פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 5458/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5458/09 בפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ח' מלצר המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 28.12.09 ב-תפ"ח 1062/08 שניתן על-ידי השופטים: דותן, גנות ושוחט תאריך הישיבה: ג' באדר התש"ע (17.02.10) בשם המערער: עו"ד גיא עין צבי בשם המשיבה: עו"ד יעל שרף פסק-דין השופט א' רובינשטיין: רקע א. ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטים דותן, גנות ושוחט) מיום 28.12.09 בפ"ח 1062/08, בגדרו הוטלו על המערער ארבע שנות מאסר, מתוכן שלוש שנים לריצוי בפועל מיום המעצר, והיתרה על תנאי. כן הופעלו עונשי מאסר על תנאי שנגזרו על המערער בת"פ 10270/04 (6 חודשים) ובת"פ 40244/04 (12 חודשים) באופן חופף זה לזה ובמצטבר לעונש המאסר, כך שיהיה על המערער לרצות 4 שנות מאסר מיום מעצרו. ב. המערער הורשע במסגרת הסדר טיעון בעבירות אלה: כליאת שווא, עבירה לפי סעיף 377 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן החוק); תקיפה בנסיבות מחמירות הגורמת חבלה ממשית, עבירה לפי סעיפים 380 ו- 382 (ב) 1(1) לחוק; איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק, היזק בזדון, עבירה לפי סעיף 452 לחוק; ותקיפה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 379 ו- 382 (ב)(1) לחוק. ג. כנטען בכתב האישום המתוקן, על פי האישום הראשון החלו המערער וח.ס. לצאת יחדיו ביום 10.1.08 או בסמוך לכך, והיו בני זוג בין מארס ליולי 2008. המערער היכה את ח.ס., קיללה, השפילה, הילך עליה איימים, גזר את בגדיה ושערה, נעל אותה בדירתו מספר פעמים, והכפיף אותה לרצונותיו. בין היתר, חבט באפה עד זוב דם, חנק אותה בצווארה, משך בשערה, בעט בגבה ובבטנה, והטיח את ראשה באמבטיה ובקיר. על פי האישום השני יצאו המערער וא.ט. יחדיו במשך כשלושה חודשים בראשית 2008, במהלכם הירבה להכותה, לקלל אותה, לתפוס בשערה ולסטור לה. כך, היכה אותה בידיו ורגליו וגרם לה לשטפי דם, בעט בבטנה בעת היותה בהריון ממנו, משך בשערה, סובב את ידיה ובעט בה ברגליה, נעל אותה בדירתו, ובחלק מהמקרים גם החזיק את חפציה האישיים ברשותו על מנת למנוע ממנה ללכת. על פי האישום השלישי, המערער והמתלוננת ל.נ. התוודעו זו לזה בחודש יוני 2008. בתחילת חודש יולי ביקרה בביתו. משביקשה לשוב לביתה, מנע זאת המערער ממנה, תוך שהוא משליך את נעליה מהחלון, תופס וקורע את חולצתה ודוחף אותה למיטה. לבסוף, שיחרר אותה בתנאי שתשאיר אצלו מסמכים אישיים כפיקדון. במקרה אחר קיים עמה יחסי מין לאחר שבעט בה, ונעל אותה באמבטיה. במקרה אחר היכה באגרופו בבטנה. כתב האישום המקורי כלל עבירות מין, אולם לאחר עדות המתלוננות תוקן כתב האישום, ועבירות אלו נמחקו הימנו. ד. בגזר הדין ציין בית המשפט, כי נסיבות