפיה על ד"ר גורדון לציין בחוות הדעת אם עיינה בחוות דעתה של המומחית המקורית, יש משום "הוראות מיוחדות" הרומזות כי בעיון כאמור יש משום פגימה באובייקטיביות או בעצמאות שיקול הדעת של ד"ר גורדון, וכי הלכה למעשה, יש בהן כדי למנוע מד"ר גורדון לעיין בחוות הדעת האמורה. עוד נטען, כי יש בהוראות אלה כדי להבדיל את חוות דעתה של המומחית המקורית מחוות הדעת האחרות בתיק. המבקשים טוענים כי יש לקבוע שעל ד"ר גורדון חלה חובה לעיין בחוות הדעת של המומחית המקורית, הן כיוון שכך יש לפרש את ההלכה לפיה ככלל יש להעביר למומחה חדש שמונה תחת מומחה שנפטר, את חוות הדעת של קודמו, והן בנסיבות העניין הספציפי בו כבר "נרמז" לד"ר גורדון כי יש פסול בעיון האמור. 5. המשיבות סבורות כי יש לדחות את הבקשה. לטענתן, אין בהחלטת בית המשפט המחוזי כל רמיזה באשר לאופן שבו על ד"ר גורדון לנהוג, והיא מציינת רק את המובן מאליו – כי לד"ר גורדון קיים שיקול הדעת אם להסתמך על חוות הדעת של המומחית המקורית, אם לאו. המשיבות טוענות כי הוראת ההבהרה של בית המשפט המחוזי ביחס לאפשרות ההסתמכות של ד"ר גורדון על חוות הדעת, ניתנה כיוון שמדובר בשתי חוות דעת מאותו תחום, אך שאין בכך כדי להשפיע על שיקול דעתה של ד"ר גורדון. המשיבות טוענות כי מהפסיקה אליה מפנים המבקשים ניתן ללמוד שאין מניעה שמומחה יעיין בחוות דעת של מומחה אחר, אולם גם אין מניעה שהמומחה לא יעיין בה, והסמכות שמורה למומחה הפועל בצורה עצמאית ואובייקטיבית להחליט על איזה חומר להסתמך. קבלת עמדת המבקשים תביא לשיטת המשיבות דווקא לפגימה בשיקול הדעת של המומחית החדשה שמונתה, שתניח כי היא מחויבת בחוות דעתה של קודמתה. לשלמות התמונה יצוין, כי המבקשים הגישו בקשה להגיב לתשובת המשיבות, אך נוכח התוצאה אליה הגעתי, כפי שיפורט להלן, לא מצאתי טעם להיענות לבקשתם. דיון והכרעה 6. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, ובהסכמתם, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות לערער והוגש ערעור על-פיה. דין הערעור להתקבל, כפי שיובהר להלן. 7. לוז המחלוקת בענייננו הוא בשאלה אם בהעברת חוות דעתו של מומחה שנפטר למומחה שמונה תחתיו, על המומחה שמונה חלה חובה לעיין בחוות הדעת של קודמו. בהקשר זה יצוין, כי בית משפט זה כבר פסק, כי ככלל, יש לאפשר הצגת חוות דעת של מומחה שנפטר לעיונו של מומחה שמונה תחתיו, אלא אם קיימות נסיבות ספציפיות למניעת הצגת חוות דעת כאמור (רע"א 4951/05 פוקס נ' הדר חברה לביטוח (20.2.2006) (להלן: עניין פוקס)). פסיקה זו מתבססת על כך שחזקה על מומחה הממונה מטעם בית המשפט שידע לקבוע ממצאים ולחוות דעתו ללא פניות, גם כשמונחת לפניו חוות דעתו של מומחה בלתי תלוי אחר, שנמצא כשיר לשמש מומחה מטעם בית משפט באותו עניין (רע"א 2033/94 צור-שמיר חברה לביטוח בע"מ נ' פרטוק (13.6.1994); אליעזר ריבלין תאונות הדרכים – תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים 675-674 (מהדורה רביעית, 2012); יצחק אנגלרד פיצויים לנפגעי תאונות הדרכים 493 (מהדורה רביעית, 2013) (להלן: אנגלרד)). לטעמי, מכך שנקבע שיש להעביר למומחה שמונה תחת מומחה קודם שנפטר את חוות הדעת של קודמו, חלה על הראשון חובה לעיין בה. יש להניח כי העברת חוות הדעת נעשית על מנת שהמומחה החדש יעיין בה, ולא לכל מטרה אחרת. זאת ניתן ללמוד גם מלשון תקנה 9(ב) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז-1986 הקובעת כי "המומחה יעיין בכל המסמכים שהוגשו לו ... ". משבית המשפט קבע כי יש להמציא חוות דעת של מומחה אחר למומחה הנוכחי – ברי כי עליו לעיין בה, ובמידת הצורך להתמודד עמה. הרי ממה נפשך: אם לא יעיין המומחה בחוות הדעת, או לא יתייחס אליה בחוות דעתו, זו תוכל להיות מוצגת לו במסגרת החקירה הנגדית (ראו: אנגלרד, בעמ' 502). בשלב זה, המומחה יהיה חייב לעיין בה ולהתמודד עם האמור בה. מסקנה זו מתחייבת גם אם נתבונן על מעמדו של המומחה החדש – שהוא מומחה נוסף ולא מומחה חלופי. 