פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

בג"ץ 5472/12

סידי קליין נ. משרד התמ"ת

עתירה נגד פסקי דין של בתי הדין לעבודה בנושאי יחסי עבודה ועמלות, ודרישה לביטול/תיקון חקיקה ראשית.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?
תאריך פרסום 18/12/2012 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק בג"ץ — עתירה לבית משפט גבוה לצדק.
מספר התיק 5472/12 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה דיני עבודה ועתירה מנהלית — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור עתירה נגד פסקי דין של בתי הדין לעבודה בנושאי יחסי עבודה ועמלות, ודרישה לביטול/תיקון חקיקה ראשית.
החלטת בית המשפט נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) — בית המשפט דחה את ההליך לטובת הצד שכנגד (הנתבע/המשיב).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

בג"ץ 5472/12

סידי קליין נ. משרד התמ"ת

עתירה נגד פסקי דין של בתי הדין לעבודה בנושאי יחסי עבודה ועמלות, ודרישה לביטול/תיקון חקיקה ראשית.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?

סיכום פסק הדין

העותרת, סוכנת לשעבר בחברת אלטשולר שחם, הגישה עתירה לבג"ץ נגד פסקי דין של בתי הדין לעבודה שדחו את מרבית תביעותיה הכספיות נגד החברה. העותרת טענה כי יש להכיר בה כ'יזמית' ולא כעובדת, ודרשה עמלות גבוהות יותר ממה שנפסק לה. בנוסף, תקפה העותרת חוקים שונים (חוק הודעה לעובד וחוק הגנת השכר) בטענה שהם מפלים. בג"ץ דחה את העתירה בקובעו כי הוא אינו משמש כערכאת ערעור על בתי הדין לעבודה, וכי לא הוכחה טעות משפטית מהותית המצדיקה התערבות. בנוגע לטענות נגד החקיקה, נקבע כי בית המשפט אינו מורה למחוקק לתקן חוקים, וכי טענות אלו היו צריכות להישמע בהליכים הקודמים.

סוג הליך עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)
הרכב השופטים י' דנציגר, ע' פוגלמן, י' עמית
בדעת רוב 3/3

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • סידי קליין
  • חברת אפוליג השקעות בע"מ

נתבעים

  • משרד התמ"ת
  • משרד המשפטים
  • בית הדין הארצי לעבודה
  • בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו
  • אלטשולר שחם בע"מ
  • גלעד אלטשולר

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • ערעור על קביעות עובדתיות של בתי הדין לעבודה בנוגע למעמדה כסוכנת ולא כיזמית
  • דרישה לזכאות לנתח מהכנסות המשיבה מלקוחות שגייסה לאורך זמן
  • טענה כי גובה העמלה המגיע לה מעסקת 'ארית' גבוה ממה שנפסק
  • טענה כי סעיף 10 לחוק הודעה לעובד מפלה בין עובדים ותיקים לחדשים
  • דרישה לתיקון והרחבת סעיף 26ב לחוק הגנת השכר
טיעוני ההגנה
  • העתירה נעדרת בסיס עובדתי ומשפטי
  • אי מיצוי הליכים ושיהוי בהגשת העתירה
  • בית המשפט אינו יושב כערכאת ערעור על בתי הדין לעבודה
  • הסדרים חקיקתיים מאזנים כראוי בין האינטרסים
  • העתירה מוקדמת בנוגע לתביעת פיצויי הפיטורים שעדיין מתבררת בערכאה הדיונית

תגיות נושא

  • דיני עבודה
  • יחסי עובד-מעביד
  • עמלות
  • חוק הודעה לעובד
  • חוק הגנת השכר
  • ביקורת שיפוטית על בתי הדין לעבודה

