בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 5450/00
ע"פ 6164/00
ע"פ 6184/00
ע"פ 6222/00
בפני: כבוד השופט א' מצא
כבוד השופטת ט'
שטרסברג-כהן
כבוד השופטת ד' ביניש
המערער בע"פ 5450/00: מרדכי שושני
המערער
בע"פ 6164/00: משה שושני
המערער
בע"פ 6184/00: עודד מויאל
המערערת
בע"פ 6222/00: מדינת ישראל
נגד
המשיבה בע"פ 5450/00,
בע"פ
6164/00 וע"פ 6184/00: מדינת ישראל
המשיב
בע"פ 6222/00: משה שושני
ערעורים
על גזרי דין של בית המשפט
המחוזי
בנצרת מיום 21.6.2000 בת.פ.468/98
שניתן על-ידי כבוד השופט א' אמינוף,
ומיום 7.7.2000 בת.פ. 470/98 שניתן
על-ידי
כבוד השופט ח' גלפז
תאריך הישיבה: י"א בכסלו תשס"ב
(26.11.01)
בשם
המערער בע"פ 5450/00: עו"ד א' פלדמן; עו"ד א' יריב
בשם
המערער בע"פ 6164/00
והמשיב
בע"פ 6222/00: עו"ד א' זהר
בשם
המערער בע"פ 6184/00: עו"ד נ' רוטנברג
בשם
המערערת בע"פ 6222/00
והמשיבה
בע"פ 5450/00,
ע"פ
6164/00 וע"פ 6184/00: עו"ד נ' בן אור, עו"ד ש'
לוין
ועו"ד ש' ענבר
פ ס ק - ד י ן
השופט א' מצא:
1. המערער בע"פ 5450/00 (מרדכי שושני; להלן:
מרדכי), המערער בע"פ 6164/00 (משה שושני; להלן: משה), והמערער
בע"פ 6184/00 (עודד מויאל; להלן: מויאל), השתתפו, ביחד עם אחרים,
בביצוע עבירות החזקה וסחר בסמים מסוכנים בהיקפים כמותיים אדירים. נגד המערערים
הוגשו כתבי-אישום לבית המשפט המחוזי בנצרת. משפטם של מרדכי ומויאל, שהועמדו לדין
ביחד עם אחרים, התנהל לפני כבוד השופט א' אמינוף. משה (שהוא אחיו של מרדכי)
הובא לדין בהליך נפרד, ומשפטו התנהל לפני כבוד השופט ח' גלפז. לאחר שמיעת רוב פרשת
ראיותיה של התביעה - שהתבססה, לא במעט, על עדות שותפם של המערערים לעבירות (מיקי
איזנברגר), שזכה במעמד של עד-מדינה - ובעקבות הסדרים עם התביעה ביחס לתוכן האישומים,
הודו המערערים בעובדות האישומים והורשעו בעבירות שיוחסו להם, בכללן קשירת קשר
לביצוע פשע וכן החזקת סם מסוכן וסחר בסם מסוכן מסוג קוקאין בכמויות המגיעות כדי
מאות קילוגרמים.
מרדכי ומויאל נמצאו אשמים בהשתתפות, ביחד עם
אחרים, בשתי פרשיות של קניית סם מסוכן מסוג קוקאין בפרו, העברת הסם, כשהוא מוסתר
בתוך קרבי מכונות, מפרו להולנד ומכירתו למטרת הפצה ביבשת אירופה. בפרשה הראשונה
(שבוצעה בשנת 1997) החזיקו המערערים וסחרו ב303- קילוגרם סם מסוכן מסוג קוקאין.
בפרשה השניה (שבוצעה בשנת 1998) קנו המערערים בפרו, העבירו להולנד באותה השיטה
וסחרו בעוד כ170- קילוגרם סם מסוכן מסוג קוקאין. כל אחת מן העיסקאות הניבה
לעבריינים שהשתתפו בה רווחים שהסתכמו במיליוני גילדנים הולנדיים. משה הורשע
בהשתתפות עם אחרים בשתי פרשיות של הברחת קוקאין מדרום-אמריקה להולנד, בשנת 1995;
כאשר בפרשה הראשונה הוברחו, כשהם מוסתרים בתוך גלילי מכונות, ונמכרו כ80-70-
קילוגרם מן הסם האמור, ואילו בפרשה השניה נעברו העבירות ביחס לעוד כ400- קילוגרם.
