פלוני נ. פרופ' עוז שפירא

5 1 בבית המשפט העליון ע"א 542/24 לפני: כבוד ממלא מקום הנשיא ע' פוגלמן המערערת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. פרופ' עוז שפירא 2. הסתדרות מדיצינית הדסה 3. מגדל חברה לביטוח בע"מ ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ת' בר-אשר) בת"א 4871-11-17 מיום 4.1.2024 בשם המערערת: עו"ד יונתן דייויס פסק-דין לפניי ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ת' בר-אשר; להלן: המותב) מיום 4.1.2024 בת"א (מחוזי י-ם) 4871-11-17 שלא לפסול את עצמו מלדון בעניינה של המערערת. ההליך נושא הערעור שלפניי עניינו בתביעה כספית שהגישו המערערת ועזבונו של בעלה המנוח (להלן ביחד: התובעים), בגין נזקים שלפי הנטען נגרמו למנוח על ידי המשיבים 2-1. ההליך נוהל בתחילה לפני השופט מ' בר-עם והועבר למותב הנוכחי בשנת 2021. ביום 31.1.2022 נתן המותב פסק דין מפורט ומנומק שבו נקבע כי רובה המכריע של התביעה התיישן, וכי האירועים שלגביהם לא חלה התיישנות הם בגדר זוטי דברים או שאין בהם כדי לבסס עילת תביעה (להלן: פסק הדין). בפסק הדין נקבע כי יש מקום לדון בטענות הסף כבר בשלב זה – חרף החלטה קודמת של השופט בר-עם שלפיה טענות הסף יידונו בשלב מאוחר יותר – וזאת, בין היתר, בשים לב לצורך לשקול "שיקולי צדק שעניינם מניעת הליכי סרק, הטרדת בעלי דין והעמסה על בית המשפט" (סעיף 41 לפסק הדין). לגופו של עניין הורה המותב על דחיית מרבית התביעה על הסף מטעמי התיישנות, ועל מחיקת יתרת התביעה על הסף. המערערת הגישה ערעור על פסק הדין לבית משפט זה, ובמסגרת הדיון בערעור הודיע בא כוחה כי הוא מצמצם את התביעה לשתי עילות מוגדרות. ביום 16.3.2023 התקבל הערעור במובן זה שהתביעה הוחזרה לבית המשפט המחוזי לבירור אותן שתי עילות, תוך שצוין כי באחת מהעילות "בית המשפט המחוזי לא דן כלל"; כי העילה השנייה נדחתה על הסף "מחמת התיישנות בעיקר, בלא שבית המשפט דן בטענות הצדדים לעניין מועד גילוי הנזק, הדורשות בירור עובדתי ומשפטי גם יחד"; וכי טענות הצדדים שמורות להם בכל הנוגע לסוגיית ההתיישנות (ע"א 2248/22 פלונית נ' שפירא (16.3.2023)). בעקבות זאת הועבר ההליך לטיפולו של המותב, אשר נתן ביום 25.5.2023 החלטה שבה ציין כי "תיק הנייר" שנשמר בבית המשפט בוער 60 יום לאחר מתן פסק הדין – לפני שהתקבלה במזכירות הודעה על הגשת הערעור – וכי הצדדים נדרשים להגיש עותקים של כתבי הטענות והראיות שהגישו. ביום 13.6.2023 הגישה המערערת בקשה לפסילת המותב. המערערת טענה, בין היתר, כי בפסק הדין נפלו שגיאות עובדתיות ומשפטיות רבות; כי המותב קבע בפסק הדין שהמערערת הגישה תביעת סרק; וכי המותב קבע ממצאים מבלי שעיין בחומר הראיות שהוגש לו, תוך התעלמות מההליכים שהתקיימו לפני השופט בר-עם. עוד נטען כי תיק הנייר בוער במועד מוקדם מזה שהוגדר בהוראות הדין הרלוונטיות, ומבלי שקדמה לכך מסירת הודעה לצדדים – ומכאן, כך לטענת המערערת, שבעת הדיון בערעור הוצגה