שלב ההליך

עתירה

סכום הוצאות משפט

0

טענות מנהליות

אפליה
הטענה הועלתה ונדחתה
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

פסק-דין בתיק בג"ץ 5472/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5472/12 לפני: כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט י' עמית העותרות: 1. סידי קליין 2. חברת אפוליג השקעות בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. משרד התמ"ת 2. משרד המשפטים 3. בית הדין הארצי לעבודה 4. בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו 5. אלטשולר שחם בע"מ 6. גלעד אלטשולר עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים בשם העותרות: העותרת 1 בעצמה בשם המשיבים 4-1: עו"ד איתמר הר-אבן בשם המשיבים 6-5: עו"ד רועי סלוקי; עו"ד ליאור בן ארי פסק-דין השופט ע' פוגלמן: העתירה שלפנינו מופנית נגד פסקי דינם של בתי הדין האזורי והארצי לעבודה שניתנו ביחס לסכסוך שבין העותרת 1 לבין המשיבות 6-5. כן מעלה העתירה טענות ביחס לסעיף 10 לחוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), התשס"ב-2002 (להלן: חוק הודעה לעובד) וחוק הגנת השכר (תיקון מס' 24), התשי"ח-1958 (להלן: התיקון לחוק הגנת השכר). בד בבד עם הגשת עתירה זו הוגשו בקשות למתן צווי ביניים. 1. העותרת 1 (להלן: העותרת) עבדה אצל המשיבה 5 (להלן: אלטשולר שחם) החל משנת 1995 כסוכנת וכמשווקת. תפקידה היה גיוס ושימור לקוחות לטובת אלטשולר שחם, במטרה שאלו ישקיעו בה את כספם. תנאי עבודתה של העותרת באלטשולר שחם סוכמו בעל-פה. בשנת 2003 הסתיימו יחסי העבודה בין הצדדים, ובהמשך לכך שולמו לעותרת פיצויי פיטורים. חרף זאת המשיכה העותרת בעבודה מול אלטשולר שחם, באמצעות חברה שבבעלותה ושבשליטתה (היא העותרת 2), עד לניתוקם הסופי של היחסים בין הצדדים בשנת 2005. עם תום היחסים בין הצדדים הגישה העותרת תביעה למתן צו חשבונות נגד אלטשולר שחם לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו. במסגרת זו נתבקשו פרטים על אודות הכנסותיה של אלטשולר שחם מעמלות שונות שקיבלה, על-פי הנטען, מלקוחות שגייסה העותרת. בית הדין האזורי דחה את מרבית טענות העותרת ביחס לעסקאות שבהן היתה מעורבת, אך הוציא מלפניו צו למתן חשבונות ביחס לחשבונות המעידים על תשלום עמלות ששולמו לאלטשולר שחם לעניין עסקה אחת. ערעורה של העותרת על פסק דין זה התקבל חלקית, ובית הדין הארצי לעבודה הורה על הוצאת צו למתן חשבונות גם ביחס לעסקה נוספת – עסקה שבוצעה עם חברת "ארית" (להלן: עסקת "ארית"), אשר לגביה נפסק כי העותרת זכאית לעמלת תיווך בסך 2.5%. להשלמת התמונה יצוין כי ביום 5.7.2011 הגישה העותרת תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו נגד אלטשולר שחם בדרישה להשלמת פיצויי פיטורים ורכיבים אחרים. 2. ככל שניתן להבין מהעתירה – האוחזת לא פחות מ-85 עמודים ונספחים לרוב, ומנוסחת באופן המקשה לבור ממנה את הטענות המשפטיות – העותרת, שאינה מיוצגת, מלינה על קביעת בית הדין האזורי לעבודה שלפיה משנת 2003 שימשה סוכנת של אלטשולר שחם, שכן לשיטתה יש להגדירה כ"יזמית". כן גורסת העותרת כי יש לזכותה בנתח מהכנסות אלטשולר שחם שנתקבלו מן הלקוחות שגייסה משך כל "חייהם" כלקוחות; וכי גובה העמלה הנכון שלה היא זכאית מעסקת "ארית" הוא שליש משוויה של העסקה, ולא 2.5% כפי שנקבע. בעניין זה אף נתבקש צו ביניים. כן נתבקש צו ביניים כלפי בית הדין האזורי לעבודה, על-מנת שזה יימנע מ"ניהול משפט בשלישית", כהגדרת העותרת, ויעניק לה פיצויי פיטורים בהתאם לחישוב שערכה בתביעתה. בפי העותרת טענות גם ביחס לחוק הודעה לעובד ולחוק הגנת השכר. לדבריה, חוקים אלו מפלים בין עובדים "ותיקים" ל"חדשים" הן לעניין חובת המעביד למסור לעובד הודעה בכתב, המפרטת את תנאי עבודתו (סעיף 10 לחוק הודעה לעובד), הן לעניין היפוך נטל ההוכחה במצב שבו לא נוהל פנקס שעות עבודה (סעיף 26ב לחוק הגנת השכר). על כן מבקשת העותרת כי נורה על ביטול סעיף 10 לחוק הודעה לעובד, ועל תיקונו והרחבתו של סעיף 26ב לחוק הודעה לעובד. 