חלקו של משה ברווחים שהופקו מהברחת הסמים הסתכם בכ3.2- מיליון גילדנים
הולנדיים.
על מרדכי ומויאל גזר בית המשפט (כבוד השופט
אמינוף) עונשים זהים: שתים-עשרה שנים מאסר בפועל, שלוש שנים מאסר על תנאי ותשלום
קנס בסך 200,000 ש"ח, או ריצוי ארבעים חודשי מאסר תמורתו. ביחס לכל אחד מן
השניים קבע בית המשפט בהכרעת הדין, כי הוא "סוחר סמים" כמשמעו בסעיף
36א(ב) לפקודת הסמים המסוכנים. כפועל-יוצא מכך, ועל יסוד חזקתו של סעיף 31(6)
לפקודה, ציווה בית המשפט בגזר הדין לחלט לאוצר המדינה פריטי רכוש שונים של כל אחד
משני המערערים, על-פי פירוט שהוגש לו על-ידי התביעה. על משה גזר בית המשפט
(כבוד השופט גלפז) אחת-עשרה שנות מאסר בפועל ושלוש שנות מאסר על-תנאי. אף משה הוכרז
כ"סוחר סמים", ולבית המשפט הוגשה רשימה של פריטי רכוש שהתביעה ביקשה
לצוות על חילוטם. בית המשפט נתן צו חילוט ביחס לחלק מפריטי הרכוש, אך ביחס לחלקם
האחר החליט, מטעמים שונים שפורטו בגזר-דינו, להימנע מחילוט. כן נמנע בית המשפט,
חרף בקשה לכך מטעם התביעה, מחיובו של משה בתשלום קנס.
2. שלושת המערערים משיגים בערעוריהם על חומרת
עונשי המאסר והקנס שנגזרו עליהם, ואילו מרדכי משיג גם על היקפם של צווי החילוט.
המדינה מערערת (בע"פ 6222/00) על גזר הדין בעניינו של משה. ערעורה מופנה הן
נגד הגבלת צו החילוט רק לחלק מפריטי הרכוש שלגביהם נתבקש הצו, והן נגד החלטת בית
המשפט להימנע מחיובו של משה בתשלום קנס. אדון ראשון ראשון.
3. סניגורי המערערים טענו, כי עונשי המאסר שנגזרו
על שולחיהם חמורים יתר על המידה, ועל כל פנים, חורגים במידה בלתי-סבירה לחומרה
מאמת המידה העונשית שנקבעה בהסדר הטיעון שכרתה המדינה עם מיקי איזנברגר. העונשים
שנגזרו על איזנברגר, בהתאם להסדר הטיעון שנכרת עמו, כללו רק שלוש שנות מאסר בפועל
וקנס בסך 100,000 ש"ח; ודבר מרכושו לא חולט. הסניגורים אינם חולקים, כי הודאת
איזנברגר בכל העבירות, והסכמתו להעיד מטעם התביעה במשפטי שותפיו, הצדיקה הקלה
בעונשו; ואף לגישתם רשאי היה בית המשפט לגזור על שולחיהם עונשים חמורים יותר מן
העונש שנתבקש לגזור על איזנברגר. עם זאת טוענים הם, כי משביקשה התביעה לגזור על
איזברגר עונש מאסר כה מתון, הרי שבבואו לקצוב את עונשי המערערים, היה על בית המשפט
להתחשב בעונש שנתבקש להטיל על איזנברגר ולהטיל על המערערים עונשי מאסר העומדים
ביחס סביר לעונש שנגזר על איזנברגר. בהטילו על המערערים תקופות מאסר העולות כדי פי
ארבעה על תקופת המאסר שנגזרה על איזנברגר, מוסיפים הסניגורים, הפר בית המשפט
המחוזי את עקרון אחידות הענישה. בסיס להשוואה נמצא לסניגורים גם בעונשים שנגזרו על
נאשמים אחרים באותה פרשה, ובעיקר בעונשים שנגזרו על משה כהן. נאשם זה הואשם
בהשתתפות בעבירותיהם של מרדכי ומויאל; אך משחזר בו מכפירתו הורשע, במסגרת הסדר
טיעון, כמבצע בצוותא בפרשת הסחר הראשונה וכמסייע בפרשת הסחר השניה, ונידון למאסר
בפועל לתקופה של חמש שנים וחצי ולתשלום קנס בסך 120,000 ש"ח, וכן ניתן צו
חילוט ביחס לרכושו. יצוין כי בהתאם להסדר הטיעון, שכרתה עם כהן, ביקשה התביעה
לגזור עליו שש שנות מאסר בפועל; ובהטילו עליו מאסר לחמש שנים וחצי, הקל עמו בית
המשפט אף מעבר לעונש שנתבקש מידו בהתאם להסדר הטיעון. על רקע זה טענו הסניגורים,
כי גזר הדין שניתן בעניינו של הנאשם כהן צריך וראוי היה לשמש אמת-מידה גם להענשתם
של המערערים, שכל אחד מהם ספג עונש מאסר בפועל העולה כדי פי שניים ויותר מזה שהוטל
על כהן, ואף חויב בתשלום קנס בסכום גדול מזה שהוטל על כהן וכן על כמה נאשמים אחרים
בפרשה.
