פלוני נ. קצין התגמולים

פסק-דין בתיק רע"א 5418/18 בבית המשפט העליון רע"א 5418/18 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופטת י' וילנר המבקש: פלוני נ ג ד המשיב: קצין התגמולים בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 14.6.2018 בע"ו 41959-12-17 שניתן על-ידי כבוד השופט א' בולוס בשם המבקש: עו"ד נדב אפלבאום בשם המשיב: עו"ד שרון מן אורין פסק-דין השופטת ד' ברק-ארז: 1. האם אין-אונות שמקורה בפוסט-טראומה ואין לה סימנים "אובייקטיביים", יכולה להקנות לבדה אחוזי נכות במסגרת תביעה המוגשת לקצין התגמולים? זו, בתמצית, השאלה שעוררה בקשת רשות הערעור שבפנינו. המסגרת הנורמטיבית 2. הבקשה ממוקדת בפרשנותה של הוראת הדין שעניינה הכרה בנכות מסוג אין-אונות על רקע נפשי. הכוונה לפרט 24(11) בתוספת לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגות נכות), התש"ל-1970 (להלן: תקנות דרגות נכות או התקנות), שהוצאו מכוח חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 (להלן: חוק הנכים). וזו לשון ההוראה: "אינאונות על רקע נפשי בחומרות המקבילות לסעיף (8) לעיל תיקבע לפי סעיפים 33א, 33ב או 33ד בתוספת". 3. הוראה זו יש לקרוא אפוא בצדו של פרט 24(8) לתוספת, המורה כדלקמן: "אינאונות והפרעות בזיקפה על רקע אורגני כתוצאה מפגיעה באברי המין ו/או רקמות סמוכות. א. ישנם סימנים אוביקטיביים וסוביקטיביים להפרעה בזיקפה אך קיימת אפשרות לקיום יחסי מין מלאים (עם חדירה) -1%. ב. ישנם סימנים אוביקטיביים וסוביקטיביים להפרעה בזיקפה אך קיימת אפשרות לקיום יחסי מין מוגבלים (עם חדירה) - 10%. ג. ישנם סימנים אוביקטיביים וסוביקטיביים להפרעה בזיקפה ולא קיימת אפשרות לקיום יחסי מין (עם חדירה) - 30%". 4. בנוסף, מאחר שנכותו של המבקש היא תוצאה של הפרעה בתר חבלתית, כפי שיוסבר בהמשך, יש להציג גם את פרט 34א לתוספת לתקנות המפרטת כיצד ייקבעו אחוזי נכות בגין הפרעות בתר חבלתיות (Posttraumatic Stress Disorders, להלן: פוסט-טראומה): "א. הפרעה נפשית מזערית, כושר תפקודי תקין 5%. ב. הפרעה נפשית עם הגבלה קלה בכושר התפקודי 10%. ג. הפרעה נפשית עם הגבלה בינונית בכושר התפקודי 20%. ד. הפרעה נפשית עם סימנים אובייקטיביים ניכרים, קיום צירוף הפרעות של סף גירוי נמוך, הפרעות בריכוז, בחשיבה, באפקט, בכוח ההתמדה וברציה, המגבילות את הכושר התפקודי באופן ניכר 30%. ה. הפרעה נפשית עם סימנים אובייקטיביים קשים בקיום קשרים בין- אישיים תקינים ובצירוף הפרעות של סף גירוי נמוך, הפרעה בריכוז, בחשיבה, באפקט, בכוח ההתמדה וברציה, המגבילות את הכושר התפקודי באופן קשה 50%. ו. הפרעה נפשית המלווה בהפרעה קשה בקיום יחסים בין-אישיים, בבחינת המציאות ובשיפוט, בצירוף סימנים אובייקטיביים קשים של ירידה בסף הגירוי, בריכוז, בחשיבה, באפקט, בכוח ההתמדה וברציה, המגבילות את הכושר התפקודי באופן קשה ביותר 70%. ז. מצב חמור ביותר עם אי יכולת מוחלטת לתפקד באופן עצמאי, צורך בסיוע מתמיד בחיי יום יום או באשפוז 100%". 