פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 5424/98 - י"ד
בפני: כבוד השופט מ' חשין
כבוד השופט י' זמיר
כבוד השופטת ד' ביניש
העותרים: 1. עלי סלאלחה
2. זיד ברקאת
נגד
המשיבים: 1. השר לענייני דתות
2. השיח' מוופק טריף
3. ועדת המינויים לקאדים מד'הב
4. המועצה הדתית הדרוזית - ע"י השיח'
מוופק טריף
תאריך הישיבה: כ"ה באייר התש"ס (30.5.2000)
בשם העותרים: עו"ד רונן שליו
בשם המשיבים 3,1: עו"ד ענר הלמן
בשם המשיב 2: עו"ד אמיר סיוון
בשם המשיב 4: עו"ד איתן מעוז
עו"ד דוד ליבאי
עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים
פסק-דין
השופט מ' חשין:
העותרים שלפנינו הם שני חברים בעדה הדרוזית בישראל, ועותרים הם לקבלת סעד כנגד השר לענייני דתות, השיח' מוופק טריף והמועצה הדתית הדרוזית. עיקרי טענותיהם של העותרים מופנים כלפי השיח' מוופק טריף, ולעניין זה הונחו לפנינו כתובים רבים ואף הוספנו ושמענו טיעונים על-פה מפי בא-כוחם.
שנים רבות שבית הדין הדתי הדרוזי כמעט שובת מפעולה. מכל הקאדים-מד'הב שכיהנו בו לא נותר אלא קאדי-מד'הב אחד, השיח' הינו, ולמותר לומר כי אין די בשיח' הינו כדי לטפל בכל העניינים הבאים לפני בית הדין הדתי הדרוזי. כך הוא באשר לערכאה ראשונה, ואשר לבית הדין הדרוזי לערעורים - בית דין זה אינו מאוייש כלל, ובעלי-דין אין להם בית דין לערעורים אשר יוכלו להעלות תעצומותיהם לפניו. חילוקי הדעות שלפנינו הולכים סובבים את ניסיונם של המשיבים לאייש את הכהונות הפנויות בבית הדין הדרוזי. העותרים טוענים לפנינו כי מעשיהם של המשיבים אינם מעשים ראויים וכי אין הם הולכים בדרך הנכונה. המשיבים משיבים כי מעשיהם ראויים, דרכם היא הדרך הנכונה ובקשתם היא כי נדחה את העתירה ונבטל את הצו על-תנאי שהוצא בזמנו.
נקדים אחרית לראשית ונאמר זאת: טענותיהם של העותרים כולן, בין אם טענות ראויות הן בין אם לאו, אין מקומן להיטען - לעת הזו - לפני בית-המשפט הגבוה לצדק. הטענות כולן ראוי להם לעותרים כי יעלו אותן לפני ועדת המינויים של קאדי-מד'הב, היא ועדת המינויים שנתכוננה על-פי חוק בתי הדין הדתיים הדרוזיים, התשכ"ג1962- (להלן נכנה חוק זה - החוק). ועד אשר יעלו העותרים את טענותיהם לפני ועדת המינויים, ורק אם תידחינה הטענות, תהא השעה כשרה להעלות את הטענות גם לפני בית-המשפט.
בכפוף לדברים אלה, הבה נידרש לטענותיהם של העותרים, אחת לאחת.
טענה אחת של העותרים היא זו, שכיום אין כלל בנמצא ועדת מינויים לקאדי-מד'הב על-פי החוק, ומסקנה נדרשת היא כי השר לענייני דתות - והוא יושב-ראש הוועדה - מנוע מלכנס אותה ועדה-שאינה-ועדה. ומדוע אין ועדת מינויים בנמצא? טוענים העותרים כי על-פי סעיף 11(א) לחוק תשעה הם חברי הוועדה, ואילו כיום אין מכהנים בוועדה אלא שישה חברים בלבד; מעולם לא היו תשעה חברים, כנדרש; ומכאן שאין ועדת מינויים המוסמכת למנות קאדים-מד'הב.
טענה זו לא הבנו פישרה. כהוראת סעיף 11(ד) לחוק, ועדת המינויים "תוכל לפעול אף אם פחת מספר חבריה, כל עוד לא פחת משישה". הכל מסכימים כי כיום מכהנים בוועדה למיצער שישה חברים, ומכאן שהוועדה "תוכל לפעול" כהוראת סעיף 11(ד). טוען בא-כוח העותרים כי הוראת סעיף 11(ד) לא נועדה אלא למקרה בו נתמנתה ועדה כשרה של תשעה ורק לאחר מכן פחת מספר חבריה, אך לא פחת משישה. לטענה זו לא הובאה כל אסמכתא, ולדעתנו אין היא מבטאת נכונה את כוונת החוק. לפיכך אנו מחליטים לדחות את הטענה.
