שמעון קרקר נ. כב' השופטת עינת רון - נשיאת בתי המשפט השלום מחוז

פסק-דין בתיק בג"ץ 5440/17 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5440/17 לפני: כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט נ' סולברג העותרים: 1. שמעון קרקר 2. תמר ראובינה קרקר 3. פנחס כחלון 4. אינה כחלון 5. לימור קרקר טושינסקי נ ג ד המשיבים: 1. כב' השופטת ע' רון - נשיאת בתי המשפט השלום מחוז מרכז 2. הועדה המקומית לתכנון ובניה "חוף השרון" עתירה למתן צו-על-תנאי בשם העותרים: עו"ד ד"ר ניסן שריפי פסק-דין השופט ח' מלצר: 1. לפנינו עתירה למתן צו-על-תנאי, במסגרתה העותרים מבקשים כי בית המשפט יורה למשיבים לבוא וליתן טעם בנושאים הבאים: א. מדוע לא תבוטל החלטתו של בית משפט השלום במחוז מרכז (כב' הנשיאה ע' רון), מתאריך 11.06.2017 שניתנה במסגרת תו"ב 36032-05-15 (להלן: התיק), בגדרה נדחתה בקשתם של העותרים להרחבת המותב הדן בעניינם בדן יחיד – להרכב תלתא. ב. מדוע לא יצהיר בית משפט זה כי התיק יידון בהרכב של שלושה שופטים – וזאת נוכח: העניין הציבורי הרב הנטען, בתוצאותיו של התיק; השאלות העקרוניות העולות בו לכאורה; ההלכה החדשנית שעתידה, לשיטתם, להיפסק נוכח הנסיבות המיוחדות של עניינם, והצורך בגיבוש מדיניות שיפוטית אחידה בנושאים דומים. אביא להלן, בתמצית, את הנתונים הנדרשים להכרעה. רקע עובדתי 2. בתאריך 19.05.2015 הוגש לבית משפט השלום הנכבד כתב אישום כנגד העותרים, במסגרתו יוחסה להם עבירה של שימוש במקרקעין ללא היתר, ובסטייה מהיתר ומתכנית – עבירה לפי סעיף 145(א), ביחד עם סעיפים 204(א), 204(ב), 204(ג) ו-208 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה). 3. מיום הגשת כתב האישום ועד למועד הקראתו –מועד ההקראה נדחה מספר פעמים לבקשת העותרים. 4. בתאריך 26.05.2016 התקיים דיון בבית משפט השלום הנכבד, ובו ביקשו העותרים כי בית משפט השלום הנכבד ידון בטענתם המקדמית כי יש לבטל את כתב האישום שהוגש נגדם, טרם שישיבו לכתב האישום, וזאת בשים לב לכך שעומדת להם, לשיטתם, הגנה מן הצדק, נוכח קיומה של אכיפה בררנית כלפיהם. בסיום הדיון – בית משפט השלום הנכבד הורה לצדדים להגיש את טיעוניהם לעניין זה בכתב. בהמשך לכך, בתאריך 14.09.2016 לאחר שהוגשו טיעוני הצדדים בכתב – בית משפט השלום הנכבד דחה את הבקשה, בקובעו כי טענות העותרים טעונות בירור עובדתי ומשכך לא ניתן לדון בהן במסגרת טענה מקדמית. 5. בתאריך 08.02.2017 ולאחר שמועד ההקראה נדחה פעם נוספת – העותרים הודיעו לבית המשפט על החלפת ייצוג, כך שבא-כוחם דכאן החל לייצגם חלף באי-כוחם הקודמים. עוד באותו היום העותרים הגישו בקשה נוספת לדחיית הקראת כתב האישום בהתחשב בהחלפת הייצוג. 6. בתאריך 26.02.2017 התקיים דיון בפני בית משפט השלום הנכבד, ובמסגרתו בא-כוח העותרים ביקש להגיב לכתב האישום תוך 14 ימים בכתב. בית משפט השלום הנכבד קיבל את הבקשה באופן חלקי, תוך שהוא מציין כי כתב האישום הוגש עוד בשנת 2015 ונוכח בקשות העותרים לדחיית ההקראה טרם נשמעה תגובתם לכתב האישום. 7. בתאריך 06.03.2017 העותרים הגישו לבית משפט השלום הנכבד, תגובה לכתב האישום, במסגרתה טענו, בין היתר, לשיהוי ולאכיפה בררנית. באותו היום העותרים הגישו לבית המשפט גם בקשה, אשר במסגרתה הם עתרו כי נשיאת בית משפט השלום הנכבד תורה על הרחבת המותב הדן בעניינם, בשים לב לטענות העקרוניות שהעלו לשיטתם. 