תמונה חלקית של חומר הראיות, באופן שפגע בזכויותיה הדיוניות ועלול היה לגרום לעיוות דין. בהקשר זה טענה המערערת כי "חזקה על מזכירות בית המשפט" שלא הייתה פועלת לביעור התיק באופן זה ללא החלטה שיפוטית, וכי "קיים חשש שמעורבות המותב והצורך ליתן הסברים, עלולה לשלול יכולתו לקיים משפט הוגן" (סעיפים 18 ו-20 לבקשת הפסלות). המערערת סברה כי התנהלותו של המותב מעידה על קיומה של דעה קדומה מצדו, וכי קיים חשש ממשי שהוא לא יוכל להשתחרר מהקביעות העובדתיות שנכללו בפסק הדין. לעניין עיתוי העלאת טענת הפסלות הדגישה המערערת כי בקשתה מוגשת טרם שמיעת העדויות "ובשים לב לכך שהמותב הנוכחי טרם מצוי בנבכי התיק כפי שהודה בעצמו" (שם, סעיף 26). ביום 14.6.2023 הורה המותב ליתר הצדדים להגיב לבקשת הפסלות, ופירט בהחלטתו הבהרות ביחס לחלק מטענות המערערת. בין היתר, המותב הדגיש כי עיין במלוא תיק הנייר טרם מתן פסק הדין; כי הוא התוודע רק בחודש מאי 2023 לכך שהתיק בוער; וכי אין לו קשר לפעילות המנהלית שקשורה בביעור התיק. לבסוף ציין המותב כי התובעים לא סרקו חלק מהמסמכים שהגישו במסגרת ההליך, אף שתשומת לבם הופנתה לכך מספר פעמים. ביום 18.6.2023 הגישה המערערת מסמך שהוכתר כתגובה להחלטה מיום 14.6.2023. המערערת חלקה על נכונות הקביעה בעניין הימנעותה מסריקת מסמכים, ולשיטתה קביעה זו נועדה להטיל דופי בהתנהלותה על מנת שבית המשפט יוכל להימנע מלשאת באחריות על ביעור התיק ובהוצאות שחזורו. לטענת המערערת, הערות המותב בהקשר זה מחזקות את הטעמים שבבסיס בקשת הפסלות. בהמשך יום 18.6.2023 נתן המותב החלטה שבה צוין: "לא מוכר לי הליך של התפלמסות עם בעל דין. על אחת כמה וכמה במקום שהשערותיו מופרכות ואינן מתיישבות עם דברים שנכתבו ועם ההיגיון". ביום 4.1.2024 הגישו המשיבים 2-1 תגובה לבקשת הפסלות לאחר מספר ארכות שניתנו, ובמסגרת זו טענו, בין היתר, כי ההליך שהגישו התובעים הוא הליך סרק וכי טענת הפסלות משוללת בסיס. בהמשך יום 4.1.2024 דחה המותב את בקשת הפסלות, בקבעו כי "כנטען היטב ובהרחבה בתשובתם המפורטת של [המשיבים 2-1 – ע' פ'], שאותה אני מאמצת במלואה, בנסיבות העניין לא הצביעו התובעים על דבר העשוי לבסס עילת פסלות" (להלן: החלטת הפסלות). באשר לסוגיית ביעור תיק הנייר ציין המותב כי "השערות אלו הופרכו זה מכבר", ומכל מקום כי אין בסוגיה זו כדי להקים עילת פסלות. עוד צוין כי החזרת ההליך לאחר התערבות ערכאת הערעור, אף היא אינה מקימה עילת פסלות. המותב הדגיש כי לא ברורה לו הטענה שלפיה קבע קביעות עובדתיות לחובתה של המערערת, וכי בקשת הפסלות אינה כוללת הפניה לקביעות ספציפיות כאלו. עוד צוין, בין היתר, כי הקביעות שנכללו בפסק הדין "לא בוטלו במסגרת הערעור" שכן ההליך הוחזר לדיון בשתי סוגיות שנקבע כי טרם נדונו, וכי לא ברורה טענת המערערת שלפיה המותב אינו מעורה בתיק. מכאן הערעור שלפניי, שבמסגרתו מלינה המערערת על אופן ניהול ההליך מאז שהועבר לטיפולו של המותב, ועומדת על טענתה כי המותב