5. קריאת הוראות אלה כמכלול מחדדת את השאלה הבאה: האם במקרה של נכות בגין אין-אונות על רקע נפשי קביעת דרגת הנכות אמורה להתבסס גם על סימנים אובייקטיביים, כמו במקרה של אין-אונות על רקע אורגני? או שמא ההפניה בפרט 24(11) לתקנות דרגות הנכות היא רק להבחנה בין דרגות החומרה שלפיהן נמדדת אין-אונות אך לא לדרישה של סימנים אובייקטיביים? 6. קודם שנידרש למענה שיש לתת לשאלה שהוצגה נביא בקצרה את פרטי המקרה שבפנינו, אשר שבגדרו היא התעוררה. רקע והליכים קודמים 7. המבקש, יליד 1960, שירת במשטרת ישראל בין השנים 1987-1982, וכן בין השנים 2012-1989. בסופה של תקופה זו הוא שוחרר מהשירות עקב מצבו הנפשי. ביום 21.6.2009 הודיע המשיב כי הוא מכיר בכך שתסמונת פוסט-טראומה שבה לקה המבקש היא פגימה שאירעה לו תוך כדי ועקב שירותו במשטרת ישראל. דרגת הנכות של המבקש בגין פגימה זו הועמדה על 10%, ובצירוף פגימות אחרות, הועמדה דרגת נכותו הכוללת על 25%. 8. כשנתיים לאחר מכן, בשנת 2011, פנה המבקש לוועדה הרפואית המחוזית בבקשה לבחינה חוזרת של מצבו הרפואי מפאת החמרתו, בהתאם לתקנה 9 לתקנות דרגות נכות. פנייתו זו של המבקש הולידה מספר הליכים משפטיים, ובהם שני פסקי דין של בית המשפט המחוזי שקדמו לפסק הדין שעליו נסבה הבקשה דנן, כמפורט להלן. 9. ביום 20.6.2012 קבעה הוועדה הרפואית המחוזית כי לתלונתו של המבקש בדבר אין-אונות אין ביטוי אורולוגי אורגני, כפי שעולה מבדיקות שנערכו לו, וכי מדובר בירידה בחשק המיני הקשורה במצבו הנפשי הכללי ששימש בסיס לקביעת נכותו המוכרת. המבקש הגיש ערר על החלטה זו לוועדה הרפואית העליונה, וטען במסגרתו כי לא ייתכן שקשיים שעליהם הוא הצביע לאחר שנקבעה נכותו המוכרת ייחשבו ככלולים בה. ביום 25.6.2013 קבעה הוועדה הרפואית העליונה כי אין מקום להגדיל את דרגת הנכות שנקבעה למבקש. 10. המבקש ערער על החלטת הוועדה הרפואית העליונה לבית המשפט המחוזי בחיפה (ע"ו 48555-06-14; השופטת י' קראי-גירון). ביום 4.11.2014 הורה בית המשפט המחוזי, בהסכמת הצדדים, על החזרת הדיון לוועדה הרפואית העליונה על מנת שזו תבחן מחדש אם נכותו המוכרת של המבקש אכן כוללת גם את תלונותיו האורולוגיות. 