המקרה מצביעות על כך שהמערער התעמר במתלוננות כדבר שבשגרה, רמס את כבודן, הפעיל כלפיהן אלימות קשה, והביא להשפלתן. בית המשפט הביא בחשבון את עברו הפלילי המכביד של המערער ושני עונשי מאסר מותנה שהיו תלויים כנגדו. בית המשפט דחה את טענות המערער לעניין פרשנותם של תנאי המאסר המותנה. התנאי, שהטיל בו בת"פ 40244/04 נוסח כך: "הנאשם לא ישא בעונש זה אלא אם יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר כל עבירה מסוג פשע". בית המשפט לא קיבל את טענת המערער כי מדובר בניסוח רחב מדי המשתרע על סוגים רבים של עבירות, בעוד שבאותו עניין הורשע המערער בעבירות רכוש בלבד, ואילו בתיק דנא מדובר בעבירות אלימות. התנאי בת"פ 10270/04 נוסח כך: "שישה חודשי מאסר על תנאי והתנאי שלא יעבור על העבירות בהן הורשע, וזאת תוך שנתיים מתוך מאסרו" (הדגשה הוספה – א"ר). צוין, כי הכוונה היא לתום ולא לתוך, ונהיר כי מדובר בפליטת קולמוס, הן נוכח נוסח התנאי והן בהסתמך על טיב העבירות בהן הורשע המערער. למול כל זאת שקל בית המשפט את הרקע המשפחתי הקשה בו גדל המערער, ואת העובדה שעלה בגפו מארה"ב. הערעור והדיון ה. בערעור נטען, כי יש להתחשב בכך שעיקר חומרת המקרים אינו נעוץ בעוצמת התקיפה, אלא בחוסר הרגישות ובזלזול שהפגין המערער כלפי המתלוננות. כן נטען, כי לא היה מקום לראות את המתלוננות כמי שסובלות מ"תסמונת האשה המוכה", שכן מדובר במערכות יחסים קצרות, אשר ארכו בין חודש לארבעה חודשים. הודגש, כי לא היה למערער עם אף אחת מהמתלוננות רכוש משותף, נטל פרנסה משותף או כל עוגן אחר היוצר תלות. עוד נטען, כי בית המשפט לא נתן דעתו, במסגרת שיקוליו לעונש, לשינוי המשמעותי שחל בכתב האישום עם מחיקתן של עבירות המין. הוסף, כי בית המשפט שגה בכך שהתעלם מהמסר שהיה ראוי לשלוח לעברן של המתלוננות, אשר העלילו עלילת כזב קשה וחמורה ביותר על המערער, והעמידוהו בסיכון חמור. הוסף, כי העונש שהוטל אינו מידתי ביחס לחומרת המעשים. אשר להפעלת המאסרים המותנים נטען – בנימוקים שהוזכרו מעלה – כי בית המשפט שגה באופן הפעלתם. ו. בדיון הוסיף בא כוח המערער, שהעלה כל האפשר, כי אין ענייננו במקרים חמורים ומשתוקן כתב האישום ניטלה חומרתו. עוד טען, כי לא ניתן משקל לכך שהמתלוננות רקמו עלילת שווא. באת כוח המשיבה טענה כי מדובר בעונש מתון בהתחשב בחומרת המעשים, וכי יש בנידון דידן דמיון, נוכח טיב היחסים בין המערער למתלוננות, לעבירות של אלימות במשפחה, ועל הענישה להיות בהתאם; עסקינן בשלוש בנות זוג שכולן סבלו מנחת זרועו של המערער, השפלה ומ"יחס בעלות" משל היו חפץ. נאמר, כי העבירות נעשו לאחר שהמערער שוחרר מעונש מאסר של 42 חודש בעבירות רכוש בת"פ 40244/04 הנזכר. הוסף, כי המקום לתקוף את "כלליותם" של תנאי המאסר על תנאי הוא בעת הטלת התנאי מתחילה. לבסוף צוין, כי אם יתברר שהמתלוננות מסרו עדות שקר, תשקול המדינה להעמידם לדין, וכך