פרוק קיעאן נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 5418/15 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5418/15 לפני: כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט י' עמית המערער: פרוק קיעאן נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי באר שבע מיום 30.06.2015 בת"פ 56064-01-14 תאריך הישיבה: ב' בחשון התשע"ו (15.10.2015) בשם המערער: עו"ד נאסר אלעטאונה בשם המשיבה: עו"ד עידית פרג'ון בשם שירות המבחן למבוגרים: גב' ברכה וייס פסק-דין השופט נ' הנדל: 1. המערער הורשע יחד עם נאשם אחר, על פי הודאתם, בעבירות בנשק לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. בנוסף, הורשע המערער בעבירות של נהיגה ללא רישיון וחובת פוליסה. בית המשפט המחוזי בבאר שבע (ת"פ 56064-01-14, כב' השופט א' אינפלד) גזר על המערער עונש מאסר מותנה, פסילת רישיון בפועל ועל תנאי, ועונש מאסר בפועל של 13 חודשים. טענתו העיקרית של הסניגור מכוונת לכך שהנאשם האחר נידון ל-6 חודשי מאסר במסגרת עבודות שירות. 2. צודק הסניגור כי לו המערער היה עומד לבדו בגזר הדין לא היה נימוק לקבלת הערעור שדורש התייחסות. זאת, לנוכח הצורך להחמיר בעבירות נשק. ואולם, הפער בין העונש שהוטל על מרשו והנאשם האחר, מחייב דיון. סבורני, כפי שטענה ב"כ המדינה, כי על פי מבחן העושה והמעשה הפער בין גזרי הדין של השניים איננו מצדיק כל התערבות על ידי ערכאת הערעור. באשר למעשה, נסתייע בתיאור עובדות המקרה: הנאשם האחר מצא אקדח כשהוא טעון ונטל אותו לידיו. תקופה קצרה לאחר מכן, מסר הנאשם האחר את האקדח לידי המערער, וזה הניח אותו בתא הכפפות ברכבו. בחלוף מספר שבועות, נהג המערער ברכב כשהוא מסיע 10 אנשים נוספים, כאשר בתא הכפפות שלו מצוי אקדח טעון ודרוך. כך נהג על אף שאינו מחזיק רישיון נהיגה והרכב לא היה מבוטח. הנה כי כן, החומרה בהחזקת הנשק כשהוא טעון ודרוך ברכב טומנת בחובה ממד מוחשי יותר ממציאת הנשק, החזקתו לתקופה קצרה והעברתו לאחר שלא במסגרת פעילות פלילית. הסיכון לצדדי ג' העולה ממעשי המערער מדבר בעד עצמו, ועולה על זה שנשקף ממעשי הנאשם האחר. יתר על כן, המערער עבר שתי עבירות תעבורה חמורות בניגוד לנאשם האחר. באשר למבחן העושה, אמנם שני הנאשמים נעדרי עבר פלילי לפי חוק העונשין, אך ההבדל נעוץ בתסקיר שירות המבחן. באשר לנאשם האחר, הערכת עורך התסקיר הייתה כי הוא בעל סיכוי גבוה לשיקום. התמונה בנושא זה לגבי המערער הייתה פחות אופטימית. אמנם נערך תסקיר לקראת הדיון לפנינו אשר היה חיובי יותר מהתסקיר שהוגש לבית המשפט המחוזי, אך עדיין עולה סימן שאלה לגבי סיכויי תכנית שיקום, בשל אישיותו של המערער. בנסיבות אלה, קיימים נימוקים ענייניים להבחנה העונשית בין שני הנאשמים. ניתן לומר, כי נכון עשה בית המשפט המחוזי כאשר בחן כל נאשם על פי נסיבותיו והפער הקיים אינו כזה שנולד בהפליה. כשם שאין להפלות בעניין העונש בין שני נאשמים במצב דומה, כך אין ליצור אחדות מלאכותית. 3. הערעור נדחה. המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום 5.11.2015, עד לשעה 9:00, בימ"ר דקל או על פי החלטת שירות בתי הסוהר, כשברשותו תעודת זהות או דרכון ועותק מהחלטה זו. על המבקש לתאם את הכניסה למאסר, עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, בטלפונים: 08-9787377 או 08-9787336. ניתן היום, ‏ב' בחשון התשע"ו (‏15.10.2015). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15054180_Z03.doc מא מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il