פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 5469/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5469/13 ע"פ 5976/13 ע"פ 7304/13 לפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט א' שהם המערער בע"פ 5469/13: פלוני המערער בע"פ 5976/13: פלוני המערער בע"פ 7304/13: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעורים על גזרי הדין של בית המשפט המחוזי לנוער בירושלים (השופט י' צבן) מיום 8.7.13 בת"פ 7930-10-12 ות"פ 24984-08-12 מיום 12.9.13 תאריך הישיבה: י"ז באדר ב התשע"ד (19.3.14) בשם המערער בע"פ 5469/13: עו"ד טל ענר בשם המערער בע"פ 5976/13: עו"ד אבי חימי; עו"ד משה וייס בשם המערער בע"פ 7304/13: עו"ד ארז בר-צבי בשם המשיבה : עו"ד עידית פרג'ון שירות המבחן לנוער: עו"ס שלומית מרדר פסק-דין (בכפוף להשלמה) השופט א' רובינשטיין: א. שלושה ערעורים על גזרי דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (סגן הנשיא י' צבן) – גזר דין מיום 8.7.13 בת"פ 24984-08-12 ות"פ 7930-10-12, שבגדרו הוטלו על המערער בע"פ 5469/13 (להלן המערער 1), יליד 23.9.96 (קטין בן 16 שנים בעת העבירות ועדיין כיום) מאסר בפועל של שלושה חודשים בניכוי ימי מעצרו ושלושה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, ועל המערער בע"פ 5976/13 (להלן המערער 2), יליד 12.12.95 (קטין בן 16 ושמונה חודשים בעת העבירות, כיום בגיר) שמונה חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו ושמונה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים; גזר דין מיום 12.9.13 בו הוטלו על המערער בע"פ 7304/13 (להלן המערער 3), יליד 9.2.97 (קטין בן 15 שנים ומחצה בעת העבירות ועדין כיום) ארבעה חודשי מאסר בניכוי ימי מעצרו וארבעה חודשי מאסר על תנאי למשך שנה. הפרשה עניינה התפרצות המונית, גזענית ואלימה, של נערים ונערות יהודים כלפי תושבים ערבים במרכז העיר בירושלים; המערערים היו חלק הימנה. ב. המערערים הורשעו לפי הודאתם במסגרת הסדרי טיעון. המערער 1 הורשע באיסור פרסום הסתה לגזענות לפי סעיפים 144ב(א) לחוק העונשין תשל"ז-1977, ובהסתה לאלימות לפי סעיף 144ד2(א) לחוק. המערער 2 הורשע בחבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק, ובתקיפה בנסיבות מחמירות מתוך מניע גזעני לפי סעיף 382(א) בצירוף סעיפים 379 ו-144ו(א) לחוק. המערער 3 הורשע באיסור פרסומה של הסתה לגזענות לפי סעיף 144ב(א), ובתקיפה בנסיבות חמורות מתוך מניע גזעני לפי סעיף 382(א) בצירוף סעיפים 379 ו-144ו(א) לחוק. רקע והליכים ג. כעולה מכתב האישום המתוקן שהוגש נגד המערערים 2-1, התרחשה הפרשה בתאריך 16.8.12 בשעות הערב, במרכז ירושלים. קבוצת נערים ונערות, ובהם המערערים, החלו לקרוא קריאות גזעניות כלפי תושבים ערבים ששהו במקום. כעבור מספר דקות התאסף המון מתלהם ונשמעו קריאות לגרש את הערבים במקום ולהכותם. כעבור זמן קצר החלו הנוכחים לגרש תושבים ערבים מן המקום, תוך שבעטו בהם והיכום. בהמשך יצאה קבוצת נערים יהודים לאתר ערבים