8. במינוי מומחה תחת מומחה שנפטר, אין מדובר במינוי מומחה "חלופי", במובן זה שהמומחה הקודם וחוות דעתו פסולים בשל פגם כלשהו שנפל בהליך הכנת חוות הדעת (ראו והשוו: אנגלרד, בעמ' 497-496), אלא במינוי מומחה "נוסף", באופן שחוות הדעת הראשונה אינה פסולה ולא חלפה מהעולם. למעשה, מדובר בשני מומחים שנמצאו ראויים וכשרים על-ידי בית המשפט, ולפיכך חל הכלל לפיו אין פסול בהיזקקות של מומחה אחד שמונה על-ידי בית משפט לחוות דעת שניתנה על-ידי מומחה ממונה אחר (רע"א 333/89‏ "שלוח" חברה לבטוח בע"מ‎ ‎נ' ידידים, פ''ד מג(4) 375 (1989)). פטירת המומחה אינה מפקיעה את חוות דעתו או פוגמת בתוקפה, אלא אך משליכה על היכולת לחקור את המומחה ולהמשיך בהתנהלות ההליך בהיעדרו. מכאן, כמובן, המשקל שניתן להעניק לה בעת בחינת מכלול הראיות. אלו הרציונאלים שעמדו בבסיס עניין פוקס הנזכר. יתרה מכך – מדוע שבעל דין שסבור שזכה ביתרון מסוים על יסוד חוות דעתו של המומחה שנפטר ייאלץ לוותר כליל על אותו יתרון כתוצאה ממאורע בלתי צפוי שאין לו שליטה עליו. ההגינות מחייבת שבמקרה כזה המומחה הנוסף יביא במניין שיקוליו גם את דעת קודמו, ואם יחלוק עליה יהא עליו לנמק את עמדתו-שלו. דומה, כי הטרמינולוגיה בה נקט בית המשפט המחוזי של מינוי מומחה "חלופי", הביאה לבחינה זהירה יותר של חוות הדעת של המומחית שנפטרה, ולא היא. 9. על-כן, משנקבע כי יש להעביר למומחה שמונה תחת מומחה שנפטר את חוות הדעת של קודמו, באין נסיבות המצדיקות שלא לעשות כן, על המומחה שמונה לעיין בחוות דעת זו ולהתמודד עם ממצאיה. אין הדבר אומר כי המומחה שמונה כבול בחוות הדעת של קודמו, וברי כי מסור לו שיקול דעתו העצמאי. אולם, ככל שהמומחה חולק על חוות הדעת של קודמו, יש לצפות כי יתמודד עם ההבדלים שבין חווׂת הדעת. כאמור, לסתירה כזו תהיה ממילא נפקות, כך יש לשער, בשלב החקירה הנגדית. לכך יש להוסיף, כי לבית המשפט נתון שיקול דעת לא לאפשר המצאת חוות הדעת למומחה האחר לפי נסיבות העניין, כך שבנסיבות המתאימות, בהן יש למנוע מהמומחה לעיין בחוות הדעת של קודמו, זוהי הדרך לעשות כן (רע"א 329/02 זגרון נ' איילון חברה לביטוח, פסקה 4 (18.3.2002); עניין פוקס). שיקול הדעת המסור למומחה, עליו עמדה גם המשיבות בתשובתן, הוא לעניין הסתמכות על חוות הדעת של קודמו, להבדיל מאשר בעניין עצם העיון בה. וכי כיצד ידע אם הוא מבקש להסתמך על חוות הדעת, אם בחר מראש שלא לעיין בה כלל? משהתקבלה החלטה של בית המשפט כי יש להמציא לעיונו של המומחה את חוות הדעת, המטרה היא שיעיין בה, ולאחר מכן יפעל כחוכמתו ועל פי שיקול דעתו שלו. 10. הערעור מתקבל, אפוא, במובן זה שד"ר גורדון תעיין בחוות דעתה של ד"ר פרבר ז"ל בטרם עריכת חוות דעתה. קביעותיו של בית המשפט המחוזי בעניין זה בלבד, מבוטלות. המשיבות תישאנה בהוצאות המבקשים בסך 5,000 ש"ח. ניתן היום, ‏י"א בתשרי התשע"ז (‏13.10.2016). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16054720_L04.doc סח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il