יריב פרוספר לוי נ. המוסד לביטוח לאומי

החלטה בתיק בג"ץ 5422/06 בבית המשפט העליון בג"ץ 5422/06 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט ד' חשין העותר: יריב פרוספר לוי נ ג ד המשיב: המוסד לביטוח לאומי עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: בעצמו בשם המשיב: עו"ד רחל בן רחמים סובול פסק דין השופט ד' חשין: 1. עניינה של העתירה שבפנינו הוא בבקשת העותר לחייב את המשיב, המוסד לביטוח לאומי, לשלם לו גמלת הבטחת הכנסה לתקופה שבין חודש אוקטובר 2003 ועד לחודש מאי 2006, בצירוף פיצויי הלנת שכר כחוק. כן נסבה העתירה על סכום הגמלה שאמור המשיב לשלם לעותר, בתור יחיד שיש עמו שלושה תלויים. 2. העותר נקלע לחובות כספיים והוכרז כחייב מוגבל באמצעים. בבעלות העותר רכב פרטי, שנת ייצור 2001 (להלן - הרכב), שעוקל לטובת גרושתו במסגרת תביעה למזונות שהגישה נגדו, וכן עוקל במסגרת הליכי איחוד התיקים שננקטו בעניינו. מאז אפריל 2004, לא היה לרכב ביטוח ורישיון, בתוקף, וביום 19.10.2004 הפקיד העותר את רישיון הרכב במשרד הרישוי. ביום 13.1.2004 הגיש העותר למשיב תביעה להבטחת הכנסה. ביום 4.4.2004, דחה המשיב את התביעה, בשל היות העותר בעלים של הרכב (וגם בשל אי-התייצבותו כנדרש לשירות התעסוקה). 3. לאור החלטה זו, הגיש העותר תביעה נגד המשיב לבית-הדין האזורי לעבודה בחיפה. בית-הדין דחה את התביעה, בקבעו כי בנסיבות המקרה, הבעלות ברכב שוללת את זכאותו של העותר לגמלת הבטחת הכנסה, על אף העיקולים שהוטלו עליו לטובת נושיו. ערעורו של העותר לבית-הדין הארצי לעבודה, נדחה אף הוא. בפסק-דינו מיום 26.3.2006, הדגיש בית-הדין הארצי כי התקופה הנבחנת במסגרת ההליך שבפניו היא מיום הגשת תביעתו של העותר למשיב, בינואר 2004, ועד למועד שבו קיבל את הודעת המשיב על דחיית תביעתו, באפריל 2004. בית-הדין הארצי קבע, כי בדין נדחתה התביעה לגמלה לגבי התקופה הנבחנת. זאת, משום שבמהלכה לא היה דבר שמנע מן העותר לעשות שימוש יומיומי ברכב, שכן גם לטענתו הרכב היה אז ברשותו, חנה ליד ביתו ואף היו לו רישיון רכב וביטוח, בתוקף. אשר לתקופה שלאחר אפריל 2004, המליץ בית-הדין הארצי כי המשיב יבחן מחדש את זכאותו של העותר לגמלה, גם ללא הגשת תביעה חדשה על-ידו. 4. בעתירתו מבקש העותר כי בית-משפט זה יבטל את פסק-דינו של בית-הדין הארצי לעבודה. לטענתו, פסק-הדין ניתן שלא משיקולים עניינים, בזדון, בניגוד לתשתית העובדתית ותוך גרימת עוול ואי-צדק. העותר טוען, כי שימוש ברכב אינו שולל את הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה, ולכן זכאותו לגמלה קמה גם בתקופה שלפני אפריל 2004, בה עשה שימוש ברכב. כן טוען הוא, כי עשה ניסיונות כנים למכור את הרכב על-ידי הגשת בקשה מתאימה לבית-המשפט, אך זו נדחתה בשל התנגדות גרושתו. בנסיבות אלה, טוען העותר, בעלות ברכב שלא ניתן לעשות בו שימוש או למוכרו, היא כשלעצמה אינה עילה לשלילת הגמלה. לפיכך, מבקש העותר לחייב את המשיב לשלם לו גמלת הבטחת הכנסה לתקופה שבין אוקטובר 2003 ועד למאי 2006, בצירוף פיצויי הלנת שכר כחוק. כן מבקש העותר להעמיד את סכום הגמלה שעל המשיב לשלם לו על סך של 6,300 ש"ח, בתור יחיד שיש עמו שלושה תלויים. המשיב בתגובתו, טוען כי דין העתירה להידחות על הסף, בהיותה למעשה ערעור על החלטת בית-הדין הארצי לעבודה, אשר אימץ בפסק-דינו ממצאים עובדתיים שנקבעו על-ידי בית-הדין האזורי לעבודה. לטענתו, דין העתירה להידחות גם לגופה, שכן העותר היה בעלים של הרכב בתקופה הרלוונטית לעתירה. בנוסף, מבהיר המשיב כי לאור המלצת בית-הדין הארצי לעבודה, שב ובחן את זכאותו