11. ביום 28.10.2015 שבה הוועדה הרפואית העליונה על קביעתה כי מקור ההפרעות בתפקוד המיני שעליהן הצביע המבקש הוא נפשי, ועל כן יש לראותן ככלולות באחוזי הנכות שנקבעו לו. 12. ביום 14.2.2016 דן בית המשפט המחוזי בערעור שהגיש המבקש על החלטתה החוזרת של הוועדה הרפואית העליונה (ע"ו 13011-12-15, השופטת ר' למלשטריך-לטר). בדיון זה טען המבקש כי פרט 24(11) בתוספת לתקנות דרגות נכות מתיר קביעת אחוזי נכות בגין אין-אונות שמקורה נפשי, ללא ביטויים אורגניים. המבקש הוסיף וטען כי דרישת סימנים אובייקטיביים לפגימה כאמור בחשק המיני על רקע נפשי תוביל לכך שזו לעולם לא תוכר. המבקש הצביע על כך שהוועדה הרפואית העליונה לא קבעה שהוא אינו סובל מהפרעה בתפקוד המיני, אלא רק שהפרעה זו אינה אורגנית, ולכן כלולה באחוזי הנכות שנפסקו למבקש בגין נכותו המוכרת. 13. בתום הדיון החזיר בית המשפט המחוזי בהסכמת הצדדים פעם נוספת את הדיון לוועדה הרפואית העליונה לצורך קבלת התייחסותה למספר שאלות ספציפיות. בין היתר, נשאלה הוועדה הרפואית העליונה אם לאין-אונות על רקע נפשי יש סימנים אובייקטיביים. בית המשפט המחוזי הוסיף ושאל – אם התשובה לשאלה הראשונה היא שלילית – האם הדרך היחידה לבחון את דרגת אין-האונות היא התבססות על דיווח של הנבדק עצמו. כמו כן, ביקש בית המשפט המחוזי לדעת אם דרגת הנכות שנקבעה למבקש בהחלטת הוועדה הרפואית העליונה מיום 25.2.2009 ניתנה גם בשל אין-אונות או שמא תלונותיו של המבקש בעניין זה הובאו בפני הוועדה הרפואית העליונה רק מאוחר יותר. כמו כן, בית המשפט המחוזי הוסיף ושאל אם מצבו של אדם הסובל מפוסט-טראומה בדרגה של 10% ללא בעיות בתפקוד המיני זהה לזה של מי שסובל מפוסט-טראומה עם בעיות בתפקוד המיני. 14. בתשובותיה מיום 19.3.2017 ומיום 3.9.2017 ציינה הוועדה הרפואית העליונה כי במקרה של אין-אונות על רקע נפשי אין כל סימנים אובייקטיביים המעידים על פגיעה, ועל כן אין בידיה כלים לבחינת מהימנות הדיווחים של הנבדקים בנוגע לכך. בהקשר זה, הוועדה הרפואית העליונה סברה שאין להבחין בין אדם הלוקה בפוסט-טראומה בדרגה של 10% וכן סובל מאין-אונות, לבין מי שלוקה בתסמונת כאמור ולא סובל מכך. עוד צוין כי הקריטריונים האבחנתיים של פוסט-טראומה אינם כוללים תיאור של פגיעה בתפקוד המיני, וכי במהלך בדיקה פסיכיאטרית שנערכה למבקש נעשתה הערכה אובייקטיבית של כל הסימפטומים הנפשיים הקשורים בפוסט-טראומה שמהם הוא סובל. בנוסף, חזרה הוועדה הרפואית העליונה על קביעתה כי לא נמצאה עדות אובייקטיבית ברורה להפרעה בתפקוד המיני שממנה סובל המבקש, ולכן נכללו תלונותיו בגדר נכותו המוכרת. 15. גם על החלטה זו הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי, ופסק הדין שניתן בו ביום 14.6.2018 הוא שניצב במרכז הבקשה דנן (ע"ו 41959-12-17, השופט א' בולוס). המבקש עתר לכך שבית המשפט המחוזי יקבע כי החלת פרט 24(11) בתוספת לתקנות דרגות נכות, העוסק כאמור במקרים של אין-אונות על רקע נפשי, אינה תלויה בקיומו של ממצא אורגני. בנוסף טען המבקש כי על בית המשפט המחוזי להתערב בקביעת הוועדה הרפואית העליונה לפיה טענותיו בדבר אין-אונות כלולות בנכותו המוכרת, כמו