פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון
רע"א 5456/21
רע"א 5494/21
לפני:
כבוד השופטת י' וילנר
המבקש ברע"א 5456/21
והמשיב 2 ברע"א 5494/21:
דוד אשד
המבקשת ברע"א 5494/21
והמשיבה 2 ברע"א 5456/21:
מזל אשד
נ ג ד
המשיב:
שמעון כהן
בקשת רשות ערעור (5456/21) על החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (כב' השופטת ט' לוי) מיום 27.07.2021 בתיק א 002626-02-21; בקשת רשות ערעור (5494/21) על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בת"א 2626-02-21 מיום 27.7.2021, שניתנה על-ידי כב' השופטת ט' לוי-מיכאלי
בשם המבקש ברע"א 5456/21
והמשיב 2 ברע"א 5494/21: עו"ד פיני יניב
בשם המבקשת ברע"א 5494/21
והמשיבה 2 ברע"א 5456/21: עו"ד הדס גרניט; עו"ד רעות צומעי
בשם המשיב 1: עו"ד עופר צור ; עו"ד דניאל בר לב;
עו"ד רחמים כהן
פסק-דין
1. שתי בקשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ט' לוי-מיכאלי) בת"א 2626-02-21 מיום 27.7.2021 בגדרה נדחתה בקשת המבקשים לביטול צו הגבלת שימוש בנכס (Mareva Injunction; להלן: צו מרווה).
2. בין המשיב 1 (להלן: המשיב) לבין המבקשים התנהלה מערכת יחסים עסקית ביחס לפרויקט לבניית מעונות סטודנטים באנגליה (להלן: הפרויקט) על קרקע שרכשו המבקשים באמצעות חברות שונות אשר על-פי הנטען המבקשת היא הנהנית הסופית בחברות אלו (להלן: המקרקעין והחברות בהתאמה). המשיב, לטענתו, העביר למבקשים כספים לצורך מימון הפרויקט בהתאם להסכם שנערך בין הצדדים. לאחר שהתגלע סכסוך בין הצדדים, הגיש המשיב תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו נגד המבקשים בסך של כ-52 מיליון ש"ח, בה עתר, בין היתר, להשבת כספי ההשקעה, לתשלום שכר והוצאות הפרויקט, לתשלום בגין רווחים שיתקבלו מהפרויקט או ממכירתו ולתשלום ריבית.
3. במקביל להגשת התביעה, הגיש המשיב בקשה להטלת עיקולים ולמתן צו מרווה אשר יורה למבקשים, בין היתר, להימנע מדיספוזיציה במקרקעין. בהמשך, הסכימו הצדדים להטלת צו מרווה באופן זמני עד להשלמת טיעון ולקיום דיון בבקשה.
4. בהחלטה מיום 27.7.2021, ולאחר שקיים דיון בבקשה, הורה בית המשפט המחוזי על הותרת צו המרווה על כנו. בתוך כך, נקבע כי המשיב עמד בנטל המוטל עליו והניח תשתית ראייתית ראשונית לכאורית לתביעתו, וכי יש לה בסיס. כן נקבע כי מאזן הנוחות נוטה באופן ברור לטובת המשיב, שכן קיים חשש ממשי שהוא לא יוכל להיפרע מהמבקשים לו ימכרו את המקרקעין, והוא ימצא עצמו בסופו של יום מול שוקת שבורה.
5. אשר לטענת המבקשים שלפיה שווי המקרקעין עולה עשרות מונים על שווי התביעה, בית המשפט המחוזי ציין כי הציע לצדדים לייצר מנגנון המאפשר למבקשים למכור את הפרויקט, תוך הפקדת סכום התביעה מתוך כספי המכירה בחשבון נאמנות. ואולם, כך צוין, הצדדים לא הגיעו להסכמה בנדון, ובית המשפט המחוזי קבע כי על אף שזה המנגנון הראוי והמאוזן בנסיבות העניין, הרי שללא שיתוף פעולה של הצדדים – לא ניתן לכפותו.
6. על החלטה זו נסבות בקשות רשות הערעור שבפניי, כאשר טענתם העיקרית של המבקשים היא כי מתן צו המרווה הגורף, האוסר כל דיספוזיציה בנכס המקרקעין אשר שוויו עולה באופן ניכר על שווי התביעה, אינו סעד מידתי.