4. אין בידי לקבל טענות אלו. המערערים, שלחובת
שניים מהם הרשעות קודמות, ביצעו עבירות סמים חמורות. הם גייסו והשקיעו כספים
ברכישת מאות קילוגרמים של קוקאין בדרום-אמריקה, הבריחו את הסם, בשיטות מתוחכמות
ובדרכים נפתלות להולנד, מכרו אותו שם למטרות הפצה בארצות אירופה והפיקו מפשעיהם
רווחים הנאמדים בסכומים השווים למיליוני שקלים. אילו עמד בית המשפט להענישם,
כמתחייב מחומרת עבירותיהם בלבד, חזקה שהיה גוזר עליהם - ככל שאכן היה מוסמך לעשות
- עונשים שהם לאין ערוך יותר חמורים מאלה שנגזרו עליהם. אלא שבקביעת עונשיהם של
המערערים הביא בית המשפט בחשבון, בין כלל שיקוליו, גם את העונשים שנגזרו על
שותפיהם לביצוע העבירות.
בתשובתה לערעורים טענה באת-כוח המדינה, כי
העונש שנגזר על איזנברגר אינו יכול להוות בסיס להשוואה. טענה זו בדין יסודה. הלכה
פסוקה היא מלפנינו,
"כי
עונש, הנגזר במסגרת הסדר עם עד מדינה, אינו יכול להוות אמת מידה לקביעת עונשיהם של
שותפיו; הלוא יש והמדינה מסכימה שלא להעמיד את עד המדינה לדין כלל, במחיר נכונותו
לספק לה את הראיה הדרושה להרשעת המעורבים האחרים" (ע"פ 3987/98 סונינו
נ' מדינת ישראל, תקדין-עליון 98(3) 333).
דין זה יפה גם לענייננו. כעולה מדברי באת-כוח המדינה, חקירת
העבירות והבאת הראיות הנדרשות להוכחתן הטילו על התביעה מעמסה כבדה מאוד. איזנברגר
היה היחיד מבין המעורבים אשר הציע לחשוף בחקירת המשטרה את קורות המעשים, להפליל
בכך הן את עצמו והן את כל שותפיו, ואף הסכים להעיד במשפטיהם של האחרים לאחר שיורשע
בדין וייגזר דינו. הודאתו סיפקה לתביעה ראיה מרכזית שנדרשה לה לביסוס האשמות
שיוחסו לכל יתר המעורבים. בזכות הסכמתה להקלה ניכרת בעונשו של איזנברגר עלה בידי
התביעה להעמיד על כנם את האישומים נגד יתר המעורבים, שאלמלא הודאתו של איזנברגר
אפשר שכלל לא ניתן היה להגישם.
