ש.א. אתרים אספקה טכנית בע"מ נ. י.בהרי יזמות והנדסה בע"מ

6 1 בבית המשפט העליון רע"א 5443/21 לפני: כבוד השופט נ' סולברג המבקשת: ש.א. אתרים אספקה טכנית בע"מ נ ג ד המשיבה: י. בהרי יזמות והנדסה בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 21.7.2021 בת"א 29595-05-16 שניתנה על ידי כבוד השופטת א' לוי; ובקשה לעיכוב ביצוע בשם המבקשת: עו"ד חגי קורצוויל בשם המשיבה: עו"ד דן רינגל פסק-דין בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, מיום 21.7.2021, בת"א 29595-05-16 (השופטת א' לוי), במסגרתה, נדחתה בקשה למחיקת התביעה בשל אי-קיום צו לגילוי מסמכים. רקע עובדתי המבקשת, ש.א. אתרים אספקה טכנית בע"מ (להלן: אתרים), עוסקת באספקת ציוד טכני לענף הבניין. המשיבה, י. בהרי יזמות והנדסה בע"מ (להלן: בהרי), היא חברה קבלנית, שבנתה בין השנים 2005-2003 פרויקט מגורים בהוד השרון. אתרים סיפקה לבהרי ציוד וחומרי בניין. בין היתר, ווי עיגון, שבאמצעותם חוברו אבני החיפוי החיצוני לקיר הבניין. לאחר סיום הפרויקט ואכלוסו, התלוננו דיירי הפרויקט על שורה של ליקויי-בנייה, ודרשו את תיקונם. אחד מאותם ליקויים הוא היווצרות קורוזיה, שהכתימה את חזית הבניינים והובילה להתרופפות ווי העיגון. לאחר דין ודברים, ומשהליקויים לא תוקנו, הגישו דיירי הפרויקט בשנת 2007 תביעה לבית המשפט המחוזי, בה עתרו למתן צו-עשה שיורה לבהרי לתקן את ליקויי הבנייה. בהרי, בתורה, הגישה הודעת צד שלישי נגד אתרים, בטענה כי 'החטא הקדמון' שגרם ליצירת הקורוזיה והנזקים שנגרמו בעקבותיה, הוא איכותם הירודה של ווי העיגון שסופקו על-ידי אתרים. בית המשפט דחה את ההודעה, בשל פרק הזמן הממושך שחלף ממועד הגשת התביעה נגד בהרי ועד למועד הגשת ההודעה לצד שלישי. עם זאת, נפסק, כי לבהרי שמורה הזכות להגיש תובענה נפרדת נגד אתרים. עוד קבע בית המשפט המחוזי, כי מקומה הנכון של התביעה הוא בבית משפט השלום, לא בבית המשפט המחוזי, והתביעה הועברה לבית משפט השלום. בית משפט השלום קיבל את תביעת הדיירים נגד בהרי, והורה לבהרי לתקן את הליקויים שנתגלו. בהרי ערערה על ההחלטה לפני בית המשפט המחוזי, אך ערעורה – נדחה. לאחר שנדחה ערעורה בתביעת הדיירים, הגישה בהרי בשנת 2016 תביעה נגד אתרים, בטענה כי ווי העיגון שסיפקה היו פגומים, וכי הם אלו שגרמו ליצירת הקורוזיה. בתביעה נטען כי על אתרים לשפות את בהרי, הן על עלות תיקון הליקויים, הן על עלות ההתגוננות בתביעת הדיירים. אתרים התנגדה נחרצות לקבלת התביעה, והעלתה שורת נימוקים, שאינם נדרשים לענייננו. במסגרת התביעה החדשה, הוגשו מספר בקשות מקדמיות, וההליכים המקדמיים הלכו ונמשכו שנים ארוכות. ביום 4.6.2020, לאחר שחלפו למעלה מ-4 שנים מאז הגשת התביעה, הועבר התיק לטיפולה של השופטת א' לוי. לאחר דיון קדם-משפט – רביעי במספר – שהתקיים ביום 5.8.2020, נקבע, כי אתרים "רשאית להגיש בקשות מתאימות