ולהכותם, תוך שחברי הקבוצה ממשיכים לקרוא קריאות גזעניות. משהבחינו חברי הקבוצה בכמה נערים ערבים, החלו לרדוף אחריהם. תוך כך, בעט המערער 2 באחד מן הנערים (כבן 17), ולאחר שזה נפל, המשיך לבעוט בבטנו מספר פעמים וכן בעטו בו אחרים עד שאיבד את הכרתו ואף נזקק להחייאה, ואושפז למשך כשבוע ימים. בכתב האישום המתוקן בו הודה המערער 3 יוחסו לו, מלבד השתתפות בצעקות ובקללות הגזעניות, הכאת אחד מן הערבים בערפו ואחר בבעיטה. ד. בתסקיר שירות מבחן לנוער שהוגש בעניינו של המערער 1, התרשם שירות המבחן ממגבלותיו הקוגניטיבית ומנטייתו להתפרצויות אלימות. בתסקיר משלים בעניינו התרשם שירות המבחן, כי המערער 1 הביע צער על מעשיו, כי הוא מפגין נכונות להשתלב במסגרת של הכשרה מעשית וזקוק להמשך תמיכה מגורמי טיפול. שירות המבחן המליץ להימנע מהרשעתו ולהעמידו בפיקוח שירות המבחן לשישה חודשים, וכן להטיל עליו שירות לטובת הציבור ופיצוי כספי שישולם לנפגע העבירה. בתסקיר שהוגש בעניינו של המערער 2, התרשם שירות המבחן לנוער מהיעדרו של "דמות אב" בחייו, מקשייו בבית הספר ומהידרדרותו לחברה עבריינית; השירות ציין את השתלבותו במסגרות טיפוליות שונות, נטילת אחריות מצדו למעשיו ושינוי כללי לטובה בדפוסי התנהגותו. על כן המליץ השירות על תשלום פיצוי לנפגע, שירות לתועלת הציבור ופיקוח קצין מבחן לשנה. בתסקיר שהוגש בעניינו של המערער 3, התרשם שירות המבחן לנוער מקשיים לימודיים והתנהגותיים, אך הוסיף ודיוח על השתלבותו במספר מסגרות טיפוליות ועל הבעת חרטה מצדו. השירות המליץ להימנע מהטלת עונש מאסר, תוך שלא הביע דעה בסוגיית ההרשעה, וכן המליץ על צו פיקוח ושירות לתועלת הציבור. גזר דינו של בית המשפט קמא ה. באשר למערער 1, בית המשפט תיאר בהרחבה את מעורבותו באירועים, באלימות פיסית ומילולית, תוך שהודגש אופיה האלים והגזעני של התנהגותו. בית המשפט נתן דעתו – עם זאת – לשיקולי שיקום, שכן מדובר בקטין בעל נסיבות אישיות מורכבות, ובפרט קשייו הלימודיים ונטייתו לאלימות; אך הדגיש מנגד את הצורך להרשיעו, משיקולי הרתעה וגמול נוכח חומרת מעשיו. הושת העונש כאמור. ו. באשר למערער 2, התייחס בית המשפט לחלקו באירועים, הן בקריאות גזעניות וסילוק תושבים ערבים מהאזור, והן ברדיפה אחר חבורת נערים ערבים והכאתו של אחד מהם; חומרה מיוחדת יוחסה למעורבותו של המערער 2 באירוע השני. כן נדרש בית המשפט לעובדה שבסמוך לאירועים שתה המערער 2 שתיה חריפה עם חבריו. בית המשפט תיאר את רקעו המשפחתי והאישי המורכב של המערער 2, וציין לזכותו את השיפור הניכר שחל בהתנהגותו בעקבות תהליך שיקומי, עד כי הוא "מתנהג כבחור נורמטיבי שעלה על דרך המלך" (עמ' 15 לגזר הדין). מאידך גיסא קבע בית המשפט, כי בשל חומרת העברות שייוחסו לו, אין מנוס מהרשעה, שכן רק זו תיתן ביטוי לעקרון הגמול, תשיג הרתעה ותבטא את הסלידה ההולמת מעברות שביצע. העונש נגזר כאמור. ז. באשר למערער 3 ציין בית המשפט, כי הוא נטל חלק ב"גרעין הקשה" בשתי זירות האירוע. עם זאת נאמר כי הוא נעדר עבר פלילי ורקעו נורמטיבי. בית המשפט הטעים, כי