אוניברסיטת תל אביב נ. אירווינג ה. פיקארד

החלטה בתיק רע"א 5414/18 בבית המשפט העליון רע"א 5414/18 לפני: כבוד השופט נ' סולברג המבקשים: 1. אוניברסיטת תל-אביב 2. רמות ליד אוניברסיטת תל-אביב בע"מ 3. הטכניון - המכון הישראלי לטכנולוגיה 4. מוסד הטכניון למחקר ופיתוח בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. אירווינג ה. פיקארד 2. האוניברסיטה העברית בירושלים 3. יישום, החברה למחקר ופיתוח של האוניברסיטה העברית 4. אוניברסיטת בן גוריון בנגב 5. ב.ג. נגב טכנולוגיות ויישומים בע"מ 6. מכון ויצמן למדע 7. ידע חברה למחקר ופיתוח בע"מ 8. אוניברסיטת בר אילן 9. בר אילן חברה ופיתוח בע"מ 10. המרכז הרפואי על שם חיים שיבא בתל השומר 11. קרן מחקרים רפואיים, תשתיות ושירותים ליד המרכז הרפואי שיבא 12. המרכז הרפואי רמב"ם (פורמלי) 13. תאגיד הבריאות רמב"ם 14. שירותי בריאות כללית 15. בית החולים לילדים שניידר 16. המרכז הרפואי קפלן 17. קרן ירושלים החדשה למען תושביה 18. מיג"ל מכון למחקר מדעי בגליל בע"מ 19. המכון למדיניות העם היהודי בע"מ 20. מכון שיפנוזה בירושלים 21. המרכז האקדמי לב 22. אוניברסיטת חיפה 23. כרמל החברה הכלכלית של אוניברסיטת חיפה בע"מ 24. האקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים 25. עזריאלי מכללה אקדמית להנדסה בירושלים 26. המרכז הרפואי סורסקי, תל-אביב 27. תאגיד הבריאות שליד המרכז הרפואי סורסקי, תל-אביב בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל- אביב-יפו מיום 19.6.2018 בת"א 18909-12-15 שניתנה על-ידי כבוד השופט מ' אלטוביה בשם המבקשים: עו"ד אורן טננבויום; עו"ד יובל אדלר בשם המשיב 1: עו"ד יונתן אגמון; עו"ד עדי נורדמן בשם המשיבים 2-7: עו"ד בעז בן צור; עו"ד גיא רוה; עו"ד אייל דורון; עו"ד רון ליבסון; עו"ד עופר פליישר; עו"ד טל סלע בשם המשיבות 8-9: עו"ד מיכל יודלמן-הרצברג בשם המשיבים 10, 11 ו-26: עו"ד יעקב הילמן בשם המשיב 12: עו"ד ברוך אברהמי פסק-דין 1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 19.6.2018 בת"א 18909-12-15 (השופט מ' אלטוביה), בגדרה נדחתה בקשת המבקשים למחיקה – מלאה או חלקית – של כתב התשובה שהוגש על-ידי המשיב 1 (להלן: פיקארד). 2. הרקע לבקשה פורט בפסק הדין שניתן על-ידי לא מכבר ברע"א 9680/17. אשוב, בתמצית, על עיקרי העובדות הצריכות לשם הכרעה בבקשה שלפנַי. פיקארד הגיש שתי תביעות הנדונות במאוחד בבית המשפט המחוזי. אחת מהן היא זו המכונה 'תביעת המוסדות', ובמסגרתה תובע פיקארד מהמבקשים ומהמשיבים 27-2 להשיב כספים שקיבלו לטענתו שלא כדין. ביום 30.11.2016 הגיש פיקארד, במסגרת תביעת המוסדות, כתב תשובה לכתב ההגנה שהוגש על-ידי המבקשים. המבקשים מצדם הגישו בקשה למחיקת כתב התשובה, ולחלופין למחיקת טענות מכתב התשובה (להלן: בקשת המחיקה). לטענתם, בכתב התשובה ערך פיקארד 'מקצה שיפורים', וכלל טענות חדשות שזכרן לא בא בכתב התביעה, הן לגבי מעמדו ומקור סמכותו לתבוע בישראל, הן לגבי תום לבם של המבקשים שלדבריו 'עצמו עיניהם' ו'התרשלו' בבירור מקור הכספים. בקשת המחיקה נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי, ועל החלטתו הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור שבגדרה ביקשו להורות על ביטולה, בין היתר מחמת שאינה מנומקת. ביום 8.4.2018 נעתרתי לבקשה, קיבלתי את הערעור, והשבתי את הדיון בבקשת המחיקה לבית המשפט המחוזי על מנת שישוב ויכריע בה באופן מנומק. 3. לאחר מתן החלטתי איפשר בית המשפט המחוזי לצדדים להגיש השלמות טיעון קצרות, בטרם יכריע בבקשת המחיקה. הצדדים עשו כן, וביום 29.4.2018 שב ודחה בית המשפט המחוזי את בקשת המחיקה. אשר לטענת המבקשים בדבר מקור סמכותו של פיקארד לתבוע נקבע, כי כתב התשובה אינו מהווה 'מקצה שיפורים': "עיינתי בכתב התביעה ולא מצאתי תמיכה לטענת המבקשות כאילו טען המשיב שהוא תובע כנאמן. אכן המשיב מונה כנאמן בארה"ב ועובדה זו פורטה בכתב התביעה, אולם מקובלת עליי טענת המשיב כי מדובר בתיאור הרקע העובדתי לפעילותו. בתשובתו התייחס המשיב לטענות שהועלו בכתב ההגנה בדבר