של העותר לגמלה מאפריל 2004 ואילך. המשיב טוען, כי הואיל ורכבו של העותר נתפס במסגרת צו העיקול רק באוקטובר 2004 ועד אז המשיך להיות ברשותו, אושרה למשיב גמלת הבטחת הכנסה לתקופה שבין אוקטובר 2004 ועד לינואר 2005. מחודש ינואר 2005 הפסיק העותר להתייצב בשירות התעסוקה, ולפיכך חדלו להתקיים לגביו התנאים המזכים והופסקה הגמלה. עוד מציין המשיב כי ביוני 2006 הגיש העותר תביעה חדשה לתשלום גמלת הבטחת הכנסה, ומאז הוא מקבל את הגמלה באופן שוטף. 5. דין העתירה להידחות על הסף. בעתירתו מבקש העותר, למעשה, לערער על פסק-דינו של בית-הדין הארצי לעבודה. ואולם, כידוע, בית-משפט זה בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק, אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בתי-הדין לעבודה, והתערבותו מוגבלת למקרים חריגים בהם מתגלית טעות משפטית מהותית ושיקולי הצדק מחייבים את ההתערבות (ראו בג"צ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673, מפי הנשיא שמגר; וראו לאחרונה 5651/06 סביר נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסק-דין מיום 19.9.2006, מפי השופטת נאור; בג"ץ 5783/06 נתיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסק-דין מיום 20.11.2006). במקרה שבפנינו, אין העתירה עומדת בתנאים מצטברים אלה. העובדות נקבעו על-ידי בית-הדין האזורי לעבודה כערכאה הדיונית, ובית-הדין הארצי לעבודה, כערכאת הערעור, לא ראה להתערב בממצאים אלה. בית-הדין הארצי נדרש להכרעה במחלוקת בהתייחס לתקופה שעד לאפריל 2004 בלבד. לגבי תקופה זו קבע, על יסוד ההלכה המשפטית הקיימת בעניין זה, כי לא קמה לעותר זכאות לגמלה, שכן דבר לא מנע ממנו לעשות שימוש ברכב שהיה ברשותו, כשרישיון הרכב והביטוח היו בתוקף. בהינתן כי גם לפנינו לא חלק העותר על כך שעשה שימוש ברכב בתקופה האמורה, לא מצאנו כי בפסק-הדין נפלה טעות משפטית או שנגרם אי-צדק לעותר, שיש בהם כדי להצדיק התערבותנו. ככל שהעתירה מתייחסת לתקופה שלאחר אפריל 2004, הרי שהיא מוקדמת מדי וההליכים לגביה טרם מוצו. בית-הדין הארצי לעבודה לא נדרש לשאלת זכאותו של העותר לגמלת הבטחת הכנסה בתקופה זו, משום שחרגה מן התקופה שנבחנה על-ידו. עם זאת, המליץ למשיב, כאמור, לשוב ולשקול בדבר. כעולה מתגובת המשיב לעתירה, לאחר שבחן את העניין שנית, החליט המשיב לאשר את זכאות העותר לגמלה לתקופה שבין אוקטובר 2004 ועד לינואר 2005 בלבד, בהינתן שהרכב כבר נתפס על-ידי ההוצאה לפועל באוקטובר 2004. במצב דברים זה ייתכן כי פתוחה בפני העותר הדרך להגיש לבית-הדין האזורי לעבודה תביעה נגד החלטת המשיב שלא לאשר לו גמלה לתקופה שבין אפריל לאוקטובר 2004, וכן לתקופה שבין ינואר 2005 למאי 2006. מכל מקום, בהתייחס לתקופה הראשונה מבין השתיים, אפשר שראוי לשקול שוב את המלצת בית-הדין הארצי לעבודה, כפי שניתנה בדיון שהתקיים בפניו ביום 15.5.2005, ולפיה, בהתחשב בעובדה שהעותר עשה ניסיונות כנים למכור את הרכב, כמו גם בעובדה שרישיון הרכב פקע בחודש אפריל 2004, ישלם המשיב לעותר גמלת הבטחת הכנסה החל מאפריל 2004, בכפוף ליתר תנאי החוק. יצוין, כי בפני בית-משפט זה תלויות ועומדות שלוש עתירות בעניין הבעלות או השימוש ברכב כשוללים זכאות לגמלת הבטחת הכנסה (בג"צ 10662/04; 3282/05; 7804/05), שבגדרן אף הוצאו צווים על-תנאי. 6. העתירה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. ניתן היום, ז' בכסלו תשס"ז (28.11.2006). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06054220_F05.doc עכב מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il