מוסיף בא-כוח העותרים וטוען, כי בהתאם לסעיף 19א לחוק מוסמכת ועדת המינויים להחליט על סיום כהונתו של קאדי-מד'הב "ברוב של שבעה חברים לפחות". שמע מינה, כך טוען הוא, שוועדה המורכבת משישה חברים בלבד, אין היא כלל ועדה המוסמכת לפעול. גם טענה זו אין בה ממש. כהוראת סעיף 11(ד) לחוק, מוסמכת ועדת המינויים לפעול גם בשישה חברים; ואולם אם אומרת הוועדה להפסיק את כהונתו של קאדי-מד'הב, לא תוכל הוועדה להחליט אלא ברוב של שבעה חברים לפחות. הוראת סעיף 19א לחוק הינה "חוק מיוחד", ועניינה אך ורק בסיום כהונתו של קאדי-מד'הב. כך לעניין סיום כהונה, לא כך בנושאים שאינם סיום כהונה, לרבות בחירתם של קאדים-מד'הב.
מוסיפים העותרים וטוענים, כי התנהגותו של השיח' מוופק טריף בעניינים אלה ואחרים - כך, למשל, בהפירו החלטות של בית-משפט ובתי דין, והתנהגותו לאחר שנחתם הסכם בבית הדין הדרוזי - פוסלת אותו מהיות מועמד לכהונה בבית הדין הדרוזי. טענה זו, ראוי להם לעותרים כי יעלו לפני ועדת המינויים, וחזקה על ועדת המינויים כי תידרש לטענות לגופן. ואולם עד אם יעשו כן, לא לנו להידרש לטענות מעיקרו של דין.
טענה נוספת בפי העותרים והיא, שהשיח' מוופק טריף משמש כיושב-ראש המועצה הדתית הדרוזית - העוסקת בין היתר בכספי ההקדשות הדרוזיים - ומכאן שלא יוכל כלל להיות גם קאדי-מד'הב מן הטעם שבית הדין הדתי הדרוזי אמור לפקח על כספי ההקדשות ועל פעילותה של המועצה הדתית. לשון אחר: יש ניגוד עניינים מוסדי בין כהונת יושב-ראש המועצה הדתית הדרוזית לבין חברות בבית הדין הדרוזי, ומכאן שוועדת המינויים אין זה מסמכותה להמליץ על השיח' מוופק טריף להיותו חבר בבית הדין הדתי הדרוזי. לכאורה, טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם הוראת סעיף 11(א) לחוק, שלפי הנחת המחוקק יכול שראש בית הדין הדרוזי לערעורים יהא יושב-ראש המועצה. יתר-על-כן: אפשר שיושב-ראש המועצה הדתית הדרוזית יהיה חבר בבית הדין הדרוזי, אך יפסול עצמו מדיונים בנושא ההקדשות. בין כך ובין אחרת, לא נכריע בשאלה לעת הזו. גם טענה זו - כשאר טענותיהם של העותרים - ראוי להם לעותרים שיעלו אותה לפני ועדת המינויים ווועדת המינויים חזקה עליה כי תידרש לה.
כללם של דברים: אנו דוחים את טיעוני העותרים כולם כאמור בדברינו לעיל.
במהלך הדיונים נתעוררה לפנינו נוספת והיא באשר לחברותו של השיח' הינו בוועדת המינויים. על-פי הוראת סעיף 11(א) לחוק, שניים מבין חברי ועדת המינויים הם "שני קאדים-מד'הב שייבחרו על-ידי חבר הקאדים-מד'הב לשלוש שנים". כיום מכהן בבית הדין הדרוזי אך קאדי-מד'הב אחד בלבד - הוא השיח' הינו - והשאלה הנשאלת היא האם ניתן לראות בו חבר ועדת המינויים? הועלתה סברה - והעותרים תומכים בה - שעל-פי החוק אמורים שני קאדים-מד'הב להיבחר על-ידי "חבר הקאדים-מד'הב", לאמור, אין קאדי-מד'הב חבר בוועדת המינויים על-פי הוראת-חוק זו אלא אם בחר בו "חבר הקאדים-מד'הב"; ומשידענו שאין כיום "חבר קאדים-מד'הב", ממילא לא נבחר השיח' הינו בידי חבר קאדים-מד'הב, ואף אין הוא יכול להיבחר כחבר ועדת המינויים בידי "חבר" שאינו קיים. טענה זו אינה מקובלת עלינו. לדעתנו, במצב הדברים שנוצר ולפיו אין מכהן כיום בבית הדין הדתי הדרוזי אלא קאדי-מד'הב אחד, אותו קאדי-מד'הב הוא חבר ועדת המינויים.
סוף דבר: אנו מחליטים לדחות את העתירה ולבטל את הצו על-תנאי ועימו את צו הביניים. בנסיבות העניין לא נעשה צו להוצאות.
היום, כ"ה באייר התש"ס (30.5.2000).
ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
98054240.G18