פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 5421/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5421/12 לפני: כבוד המשנָה לנשיא מ' נאור כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט א' שהם המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת, בתפ"ח 50314-09-11, שניתן ביום 31.5.2012, על-ידי כב' השופטים נ' מוניץ; ש' אטרש; י' אברהם תאריך הישיבה: כ"ב באב התשע"ג (29.7.2013) בשם המערער: עו"ד דוד שפיגל בשם המשיבה: עו"ד אבי וסטרמן פסק-דין השופט א' שהם: 1. ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת, בתפ"ח 50314-09-11, שניתן על-ידי כבוד השופטים: נ' מוניץ; ש' אטרש; ו-י' אברהם, ביום 31.5.2012. 2. המערער הורשע, על-פי הודאתו, בעבירות מין במשפחה, לפי סעיף 351(ג)(1) בצירוף סעיפים 348(א) ו-345(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). בעקבות הרשעתו בדין, גזר עליו בית משפט קמא את העונשים הבאים: 4 שנות מאסר לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו מיום 15.9.2011 ועד יום 1.2.2012; 3 שנות מאסר על תנאי, למשך 3 שנים, לבל יעבור את העבירות בהן הורשע בתיק זה; כמו כן, חוייב המערער בתשלום פיצויים למתלוננת בסך 100,000 ₪, ב-20 תשלומים שווים ורצופים החל מיום 1.8.2012, סכום שיופקד בידי הוריה של המתלוננת ויעשה בו שימוש לצורך שיקומה. המערער משיג על חומרת עונש המאסר שהושת עליו, ומבקש להורות על פריסה רחבה יותר של סכום הפיצויים שבו חוייב. עובדות כתב האישום המתוקן שהוגש נגד המערער 3. כתב האישום המתוקן מתאר סדרה של עבירות מין שביצע המערער בנכדתו, קטינה ילידת 7.1.2000 (להלן: המתלוננת). המערער, יליד 1938, מתגורר ביחד עם אשתו בשתי דירות שבבעלותם בבית מגורים בעיר צפת. המתלוננת, הוריה ואחיה מתגוררים בדירה אחרת בצפת, וכפי שצוין בכתב האישום, הם נוהגים לבקר, מעת לעת, את המערער ורעייתו, ואף להתארח לארוחת שישי, בבית בני הזוג. נטען בכתב האישום, כי בהזדמנויות שונות שיפורטו להלן, ביצע המערער במתלוננת מעשים מגונים, בעת שהיא ביקרה בביתו "ובעת שהתאפשר [למערער] להיוותר עם הילדה בחדרו ביחידות, בעודה שוכבת עמו ובעוד יתר הנוכחים בביתו של [המערער] לא נמצאים בסמוך". להלן תמצית המקרים הפרטניים המתוארים בכתב האישום: א. במהלך שנת 2009 במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, כאשר המתלוננת שכבה עם המערער במיטתו, הוא ליטף ועיסה, שוב ושוב, את חזה מתחת לגופיה. בשלב כשלהו, הדפה המתלוננת את ידו של המערער מעליה, אולם הלה המשיך במעשיו. לאחר מכן, הכניס המערער את ידו מתחת למכנסיה ותחתוניה של המתלוננת, ליטף ועיסה את איבר מינה. לאחר ביצוע מעשים אלה, הוציא המערער את ידו מאיבר מינה של המתלוננת, ליקק אחת מאצבעות ידו ונגע באיבר מינו, מתחת לשמיכה בה התכסה. בהמשך, עיסה המערער בידו את גבה של המתלוננת. בתום