בנושא ההליכים המקדמיים עד ליום 24.9.2020. לאחר מועד זה אין להגיש כל בקשה בנושא ההליכים המקדמיים וגם אין להגיש בקשות מסוג כלשהו למתן ארכות לקיום ההליכים המקדמיים". ביום 21.9.2020 הגישה אתרים "בקשה למתן צו לגילוי מסמכים ספציפיים ולמענה על שאלון". למחרת, ביום 22.9.2020, הורה בית המשפט המחוזי לבהרי להגיב לבקשה "בהתאם לתקנות". במקביל, פנו הצדדים להליך גישור. משהליך הגישור לא צלח, הוגשה לבית המשפט ביום 10.2.2021 "הודעה מטעם הצדדים ובקשה למתן תוקף של החלטה להסדר הדיוני" שאליו הגיעו הצדדים. בו ביום ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי, שבמסגרתה נקבע כי "על [בהרי] היה להשיב לבקשה (לגילוי מסמכים – נ' ס') בתוך 20 ימים בהתאם להחלטה מיום 22.9.2020. לא התבקשה וממילא לא ניתנה כל ארכה למתן תשובה לבקשה [...] יוער כי בהחלטה מיום 5.8.2020 הובהר כי אין להגיש כל בקשה בנושא ההליכים המקדמיים לאחר יום 24.9.2020 וגם לא בקשות מכל סוג שהוא למתן ארכות לקיום ההליכים המקדמיים. משלא השיבה [בהרי] לבקשה יש לראותה כמי שהסכימה לבקשה והיה עליה לפעול כמבוקש בבקשה". כמו כן, נקבע, כי על בהרי להגיש את ראיותיה עד ליום 10.5.2021, ואילו אתרים תגיש את ראיותיה עד ליום 10.8.2021. ביום 10.5.2021 הגישה בהרי את ראיותיה, אך לא הגישה את המסמכים שנדרשו במסגרת צו גילוי המסמכים. אתרים המתינה עוד מספר ימים, וביום 20.5.2021 הגישה "בקשה למחיקת כתב התביעה, וכן בקשה להארכת המועד להגשת תצהירי [אתרים] עד להכרעה בבקשה". אתרים צרפה לבקשתה מסמך שבו פורטו המסמכים שלא גולו, על אף שניתן צו גילוי בעניינם, וכן פרטה את הנזק שייגרם לה, לטענתה, אם לא יגולו המסמכים המבוקשים. עוד באותו יום הורה בית המשפט המחוזי לבהרי להשיב לבקשה, שוב "בהתאם לתקנות". ביום 13.6.2021 הוגשה והתקבלה בקשה מוסכמת לדחייה בת 14 ימים, עד ליום 23.6.2021. מועד זה אף הוא חלף עבר לו, וקולה של בהרי לא נשמע. בחלוף יומיים, ביום 25.6.2021, שלחה בהרי מכתב לאתרים, שבגדרו נטען, כי חלק מהמסמכים המבוקשים אינם תחת ידה, ואת חלקם האחר היא אינה רואה צורך למסור לאתרים, שעה שלשיטתה ניתן להשיג את המסמכים באמצעות צד שלישי, כמו מחלקת ההנדסה בעיריית הוד השרון. מסיבה שלא הובררה, גם בשלב זה לא הגיבה בהרי לבקשה למחיקת התביעה, על אף שהארכה שניתנה לה חלפה זה מכבר. משלא הוגשה כל תגובה מטעם בהרי, הגישה אתרים ביום 20.7.2021 בקשה נוספת "למתן החלטה [...] בבקשות למחיקת כתב התביעה, וכן להארכת המועד להגשת תצהירי [אתרים] עד להכרעה בבקשה [...]". בבקשתה טענה אתרים, כי נוכח אי-הגשת התגובה מטעמה של בהרי, ואי-קיום צו גילוי המסמכים, יש להורות על מחיקת התביעה. אתרים אף היא פעלה שלא כמצופה ממנה, ובחרה להסתיר מבית המשפט את דבר קיומו של מכתב התשובה של בהרי, שנשלח אליה עוד ביום 25.6.2021. למחרת, ביום 21.7.2021, הגישה בהרי תגובה