גם בכך שהוועדה הרפואית העליונה לא הכריעה כי המבקש סובל מהפרעה שכזו, אלא הותירה את הדבר כ"אפשרות" בלבד. 16. ביום 14.6.2018 דחה בית המשפט המחוזי את ערעורו של המבקש. בית המשפט המחוזי ציין כי הוא נוטה לקבל את טענת המבקש בדבר פרשנותו של פרט 24(11) בתוספת לתקנות דרגות נכות, שכן לשיטתו העמדה הפרשנית לפיה ההפניה בפרט 24(11) לפרט 24(8) לתוספת לתקנות נוגעת אך ורק לסיווג ההפרעה מבחינת החומרה היא סבירה יותר. בצד זאת, בית המשפט המחוזי קבע כי מחלוקת זו היא תיאורטית בעניינו של המבקש, ולכן ניתן להימנע מלהכריע בה. בית המשפט המחוזי הסביר בהקשר זה כי החלטת הוועדה הרפואית העליונה לפיה הנכות הנפשית שהוכרה זה מכבר למבקש כוללת גם את הירידה הנטענת בחשק המיני, מצויה בליבת שיקול דעתה. כן ציין בית המשפט המחוזי את תשובת הוועדה שלפיה ירידה בחשק המיני לא נמנית עם הקריטריונים האבחנתיים של פוסט-טראומה. בקשת רשות הערעור 17. הבקשה שבפנינו מכוונת כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ובאופן ממוקד כלפי פרשנותו של פרט 24(11) בתוספת לתקנות דרגות נכות. לטענת המבקש, השוני בין לשונו של פרט 24(11), העוסק באין-אונות על רקע נפשי, לבין זו שבה נוקט פרט 24(8), שעניינו אין-אונות שמקורה אורגני, מלמד כי במקרה של אין-אונות על רקע נפשי לא נדרשים סימנים אובייקטיביים. זאת, בשים לב לכך שפרט 24(8) לתוספת לתקנות דורש במפורש קיומם של סימנים שכאלה, בעוד פרט 24(11) שותק לגביהם. עוד מוסיף המבקש וטוען כי תקנות דרגות נכות הכירו בפוסט-טראומה ובאין-אונות על רקע נפשי כנכויות נפרדות (פרט 34א ופרט 24(11), בהתאמה), ולפיכך לא היה מקום לקבוע כי אין כל הבחנה בין אדם שסובל מפוסט-טראומה בלבד, ובין מי שנלווים לו גם קשיים בתפקוד המיני. בהמשך לכך, טוען המבקש נגד קביעת הוועדה הרפואית העליונה כי ההפרעה בתפקודו המיני נכללת בנכותו המוכרת. המבקש מוסיף וטוען שקביעה זו אינה מתיישבת עם העובדה שהלין על הבעיה רק בחלוף שנתיים ממועד ההכרה, ואף אינה הולמת את עמדת הוועדה הרפואית העליונה שלפיה קשיים בתפקוד המיני אינם חלק מן המאפיינים של פוסט-טראומה. לנוכח דברים אלה, סבור המבקש כי הבקשה חורגת מעניינו הפרטי, וכי היא מצדיקה לפיכך דיון בה "בגלגול שלישי", שבמסגרתו יתקבל הערעור שהגיש במובן זה שעניינו ייבחן בהתאם לפרשנות הנכונה לדידו של פרט 24(11) (וזאת בפני הרכב אחר של הוועדה הרפואית העליונה). 