פוזי בדריה נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 5424/07 בבית המשפט העליון ע"פ 5424/07 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' אלון המערער: פוזי בדריה נ ג ד המשיבים: מדינת ישראל ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, מיום 21.5.07, בת.פ. 2095/06, שניתן על ידי כבוד השופט י' צבן תאריך הישיבה: כ"ו בתשרי התשס"ח (08.10.07) בשם המערער: עו"ד זאיד נג'יב בשם המשיבים: עו"ד יעל שרף פסק-דין השופט א' א' לוי: 1. המערער ופואז רג'בי (להלן: רג'בי) הם תושביהם של מחנות הפליטים שועפאט ועיסוויה, ורשומים במרשם האוכלוסין בישראל. המערער היה בעליו של אוטובוס זעיר מסוג פורד בצבע לבן, בעל מספר רישוי ישראלי, בעוד שרג'בי הוא הבעלים של רכב מסוג פורד טרנזיט. במהלך שנת 2006 שיתפו השניים פעולה בהסעתם של תושבי האזור ליעדם בישראל, אף שלא היה בידיהם אשורי כניסה. שיתוף הפעולה התבטא בכך שרג'בי היה אוסף שב"חים בענתא, מסיע אותם למחסום בצפון ירושלים, ושם היה מדריך אותם כיצד לעקוף את המחסום של כוחות הביטחון. בצד הישראלי היה ממתין להם רכבו של המערער, בו היה רג'בי משתמש כדי להסיע את השב"חים למרכז ישראל. 2. ביום 17.4.06 הסיע רג'בי באותה דרך 11 שב"חים עליהם נמנו מחמד עמודי, פעיל ארגון הג'יהאד האיסלמי, ואחר המכונה סאמר, שנשא עמו תיק ובו מטען נפץ רב עצמה. בשעה 13:30 לערך הפעיל סאמר את המטען בתוך מסעדת "ראש העיר" בתחנה המרכזית הישנה בתל-אביב, וכתוצאה מכך נהרגו 11 בני אדם ועשרות נפצעו. 3. רג'בי הועמד לדין, הודה בעובדותיו של כתב האישום שהוגש נגדו, בו הומר סעיף ה"הריגה" המקורי שיוחס לו בעבירה של גרימת מוות ברשלנות, לפי סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. על חלקו בפרשה נדון רג'בי ל-45 חודשי מאסר וכן מאסר על תנאי. במהלך משפטו הודה המערער בחלק מן העובדות שיוחסו לו. הוא אישר כי שיתף פעולה עם רג'בי בהסעה של תושבי הרשות הפלסטינית ברכבו, אף שלטענתו הוא לא ידע כי הם לא מורשים להיכנס לישראל. בתום שמיעתן של ראיות הצדדים דחה בית המשפט גרסה זו של המערער, ובעקבות כך הרשיעו בעבירות של גרימת מוות ברשלנות (11 מקרים) והסעה שלא כדין (6 מקרים), עבירות לפי סעיף 304 לחוק העונשין, וסעיף 12 (א)(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952. בהמשך, נדון המערער ל-33 חודשי מאסר, מאסר על-תנאי, והרכב אשר שימש לביצוען של העבירות – חולט. 4. בערעור שבפנינו משיג המערער כנגד הרשעתו, ולחלופין, כנגד העונש שהושת עליו. בהודעת ערעור מפורטת ומנומקת בהרחבה (יתרה), לא הותיר בא-כוח המערער המלומד, עו"ד נ' זיאד, אבן שלא הרים כדי לנסות לשכנענו בחפות שולחו. להלן תמצית הטענות: לא הובאה בפני בית המשפט המחוזי ראייה כי מותם של 11 הקורבנות בתחנה המרכזית הישנה בתל-אביב, נגרם כתוצאה מפיצוץ המטען שנשא עמו סאמר; לא הוכח קיומו של קשר סיבתי בין רשלנותו של המערער, ככל שהיתה, לתוצאה הקטלנית; לא די היה בהוכחת הגרסה לפיה הרשה לרג'בי להשתמש ברכבו, והמשיבה היתה צריכה להוסיף ולהוכיח כי הוא אישר את המעשה הספציפי, קרי, גרימת המוות עקב רשלנות הנהג (כלשון סעיף ד(9) לנימוקי