אין לקבל טענה לפיה ראוי להתחשב בעובדה שהמערער 3 סבל מגזענות בעצמו – בהיותו בן העדה האתיופית – ובחברה מתוקנת ראוי כי תינקט גישה הפוכה, לפיה מי שחוה בעצמו גזענות ראוי שיגלה רגישות יתר כלפי אחרים בעניין. נוכח חומרת העבירות והצורך לתת ביטוי להרתעה, וחרף שיקולי השיקום והמלצת שירות המבחן, קבע בית המשפט כי יש להרשיע את המערער 3 בעברות שביצע; בית המשפט ראה את עניינו כחמור ממערער 1 (שהיכה קרבנות אחרים) וקל ממערער 2 (שהיכה קשות את הקרבן העיקרי), והשית את עונשו כאמור. הערעור ח. לטענת המערער 1, טעה בית המשפט כאשר קבע בגזר דינו, כי השתתף באלימות הפיסית בזירה הראשונה של האירוע. נטען, כי דבר זה לא מצא את ביטויו הן בפרק העובדות והן בהוראות החוק בהן הואשם המערער 1 במסגרת כתב האישום המתוקן. כן טען המערער 1, כי בית המשפט לא ייחס משקל ראוי לשיקולי הענישה הייחודית לענישת קטינים ובייחוד לשיקולי שיקום, התעלם מנסיבותיו האישיות, ובפרט לא ייחס משקל ראוי להמלצת שירות המבחן לנוער, ממנה עולה כי עלה על דרך חיובית למרות מגבלותיו ורקעו המשפחתי המורכב. ט. לטענת המערער 2, בית המשפט לא ייחס משקל ראוי לנסיבותיו האישיות החריגות, ובפרט לכך שסבל בעבר מבעיית שתיה חריפה ושעבר מאז תהליך שיקום מקיף, האמור לגבור על שיקולי הגמול וההרתעה. המערער 2 טען כי נגמל מאלכוהול ועלה על הדרך הנכונה, וכי ניתן להסתפק בעונש מתון שישקף הן את שיקולי הגמול וההרתעה והן את שיקולי השיקום. י. לטענת המערער 3, בית המשפט קמא בגזירת דינו סטה מעקרון הענישה האינדיבידואלית, בקבעו את עונשו כנגזר מעונשם של נאשמים אחרים שהיו מעורבים באירועים. כן טען, כי בית המשפט התעלם מהמלצת שירות המבחן ובפרט מנסיבותיו האישיות של המערער 3, אשר חש צורך עז להשתייך לנוער בן גילו, בשל גזענות כלפיו בעבר. עוד הדגיש המערער את האינטרס הציבורי בשיקומו, והחשש פן הטלת מאסר בפועל תיצור "תיוג" שיקשה עליו להשתלב בחברה הנורמטיבית. תסקירים משלימים יא. לקראת הדיון הוגשו תסקירים משלימים בעניינם של שלושת המערערים. שירות המבחן התרשם מקשייו הקוגניטיביים והלימודיים של המערער 1 אך ציין את התקדמותו הרבה בתהליך השיקום, תפקודו החיובי בבית הספר, קבלת אחריות מצדו ונכונותו להמשיך ולהשתפר. עוד התרשם השירות, כי המערער 1 אינו בעל דפוסים עברייניים, וכי הוא מקבל תמיכה רבה מגורמים מקצועיים וקהילתיים. השירות המליץ לבטל את עונש המאסר בפועל, ולהטיל עבודות שירות וצו מבחן של ששה חודשים. יב. בעניינו של המערער 2 התרשם שירות המבחן מנער בעל קשיים רגשיים ניכרים, שהשלים תהליך שיקומי משמעותי ומתפקד באופן חיובי בכל המסגרות. נאמר, כי המערער 2 עודנו זקוק להמשך ליווי בתהליך השיקום, ומאסר בפועל עלול להזיק לו במקום לחזק את התהליך החיובי. השירות ציין, כי אמנם מדובר בעבירה אלימה וחמורה וכי נותרה עבודה טיפולית רבה, אך המערער 2 הביע חרטה, קיבל עליו אחריות וזו בעבירתו היחידה. השירות המליץ אף כאן על מאסר בעבודות שירות וצו מבחן לשנה לפי תכנית טיפול מפורטת. יג. בעניינו של המערער 