8. בתאריך 12.03.2017 המשיבה 2 מסרה את תגובתה להרחבת המותב, ובמסגרתה נטען כי היא מתנגדת לבקשה, וכי לתפיסתה מדובר בשימוש לרעה בהליכי משפט ובניסיון נוסף מצד העותרים לדחות את הדיון בעניינם. המשיבה 2 טענה עוד כי העותרים השתהו בהגשת הבקשה, בשים לב לכך שכתב האישום הוגש עוד בתאריך 19.05.2015. המשיבה 2 טענה גם כי טענות העותרים בדבר הגנה מן הצדק, הוצגו באופן כוללני בלא הנחת כל תשתית ראייתית לביסוס השגותיהם, מה גם שלטענת המשיבה 2 – העותרים כלל לא חלקו על עצם ביצוע העבירות. המשיבה 2 גרסה כי למותב שנקבע לדיון בעניינם של העותרים מומחיות בענייני תכנון ובניה, וכי אין כל הצדקה להרחיבו להרכב תלתא. בתוך כך נטען כי עניינם של העותרים לא מציף כל סוגיה משפטית עקרונית, וכי טענות מסוג זה שהעלו כבר נדונו בפסיקה פעמים רבות. 9. בתאריך 21.05.2017 הוגשה תשובת העותרים לתגובת המשיבה 2, ובמסגרתה נטען, בין היתר, כי אין כל בסיס לטענת השיהוי וזאת נוכח פרק הזמן הקצר בו בא-כוחם החדש של העותרים מייצג אותם בעניין זה, וכי דיון ההקראה התקיים רק בתאריך 21.02.2017. בתוך כך נטען כי המשיבה 2 טרם המציאה לידי העותרים את כלל חומרי החקירה הנדרשים לצורך הגנתם. העותרים גם שבו על טענותיהם בעניין ההגנה מן הצדק והאכיפה הבררנית, תוך שהם גורסים כי מדובר בסוגיה בעלת חשיבות ציבורית. 10. בתאריך 11.06.2017 ניתנה החלטתה של המשיבה 1 לבקשה להרחבת מותב, במסגרתה נדחתה הבקשה, כנזכר לעיל. בגדרי ההחלטה נקבע כי הסוגיה שהעותרים העלו איננה חדשה וכי היא נדונה לא אחת בפני בתי המשפט הדיוניים בהקשרים שונים. עוד נקבע כי אין המדובר במקרה חריג ביחס למקרים אחרים בהם נשמעות טענות בנושא הגנה מן הצדק ואכיפה בררנית. בנוסף נקבע כי אין בכך שבדעתה של ההגנה להעיד עדים רבים, כדי להצדיק את הרחבת המותב. מכאן העתירה שבפנינו. דיון והכרעה 11. לאחר עיון בעתירה ובנספחים שצורפו לה – מצאנו כי דין העתירה להידחות על הסף, וזאת אף מבלי להידרש לתגובת המשיבות לעתירה. על פי סעיף 15(ג) לחוק יסוד: השפיטה וההלכה הפסוקה – בית משפט זה איננו מפעיל כבג"ץ ביקורת שיפוטית על החלטות של הערכאות המבררות בענייני הרכב (ראו: בג"צ 583/87 הלפרין נ' כב' סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, פ"ד מא(4) 683 (1987)). אמנם יתכנו מקרים חריגים ונדירים ביותר בהם נדרש סעד למען הצדק וזה ניתן אז על פי על פי סעיף 15(ג) לחוק יסוד: השפיטה, אך מקרים אלה מוגבלים לסיטואציות של חוסר סמכות ברורה, או פגיעה בולטת בעיקרי הצדק הטבעי (ראו: בג"ץ 8117/05 אזולאי נ' בית המשפט העליון בירושלים (לא פורסם, 28.09.2005); בג"ץ 1530/08 גנור נ' בית המשפט העליון (לא פורסם, 25.02.2008); בג"ץ 2352/09 נאשף נ' בית משפט מחוזי מרכז (16.03.2009)). לא התרשמנו כי עניינם של העותרים מתקרב כדי אחד המקרים החריגים המפורטים לעיל, ועל כן אין לקבל את עתירתם. פירוט נוסף יובא, בתמצית, מיד בסמוך. 12. בנידון דידן – החלטת נשיאת בית משפט השלום הנכבד, אשר דחתה את בקשת העותרים להרחבת המותב ניתנה מתוקף סעיף 47 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, אשר קובע כדלקמן: "בית משפט שלום ידון בשופט אחד, ואולם רשאי נשיא בית משפט השלום, לבקשת השופט היושב לדין, לבקשת בעל דין ולאחר שנתן לבעלי הדין הזדמנות לטעון את טענותיהם לעניין זה, או ביוזמתו להורות שהדיון בענין פלוני יהיה לפני שלושה שופטים; נשיא בית משפט השלום יקבע את השופטים שמהם יורכב בית המשפט". הנה כי כן – ברירת המחדל היא כי בדיון יישב שופט אחד, ואולם הסמכות להרחבת המותב ניתנה בחוק לנשיא/ת בית משפט השלום. בנסיבות המקרה דנן – המשיבה 1 בחנה את טענות העותרים ודחתה אותן, מתוקף סמכותה, בהחלטה מנומקת כדבעי, ולא מצאנו כי נפל פגם כלשהו בהחלטתה, נושא העתירה. 13. זה המקום להוסיף כי בתי המשפט מתמודדים דרך קבע עם תיקים העוסקים בעבירות תכנון ובניה, אשר במסגרתם עולות טענות להגנה מן הצדק נוכח אכיפה בררנית, דוגמת טענות העותרים כאן, ולכן אין בכך מיוחדות כלשהי המצריכה הרכב מורחב (ראו, למשל: רע"פ 8106/15 הורטנסה נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה – בני ברק (30.11.2015); רע"פ 6860/16 קעטבי נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה – עיריית ראש העין (02.11.2016)). 14. נוכח כל האמור לעיל – העתירה נדחית על הסף, ללא צו להוצאות. ניתן היום, י"ח בתמוז התשע"ז (‏12.7.2017). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 17054400_K01.doc רה מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il