איגור פרוסולובסקי נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 5420/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5420/08 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט י' דנציגר המערער: איגור פרוסולובסקי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 22/05/2008 בתיק פ. 7004/08 שניתן על ידי כבוד השופט י' כהן בשם המערער: עו"ד פארס בריק בשם המשיבה: עו"ד ליאנה בלומנפלד-מגד פסק-דין השופטת א' פרוקצ'יה: 1. זהו ערעור על חומרת העונש שנגזר על המערער. אלה העובדות הרלבנטיות לענין: 2. המערער הורשע על פי הודאתו בהחזקת סם מסוכן מסוג הרואין במשקל של 39.35 גרם נטו מחולק ל-50 מנות. במסגרת הטיעונים לעונש, טען ב"כ המאשימה כי יש להתחשב בחומרת המעשה וכן בעברו הפלילי של המערער, הכולל הרשעות קודמות בעבירות החזקת סם מסוכן. ב-10.9.07 הורשע המערער בעבירות סמים ונדון לעונש מאסר, ואת העבירה נשוא כתב אישום זה עבר כחודש לאחר ששוחרר מן המאסר הקודם, ובעוד מאסר על תנאי בר הפעלה תלוי נגדו. ההגנה טענה בטיעוניה לעונש כי יש להתחשב בהודאתו של המערער בעבירה, וכן בעובדה כי הוא חולה איידס ומצבו הנפשי קשה. היא הצביעה גם על עובדת התמכרותו לסמים אשר נוצרה בעקבות מחלתו. עוד נטען על ידי ההגנה כי הסם נרכש לצורך עצמי, אף שהיה בכמות גדולה ומחולק למנות. 3. בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט יצחק כהן) דן את המערער ל-24 חודשי מאסר בפועל, והורה על הפעלת המאסר המותנה של 6 חודשים שהיה תלוי כנגדו במצטבר לעונש המאסר שנגזר. לפיכך, נדון המערער לעונש מאסר בפועל של 30 חודשים. כן נגזר עליו עונש מאסר על תנאי, ופסילת רשיון נהיגה למשך 3 שנים. 4. המערער טוען בערעורו בפנינו כי כמות הסם שהוא הודה בהחזקתה נועדה לצריכתו העצמית וכי הוא לא התכוון לסחור בסם אלא לצרוך אותו בעצמו במשך תקופה ניכרת. הוא הסביר כי הוא מכור לסמים מזה שנים רבות, ונזקק לכמות גדולה של סם, והעדיף לרכוש כמות משמעותית כדי שלא יאלץ לרכוש מנות סם לשימוש לעיתים קרובות. המערער הוסיף וציין כי היה מקום לייחס משקל רב יותר לעובדה כי הוא חולה איידס ומצבו הפיזי והנפשי הידרדר עקב כך. לדבריו, נוכח מצבו הכללי, עונש מאסר של 30 חודשים הינו חמור מדי, ויש להסתפק בענישה מתונה בהרבה. עוד הוסיף, כי הוא חסר משפחה, תנאי הכליאה קשים עליו, וכי אין מעקב רפואי משביע רצון אחר מחלתו בהיותו בכלא. 5. ב"כ המדינה טען בתשובה כי העונש שנגזר על המערער אינו חמור במידה המצדיקה התערבות ערכאת הערעור. המדובר בעבירת סמים חמורה, שנעברה על רקע עבר פלילי של המערער בעבירות סמים זמן קצר לאחר ששוחרר ממאסר שריצה, ובעוד עונש מותנה רובץ על צווארו. אשר למחלתו, הוגש מסמך רפואי מיום 28.12.08 החתום על ידי ד"ר אדלר, קצין רפואה ראשי של שב"ס, ממנו עולה כי המערער הוא נשא איידס ודלקת כבד נגיפית. הוא נמצא במעקב, ומקבל טיפול תרופתי על ידי המרפאה הזיהומית בבית חולים קפלן. על פי המסמך, "מצבו הרפואי יציב (אין כל החמרה), ושירות בתי הסוהר מסוגל לתת את הטיפול הרפואי הנדרש". לדעת ב"כ התביעה, העונש שנגזר על המערער נוטה לקולא, ואין מקום להקל בו עוד. 6. שקלנו את מכלול נסיבות הענין על רקע טענות הצדדים ובאנו לכלל מסקנה כי אין מקום להתערב בגזר הדין שהוטל על המערער, משהוא מתיישב עם מדיניות הענישה בעבירות סמים שלא לצריכה עצמית, ולוקח בחשבון גם את נסיבותיו האישיות המיוחדות של המערער, לאור מחלתו. 7. המערער הורשע על פי הודאתו בעבירת סמים חמורה מאד של החזקת סם מסוג הרואין במשקל נטו של קרוב ל-40 גרם. מדובר בסם קשה בכמות גדולה ביותר, שהיתה מחולקת בידו ל-50 מנות. המערער הודה בעובדות כתב האישום, ובכללן בכך שהסם הוחזק שלא לצריכה עצמית, ולפיכך הנסיון לטעון בפנינו במסגרת הטיעונים לעונש כי מדובר בסם שנרכש לצורך שימוש עצמי ממושך לא יצלח. עבירת הסמים החמורה בה הורשע המערער מקבלת מישנה חומרה על רקע עברו הפלילי של המערער, ובכלל זה בעבירות סמים שלא לצריכה עצמית, ונוכח העובדה כי היא נעברה כחודש לאחר ששוחרר ממאסר ובעוד עונש מאסר על תנאי תלוי על צווארו. מתקבל הרושם כי הענישה הקודמת לא היוותה גורם מרתיע אפקטיבי כנגד המערער, והמוצא היחיד להרחיקו מעיסוק בסם המוות ומסיכון שלום הציבור הוא בכליאתו בין סורג ובריח. הטעמים לחומרה הם, אפוא, בעלי משקל מיוחד. 8. בצד טעמי החומרה, התחשב בית המשפט קמא במצבו האישי המיוחד של המערער, ובמיוחד בהיותו נשא של נגיף האיידס. מחלתו היא גורם לקולא שניתן לו משקל, אם כי יש לייחס משמעות גם להודעת קצין הרפואה של שב"ס כי קיים מעקב טיפולי ותרופתי אחר המערער במסגרת שירות בתי הסוהר. אם תיווצר החמרה משמעותית במצבו, פתוחה הדרך לפנות לועדה הרפואית הפועלת במסגרת שב"ס, אשר בסמכותה להמליץ על אמצעים בהם יש לנקוט בעניינו של אסיר הסובל מבעיות בריאותיות קשות. 9. נראה לנו כי בית המשפט איזן נכונה בין הטעמים לחומרה, בהתחשב בטיבה של העבירה ובמסוכנותו של המערער לציבור, לבין הטעמים לקולא הקשורים בעיקר במחלתו. עונש המאסר שנגזר אינו נוטה כלל לחומרה, והיה מקום בעניינו של המערער להפעלת העונש המותנה במצטבר, כדי לתת תוקף ומשמעות לענישה המותנית שלא הרתיעה את המערער מביצוע עבירות חמורות נוספות. הערעור נדחה. ניתן היום, ט"ז באדר תשס"ט (12.3.09). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08054200_R04.doc יט מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il