הערעור); לא ניתן להסיק מהראיות שהובאו מודעות של המערער כי מעשהו או מחדלו יגרמו לתוצאה קטלנית; גם אם יימצא כי המערער גרם ברשלנות למותם של הקורבנות, מעמדו הוא לכל היותר כ"מסייע" ולא כ"מבצע בצוותא"; בית המשפט שגה בניתוחן של הראיות שהובאו בפניו ובמסקנות אותן הסיק במישור העובדתי; העובדה שהאנשים אותם הסיע רג'בי רשומים כביכול כתושבי הרש"פ, אינה מלמדת בהכרח על היותם שוהים בלתי חוקיים. להוכחתה של טענה זו היה על המשיבה להגיש לבית המשפט תעודת עובד ציבור, וזאת לא עשתה; גבולותיה של מדינת ישראל לא הוגדרו במשפט הפנימי כמו גם במשפט הבינלאומי, ולפיכך אין זה ברור כלל כי אותם שוהים בלתי חוקיים הוסעו לישראל שלא כדין; חקירת המקרה היתה מלווה במחדלים אחדים, וביניהם – זיהוי רג'בי כנהג הרכב נעשה במסדר זיהוי בתמונות, אף שניתן היה לקיים מסדר זיהוי; לא נערך מסדר זיהוי רכבים. נוכח כל האמור, סבור המערער כי הרשעתו אינה נקייה מספק סביר, וכן כי הוא זכאי לחסות בצלה של "הגנה מן הצדק", הואיל ועובר לפיגוע קיבלו גורמי הביטחון מידע על העומד להתרחש, ולא עשו די כדי לקדם את פני הרעה. 5. אין בידנו לקבל את הערעור. בפני בית המשפט המחוזי הובאה מסכת של ראיות שרובה אינו שנוי במחלוקת, ומהן עולה כי באותם ימים התנהלה מערכת מאורגנת של הסעות שב"חים תושבי הרש"פ ללבה של ישראל, כאשר רכבו של המערער מהווה בה חוליה חשובה. אחד, שכונה "אבו מוסא", ניהל בענתא תחנת הסעה של שב"חים, אשר היו מוסעים על ידי נהגיהם של כלי רכב שונים, ובין היתר על ידי רג'בי, למחסום צה"ל, שם המתין להם רכב אחר שהיה מורשה לנוע בתחום ישראל. בתמורה אשר שילמו אותם נוסעים התחלקו אבו-מוסא המערער ורג'בי. כך התרחש גם ביום הפיגוע בתל-אביב, והדברים מצאו ביטוי בהודעה שנרשמה מפיו של רג'בי (ראו ת/34א', עמ' 1): "אני זוכר שביום שקרה הפיצוץ בתל-אביב לפני כחודש וחצי או חודשיים ושבו הסעתי את הפועלים ותושבי הגדה שאין ברשותם אישור כניסה לישראל מענתא לתל-אביב, אני ראיתי את אבו מוסא... וסיכמתי עמו שאני אשלם לו את הקומיסיון הכוונה העשרה אחוזים על כך שאני הסעתי את הנוסעים האלו מהתחנה שלו" (וכן ראו ההודעה ת/28א', עמ' 2). באשר למעורבותו של המערער בהסעות, לכך התייחס רג'בי בהודעה ת/32א', עמ' 2: "... נזכרתי שבאותו יום שבו קרה הפיגוע הזה בתל-אביב, פוזי בדריה התקשר עמי הוא שאל אותי באם יש פועלים תושבי הגדה בקרבת משרד אבו מוסא בענתא שרוצים לרדת אל תל-אביב או אל צומת גהה ושאין ברשותם אישורי כניסה לישראל, ואני בדקתי לו ומצאתי שליד משרד אבו מוסא יש תושבי הגדה שאין ברשותם אישורי כניסה לישראל ואמרתי לפאוזי בפלפון שיש בערך 11-10 נוסעים והוא ביקש ממני שאביא אותם אל מחסום ענאתא שועפט... ולאחר מכן הסעתי אותם ברכבו של פאוזי". דברים דומים נרשמו מפיו של רג'בי בהודעה ת/27, עמ' 2: "בדרך אני התקשרתי לחברי פאוזי בדריה... וביקשתי ממנו שיביא לי את רכבו... עד למחסום ענתא כי יש עמי אחד עשר נוסעים מהגדה ורוצים לנסוע לתל-אביב... וגם אמרתי לו שלנוסעים הללו אין אישורי כניסה לישראל והוא הסכים שנסיע אותם ברכבו, כי לערבי אין רישיון בתוקף ואף הרכב שלי הורד מהכביש מלפני