המעשים, מסר המערער לקטינה סכום של 50 ₪ וביקש שלא תראה את הכסף לאיש. ב. באחד מימי שישי של שנת 2009, במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, כאשר המתלוננת שכבה עם המערער במיטתו, ביצע המערער במתלוננת מעשים דומים לאלו שתוארו בסעיף הקודם, בתוספת ליטוף ועיסוי ישבנה של המתלוננת. המערער פסק ממעשיו לאחר שהמתלוננת הדפה אותו מעליה, וכאשר אחיה נכנס במפתיע לחדר. ג. בתאריך 9.9.2011 בשעות הערב, סעדו המתלוננת ובני משפחתה בבית המערער, ביחד עם אשתו ואחד מבניו. המערער עצמו לא נכח בסעודה ונשאר בחדרו, בדירה האחרת המצויה בקומה השניה באותו בנין. בתום הסעודה, התבקשה המתלוננת על-ידי אמה לרדת לדירת המערער על-מנת לומר לו שלום, בטרם תשוב לביתה. המתלוננת ירדה לדירתו של המערער ונכנסה לחדרו, שעה שהמערער שכב במיטתו וצפה בטלויזיה. המתלוננת נשכבה עם בגדיה במיטתו של המערער וצפתה עמו בטלויזיה. בשלב זה, החל המערער לעסות את גבה של המתלוננת ולאחר מכן את חזה, מעל לבגדים, ובהמשך מתחת לחולצה ולגופיה שלבשה. לאחר מכן, הכניס המערער את ידו מתחת למכנסיה ותחתוניה של המתלוננת והחל מלטף ומעסה את אבר מינה. בהמשך, ליקק המערער אחת מאצבעותיו ונגע באיבר מינו. המערער לא הסתפק בכך, והמשיך ללטף ולעסות את חזה של המתלוננת מעל לבגדיה. בשלב זה, נכנסה אמה של המתלוננת לחדרו של המערער, על-מנת לאסוף את בתה, ומשהבחין בכך המערער הוא חדל ממעשיו ומסר למתלוננת, בנוכחות האם, סכום של 50 ₪. נטען בכתב האישום, כי בכל זמן ביצוע המעשים שפורטו בסעיף זה, ניסתה המתלוננת למנוע מהמערער לבצע בה את זממו, כאשר היא "דוחפת והודפת את ידו מעליה", אך הוא התעלם מכך והמשיך בביצוע המעשים. במעשיו אלה, כך נטען, ביצע המערער "לאורך תקופה מעשים מגונים בילדה שהנה קטינה בת משפחתו, מתחת לגיל ארבע עשרה שנים, ושלא בהסכמתה החופשית". גזר דינו של בית משפט קמא 4. טרם מתן גזר הדין, הורה בית משפט קמא על הגשת תסקיר נפגעת עבירה בעניינה של המתלוננת ודו"ח הערכת מסוכנותו של המערער, מטעם המרכז להערכת מסוכנות. מתסקיר נפגעת העבירה עולה כי המערער ואשתו הרבו לשמור ולהשגיח על המתלוננת, אשר חשה קרבה רבה לסבה וסבתה. לדברי המתלוננת, החל המערער לגעת וללטף איברים שונים בגופה, מאז היותה כבת 6 שנים, ואולם רק לאחר מספר שנים היא הבינה כי הוא מנצל אותה, אך לא גילתה את הדבר להוריה, בשל חששה כי הוא יפגע בה, יותר מכפי שהוא עושה. מעשיו של המערער נחשפו רק כאשר אמה של המתלוננת נכנסה במפתיע לחדרו של המערער והבחינה בו, כשהוא מלטף את חזה של המתלוננת. מאז חשיפת המעשים, נהרסו חיי המשפחה כולה, הילדים ובראשם המתלוננת נפגעו, ונוצר נתק בין משפחתה הגרעינית למשפחה המורחבת, בשל הטענה כי המתלוננת מנסה, כביכול, לסחוט כספים מהסבא והסבתא. מאז האירועים, חלה התדרדרות קשה במצבה של המתלוננת, היא ממעטת לבקר בבית הספר, והפסיקה להשתתף בחוגי מחול או בשיעורי