ויקטור בוסקילה נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 545/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 545/10 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערער: ויקטור בוסקילה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים (השופטת ר' זוכוביצקי) מיום 14.1.2010 שלא לפסול עצמו מלדון בתיק פלילי 5024/07 בשם המערער: עו"ד פינחס כהן פסק-דין לפניי ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים (השופטת ר' זוכוביצקי) מיום 14.1.2010, שלא לפסול עצמו מלדון בתיק פלילי 5024/07. 1. נגד המערער הוגש לבית משפט השלום בירושלים כתב אישום, המייחס לו שורה של מעשי תקיפה בתנאים מחמירים נגד אישתו, עבירה לפי סעיף 382 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) וכן איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין (להלן: כתב האישום). 2. ביום 16.6.2009 התקיימה הקראת כתב האישום בפני בית המשפט (השופטת ר' זוכוביצקי). עם תחילת הדיון, הודיעו באי-כוח הצדדים כי הגיעו להסדר טיעון, לפיו המערער יודה במיוחס לו בסעיפי האישום 3-1 ואילו סעיפי האישום 5-4 ימחקו. על יסוד הודעה זו הורשע המערער בשלושת סעיפי כתב האישום הראשונים. למחרת הדיון, הודיע המערער כי בכוונתו לחזור בו מהודייתו וכי ברצונו להחליף את בא-כוחו דאז, מאחר והאחרון לא הסביר לו כיאות את משמעות הסדר הטיעון ואת משמעות ההודיה במסגרתו. ביום 20.8.2009 נעתר בית המשפט לבקשת המערער והתיק נקבע מחדש להקראת כתב אישום ביום 29.9.2009. 3. משכפר המערער בעובדות כתב האישום, על פי נוסחו המקורי, קבע בית המשפט כי דיון ההוכחות יחל ביום 3.11.2009. ראשונה להעיד מטעם המשיבה היתה העובדת הסוציאלית אשר טיפלה באשת המערער. במהלך חקירתה הנגדית ביקש בא-כוחו החדש של המערער לשאול את העדה - "אולי בגלל ההזנחה והרשלנות שלכם הדרדר מצבה הנפשי של המתלוננת?" (להלן: השאלה). לטענת בא-כוח המערער, סירב בית המשפט לרשום שאלה זו בפרוטוקול הדיון ואף פנה אליו בתגובה בזו הלשון: "מה אתה רוצה משרותי הרווחה כאשר הנאשם נועל את המתלוננת כל היום בבית ולא מאפשר לה לצאת מהבית ולא מאפשר לה להתקשר בטלפון". לאחר מכן, הן בעל-פה והן בכתב, ביקש בא-כוחו של המערער כי בית המשפט יפסול עצמו מלהמשיך ולדון בתיק ואף ביקש כי פרוטוקול הדיון יתוקן כך ששאלתו תירשם, כמו גם תגובת בית המשפט לה (להלן: בקשת הפסלות). לשיטתו, דברי בית המשפט מהווים בעניינו הבעת דעה קדומה וחריצת דין מוקדמת בטרם הסתיים המשפט. 4. ביום 14.1.2010, ולאחר שקיים דיון בבקשת הפסלות, דחה בית המשפט את בקשת המערער על שני חלקיה (להלן: החלטת הפסלות). בהחלטתו המפורטת, דחה בית המשפט את טענות המערער באשר לחריצת דינו כבר בתחילת המשפט, תוך שהוא מציין כי לא היו באמירותיו "ולו רמז לעניין מהימנות הנאשם או לעניין דעתי באשר לאשמה". להשלמת התמונה, יצוין כי באת-כוחה של המשיבה ציינה במהלך הדיון בבקשת הפסלות, מיום 24.11.2009, כי זכור לה שבית המשפט הביע את מורת רוחו משאלות הסנגור, אך לא זכורה לה התבטאות כלשהי של בית המשפט. 