3. אלשטולר שחם סבורה כי יש לדחות את העתירה. לעמדתה, העתירה נעדרת בסיס עובדתי או משפטי; בטרם הגשתה לא מוצו ההליכים המתאימים; לוקה בשיהוי, שכן הוגשה קרוב לשנה לאחר מתן פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה; אינה מגלה עילה להתערבות בהחלטות בית דין לעבודה בהתאם להלכה הפסוקה; ומנוסחת בצורה המקשה על הבנת הסעדים המתבקשים בה ועל בירור טענת העותרות. לגופו של עניין נטען כי העותרת אינה זכאית לזכויות לאחר סיום ההתקשרות עם אלטשולר שחם, וכי אין להתערב בהחלטת בית הדין באשר לעמלה בגין עסקת חברת "ארית". המשיבים 4-1 טוענים אף הם כי דין העתירה להידחות. בתגובתם המקדמית נטען כי אין עילה להתערבות בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, וכי דין העתירה להידחות לגופה בהיות ההסדרים החקיקתיים שעליהם מלינה העותרת הסדרים אשר מאזנים כראוי בין האינטרסים השונים שבבסיס החוקים האמורים. 4. לאחר שבחנו את העתירה על צרופותיה וכן את תגובות המשיבים, הגענו לכלל מסקנה כי דינה להידחות. טענות העותרת מופנות בעיקרן נגד קביעות בית הדין הארצי לעבודה. הלכה היא כי בית משפט זה יתערב בהכרעות בית הדין לעבודה רק בהתקיים שני תנאים מצטברים: טעות משפטית מהותית בפסק הדין מושא העתירה, וקיומן של נסיבות שבהן שורת הצדק מחייבת התערבות שיפוטית בהכרעה (בג"ץ 6522/06 כוכבי נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פסקה 17 (לא פורסם, 22.4.2009); בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, ירושלים, פ"ד מ(1) 673, 693 (1986)). בענייננו, לא הוכח כי נפלה טעות – לא כל שכן מהותית – בקביעות בתי הדין לעבודה, או כי הצדק מחייב התערבות שיפוטית. טענות העותרת ביחס למעמדה באלטשולר שחם ובעניין גובה העמלות המגיעות לה מן העסקאות השונות בהן נטלה, לכאורה, חלק – הן ערעוריות במובהק. כידוע, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על בית הדין הארצי לעבודה (בג"ץ 7033/12 צברי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 7 (לא פורסם, 9.10.2012)). אשר לעניין פיצויי הפיטורים – כעולה מהעתירה עצמה, סוגיה זו נידונה בימים אלה לפני בית הדין האזורי לעבודה, והדיון בה טרם הושלם. משכך, ממילא מדובר בעתירה מוקדמת בכל הקשור לעניין זה (ראו: בג"ץ 1939/12 מרנין נ' אס.ג'י.די. הנדסה בע"מ, פסקה 3 (לא פורסם, 11.3.2012)). בצד האמור, לא מצאנו להידרש לטענות העותרת העוסקות בחוק הודעה לעובד ובחוק הגנת השכר. ככל שהטענה לפיה יש לבטל את סעיף 10 לחוק הודעה לעובד נוגעת להליך שהתנהל בעניינה של העותרת בבתי הדין לעבודה, הרי שהיה עליה להעלותה במסגרת ההליכים שם. באשר לסעד שעניינו "תיקון" החקיקה המבוקש, כבר נפסק כי בית משפט זה אינו מורה לכנסת לתקן את חוקיה: "היוזמה לתיקון חוק מצויה בסמכותן של הרשות המבצעת והרשות המחוקקת וזו תורת הפרדת הרשויות וביזור הסמכויות. אם מבקשת היא העותרת כי ייעשה לתיקון חוק יסודות התקציב – או כל חוק אחר – לתיקון ההפליה, חייבת היא למצוא סעד ומזור ברשות המחוקקת או ברשות המבצעת. לא בבית משפט" (בג"ץ 5677/04 עמותת "אלערפאן" נ' שר האוצר (לא פורסם, 16.3.2005)). ממילא ניסוחן של הטענות המכוונות לחקיקה הראשית האמורה אינו ברור, עד כי קשה להידרש אליהן לגופן (השוו: בג"ץ 8781/11 פלוני נ' מפקד תחנת משטרת אשדוד, פסקה 7 (5.4.2012)). אשר על כן, העתירה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ה' בטבת התשע"ג (‏18.12.2012). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12054720_M06.doc כב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il