הורה על סילוק התביעה על הסף מבלי שעיין בראיות. עוד טוענת המערערת כי המותב קבע במספר הזדמנויות כי לפניו תביעת סרק שאינה ראויה להתברר. כך, נטען כי כבר בקדם המשפט שהתקיים ביום 20.7.2021 הביע המותב עמדה – אשר לא קיבלה ביטוי בפרוטוקול הדיון – שלפיה יש מקום לדון בבקשה שהוגשה לסילוק התביעה על הסף, ולא התיר לצדדים להגיש בקשות נוספות. תימוכין נוספים לטענתה בדבר נעילת דעתו של המותב מוצאת המערערת באמירה מפסק הדין בדבר הצורך למנוע דיון בהליכי סרק, ובאמירה מהחלטת הפסלות שלפיה המותב מאמץ את תגובת המשיבים 2-1 במלואה. כמו כן נטען כי מהחלטת הפסלות עולה שהמותב אינו משלים עם ביטול פסק הדין על ידי ערכאת הערעור. יצוין כי ביום 8.2.2024 הגישה המערערת בקשה לצירוף ראיה לערעור שלפניי: החלטה מיום 30.1.2024 שבמסגרתה דחה המותב בקשה מטעם המשיבים 2-1 לחיוב התובעים בהפקדת ערובה. המערערת סבורה כי נימוקי ההחלטה מקימים אף הם חשש ממשי למשוא פנים, והיא מפנה, בין היתר, לקביעת המותב כי יש לדחות טענות מסוימות שהעלו התובעים מכיוון שהתבססו על מסמכים שלא צורפו ושהרלוונטיות שלהם לא הוסברה (סעיף 5 להחלטה מיום 30.1.2024); ולאמירת המותב כי משוכת ההתיישנות שעומדת בפני התובעים "נותרה גבוהה כשהייתה" טרם התערבותה של ערכאת הערעור (שם, סעיף 9). מתגובת המשיבים 2-1, אשר הובאה בגוף הבקשה, עולה כי הם מתנגדים לבקשה לצירוף הראיה. לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו, באתי לכלל מסקנה כי דינו להידחות. לפי הוראת סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, אמת המידה לפסילת שופט מלשבת בדין היא התקיימותן של נסיבות אשר מקימות חשש ממשי למשוא פנים מצדו (ע"א 978/24 פלונית נ' פלוני, פסקה 5 (19.2.2024)). איני סבור כי נסיבות אלו מתקיימות בענייננו. כפי שנפסק לא אחת, העובדה שהליך מסוים מובא בשנית לפני המותב בעקבות התערבותה של ערכאת הערעור אינה מקימה כשלעצמה חשש ממשי למשוא פנים, וזאת עקב ההנחה כי "מקצועיותו של השופט והגינותו יאפשרו לו לדון מחדש בעניין, והוא יוכל לשנות מפסק דינו הקודם תוך פתיחות לשכנוע וללא חשש ממשי למשוא פנים" ככל שיתעורר צורך בכך (ע"א 2311/14 רז נ' רוזנברג, פסקה 4 (11.5.2014); ראו גם: ע"א 5381/07‏ פוזאילוב נ' חלפון, פסקה 10 (26.11.2007)). לפיכך יש לבחון את שאלת קיומה של עילת פסלות בכל מקרה לגופו – בשים לב, בין היתר, לטיב הקביעות שנכללו בהחלטתו הקודמת של המותב, לתשתית הראייתית שעמדה לפניו באותה עת, ולשאלה אם המותב יידרש לדון "בסוגיות או בראיות שלא היו בפניו בעת מתן החלטתו הקודמת" (ע"א 5811/23 לוי נ' מלמד, פסקה 12 (15.8.2023); ראו גם: ע"א 7087/23 ל.א.צ.