ספורט. רמת השגיה בלימודים ירדה פלאים והיא נתונה בבידוד חברתי ובמרבית הזמן היא שוכבת במיטתה ובוכה. היא סובלת ממצב דכאוני קשה ומתסמינים פוסט טראומטיים, ועדיין מצויה בסכנה אובדנית. הקטינה זקוקה להשגחה מתמדת, דבר אשר מקשה מאד על תפקוד הוריה, אשר על-פי התסקיר, אף הם נפגעו נפשית וכלכלית. הקטינה זקוקה לטיפול נפשי אינטנסיבי ומתמשך, והשלכותיה של הפגיעה הקשה תלווה אותה, כך נאמר בתסקיר, לשנים רבות. 5. מדו"ח הערכת המסוכנות עלה כי מדובר במערער יליד 1938, נשוי ואב לשבעה ילדים, סב ל-25 נכדים ולו ששה נינים. עד לפרישתו לגמלאות, עבד המערער כסוהר בשב"ס. בהתייחסו למעשים בהם הודה בבית המשפט, טען המערער כי מדובר בעלילה שנרקמה נגדו על-ידי כלתו, אשר ביקשה לסחוט את כספו. המערער הפגין חוסר אמפתיה כלפי המתלוננת, והוא אינו מקבל כל אחריות על מעשיו. בשל הכחשתו את המעשים, מצדדים בו מרבית בני משפחתו והם תומכים בו ובעמדתו. מניתוח גורמי הסיכון הסטאטיים והדינאמיים, עולה כי רמת מסוכנותו של המערער לקורבנות מזדמנים היא נמוכה, ולקורבנות הנמנים על משפחתו הקרובה, רמת המסוכנות היא בינונית-נמוכה. 6. בית משפט קמא ראה בחומרה רבה את מעשיו של המערער, אשר ניצל את תמימותה של נכדתו, הרכה בשנים, ואת האמון שנתנה בו, וביצע בה מעשים מגונים, במספר הזדמנויות. הוא פגע בה פיזית ונפשית וגרם לה לנזק קשה עד מאד, לה ולבני משפחתה. עוד קבע בית משפט קמא, כי יש להעדיף, במקרה דנן, את האינטרס הציבורי שעניינו הגנה על קטינים מפני פגיעה מינית, וליתן משקל נכבד, בין יתר שיקולי הענישה, לשיקולי ההרתעה, הגמול "והסלידה החברתית הקשה שיש כלפי מעשים כאלה". לצד הקולא, זקף בית משפט קמא לזכותו של הנאשם את העובדה כי הוא נותן את הדין בפני בית משפט בפעם הראשונה בחייו; את גילו המתקדם; את מצבו הרפואי, לפיו הוא "חולה רב מערכתית", שעבר מספר ניתוחים, ונזקק להמשך טיפול רפואי; ואת רמת מסוכנותו המינית, אשר הוערכה כנמוכה כלפי קורבן מזדמן ובינונית-נמוכה כלפי בן משפחה. לאחר בחינת כלל השיקולים לקולא ולחומרה, גזר בית משפט קמא על המערער את העונשים המפורטים בפסקה 2 לעיל. הערעור על חומרת העונש 7. בערעור, שהוגש על-ידי בא כוחו של המערער, עו"ד דוד שפיגל, נטען כי בית משפט קמא הטיל על המערער עונש כבד ביותר, מבלי שנתן משקל ראוי לנסיבותיו האישיות החריגות. בעיקר, הושם הדגש על מצבו הרפואי של המערער ועל "חוליו הרב מערכתי", כמו גם על גילו המתקדם. לטענתו של עו"ד שפיגל, הרי שבנסיבות אלה "קיים יסוד מוצק להניח [שהמערער] יתקשה מאד לשרוד בחיים, אם בכלל, תקופה כה ארוכה בתנאי מאסר". עוד נטען, כי גזר דינו של בית משפט קמא הינו בלתי מאוזן, שעה שהושתה על המערער תקופת מאסר ממושכת לריצוי בפועל, ובצד זאת הוא חוייב בתשלום פיצויים בשיעור של 100,000 ₪, כאשר גם פריסה ל-20 תשלומים, הינה בלתי ישימה, בשל הכנסתם הדלה של המערער ורעייתו. נציין, כבר