18. המשיב מצדו גורס כי דין הבקשה להידחות – על הסף ולגופה. המשיב סבור כי הבקשה אינה חורגת מעניינו הקונקרטי של המבקש וכי מכל מקום הערותיו של בית המשפט המחוזי באשר לפרשנותו של פרט 24(11) לתוספת לתקנות ניתנו באופן אגבי ותיאורטי בלבד. המשיב מצביע על כך שהוועדה הרפואית העליונה מוסמכת לקבוע שהפרעה בתפקוד מיני היא לא יותר מסימפטום חדש של פגימה מוכרת, מטעים כי החלטה זו מצויה בלב שיקול דעתה המקצועי וטוען כי מסיבה זו אין להתערב בה. עוד נטען כי בעניינו של המבקש סברו הוועדות כולן שתלונותיו על אין-אונות אינן מלמדות על החמרה במצבו, ושאין כל בסיס לקביעה כי הפרעה בתחום התפקוד המיני שמקורה נפשי מזכה אוטומטית בהכרה בנכות נפרדת. בנוגע לתקנות דרגות נכות, המשיב מציין כי אכן נוסחו של פרט 24(11) "לוקה מעט", ומוסיף כי נראה שהסעיף נוסח כפי שנוסח כדי "לחסוך בהעתקה" של הסעיפים שאליהם הוא מפנה. מכל מקום, סבור המשיב כי מכך שפרט 24(11) מפנה לפרט 24(8) יש ללמוד כי נדרשים סימנים אובייקטיביים להכרה באחוזי נכות על בסיסו. המשיב סבור כי זו הפרשנות ההגיונית היחידה להסדר שבתקנות, שכן ללא דרישה לקיומם של סימנים אובייקטיביים להפרעה בתפקוד המיני, יכול היה כל אדם לטעון לנכות בגין הפרעה זו. לטענת המשיב, הדרישה הכפולה לסימנים אובייקטיביים וסובייקטיביים יוצרת איזון ראוי בין צרכי הנכה לצרכי המערכת כולה, ועולה בקנה אחד עם עקרון השוויון בין נכים שונים. לבסוף, מבהיר המשיב כי בהתאם לסעיף 37 לחוק הנכים, יוכל המבקש להביא ראיות חדשות ולבקש דיון חוזר בעניינו אם יופיעו סימנים אובייקטיביים התומכים בטענותיו. דיון והכרעה 19. לאחר שעיינו בבקשה ובתשובה לה על נספחיהן, החלטנו מכוח סמכותנו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ובהיעדר התנגדות מטעם המשיב להפעלת הסמכות האמורה, ליתן למבקש רשות ערעור ולדון בערעור גופו. בהתאמה, המבקש יכונה בהמשך הדברים המערער. לגוף הדברים, אנו סבורים כי יש לקבל את הערעור לגופו ולהחזיר את הדיון בעניינו של המערער לוועדה הרפואית העליונה שתדון בה בהתאם לפרשנות שתפורט להלן. אנו עושים כן מאחר שאנו סבורים כי הבקשה מעוררת שאלה משפטית ממוקדת ומצומצמת הנוגעת להכרה בפגיעה מסוג אין-אונות על רקע נפשי, שיש הצדקה לדון בה ב"גלגול שלישי". השאלה הפרשנית 20. כפי שהוסבר, התוספת לתקנות דרגות נכות מבחינה בין אין-אונות שמקורה בהפרעה אורגנית, לבין זו הנגרמת על רקע נפשי. ההבחנה מתבטאת קודם כל בהסדרתה בשני פרטים נפרדים בתוספת לתקנות (פרטים 24(11) ו-24(8) בהתאמה). בהמשך לכך, התוספת לתקנות אף קובעת רף שונה בכל הנוגע לשיעור הנכות המינימלי שיכול להינתן עבור כל אחת מהן – החל ב-1% במקרה של אין-אונות אורגנית, והחל ב-5% במקרה של אין-אונות נפשית (כאמור בפרט 33(א) לתוספת). מעבר לכך, עלינו להכריע אם גם התנאים להכרה באחוזי הנכות בגין כל אחת מן ההפרעות הם שונים. במלים אחרות, וכפי שצוין בפתח הדברים, השאלה היא האם ההפניה בפרט 24(11) לתקנות דרגות הנכות היא רק להבחנה בין דרגות החומרה שלפיהן נמדדת אין-אונות אך לא לדרישה של סימנים אובייקטיביים? 