3, דיוח שירות המבחן על תפקוד תקין במסגרת כפר הנוער בו הוא שוהה, אך הוסיף כי קיים חשש כי ימשיך לצרוך שתייה חריפה באופן שעלול להזיק לו. שירות המבחן ציין, כי המערער 3 הביע חרטה כנה על מעשיו אך זקוק להמשך טיפול אינטנסיבי במסגרת צו מבחן, ואילו מאסר בפועל עלול "לתייג" אותו כעבריין. השירות המליץ לבטל את רכיב המאסר בפועל בעונשו של המערער 3, וחזר על המלצתו הקודמת להטלת עבודות שירות וצו מבחן יחד עם תכנית טיפול ומעקב. הדיון יד. בפנינו טענו סנגורי המערערים, כי בשל קטינותם יש להטעים את שיקולי השיקום בהתאם לתסקירים, ולא לראות בהרתעה ובמסר לאחרים עיקר. בא כוח המערער 1 הגיש מכתב של אביו חורגו נכה קשה, על סיועו לו. טו. נציגת שירות המבחן הדגישה את השיפור בהישגיהם ובתפקודם של שלושת המערערים, את העובדה שמדובר בעברה ראשונה ויחידה, ואת יתר הנסיבות האישיות המורכבות-ובפרט הרקעים המשפחתיים-של כולם; על כן הומלץ להמשיך בטיפול ולהימנע ממאסר בפועל. טז. באת כוח המשיבה הדגישה את חומרת האירועים, והוסיפה כי ההתייחסות לכך שמדובר בקטינים לרבות לשיקולי השיקום-מצאה את ביטויה בכתבי האישום המתוקנים ובגזר דינו של בית המשפט קמא. כן הוסיפה, כי בית המשפט לא סטה בגזר דינו מעקרון הענישה האינדיבידואלי; לשיטתה אין מדובר בעונש הנועד להשיג הרתעת רבים, אלא בראש וראשונה לשקף את עקרון הגמול בהתאם למידת אשמם והאנטי-חברתיות המשתקפת במעשיהם של המערער. הכרעה יז. אין צורך להכביר מלים על החומרה שבהתנהגות גזענית אלימה. אין כעם היהודי, נוכח תולדותיו, שצריך להיות רגיש לכך. בית משפט ישראלי אינו יכול שלא לתת ביטוי לחומרה שבהתנהגות גזענית אלימה כלפי הזולת; "דע לך סני, לחברך לא תעביד" (מה שעליך שנוא לחברך לא תעשה), כדברי התנא הלל (בבלי שבת ל"א, ע"א). אין צורך ברטוריקה רבה בעניין זה; ומעבר לכך, כבוד הזולת יהא אשר יהא, צריך להיות טבוע בצופן הגנטי של כל אדם ובערכים שמקנים לו ביתו ובית ספרו; "חביב אדם שנברא בצלם" אמרו חכמים (התנא ר' עקיבא, משנה אבות ג, י"ג), ועוד אמרו, "איזהו מכובד, המכבד את הבריות" (משנה אבות ד', א', מפי התנא בן זומא). בבית משפט זה כבר אמר השופט א' א' לוי, כי "התפרעויות של המונים בכלל ועל רקע לאומני בפרט, צריכות לזכות לתגובה עונשית קשה וכואבת, יהיה מוצאם של המתפרעים אשר יהיה. כך נוהגת מדינת חוק, וכך זכאים לצפות כל הבאים בשעריו של בית המשפט" (ע"פ 2285/05 מדינת ישראל נ' חאמד (2005)). עברות כאלה חותרות תחת עצם מהותנו, הן כמדינת חוק הן כמדינה יהודית ודמוקרטית, על תולדותיה ועל המיעוט הלא-יהודי הגדול בתוכה. אכן, לא את כל משקלן הציבורי הכבד יש להטיל על כתפי המערערים הקטינים, ולכך ניתן ביטוי בבית המשפט קמא ויינתן ביטוי גם כאן; אך איני רואה להציע "פטור בלא כלום" במובן של מאסר. על כן מנוס ככלל מהשתת עונש מאסר בפועל בתיקי גזענות, ובית המשפט בתוך עמו הוא יושב ועליו האחריות, גם כשהמדובר בקטינים – כמובן תוך התחשבות בפן האינדיבידואלי ובפן השיקומי, בודאי כך בקטינים. כדאי שקול זה יישמע ברבים, לרבות