שכותרתה "תשובת התובעת לבקשה למחיקת כתב התביעה". לתגובה צורף לראשונה המכתב שנשלח לאתרים ביום 25.6.2021. נטען, כי מכתב זה כמוהו כקיום צו גילוי המסמכים, ואין מקום להעתר לבקשת אתרים למחיקת התביעה, שעה שצו גילוי המסמכים – קויים. לשיטתה, כל שנדרש הוא התייחסותה לבקשת אתרים לגילוי המסמכים, לא גילוי המסמכים עצמם, וזאת עשתה במכתבה מיום 26.5.2021. בהרי הוסיפה וטענה, כי גילתה את כל המסמכים שתחת ידה, ודווקא אתרים היא זו שנמנעה מגילוי מסמכים, בטענה כי שרת המחשב שלה נגנב, ואין כל גיבוי לחומר המחשב מן התקופה הרלבנטית לתביעה. לבסוף טענה בהרי, כי אף אם ייקבע כי היא הפרה את צו גילוי המסמכים, אין מקום להורות על סעד כה קיצוני, בדמות מחיקת התביעה. החלטת בית המשפט המחוזי עם הגשת התגובה מטעם בהרי, ביום 21.7.2021, ניתנה החלטה קצרה של בית המשפט המחוזי, שזו לשונה: "[אתרים] מופנית לפרוטוקול הדיון מיום [5.8.2020] ולהחלטה מיום 10.2.2021. בית המשפט הבהיר מפורשות כי לא יעסוק עוד בנושא ההליכים המקדמיים לאחר יום 24.9.2020 ולכן לא היה מקום להגיש בקשה זו שעניינה אי מילוי הליכים מקדמיים, במיוחד לאחר שהוגשו ראיות [בהרי], ולאחר שחלפו יותר משש שנים מאז החלה ההתדיינות בין הצדדים. הבקשה נדחית. על [אתרים] להגיש ראיותיה עד יום 10.8.2021 כאמור בהחלטה מיום 10.2.2021". מכאן הבקשה שלפני. עיקרי טענות אתרים בבקשתה טוענת אתרים, כי שגה בית המשפט המחוזי, בכך שדחה את בקשתה למחיקת כתב התביעה, אך ורק בשל כך שנקבע, כי בית המשפט "לא יעסוק עוד בנושא ההליכים המקדמיים לאחר יום 24.9.2020". לטענתה, כל שנקבע הוא כי אין מקום להגיש בקשות חדשות לגבי ההליכים המקדמיים; לא בקשות שעניינן אי קיום צווים שניתנו קודם לכן. אתרים מחדדת את האבסורד שמעוררת, לשיטתה, ההחלטה: הצו לגילוי המסמכים ניתן ביום 10.2.2021, ואילו מן ההחלטה עולה, כי אתרים נדרשה להעלות את טענתה בדבר אי-קיום הצו, עד לתאריך 24.9.2020. הווי אומר: 4 חודשים עובר למתן הצו עצמו, שניתן רק ביום 10.2.2021. עוד טוענת אתרים, כי בהרי "אשר הפרה צו שיפוטי [...] יוצאת בלא כלום, ומקבלת, הלכה למעשה, תעודת הכשר למעשיה". בשורת הסעד, מבקשת אתרים כי אורה לבית המשפט המחוזי לדון בבקשתה למחיקת התביעה, לגופה; לא לדחותה על הסף בשל סיום ההליכים המקדמיים. עוד מבקשת אתרים כי המועד להגשת ראיותיה, יוארך עד למתן החלטה חדשה בבקשה למחיקת התביעה, על-ידי בית המשפט המחוזי. יחד עם הבקשה לרשות ערעור, הגישה אתרים "בקשה בהסכמה לעיכוב ביצוע החלטה עד להכרעה בבקשת רשות הערעור". בגדרה של הבקשה מבקשת אתרים לדחות את המועד להגשת ראיותיה, עד להכרעה בבקשת רשות הערעור. בהתחשב בכך שדיון קדם-המשפט הקרוב, קבוע ליום 1.11.2021, ניתנה החלטתי מיום 8.8.2021 שבמסגרתה נקבע, כי "נוכח הסכמת [בהרי], המועד להגשת הראיות מטעם [אתרים], בהליך המתנהל בבית המשפט המחוזי, מוארך