גם ההקלה הניכרת בעונשו של כהן אינה מצדיקה,
לטעמי, התערבות בעונשיהם של המערערים. כבוד השופט אמינוף, אשר גזר את דינם של
מרדכי ומויאל, הוא גם אשר הקל בעונשו של כהן. בבואו לגזור את דינם של השניים הודה
השופט, כי העונש שגזר על הנאשם כהן לא הלם את חומרת עבירותיו של נאשם זה. עם זאת
ציין שטענת המדינה, כי הסכימה לכריתת הסדר הטיעון עם כהן ועם נאשמים אחרים בשל
חולשת הראיות נגד אותם נאשמים, לא הייתה חסרת בסיס. לא למותר גם להזכיר, כי בשל
אחת משתי פרשיות האישום הורשע כהן בסיוע בלבד. המסקנה הנלמדת מכלל הנסיבות הללו
היא, כי אף שכהן יצא, בסופו של דבר, פטור בעונש קל מזה שהיה מוצדק לגזור עליו, אין
אמת המידה העונשית, המוטעית, שננקטה בעניינו יכולה למנוע מבית המשפט מלגזור
לנאשמים אחרים בפרשה עונשים הולמים וראויים. עקרון אחידות הענישה נועד למנוע
אפלייה בין נאשמים שפשעו יחדיו ובנסיבות דומות; אך לא בא לכפות על בית המשפט
אמת-מידה עונשית מוטעית, רק מפני שהיא ננקטה במקרהו של אחד הנאשמים המשותפים. אף
בגובה הקנסות, שהשית בית המשפט על מרדכי ועל מויאל, אינני מוצא יסוד להתערב. אך
מקובלת עליי טענת סניגוריהם של מערערים אלה, כי בקוצבו תקופת מאסר של ארבעים
חודשים תמורת הקנסות, חרג בית המשפט המחוזי הן מגדר סמכותו והן מן המידה הראויה.
לפיכך הייתי מתקן את גזר-דינו בנקודה זו וקוצב בתמורה לקנס, שהושת על כל אחד משני
המערערים, עשרים (תחת ארבעים) חודשי מאסר.
5. במתן הצו לחילוט רכושו של מרדכי נהג בית המשפט
כדין. התביעה הגישה לבית המשפט את רשימת הנכסים אותם נתבקש השופט לחלט. הרשימה
כללה זכויות בחמישה נכסי מקרקעין, בכללם דירת "פנטהאוז" בטבריה, חמש
מכוניות, פיקדונות בבנקים בסכומים נכבדים וכן מטבע-חוץ ותכשיטים שנתפסו בדירת
המגורים של המשפחה. משהוברר שכל פריטי הרכוש האמורים הגיעו לרשותו של מרדכי
במועדים שחלו פחות משמונה שנים לפני הגשת כתב האישום, ובהיעדר ראיה לסתור ביחס
למקור השגתו של רכוש זה (שהנטל להביאה רבץ עליו), קמה חזקה שכל הרכוש הושג על-ידי
מרדכי בעסקות סמים (סעיף 31(6)(א)(בב) לפקודת הסמים המסוכנים). בהחלטתו לחלט את
הרכוש קיים בית המשפט את מצוותו הברורה של סעיף 36א(ב) לפקודה. שאלה אחת שהטרידה
אותי מתייחסת לדרך שהיתווה בית המשפט להבטחת מקום מגורים סביר לבני משפחתו של
מרדכי; כאשר חלף דירת ה"פנטהאוז" המשמשת למגורי המשפחה, הורה לאפוטרופוס
הכללי להפריש מתוך הפיקדונות המחולטים סכום השווה ל85,000- דולר ולייעדו לרכישת
דירה בת שלושה חדרים בטבריה על מנת שתשמש כמקום-מגורים חלופי עבור המשפחה. הגעתי
לכלל מסקנה, כי בנסיבות העניין ראוי היה להימנע מחילוט דירת המגורים ולהניחה ברשות
המשפחה למגוריה, ולפי הצורך גם לכיסוי צורכי המחיה שלה, שבגזר הדין לא נקבע לגביו
ממצא היכול להניח את הדעת. בכך מייתר הצורך ברכישת דירת מגורים אחרת עבור המשפחה.
6. נותרו לדיון הערעורים, מזה ומזה, נגד גזר
הדין בפרשתו של משה. הטעמים שלאורם סברתי כי אין יסוד להתערב בעונשי המאסר שנגזרו
על שני המערערים האחרים, כוחם יפה להביא גם לדחיית ערעורו של משה על חומרת מאסרו.
לחובתו של משה אין אמנם הרשעות קודמות, אך הבדל זה בינו לבין שני המערערים האחרים
כבר הובא בחשבון על-ידי בית המשפט המחוזי, שהטיל על משה
עונש מאסר בפועל לתקופה יותר קצרה מזו שנגזרה על שני
האחרים.