21. אני סבורה שהפרשנות שלה טוען המערער היא הפרשנות הלשונית הטבעית של התקנות. לשונו המפורשת של פרט 24(11) מפנה ל"חומרות המקבילות" באין-אונות אורגנית, ולא לכלל התנאים החלים עליה. משכך, פרשנותו של המשיב, הטוען כי ההפניה האמורה לסעיף קטן (8) מחילה לתוך סעיף קטן (11), זה הנדון לפנינו, גם את הרישא שלו, קרי את ההיזקקות ל"סימנים אובייקטיביים וסובייקטיביים להפרעה בזקפה", אינה עולה בקנה אחד עם הלשון שבה נקט מחוקק המשנה כאשר הציב את המילה "חומרות" כמפתח הקושר בין הסעיפים השונים. בחירה זו מסגרה את הקשר בין הסעיפים כנוגע אך להבחנה בין דרגות החומרה של אין-האונות מהיבט השפעתן על היכולת לקיים יחסי מין – ולא להיבטים נוספים. במילים אחרות, היעדרה של הדרישה לסימנים אובייקטיביים וסובייקטיביים בפרט 24(11) מלמדת כי מחוקק המשנה לא התכוון לקלוט, ובלאו-הכי לא קלט באופן גורף את פרט 24(8) ובהתאם לכך לא ביקש להגדירם כתנאי להכרה באין-אונות על רקע נפשי. 22. פרשנות זו מתיישבת גם עם השכל הישר. עמדת המשיב הגורסת כי פרט 24(11) קלט לתוכו את פרט 24(8) באופן מלא כך שנדרשים גם סימנים פיזיים לצורך הכרה באין-אונות על בסיס נפשי לוקה בקושי. היא חותרת תחת עצם ההיגיון הטמון בהכרה באין-אונות על רקע נפשי כפגימה נפרדת באופן מפורש בתוספת לתקנות, דבר הנלמד גם מהסיפא של פרט 24(11) הקובעת אחוזי נכות שונים בגין אין-אונות שרקעה נפשי. 23. בנוסף, המשיב לא הצליח לשכנע כי זהו אחד מן המקרים שבהם יש מקום לחרוג מן הפרשנות הלשונית מאחר שזו מובילה לתוצאה בלתי סבירה. כאמור, המשיב טוען כי בלא דרישה לסימנים פיזיים אין בידי הוועדות הרפואיות כלים מעשיים לבחינת קיומה של אין-אונות על רקע נפשי. איני מפחיתה מחשיבותו של קושי זה. ברי כי במקרים רבים קביעת ממצאים על סמך בדיקה פיזיולוגית היא קלה יותר. עם זאת, אין זה אומר שבדיקה המבוססת על סימנים סובייקטיביים היא לא אפשרית. לאמיתו של דבר, המשיב התקשה להסביר במה שונה המקרה האמור מנכויות נפשיות אחרות הנעדרות סימנים פיזיים כך שהאבחון שלהן מתבסס במידה רבה על הדיווח הסובייקטיבי של החולים, ובמידת הצורך על חוות דעת פסיכיאטרית. 24. לבסוף, וזאת אך כשיקול נוסף, דומה שיפה לעניין זה הגישה המצדדת בפרשנות "ברוחב-לב ולא ביד קמוצה" לחוקי הנכים (כפי שציין המשנה לנשיא (בדימוס) מ' חשין בדנ"א 5343/00‏ קצין התגמולים נ' אביאן, פ"ד נו(5) 732, 742 (2002), גם אם בהקשר אחר). מן הכלל אל הפרט 25. ועתה לעניינו של המערער. בפסק דינו של בית המשפט המחוזי נכתב כי חרף הנטייה לקבל את גישתו הפרשנית של המערער לפרט 24(11) לתוספת לתקנות, הדיון בעניינו הוא תיאורטי משום ש"הוועדה הבהירה, בין השאר בתשובתה לשאלה הרביעית, כי שעה שכל הבדיקות האובייקטיביות הינן תקינות ומעידות על תפקוד תקין לחלוטין, הנכות הנפשית שנקבעה