שלום יוסף רינגל נ. מפקד כוחות צה"ל ביו"ש

2 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 544/21 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט ג' קרא כבוד השופט ד' מינץ העותר: שלום יוסף רינגל נ ג ד המשיב: מפקד כוחות צה"ל ביו"ש עתירה למתן צו על תנאי ובקשה למתן צו ביניים; בקשת המשיב לדחיית העתירה על הסף בשם העותר: עו"ד יעקב בן-צבי בשם המשיב: עו"ד יצחק ברט פסק-דין השופט ג' קרא: לפנינו עתירה בגדרה מבוקש להשיג על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטים ר' יעקובי, מ' בר-עם וח' מ' לומפ) בעפמ"ק 31248-10-20 מיום 31.12.2020 (להלן: פסק הדין). פסק הדין דחה את ערעור העותר על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים במעלה אדומים (כב' השופט א' וינשל) בת"פ 398/17. עניינה של העתירה בכתב אישום שהגיש המשיב נגד העותר לבית המשפט לעניינים מקומיים במעלה אדומים, בגדרו הואשם העותר בביצוע עבודה ושימוש הטעונים רישיון, ללא קבלת רישיון, עבירה לפי סעיף 37ב(א) לצו בדבר חוק תכנון ערים, כפרים ובנינים (יהודה והשומרון) (מס' 418), התשל"א-1971. בית המשפט לעניינים מקומיים קבע, בין היתר, ממצאי עובדה ומהימנות, כאשר נקבע בין היתר כי עדות העותר לא נמצאה מהימנה על בית המשפט. בית המשפט לעניינים מקומיים הרשיע את העותר וגזר עליו קנס, התחייבות להימנע מביצוע עבירות, צו איסור שימוש בבינוי וצו התאמה לרישיון, לרבות בדרך של הריסה ואטימה של הבינוי, וזאת עד ליום 15.2.2021. העותר הגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית המשפט לעניינים מקומיים של ערכאת ערעור באזור יהודה והשומרון. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור. ביום 17.1.2021, נמחקה על הסף בקשת רשות ערעור פלילי שהגיש העותר לבית משפט זה בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים (רע"פ 45/21), וזאת מאחר שאין הליך של בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית המשפט לעניינים מקומיים של ערכאת ערעור באזור יהודה והשומרון. בהחלטה מיום 25.1.2021, נדחתה בקשה למתן צו ביניים שהגיש העותר כחלק מהעתירה. עיקרי העובדות וטענות הצדדים העותר הוא בעלים של דירת מגורים המצויה במפלס התחתון של בניין מגורים בביתר עילית. העותר ביצע עבודות בנייה מסיביות שכללו חפירה ובנייה, מבלי שקיבל לכך היתר כדין, במסגרתן בנה שתי יחידות דיור נוספות בשטח של כמאה מ"ר. בגין הבנייה הבלתי חוקית קיבל העותר שתי התראות מהמשיב, במסגרתן הוזהר כי הוא מבצע עבירה. העותר השלים את הבנייה הבלתי חוקית, השמיש את יחידות הדיור למגורים ואכלס אותן. בגין העבירות הוגש נגדו כתב אישום ביום 24.8.2017. בית המשפט לעניינים מקומיים קבע, בין היתר ובתמצית, את הקביעות העובדתיות הבאות: הבינוי הוקם ללא רישיון בנייה והוא שימש למגורים; העותר השכיר את יחידות הדיור שנבנו ללא היתר; במהלך בניית הבניין נערכה "חפירת יתר" בלתי חוקית במבנה, ללא רישיון. בית המשפט דחה את טענות העותר להגנה מן הצדק ואת טענותיו כי יש לבטל את כתב האישום בשל הפליה ואכיפה בררנית. נקבע גם כי אין לקבל טענה לפיה ניסיון להכשיר בינוי בלתי חוקי – ובפרט בינוי חריג כבענייננו – מהווה טענת הגנה בפני הרשעה. לטענת העותר, די בכך שבית המשפט המחוזי לא נימק את מרבית ההכרעה אלא הפנה באופן כללי לפסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים, כדי לקבל את העתירה. לטענתו, פסק הדין של בית המשפט המחוזי אינו מנומק דיו ולפיכך יש לבטל את צו ההריסה שהוצא. העותר טוען כי טענותיו בערעור בבית המשפט המחוזי שעיקרן פגיעה בכללי הצדק הטבעי; הגנה מן הצדק בגין מדיניות אכיפה פסולה ואכיפה בררנית; וטענה לעיוות דין – לא נדונו בפסק הדין. לעמדת המשיב, סעיף 126 לתקנון המועצות המקומיות (יהודה והשומרון), התשמ"א-1981, קובע את תחום סמכותו של בית המשפט לעניינים מקומיים וסעיף 135 