בבתי הספר. יח. משאמרנו כי ראוי בכגון דא להשית מאסר בפועל, כדי להטעים את היחס השיפוטי לחומרת העברה, עלינו להתבונן בנסיבות האינדיבידואליות, של קטינים בעלי עבר נקי שחטאו חטא חמור מאוד, אך גם עברו תהליך שיקום בעל תוכן חיובי, ולנסות לבנות מודל ענישה שיתן ביטוי הן לחומרה הן לשיקום, ובו תמהיל בין מאסר בכל משמעו לבין עבודות שירות. יש במודל משום הקלה מסוימת לגבי מה שנגזר, מתוך התחשבות בתהליכי השיקום ובהמלצות העדכניות של השירות; ככל "דגם אמצע" ניתן לבקר אותו מזה ומזה, אך נראה לי כי יש בו משום צדק, ואפקט חינוכי כפול – הן בעצם המאסר בבית האסורים (דע כי עליך להיענש) והן במאסר בעבודות השירות (יוטלו עליך משימות שיש בהן טובה וברכה לציבור). מדוע גם מאסר בבית האסורים? בשל חומרת העבירה, ודעת לנבון נקל כי אין להשוות בין מי שהולך לביתו בכל ערב מעבודות שירות, הגם שהוא קרוי משפטית "אסיר", ובין האסור ככל משפטו. יט. אציע איפוא, לגבי מערער 1, ליצור תמהיל בעונש המאסר, כך שירוצה בחציו (שישה שבועות בניכוי ימי המעצר) בבית האסורים, ובחציו האחר – שישה שבועות – בעבודות שירות, ככל שהממונה ימצא כי המערער 1 מתאים. לגבי מערער 2, כיון שאין אפשרות בדין (ראו סעיף 51ב(א) לחוק העונשין) להשית תמהיל כאמור במאסר מעל 6 חודשים, אציע להעמיד את עונשו של המערער 2 על שישה חודשים של מאסר, שארבעה מהם בניכוי ימי המעצר ירוצו בבית האסורים, ושניים בעבודות שירות, בכפוף לחוות דעת הממונה. בדומה באשר למערער 3 – חודשיים בניכוי ימי המעצר ירוצו בבית האסורים, וחודשיים בעבודות שירות, בכפוף לחוות דעת הממונה. אני ער לסרבול מסוים בצורך מזה לשבץ במאסר לתקופה קצרה ומזה לקבל חוות דעת הממונה לתקופה קצרה, אך סבורני כי האפקט החינוכי שבעניין מצדיק זאת, ושירות בתי הסוהר במקצועיותו יידע לטפל בכך כראוי. לא למותר לציין, כי סעיף 51ב(א) הנזכר מדבר בנשיאת עונש מאסר "כולו או חלקו, בעבודת שירות". כדי שהנושא לא ייגרר, אציע לחבריי כי המערערים יתייצבו לריצוי עונש המאסר ביום 11.5.14, ועד אותו יום גם תוגש חוות דעת הממונה, בעקבותיה נשלים את פסק דיננו. כ. הערעורים מתקבלים לפי האמור. ש ו פ ט השופט א' שהם: התלבטתי לא מעט באשר לתוצאה הראויה במקרה דנן. מחד גיסא, עמדה לנגד עיניי חומרת התנהגותם של המערערים, והצורך בהעברת מסר חד וברור, לפיו מי שיכשל בביצוע עבירות על רקע גזעני, אחת דינו – עונש מאסר לריצוי בפועל, ולתקופה לא קצרה. מאידך גיסא, לא אוכל להתעלם מכברת הדרך הארוכה שעברו המערערים הקטינים בתהליך השיקומי שנועד להביא לחזרתם לדרך הישר, כעולה מתסקירי שירות המבחן לנוער שניתנו בעניינם. לאחר זאת, החלטתי, לא בלי היסוס, לצרף את קולי לחוות דעתו של חברי, השופט א' רובינשטיין, שבמסגרתה נעשה ניסיון לאזן בין האינטרסים השונים, בדרך בלתי שגרתית קמעא. ש ו פ ט השופט נ' הנדל: מהות מעשיהם של המערערים ושל קטינים נוספים, כפי שתיאר חברי השופט א' רובינשטיין בפירוט הנדרש להכרעה, היא פעילות עבריינית קבוצתית אלימה וגזענית של נערים ונערות כלפי