עתה, ככל שהדבר נוגע לנושא הפיצויים, כי הבהרנו לבא כוחו של המערער, במהלך הדיון שהתקיים בפנינו, כי אין ניתן להדרש לרכיב זה של גזר הדין, בשל אי צירופה של המתלוננת או אפוטרופסיה, להליך זה. במהלך הדיון, שב עו"ד שפיגל וטען כי, בעניינו של המערער, מתקיימות נסיבות חריגות, המצדיקות סטייה מעונש המינימום הקבוע בחוק, שכן מדובר באדם הספון בביתו בשל חוליו הרב, והוא בבחינת "שבר כלי" מאז נפגע בתאונה בשנת 1995, ונאלץ לפרוש לגמלאות ממקום עבודתו בשב"ס. לטענתו של עו"ד שפיגל, אין מדובר, במקרה דנן, בעבירות מין המצויות ברף הגבוה, ונוצר חוסר איזון בגזר הדין בשל הטלת פיצויים בסכום כה משמעותי, שמן הראוי לתקנו, באמצעות הקלה בעונש המאסר שהושת על המערער. תגובת המשיבה 8. עו"ד אבי וסטרמן, בא כוחה של המשיבה, טען כי המערער גרם במעשיו לפגיעה קשה ביותר במתלוננת, ומדובר, לדבריו, ב"פגיעה רב מערכתית במשפחה". מבדיקה שערך עו"ד וסרטמן לקראת הדיון בערעור, הסתבר כי מצבה של המתלוננת מוסיף להיות קשה, ולמרבה הצער, לא חל שיפור במצבה. המערער עצמו אינו מקבל, עדיין, אחריות על מעשיו ואינו מגלה אמפתיה למתלוננת. הוא הפסיק את תשלומי הפיצויים שנפסקו לטובת המתלוננת, למרות פריסתם על-פני 20 תשלומים, וזאת לאחר ששילם 20,000 ₪ בלבד, מתוך סכום של 100,000 ₪ שנפסק על-ידי בית משפט קמא. לגישת המשיבה, בית משפט קמא נתן דעתו למכלול השיקולים, ולא התעלם ממצבו הרפואי של המערער ומגילו המתקדם, והעונש שנגזר עליו משכלל כראוי את כלל הנתונים הרלבנטיים, ולפיכך אין מקום להתערב בו. דיון והכרעה 9. בפתח דיוננו, נחזור ונזכיר את ההלכה המושרשת לפיה ערכאת הערעור לא תטה להתערב במידת העונש שנקבעה על-ידי הערכאה הדיונית, אלא במקרים של חריגה קיצונית מרמת הענישה הראויה במקרים דומים, או כאשר נפלה טעות מהותית בגזר הדין (3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (29.1.2009); ע"פ 6025/10 חאג' נ' מדינת ישראל (18.7.2012); ע"פ 3578/11 סטרוק נ' מדינת ישראל (18.8.2012); ע"פ 588/13 פלוני נ' מדינת ישראל (27.8.2013)). לאחר שבחנו את כלל הנסיבות ונתנו דעתנו לטיעוני הצדדים, הגענו למסקנה כי אין בגזר דינו של בית משפט קמא משום סטייה מהותית מרמת הענישה הראויה בעבירות דומות, ולפיכך יש לדחות את הערעור. להלן יובאו הנימוקים לעמדתנו זו. 10. המערער הורשע בביצוע סדרה של מעשים מגונים בנכדתו, קטינה רכה בשנים, במשך תקופה לא קצרה, כאשר בכתב האישום מתוארים שלושה אירועים קונקרטיים. המתלוננת, קורבן העבירה, נהגה להתארח ביחד עם הוריה ואחיה בבית המערער, מבלי כל חשש כי הוא יפגע בה לרעה, והיא שמה את מבטחה בו ובסבתה. המערער ניצל את תמימותה של נכדתו הקטינה ואת האמון הרב שנתנה בו, על-מנת לספק את יצריו המיניים המעוותים, תוך שהוא גורם לה לפגיעה קשה, פיזית ונפשית, שתוצאותיה ילוו אותה לאורך שנים רבות. תסקיר קורבן העבירה מלמד על הנזק