לתקנון הנ"ל קובע את דרכי הערעור על פסקי דין של בית המשפט לעניינים מקומיים. הצו בדבר ניהול מועצות מקומיות (יהודה והשומרון) (מס' 892), התשמ"א-1981 והתקנון הנ"ל אינם קובעים הוראות באשר לערעור על פסק דין או על החלטה של ערכאת הערעור של בית המשפט לעניינים מקומיים. הלכה פסוקה היא כי ביקורת על החלטות ערכאת הערעור של בית המשפט לעניינים מקומיים באזור היא של בית המשפט הגבוה לצדק, כשעל דרך הכלל, בית משפט זה לא יטה להתערב בהחלטות של בתי המשפט באזור אלא במקרים נדירים. לעמדת המשיב, המקרה דנן אינו נופל לגדר המקרים החריגים ולפיכך דין העתירה להידחות על הסף. העותר הורשע בעבירות בנייה ללא רישיון, הושת עליו קנס והוצאו צווים. העותר הורשע בבית המשפט לעניינים מקומיים בעבירת בנייה חמורה שהפיק ממנה רווח כלכלי הנאמד במאות אלפי שקלים. נוהל הליך הוכחות בבית המשפט לעניינים מקומיים ואין עילה להתערבות. בנוסף, המשיב סבור שטענת העותר לפיה פסק הדין נעדר הנמקה – איננה נכונה וזאת מאחר שפסק הדין דן בסוגיות הרלוונטיות ומפנה לפסק דינו המפורט של בית המשפט לעניינים מקומיים (ראו, למשל: רע"פ 2945/06 פרמינגר נ' מדינת ישראל (20.8.2006); רע"פ 230/14 ברא"ז נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה חדרה (15.1.2014)). המשיב מציין גם את ההלכה הפסוקה לפיה בית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור. דיון והכרעה דין העתירה להידחות על הסף. הצו בדבר ניהול מועצות מקומיות (יהודה והשומרון) (מס' 892), התשמ"א-1981 שהוציא המשיב, וסעיפים 126 ו-135 לתקנון המועצות המקומיות (יהודה והשומרון), התשמ"א-1981 שהוצא מכוח הצו – אינם קובעים הוראות באשר לערעור על פסק דין או על החלטה של ערכאת הערעור של בית המשפט לעניינים מקומיים באזור. הלכה פסוקה היא כי ביקורת על החלטות ערכאת הערעור של בית המשפט לעניינים מקומיים באזור היא של בית המשפט הגבוה לצדק (ראו, למשל: בג"ץ 336/99 דלתא להשקעות ולמסחר (קרני שומרון) נ' בית המשפט לעניינים מקומיים באריאל (5.3.2001); רע"א 7665/06 לנציאנו נ' עיריית אריאל (11.9.2007)). עם זאת, בית משפט זה עושה שימוש בסמכותו לבטל פסקי דין והחלטות של ערכאות שיפוטיות מוסמכות במקרים נדירים בלבד, ולא יידרש לעתירות המכוונות כלפי החלטות של בתי המשפט באזור בהן מועלות טענות ערעוריות מובהקות (ראו למשל: בג"ץ 5079/13 מקמלאן נ' המועצה המקומית גבעת זאב (11.8.2013); בג"ץ 375/14 הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים נ' מועצה אזורית מגילות ים המלח, פסקה 11 (22.8.2016)). המקרה דנן אינו נופל לגדר מקרים חריגים אלו. העתירה מעלה טענות ערעוריות מובהקות. העותר הורשע בעבירת בנייה חמורה ללא רישיון, ממנה הפיק רווח רב. על העותר הושת קנס והוצאו נגדו צווים. העותר תוקף בעתירה, בין היתר, ממצאי עובדה שנקבעו בהכרעת דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים לאחר שמיעת עדויות וראיות וכן מעלה טענות רבות שכבר העלה בערכאות הקודמות. טענות העותר נבחנו בהליכים שהתנהלו בערכאה הדיונית ובערכאת הערעור – ונדחו. במובן זה, העתירה "ממחזרת" טענות שהעותר טען להן ושהוכרעו, כך שהגשת העתירה מהווה הלכה למעשה ניסיון ל"מקצה שיפורים" לטענותיו שנדחו. הלכה פסוקה היא כי "בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות שיפוטיות הניתנות בערכאות המוסמכות, ואין לאפשר עקיפת הליכי הערעור הקבועים בחוק על ידי עתירה לבג"ץ" (בג"ץ 6917/17 אסל בר לביא נ' המפקח על הביטוח באגף שוק ההון הביטוח (‏10.6.2018) וההפניות שם; בג"ץ 1846/20 מכלוף נ' היועץ המשפטי לממשלה (10.3.2020)). סוף דבר, העתירה נדחית. העותר יישא בהוצאות המשיב בסך 3,500 ש"ח. ניתן היום, ‏ג' באדר התשפ"א (‏15.2.2021). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 21005440_Q02.docx סח מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1