שוקלים בפועל לגבי אחת המתלוננות. הכרעה ז. עיינו ברישום הפלילי של המערער. הוא עמד לדין ארבע פעמים בטרם התיק הנוכחי, ובהן עבירות סמים (לרבות מספר מקרים של הדחת קטינים לסמים מסוכנים), שימוש ברכב ללא רשות, הצתה, פריצה לכלי רכב בכוונה לגנוב (תיקים רבים), הפרעת שוטר במילוי תפקידו ואיומים. ח. איננו סבורים כי העונש שהוטל חמור בנסיבות התיק. אכן, אין להתעלם מכך שעבירות המין הוסרו מכתב האישום ודבר זה אומר דרשני, ויש לקוות כי התביעה תבדוק את כל הנחוץ. ואולם, מה שנותר הוא פגום פלילית, מוסרית וערכית במידה רבה בגדרי כבוד האדם – השפלת הנשים המתלוננות, ופגיעה פיסית ונפשית בהן באופן מחפיר ומכוער. משיכת השיער וגזירתו, המכות והבעיטות, הכליאה, גזירת הבגדים, האיומים. האם באדם מן היישוב עסקינן, שכך יעשה בבנות זוגו? רוב דברים אך למותר, שכן הדברים נמצאים בבסיס האלמנטרי של כבוד הזולת בגדרי יחסי זוגיות קצרים או ממושכים, מה שמחמיר ומייחד אל מול עבירות פליליות אחרות באותם סעיפים. דברינו אינם "רטוריקה של כבוד", אלא זיהוי מציאות כואבת של אי כבוד המתבטא באלימות ובהשפלות (ראו גם אורית קמיר, שאלה של כבוד - ישראליות וכבוד האדם, תשס"ה-2004; א' קמיר, כבוד אדם וחוה (תשס"ז-2007); ע' פירסט ומ' אגמון –גונן, "המכונית שווה יותר? הענישה בעבירות אלימות נגד בנות זוג", עיונים במשפט, מגדר ופמיניזם (בעריכת ד' ברק-ארז, ש' יניסקי-רביד, י' ביטון, ד' פוגץ', א' מרגלית) (תשס"ז-2007), 545). על בתי המשפט ליתן לכך ביטוי, כדי שימלאו חובתם אל נכון. בית המשפט הוא שומר כבוד הבריות גם באכיפה הפלילית ועליו ליתן ביטוי, משקל וממד ערכי ליחס לזולת, ובמקרה דנא – לבנות זוג, ועל כן אין כל חומרה יתרה בעונש שהושת. ט. אשר להפעלת התנאי – ראשית, ככלל אמר המחוקק את דברו בסעיף 58 לחוק העונשין, קרי, כי עונש מאסר על תנאי שהופעל ירוצה במצטבר אלא אם ציוה בית המשפט המרשיע בעבירה הנוספת, מ"טעמים שיירשמו", על חפיפה מלאה או חלקית (יצוין כי לא אחת אין בתי המשפט מקפידים על הנמקת החפיפה, דבר שהוא צו המחוקק, ויש להקפיד על כך). י. אשר לתנאי ה"גורף" בתיק האחד של "כל עבירה מסוג פשע", אף כי ככלל דומה שיש להעדיף ספציפיות רבה יותר, נראה כי בית המשפט שהטיל את התנאי ביקש להרתיע את המערער מכל עבירת פשע, נוכח עברו, ובודאי אין בכך דופי משפטי. אשר לטענה בדבר המלים שבתנאי – בתיק האחר – "מתוך מאסרו", אין בעינינו ספק כי הכוונה היא ל"מתום מאסרו", פליטת קולמוס פשוטה, וכל התפלפלות אחרת, יצירתית ככל שתהא, אין להלמה. הכרעת בית המשפט קמא לחפוף את תקופות התנאי זו לזו ולצברן לתיק דנא - אין בה פגם. י"א. נוכח האמור, איננו נעתרים לערעור. ניתן היום, ח' באדר תש"ע (22.2.10). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09054580_T03.doc רח+הג מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il