בזאת עד למתן החלטה אחרת". עיקרי טענות בהרי בתשובתה טוענת בהרי, כי דין בקשת רשות הערעור להידחות. לטענתה, החלטת בית המשפט המחוזי, נכונה, "ואף עשתה חסד עם אתרים, שכן בהרי קיימה את כל התחייבותיה". בהרי מוסיפה, כי "נחסך מאתרים החלטה מפורטת יותר [ש]אף הייתה משיתה על אתרים הוצאות גבוהות לדוגמא, לרבות לטובת אוצר המדינה". דיון והכרעה בהתאם לסמכותי שלפי תקנה 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, החלטתי לדון בבקשת הרשות לערער כאילו ניתנה רשות, והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. לאחר עיון בטענות הצדדים מזה ומזה, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל, במובן זה שהבקשה תוחזר לבית המשפט המחוזי, שידון בבקשה למחיקת התביעה לגופה, ויכריע בה כחוכמתו. תיאור השתלשלות העניינים עד כה, מוליך למסקנה כי החלטת בית המשפט המחוזי – אינה יכולה לעמוד. טוב עשה בית המשפט המחוזי, בכך שקבע מועד לסיום ההליכים המקדמיים. אולם, מכאן ועד קביעה כי טענה להפרה של צו שיפוטי לא תישמע ולא תבורר – ארוכה הדרך. לא ניתן להלום מצב שבו צד להליך מפר ברגל גסה החלטות שיפוטיות שהפכו חלוטות, ולא ננקטת נגדו כל סנקציה, רק בשל הרצון לשמור על יעילות הדיון; יעילות הדיון – כן, 'איש הישר בעיניו יעשה' – לא ולא. אדגיש, איני נוקט כל עמדה בשאלה, האם אכן 'כצעקתה' של אתרים, בהרי הפרה את הצו השיפוטי שניתן בעניינה, ואם כן, מהי הסנקציה המתאימה בנסיבות העניין. כל שנקבע הוא, כי מקום שבו צד להליך טוען להפרה של צו שיפוטי, על בית המשפט לבוא בעובי הקורה, ולדון בטענותיו; אין מקום לדחייה על הסף. ההכרח לא יגונה, ואין מנוס מהתבוססות נוספת ב'ביצת' ההליכים המקדמיים, אך זאת יעשֵה רק במידה הנדרשת. בית המשפט יכריע בבקשה לגופה, בהתבסס על בקשת אתרים למחיקת התביעה, מיום 20.7.2021, והתגובה לבקשה, מטעמה של בהרי, מיום 21.7.2021, בלי צורך בקבלת עמדתם העדכנית של הצדדים. לקראת סיום כתיבת החלטה זו, הועברה לעיוני בקשה מטעם אתרים "לרשות תשובה קצרה לתגובה לבקשת רשות ערעור". הבקשה, המשתרעת על שלושה עמודים, כוללת גם נימוקים לגוף העניין. לא היה מקום לעשות כן, בטרם ניתנה החלטה המתירה הגשת תגובה לתשובה. כך או כך, נוכח התוצאה שאליה הגעתי, לא ראיתי מקום להיעתר לבקשה. אשר על כן, דין הערעור – להתקבל, במובן זה שבית המשפט המחוזי ישוב ויידרש לעניין, ויכריע כחוכמתו. המועד להגשת הראיות מטעם אתרים, מוארך בזאת עד למתן החלטה אחרת, על-ידי בית המשפט המחוזי. שני הצדדים פעלו שלא כיאות, במסגרת ההליך בבית המשפט המחוזי; "לא לחינם הלך זרזיר אצל עורב אלא מפני שהוא מינו" (בבלי, חולין סה, ע"א). לפיכך אמנע מפסיקת הוצאות. ניתן היום, ‏י"ז באלול התשפ"א (‏25.8.2021). ש ו פ ט _________________________ 21054430_O03.docx י ר מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1