תושבים ערבים – אף הם קטינים – במרכז העיר ירושלים. תחילתה של הפרשה בהערות גזעניות קשות, וסופה באלימות של ממש וסילוק צעירים ערבים מהמקום. איתור צעירים ערבים אף הוא חלק מהאירוע, במטרה להוציא לפועל גזענות, תוך שלהוב ההמון לשנאה ולשימוש בכוח הזרוע. ברי כי האינטרס הציבורי מחייב תגובה קשה וברורה. אכן, מדובר בקטינים. יש לכך משקל. אך אין לשכוח כי גם הנפגעים נבחרו בשל השתייכותם הלאומית וגילם הצעיר. בית המשפט המחוזי כתב פסק דין שקול ומאוזן. העונשים שיקפו את גילם של המערערים ואת החומרה היחסית של מעשיהם. כתב האישום במקור התייחס לשמונה נאשמים. על מערער 1 הוטל מאסר של שלושה חודשים, על מערער 2 – שמונה חודשי מאסר בפועל, ועל מערער 3 – ארבעה חודשי מאסר בפועל, כל אחד בניכוי ימי מעצרו ובתוספת מאסר על תנאי. מערער 2 "זכה" לעונש מאסר ארוך יותר משל חבריו. אך יש לזכור שלאחר שמערער זה בעט באחד הנערים שנפל – הוא המשיך לבעוט בבטנו, תוך שהאחרים אף הם בועטים בו, עד שאיבד את הכרתו, נזקק להחייאה ואושפז במשך שבוע ימים. הסדר הציבורי מחייב הפעלת יד קשה כלפי מי שמפר את הסדר בצורה כה בוטה. נדמה כי אין מנוס, בנסיבות העניין, מהטלת מאסר בפועל. אף אין בהליך השיקומי שעברו המערערים במהלך המשפט כדי לשנות זאת, כל עוד התוצאה העונשית משקללת בפועל נתון זה. תקופות המאסר שנגזרו על המערערים – מתונות הן. בכוחן להשיג את המטרות של הרתעה כללית ופרטנית מצד אחד, ולשמור על עיקרון ההלימה ושיקום הקטינים מצד שני (ראו והשוו: סעיף 40טו(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977). חברי השופט רובינשטיין הציע מעין פשרה, לפיה מערער 1 ירצה מחצית מהעונש – שישה שבועות – מאחורי סורג ובריח, והחצי האחר בעבודות שירות. באשר לעונשו של מערער 2, דעתו היא כי יש להעמיד את העונש על שישה חודשי מאסר בפועל, מהם ארבעה מאחורי סורג ובריח וחודשיים עבודות שירות. באשר למערער 3, הציע חברי שייגזרו עליו ארבעה חודשים, מחציתם בפועל ומחציתם בעבודות שירות. כשלעצמי, אינני רואה את ההצדקה להתערבות כזו. דעתי היא כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי נומק היטב, ועל אף ההכרה בחומר הנפץ שגלום במעשים מעין אלו – העניק בית המשפט את המשקל הראוי לנסיבות העושה הקטין. אף מסופקני אם המנגנון העונשי של מאסר בפועל למחצה ועבודות שירות למחצה – תואם את מטרות הענישה בכגון דא, ומתווה כראוי את הדרך לתיקים הבאים שחומרתם דומה. עם כל ההבנה לעמדת חברי אשר מעוניין ליתן ביטוי הן לחומרת המעשה והן לתהליכי השיקום, חוששני כי התוצאה עשויה לגרום שלא במכוון לקשיי יישום – מקום שלדעתי קולו של בית המשפט חייב להיות ברור וצלול. לנוכח זאת, דעתי היא כי יש לדחות את הערעורים. ש ו פ ט הוחלט ברוב דעות כאמור בפסק דינו של השופט א' רובינשטיין, בניגוד לדעתו החולקת של השופט נ' הנדל. ניתן היום, ‏י"ג בניסן התשע"ד (‏13.4.2014). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13054690_T04.doc רח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il