שנה בערך ולרכב שלו יש רישיון רכב בתוקף" (ההדגשה הוספה). לאותה מסקנה בדבר היות המערער שותף מלא להסעתם של שב"חים למרכזים עירוניים בישראל, מובילים גם דברים שנרשמו מפיו של המערער עצמו, לדוגמה, בהודעה ת/23א', עמ' 2: "האמת היא שאני יודע שיכול להיות שמישהו מהנוסעים האלה שאין ברשותם אישורי כניסה לישראל עלול להיות מחבל או רוצה לבצע פיגוע פיצוץ אבל אני לא ראיתי שום מחבל ואני הסכמתי שפאוזי רג'בי יסיע ברכבי תושבי גדה שאין ברשותם אישורי כניסה לישראל" (ההדגשה הוספה). 6. גם בטענה לפיה לא הוכח שהמפגע הוסע ברכבו של המערער לא מצאנו ממש. כאמור, את ההסעה מהמחסום לתל-אביב ביצע רג'בי ברכבו של המערער, והוא זוהה לאחר מעשה על ידי מי שליווה את המפגע – מחמוד עמודי. במסדר זיהוי בתמונות שנערך לעמודי (ראו ת/6) הוא הצביע על תמונתו של רג'בי, והגדיר אותו כמי ש"דומה הרבה" לנהג שהסיע אותו מענתא לתל-אביב עם המפגע. ואם נותר ספק בכל הנוגע לזיהוי זה, באה הודאתו של רג'בי במשפטו וסילקה גם ספק זה. כאן המקום להדגיש, כי מסדר הזיהוי בתמונות נערך לפני מעצרו של רג'בי, וממילא לא ניתן היה עד אז לעשות מסדר זיהוי חי. אכן, את המסדר החי אפשר היה לבצע לאחר המעצר, אולם כידוע משקלו של זה קטן עקב מסדר הזיהוי בתמונות שקדם לו. טענה נוספת אותה העלה בא-כוחו של המערער, ולהשקפתנו מוטב היה לה שלא תיטען, היתה כי לא הוכח קשר סיבתי בין פיצוץ המטען שנשא עמו המפגע למותם של הקורבנות. אכן, אפשר שהמשיבה היתה מטיבה לעשות אם היתה מביאה ראיות גם לעניין זה, אולם אנו סבורים כי די בעדותם של רג'בי ועמודי כדי למלא חסר זה. 7. עוד נטען, כי למערער עומדת "הגנה מן הצדק" נוכח כך שלגורמי הביטחון הגיע מידע מוקדם על הפיגוע הצפוי, והם לא פעלו כדי לסכלו. טענה זו לא הועלתה בפני הערכאה הדיונית, והיא נסמכת, אליבא דבא-כוח המערער, על ידיעה שפורסמה בעיתונות. נראה כי מיותר לציין שידיעה בעיתון אינה מהווה ראיה בבית משפט, וממילא אינה יכולה להיות תשתית לממצא כלשהו עליו ניתן לבסס את ההגנה לה טוען המערער, ועל כן דינה של טענה זו להדחות. 8. העולה מהאמור הוא כי לא מצאנו כי נפל פגם כלשהו בהרשעת המערער. אדרבא, הוכח כי הוא היה שותף מלא להסעות, ידע כי מדובר לא בנוסעים סתם אלא בתושבי הרש"פ שאין בידיהם אישורי כניסה לישראל, והחמור מכל שהוא גם ידע שבין אותם נוסעים עלול להסתנן גם מי שמתכוון לזרוע מוות וחורבן בקרב תושבי ישראל. מעמדו של המערער בכל אלה לא היה של "מסייע" לדבר עבירה, אלא של שותף לכל דבר ועניין, ולכך יש כמובן זיקה גם לעניין העונש שהושת עליו. מקרה זה המחיש בתוצאתו הקשה את פוטנציאל הסכנה הגלום בהסעתם של שוהים בלתי חוקיים, ועל כן ראוי להבהיר בדרך הענישה לכל מי שחוטא בתחום זה, כי הוא עלול לשלם על כך באובדן חירותו. הדברים נכונים ביתר שאת ביחס למערער נוכח העובדה כי אין מדובר בהסעה חד-פעמית, אלא במערכת מתואמת שפעלה לאורך זמן. אשר על כן, דינו של הערעור להדחות, וכך אנו עושים. ניתן, היום ה' בחשוון התשס"ח (17.10.07). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07054240_O06.doc הג מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il