בדין נטען בערעורה של המדינה, כי נסיבות
העניין הצדיקו להטיל על משה גם עונש כספי. השופט המלומד סבר, כי משהחליט לחלט חלק
ניכר מנכסיו ומכספו של משה, ונוכח תקופת המאסר שגזר לו, אין מקום להכביד עליו גם
בתשלום קנס. טעם זה איננו יכול לעמוד. לחילוט הרכוש שהושג בעסקות סמים ולתכלית
הכרוכה בהטלת עונש כספי על עבריין שביצע פשעים חמורים למען בצע כסף ומזימתו צלחה,
אין ולא כלום. ברם, גם בקביעת גובה הקנס, כמו בקביעת משך המאסר, יש להקל עם משה
במידת-מה ביחס לאחרים. לכן הייתי גוזר עליו, כעונש נוסף, תשלום קנס בסך 170,000
ש"ח או ריצוי שבעה-עשר חודשי מאסר תמורת הקנס.
7. ערעורה של המדינה הופנה, כאמור, גם נגד היקף
החילוט עליו הורה בית המשפט המחוזי. בגזר הדין נקבע, כי ביחס לשלושה נכסים שהמדינה
ביקשה את חילוטם, הניח משה את דעת בית המשפט כי הללו נרכשו על-ידו באמצעים שהושגו
ממקורות חוקיים. המדובר בבית המשפחה, בזכויות בנכס מקרקעין נוסף ובאחת משתי
המכוניות שבבעלות משה. באת-כוח המדינה ביקרה ממצא זה, אך טענותיה לא שכנעוני כי יש
מקום להתערב בקביעתו העובדתית של השופט המלומד. ואולם בית המשפט המחוזי החליט גם
להימנע מחילוט סכום של 506,079 ש"ח, המהווה חלק מפיקדון כספי שלגביו נקבע
שכולו הושג בעבירה של עסקת סמים. טעמו לכך היה, כי יש להניח סכום זה בידי אשתו של
משה, לסיפוק צורכי המחיה של המשפחה וצורכי הטיפול בבנם של בני הזוג, הנזקק לטיפול
מיוחד. טעם זה לא יכול היה להצדיק הימנעות מחילוטו של הסכום האמור. נראה כי לסיפוק
צורכי המחיה של המשפחה (לרבות הטיפול בבן) די בנכסים האחרים, שבית המשפט פסק
לגביהם כי אין עילה חוקית לחלטם. יש אפוא לקבל את ערעור המדינה גם בנקודה זו.
8. אם תישמע דעתי נכריע בערעורים כלהלן: המאסר
שנקצב תמורת הקנסות שהוטלו על מרדכי ועל מויאל מועמד בזה על עשרים (תחת ארבעים)
חודשים. צו החילוט גבי דירת המגורים של מרדכי מתבטל, וכפועל-יוצא מכך מתבטלת הוראת
בית המשפט המחוזי לאפוטרופוס הכללי להפריש מן הפיקדונות המחולטים סכום כסף לרכישת
דירה עבור משפחתו של מרדכי. יתר חלקי גזר הדין, שניתן נגד מרדכי ומויאל, נותרים על
כנם.
ערעורו של משה נדחה, ואילו ערעורה של המדינה
על גזר הדין בעניינו של משה מתקבל בשתי נקודות: על משה נגזר, כעונש נוסף, גם תשלום
קנס בסך 170,000 ש"ח, או ריצוי שבעה-עשר חודשי מאסר תמורתו, וצו החילוט שניתן
על רכושו מורחב באופן שהצו יחול גם על הסך 506,079 ש"ח שבית המשפט המחוזי
נמנע מחילוטו. יתר חלקי גזר-דינו של משה נותרים על כנם.
ש
ו פ ט
השופטת ט' שטרסברג-כהן:
אני מסכימה.
ש
ו פ ט ת
השופטת ד' ביניש:
אני מסכימה.
ש
ו פ ט ת
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א'
מצא.
ניתן היום, ח' בשבט תשס"ב (21.1.02).
ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש
ו פ ט ת
_________________
העתק
מתאים למקור 00054500.F06
נוסח
זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
בבית
המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444
בית
המשפט פתוח להערות והצעות:
[email protected]
לבתי
המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il
/עכ.