הרב שנגרם למתלוננת כתוצאה ממעשיו הנלוזים של המערער, והיא הפכה לילדה הנתונה במשבר קשה, היא סובלת מדכאון, מכונסת בתוך עצמה, מבודדת מבחינה חברתית, ועדיין מרחפת סכנה מעל לראשה. מעשיו של המערער גרמו גם לשבר במשפחתה הגרעינית של המתלוננת, כאשר כל בני המשפחה משלמים את מחיר מעשיו הנפשעים של המערער. נפסק, לא אחת, כי יש להתייחס בחומרה מיוחדת לעבירות מין שקורבנותיהם קטינים, ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר בעבירות המבוצעות בתוך התא המשפחתי. יפים, לעניין זה, דבריו של השופט א' רובינשטיין בע"פ 3648/04 פלוני נ' מדינת ישראל (15.9.2005): "התופעה הקשה והעצובה של עבירות מין במשפחה באה לעתים מזומנות לפתחם של בתי המשפט, וטעונה ענישה חמורה הולמת. היא בעלת אפקט משמעותי ורב שנים על הקרבן, העלול להטיל צל לשנים רבות, לאחר שבן משפחתו, מי ששמו בו את מבטחו, בגד באמון. יודע ילד רגיל, כי ה'רע' שוכן מבחוץ ואלו בבית פנימה יימצא ה'טוב', תהא אהבה, תימצא יד חמה ומגוננת, לא תהא פגיעה. התעללות מינית במשפחה ניצבת חזיתית מנגד לידיעה ותקוה זו" (וראו גם, ע"פ 6847/07 פלוני נ' מדינת ישראל (24.2.2009); ע"פ 3934/12 פלוני נ' מדינת ישראל (18.2.2013)). 11. עוד נקבע, כי בעבירות מסוג זה יש ליתן את משקל הבכורה לשיקולי הגמול וההרתעה, תוך מתן משקל מופחת לנסיבותיו האישיות של העבריין. כפי שהובהר בע"פ 6877/09 פלוני נ' מדינת ישראל (25.6.2012), הדומה בעובדותיו, "גורם מרכזי בגזירת דינו של המערער הוא האינטרס הציבורי בהרתעת עברייני מין פוטנציאליים ממימוש מזימותיהם. כבר נכתב על-ידי בית משפט זה, כי יש להעביר להם מסר ברור וחד-משמעי, אשר יקבל ביטוי בהטלת עונשים כבדים על המורשעים בעבירות אלה" (וראו גם, ע"פ 2056/09 פלוני נ' מדינת ישראל (27.5.2009); ע"פ 9994/07 פלוני נ' מדינת ישראל (11.8.2008); ע"פ 5382/04 מרגוליס נ' מדינת ישראל (4.6.2006)). 12. בית משפט קמא זקף לזכותו של המערער את כלל הנסיבות לקולא, ולא התעלם מגילו המתקדם, ממצבו הבריאותי הרעוע ואף התחשב בהודאתו באשמה. נציין, לעניין אחרון זה, כי, חרף הודאתו של המערער בעובדות כתב האישום בבית משפט קמא, הוא אינו מקבל, עדיין, אחריות מלאה על מעשיו ואינו מביע כל אמפתיה כלפי קורבן העבירה. אשר לנושא הפיצויים, כבר הבהרנו את עמדתנו כי אין מקום להתערב ברכיב זה, משלא צורפה המתלוננת לערעור. נזכיר, בהקשר הנדון, כי המערער הפסיק את תשלומי הפיצויים למתלוננת, למרות שנהיר לו כי כספים אלה מיועדים להמשך הטיפול בה ולצורכי שיקומה. 13. לאור האמור, הגענו לידי מסקנה כי העונש שנגזר על המערער הינו ראוי ומאוזן, ואין כל בסיס להתערבותנו, ולפיכך הננו דוחים את הערעור. ניתן היום, כ"ג באלול התשע"ג (‏29.8.2013). המשנָה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12054210_I02.docהג+יא מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il