ממדוח ווהב נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 5466/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5466/09 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט י' דנציגר המערער: ממדוח ווהב נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, מיום 27.5.09, ב-ת"פ 7122/08, שניתן על ידי כבוד השופט ע' גרשון תאריך הישיבה: ג' בשבט התש"ע (18.1.10) בשם המערער: עו"ד יהל שפרלינג בשם המשיבה: בשם שרות המבחן: עו"ד עדי שגב גב' ברכה וייס פסק-דין השופט א' א' לוי: המערער הודה בפני בית המשפט המחוזי בחיפה בעובדותיו של כתב אישום שהוגש נגדו, ולהלן תמציתן: בתאריך 29.9.07, בשעת לילה מאוחרת, נהג המערער ברכב כשלצדו יושב מנסור הייתם (להן: הייתם), ששרת אותה עת כשוטר במשמר הגבול. הם הגיעו לדרך כורכר בסמוך לחוף הים בחיפה, שם פגשו בארבעה – זוהר אדר (להלן: זוהר), נטליה קצבן (להלן: נטליה), חיים גדראן (להלן: חיים) וראויה חוסיין (להלן: ראויה). בין הייתם לראויה וחיים פרץ ויכוח שבמהלכו חטף הייתם תיק שהיה על כתפה של ראויה והחל נמלט לעבר הרכב בו נהג המערער. חיים הדביק את הייתם, הכה אותו עם אלה ונטל את התיק. לפני שעזב את המקום איים הייתם לפגוע בחיים, ולאחר כשעתיים שב לבצע את זממו. הוא הגיע לזירה מלווה במערער, ואותה שעה נשא הייתם עמו רובה מסוג M16. הם איתרו את רכבם של חיים וחבריו, בו ישב זוהר ובסמוך לו עמדה נטליה, ואז דרך הייתם את הנשק, וירה ממנו לעברם של זוהר ונטליה 24 כדורים. בסופו של האירוע התברר כי נגרם נזק לרכב בלבד, בו אותרה פגיעתם של שני קליעים. כאמור, הודה המערער בכל אלה, ובעקבות כך הורשע בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה והיזק בזדון, עבירות לפי סעיפים 329(א)(2) ו-452 לחוק העונשין. בהמשך, נדון המערער ל-30 חודשי מאסר, 18 חודשים מאסר על-תנאי, והוא חויב לשלם לזוהר ולנטליה פיצוי בסכום של 5,000 ש"ח, כל אחד. להשלמת התמונה נוסיף, כי הייתם נדון למאסר ומאסר על-תנאי זהים לאלה שהושתו על המערער. המערער עותר כי נקל בעונשו, ולהלן טעמיו: העונש מופלג בחומרתו; לא ניתן בו משקל הולם לנסיבותיו האישיות – צעיר שהגיע לישראל עם משפחתו שבניה שירתו בצבא דרום לבנון, ושקליטתו לוותה בקשיים לא מבוטלים; הרשעתו גרמה לביטול אירוסיו וסיכול סיכוייו להתגייס לשרות ביטחון; כתוצאה מהירי לא היו פגיעות באדם; לא ניתן משקל להודאת המערער, חרטתו והמלצתו של שרות המבחן; נכון היה להקל בעונשו של המערער נוכח העונש שנגזר על שותפו. לא מצאנו בכל אלה עילה לשנות מן העונש. המערער, בצוותא חדא עם הייתם, הגיעו בשעת לילה מאוחרת, מצוידים בנשק חם, כדי לגמול לאדם שפגע בהייתם לאחר שזה נטל שלא כדין את תיקה של ראויה. המערער ושותפו אף עשו שימוש בנשק, כאשר ירו כדורים רבים לעברם של שניים, שלמרבה המזל נחלצו מהאירוע ללא פגע. זו התנהגות מופקרת, וכאשר היא נעשית בשנים בהן הפכה האלימות לנגע בחברה הישראלית, אין בעונש שהושת על המערער חומרה כלשהי, ואפשר שההפך הוא הנכון. מדעתנו לא שינינו גם נוכח העונש שהושת על הייתם. אי לכך, הערעור נדחה. ניתן היום, ג' בשבט התש"ע (18.1.10). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09054660_O01.docהג מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il