פ ייזום בע"מ נ' סייג, פסקה 11 (24.10.2023)). בענייננו, כפי שפורט לעיל, המותב נתן פסק דין מנומק שבו נקבע כי דין התביעה להידחות על הסף בחלקה ולהימחק על הסף בחלקה האחר, ובהמשך הוחזר ההליך לטיפולו לשם הכרעה בשתי סוגיות אשר לא נדונו בפסק הדין וממילא לא הוכרעו בו. אם כן, בשלב זה של ההליך יידרש המותב להכריע בסוגיות שונות מאלו שעמדו במוקד פסק הדין, תוך דיון בטענות ובראיות שונות מאלו שאליהן נדרש עד כה. בנסיבות אלו, איני סבור כי עלה בידי המערערת להראות שדעת המותב ננעלה בכל הנוגע להמשך ניהול ההליך. ההתייחסות בפסק הדין לצורך למנוע הליכי סרק אינה מצדיקה שינוי ממסקנתי זו, שכן מדובר באמירה כללית שלא נלוותה לה הכרעה בשאלה אם עילות התביעה של התובעים – ובפרט העילות שבהן יידרש המותב לדון עתה לראשונה – הן עילות סרק. השגות המערערת על תוכן פסק הדין ונימוקיו הן טענות ערעוריות שאין בהן כשלעצמן כדי להקים עילת פסלות, והדרך הראויה להעלאתן אינה בבקשת פסלות אלא בהליך ערעורי מתאים, כפי שהמערערת אכן הגישה בענייננו (ראו למשל: ע"א 53/21 פלוני נ' פלוני, פסקה 9 (19.1.2021)). טענת המערערת בנוגע להתבטאות של המותב בקדם משפט שהתקיים בשנת 2021, הועלתה בשיהוי ניכר ומבלי שקדמה לכך בקשה לתיקון פרוטוקול הדיון (ראו, בהתאמה: ע"א 2601/21 פלוני נ' פלונית, פסקה 7 (9.5.2021); ע"א 454/20 חליאלה נ' המועצה המקומית כפר משהד, פסקה 8 (1.3.2020)) – ומכל מקום איני סבור כי יש באמירה שמייחסת המערערת למותב כדי להקים עילת פסלות. אף איני סבור כי הדרך שבה נוסחה החלטת הפסלות מקימה חשש ממשי למשוא פנים; מהקשרם המלא של הדברים עולה כי האמירה שלפיה המותב מאמץ את האמור בתגובת המשיבים 2-1, התייחסה אך לשאלת קיומה של עילת פסלות, ולא ניתן ללמוד מכך על אימוץ עמדתם ביחס לתביעה לגופה (השוו: ע"א 4028/22 פלוני נ' פלונית, פסקה 14 (20.7.2022)). באשר לסוגיית ביעור תיק הנייר: טענותיה החמורות של המערערת באשר למניעי המותב הועלו ללא תימוכין של ממש, ואיני סבור כי יש באירועים שתוארו בהקשר זה כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב או להעיד על נעילת דעתו בנוגע לאיזו מעילות התביעה (ראו והשוו: ע"א 4175/22 פלונית נ' פלוני, פסקה 7 (3.11.2022); ע"א 1411/21 פלוני נ' פלונית, פסקאות 8-7 (30.3.2021)). לבסוף אציין כי לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה לצירוף ראיה, שעניינה בהחלטה אשר ניתנה מספר שבועות לאחר דחיית בקשת הפסלות. בעבר נפסק כי ככלל אין מקום להעלות בערעור פסלות טענות שלמותב לא ניתנה אפשרות להתייחס אליהן, בפרט כשמדובר בטענות שנוגעות לאירועים שהתרחשו לאחר מתן החלטת הפסלות (ע"א 8277/22 פארן נ' פלדמן, פסקה 11 (15.2.2023); ע"א 7077/22 פלוני נ' פלונית, פסקה 7 (13.12.2022); ע"א 5406/20 מ.י שחם נדל"ן בע"מ נ' ברשן, פסקה 24 (26.11.2020)). לא מצאתי לסטות מן הכלל האמור בענייננו. למותר לציין כי חזקה על המותב שידון בלב פתוח ובנפש חפצה בכל הסוגיות שעומדות להכרעתו. הערעור נדחה אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ב' באדר ב התשפ"ד (‏12.3.2024). מ"מ הנשיא _________________________ 24005420_M04.docx טמ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1