מקודם כוללת בחובה גם הפרעה נטענת זו" (פסקה 10 לפסק דינו של בית המשפט המחוזי). בהתאם לכך, קבע בית המשפט המחוזי, כי מדובר בסוגיה רפואית הנמצאת בלב שיקול דעתה של הוועדה הרפואית. אין בידינו לקבל קביעה זו. 26. הצדדים אינם חולקים על כך שבמועד שבו הכיר המשיב בפוסט-טראומה שממנה סובל המערער וקבע לו בשל כך אחוזי נכות, לא עמדו בפניו תלונות שעניינן הפרעות של המערער בתפקוד המיני. המערער הלין על כך לראשונה רק שנתיים מאוחר יותר. בתשובתה של הוועדה הרפואית העליונה לשאלת בית המשפט המחוזי מיום 3.9.2017 צוין כך: "קריטריונים אבחנתיים של PTSD ע"פ הספרות המקובלת המקצועית אינם כוללים תיאור של פגיעה בתפקוד המיני, הערכה אובייקטיבית של כל הסימפטומים הנפשיים [ה]קשורים ל-PTSD מהם המערער סובל נעשתה במהלך הבדיקה הפסיכיאטרית של הוועדה". 27. נוכח דברים אלה, ובהתחשב בכך שפרט 34א לתוספת לתקנות העוסק כאמור בפוסט-טראומה אינו כולל התייחסות לאין-אונות, דומה שלעמדת הוועדה הרפואית העליונה כי סבלו של המערער מאין-אונות נכלל באחוזי הנכות שנקבעו לו, לא היה על מה לסמוך. זאת ועוד: הוועדה הרפואית העליונה אף עמדה על כך שללא סימנים אובייקטיביים אין כל מקום לקבוע אחוזי נכות בגין אין-אונות נפשית כפגימה הנפרדת מן הנכות הנפשית המוכרת, מאחר שלא נמצאו אצל המערער סימנים כאמור, תוך קביעה שפוסט-טראומה אינה מאופיינת באין-אונות. הכרעה זו אינה הכרעה רפואית גרידא, כי אם נגזרת של הפרשנות שהעניק המשיב לפרט 24(11). 28. אין צריך לומר כי הכרעתנו זו מבוססת על נוסחן הקיים של תקנות דרגות נכות, בהתאם לפרשנות שעליה עמדנו לעיל. ברי כי אין בה כדי למנוע מן המשיב להוסיף ולבחון מהו ההסדר הראוי בתחום – ויוזכר כי אין זו הפעם הראשונה ששאלות הנוגעות לפרשנותן של התקנות בהקשר הנוכחי מובאות בפני בית משפט זה (ראו והשוו: רע"א 3998/04 גולדשטיין נ' קצין התגמולים (16.6.2005); רע"א 54/08 פלוני נ' משרד הביטחון – קצין התגמולים (8.4.2008)). למותר להוסיף כי איננו נוקטים עמדה לגוף הדברים בהקשר זה. 29. אשר על כן, דין הערעור להתקבל במובן זה שעניינו של המערער יובא בפני הרכב חדש של הוועדה הרפואית העליונה על מנת לבחון את בקשתו להכרה בהחמרה במצבו, בהתאם לחומרות המופיעות בפרט 24(8), ולאחוזי הנכות הקבועים בפרטים 33(א), 33(ב) ו33(ד), כקבוע בפרט 24(11) לתוספת. המשיב יישא בהוצאות המערער בסך 20,000 שקלים. ש ו פ ט ת השופט י' עמית: אני מסכים. ש ו פ ט השופטת י' וילנר: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת ד' ברק-ארז. ניתן היום, ‏כ"ג בטבת התשע"ט (‏31.12.2018). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ 18054180_A03.doc עכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, supreme.court.gov.il