7. ביום 12.10.2021 התקיים דיון בבקשות רשות הערעור. בפתח הדיון הובהר לצדדים כי לא מצאתי להתערב בקביעות בית המשפט המחוזי בכל הנוגע לסיכויי התביעה ולמאזן הנוחות, אשר התבססו, בעיקרו של דבר, על ממצאי מהימנות ועובדה לאחר שהצדדים נחקרו בפני בית המשפט המחוזי, ואשר ממילא אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בהן במסגרת בקשות רשות ערעור על מתן סעדים זמניים. עיקר הדיון בבקשות הוקדש אפוא לאפשרות להגיע להסכמות בדבר מנגנון מידתי להבטחת יכולת הפירעון של המשיב מחד גיסא, ומתן אפשרות למבקשים למכור את המקרקעין מאידך גיסא, ואולם הניסיון האמור לא צלח.
8. לאחר שמיעת טענות הצדדים והעיון בבקשות ובתשובת המשיב להן, ומכוח סמכותי לפי תקנה 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 ראיתי לדון בבקשות כאילו ניתנה הרשות לערער והוגש ערעור על-פיה. אקדים ואציין כי דין הערעורים להתקבל בחלקו, כמפורט להלן.
9. כאמור, לא ראיתי להתערב בקביעות בית המשפט המחוזי בכל הנוגע לסיכויי התביעה ומאזן הנוחות. ואולם, כפי שאף עולה מהחלטת בית המשפט המחוזי עצמה, מתן צו מרווה האוסר כל דיספוזיציה בנכס, הוא סעד גורף שאינו מקיים יחס הולם כלפי סכום התביעה (ראו והשוו: רע"א 1565/95 סחר ושירותי ים בע"מ נ' חברת שלום וינשטיין בע"מ, פ"ד נד(5) 638, 655, 662-660 (2000)). משכך, מצאתי כי יש להיעתר לבקשות רשות הערעור, כך שצו המרווה יהיה מידתי ומוגבל, באופן שמחד גיסא לא ישלול לחלוטין כל אפשרות למכירת המקרקעין (אשר שוויים כאמור עולה באופן ניכר על שווי התביעה), ומאידך גיסא יש בו כדי להבטיח את אפשרות הפירעון של המשיב אם יזכה בסופו של יום בתביעתו.
10. לפיכך, החלטת בית המשפט המחוזי מבוטלת, ובמקומה יחולו ההוראות הבאות:
א. נאסר על המבקשים לבצע כל דיספוזיציה במקרקעין, אלא אם יפקידו בקופת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו סכום של 8 מיליון ליש"ט (או את ערכם בשקלים חדשים על פי השער היציג), או ערבות בנקאית על הסכום הנ"ל. עם הפקדת הסכום האמור יפקע מאליו צו המרווה.
ב. על אף האמור בסעיף א, וככל שהמבקשים לא יפקידו את הסכום האמור, המבקשים יהיו רשאים לבצע דיספוזיציה במקרקעין ובלבד שבכל הסכם שייערך עם צד שלישי, ההסכם יכלול תנאי לפיו הצד השלישי יפקיד סך של 8 מיליון ליש"ט (או את ערכם בשקלים חדשים על פי השער היציג) ישירות לקופת בית משפט המחוזי בתל אביב-יפו, וזאת בתוך שישה חודשים ממועד החתימה על ההסכם (להלן: סכום הפיקדון), שאם לא כן ההסכם לא ייכנס לתוקפו.
בהסכם יצוין עוד כי לא יבוצע כל רישום לטובת צד שלישי על זכויותיו במקרקעין כתוצאה מההסכם עד להפקדת סכום הפיקדון בקופת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. סכום הפיקדון שיופקד כאמור, ישמש, הלכה למעשה, ככספי עיקול להבטחת תביעת המשיב, ככל שזו תתקבל בסופו של יום.
ככל שייחתם הסכם כאמור, המבקשים יודיעו על מועד החתימה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, עם העתק ההודעה למשיב, לא יאוחר משבעה ימים ממועד החתימה על ההסכם.
ככל שלא יופקד סכום הפיקדון עד המועד האמור (דהיינו בתוך 6 חודשים ממועד החתימה על ההסכם), או במקרה שבו מכל סיבה שהיא ההסכם האמור יבוטל בטרם חלפו 6 החודשים האמורים ובטרם הופקד סכום הפיקדון, ישוב ויעמוד צו המרווה בתוקפו.
11. יובהר כי כל מחלוקת בין הצדדים בנוגע לאופן ביצוע החלטה זו תתברר בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו.
12. סוף דבר: הערעורים מתקבלים כמפורט לעיל.
אין צו להוצאות.
ניתן היום, ז' בחשון התשפ"ב (13.10.2021).
ש ו פ ט ת
_________________________
21054560_R05.docx מה
מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il