5. על החלטת הפסלות הוגש הערעור שלפניי. בערעורו, חוזר המערער על עיקרי טענותיו, תוך שהוא מדגיש כי מסירובו של בית המשפט לרשום את שאלתו בפרוטוקול, כמו גם מהתבטאות בית המשפט לאחר מכן, נלמד קיומו של חשש ממשי למשוא פנים. המערער מוסיף ומציין כי החשש הממשי נלמד אף מעיתוי הדברים המוקדם, שכן בית המשפט חיווה דעתו על אשמת המערער למן ראשית דיון ההוכחות. 6. לאחר שקראתי את החומר שלפניי, ומששקלתי את טענות המערער, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. הלכה מושרשת היא, כי התבטאויותיו של בית המשפט במהלך הדיונים יהוו עילה לפסילתו רק במקרים חריגים ביותר. על מקרים חריגים אלה נמנים מצבים בהם עולה מתוכן ההתבטאויות כי המותב גיבש עמדה נחרצת כלפי הנאשם, עד כי קיים חשש ממשי שהמשפט לא ינוהל באובייקטיביות הנדרשת (ראו: ע"פ 5584/09 עו"ד רומן בריק נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.7.2009); ע"פ 930/07 טל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 1.3.2007)). בהפעלת מבחן זה, יש ליתן את הדעת, בין היתר, לאופן ההתבטאות ועיתויה, לתוכנה ולמסגרת הדיונית בה נאמרה. כפי שיוסבר להלן, המקרה שלפניי אינו נמנה עם המקרים החריגים המצדיקים את פסילתו של בית המשפט. ראשית, יצוין כי ההתבטאויות אותן מייחס המערער לבית המשפט אינן נזכרות בפרוטוקול הדיון. על כך יש להוסיף אף את דבריי באת-כוח המשיבה במהלך הדיון בבקשת הפסלות וכן את קביעתו הברורה של בית המשפט בהחלטת הפסלות, לפיה לא היו באמירותיו "ולו רמז לעניין מהימנות הנאשם או לעניין דעתי באשר לאשמה". כבר פסקנו בעבר, כי מקום בו דוחה בית המשפט את גרסתו העובדתית של המערער בבקשת הפסלות, הרי שמוטל על המערער נטל כבד להוכיח כי שגה בית המשפט (ראו: ע"פ 3161/09 יחזקאל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.7.2009) והאסמכתאות המופיעות שם). בנסיבות המקרה שלפניי, לא שוכנעתי כי עלה בידי המערער להרים נטל זה וניתן היה להסתפק בכך כדי להביא לדחיית הערעור. שנית, ולמעלה מן הצורך, אציין כי אף אם נקבל את גרסתו העובדתית של המערער, הרי שאין בהתבטאויותיו הנטענות של בית המשפט כדי להצביע לגופו של עניין על התגבשותה של עילת פסלות, מצד המותב. אכן, שומה על בית המשפט לנקוט משנה זהירות בהתבטאויותיו. עם זאת, לא מצאתי כי ההתבטאות המיוחסת למותב, כשלעצמה, מלמדת על נעילת דעתו ביחס לשאלת אשמתו של המערער, משל היה ההליך שלפניו "משחק מכור" (ראו לדוגמה: ע"פ 4320/07 פלונית נ' פלוני (לא פורסם, 8.7.2007) והאסמכתאות המופיעות שם). שוכנעתי כי אף אם נאמרו הדברים המיוחסים לבית המשפט, הרי שאלה נועדו למנוע פגיעה שלא לצורך בעובדת הסוציאלית שעמדה על דוכן העדים וכי לא היתה בהם משום הבעת דעה קדומה, לא כל שכן חריצת דין. בשולי הדברים, אוסיף כי אף אם נוצרה אצל המערער ובא-כוחו תחושה סובייקטיבית בדבר חשש ממשי למשוא פנים, הרי שבכך בלבד אין די כדי לגבש עילת פסלות (ראו: ע"פ 1742/08 חלף נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 13.5.2008) והאסמכתאות המופיעות שם). 7. על בסיס האמור עד כה, ומשלא עלה בידי המערער להוכיח קיומו של חשש ממשי למשוא פנים במובנו האובייקטיבי, דין הערעור להידחות. ניתן היום, כ"ג בשבט התש"ע (7.2.2010). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10005450_N01.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il