מעמדו [...] והסמכתו להגיש תביעה בישראל וטענות באשר להעדר יריבות". גם הטענה להוספת טיעון חדש המייחס למבקשים 'עצימת עיניים' ו'רשלנות' נדחתה: "בתשובתו התייחס המשיב [פיקארד – נ' ס'] לטענות חלק מהנתבעים באשר לידיעתם או יכולתם לדעת ונפקותה לעניין תום הלב [...] מבלי להביע עמדה באשר לטענות הצדדים, נראה כי תשובת המשיב מהווה מענה לטענות הנתבעים". מכאן הבקשה שלפנַי. 4. לטענת המבקשים, שגה בית המשפט המחוזי בכך שהתעלם מן האמור בפסק הדין ברע"א 9680/17, שבמסגרתו נקבע כי "עליו להתייחס בהנמקתו לשאלה המהותית בדבר סמכותו של המשיב [פיקארד – נ' ס'] להגיש את תביעתו בישראל" (סעיף 36 לבקשת הרשות לערער). משלא התייחס לשאלה זו כלל, הרי שלא נימק את החלטתו, ולמצער לא נימקה כדבעי. כמו כן, שגה בית המשפט המחוזי כשקבע כי טענת פיקארד ל'עצימת עיניים' אינה עומדת בסתירה לנטען על-ידו בכתב התביעה, בהתבסס על האמור בכתב ההגנה של הנתבעות 2-1 (המשיבות 3-2 בענייננו), נתבעות לא רלבנטיות, שלגביהן נטען גם כך מלכתחילה כי הן אינן תמות לב. שגיאה זו של בית המשפט המחוזי מחזקת לדברי המבקשים את טענתם, כי פיקארד הבחין בכתב התביעה בין נתבעים שאינם תמי לב, לבין נתבעים תמי לב – ובכלל זה המבקשים – שלגביהם צוין באופן מפורש כי לא היו יכולים לדעת על דבר התרמית. לגופם של דברים שבים המבקשים על טענותיהם ברע"א 9680/17 (ראו פסקה 9 לפסק הדין), ומדגישים את הצורך המיידי להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי, על מנת למנוע ניהולו של הליך סרק. לפיכך מבוקש להורות על מחיקת כתב התשובה שהגיש פיקארד, ולמצער חלקים ממנו; לחלופין מבוקש להחזיר את הדיון בבקשה לבית המשפט המחוזי. 5. בתשובתו טוען פיקארד, כי דין הבקשה להידחות. בניגוד לטענת המבקשים, מחיקת כתב התשובה לא תייתר את המחלוקת שבין הצדדים, ולא תוביל לחסכון בהוצאות משפט. נהפוך הוא: באין כתב תשובה יוחזק האמור בכתב ההגנה כמוכחש, ואז תישאר המחלוקת פתוחה ועמומה, ללא המיקוד והצמצום שכתב התשובה מאפשר. לגופם של דברים טוען פיקארד, כי כתב התשובה אינו מרחיב את חזית המחלוקת, ואינו עומד בסתירה לכתב התביעה, הן לעניין סמכותו להגיש את התביעה בישראל, הן בכל הקשור לטענתו בדבר 'עצימת עיניים' ו'רשלנות' של המבקשים. לטענת פיקארד, אין נפקא מינה לכך שבית המשפט המחוזי דחה את הטענה בהתבסס על האמור בכתב הגנה לא רלבנטי, שכן ההבחנה שערך בכתב התביעה אינה גורעת מטענתו בכתב התשובה, כי "הנתבעים כולם עצמו את עיניהם מלבדוק את מקור הכספים שאותם קיבלו שלא כדין מהעמותה, ולכן הגנת תום הלב אינה עומדת להם" (סעיף 41 לתשובת פיקארד לבקשת הרשות לערער). 6. בתשובתם הצטרפו המשיבים 7-2 לעמדת המבקשים, והוסיפו 'חידוד' באשר ל'סוגיה אחת ומשמעותית' (סעיף 12 לתשובה). בתגובה הגיש פיקארד בקשה להורות על הוצאה התשובה מהתיק, ולחלופין לאפשר לו להגיב לאמור בה. לטענתו, אין מדובר בתשובה לבקשה, אלא בבקשת רשות ערעור נוספת, ולמצער בהשלמת טיעון לבקשה הנוכחית. כפי שאפרט להלן, לא ראיתי צורך להכריע בבקשה זו של פיקארד לנוכח התוצאה אליה הגעתי. 7. בהתאם לסמכותי שלפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 החלטתי לדון בבקשת הרשות לערער כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. לאחר עיון בטענות הצדדים מזה ומזה, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות ביחס להחלטת בית המשפט המחוזי באשר לשאלת סמכותו של פיקארד לתבוע בישראל, ולהתקבל ביחס להחלטתו בעניין טענותיו של פיקארד בכתב התשובה ל'עצימת עיניים' של המבקשים. 8. בפסק הדין שניתן על-ידי ברע"א 9680/17 השבתי את הדיון בבקשת המחיקה לבית המשפט המחוזי, תוך שציינתי כי "בקשת המחיקה מעוררת שאלה מהותית בדבר מעמדו של פיקארד לעניין התביעה בישראל. שאלה זו היא כבדת משקל, יש בה כדי להכריע את גורלו של ההליך, ולא ניתן להכריע בבקשת המחיקה מבלי להתייחס אליה. גם קביעה מנומקת של בית המשפט לפיה אין הצדקה להכריע בשאלה זו בשלב מקדמי, וכי יש להותירה לשלבים מאוחרים יותר של ההליך – היא אפשרית, ובלבד שבית המשפט המחוזי יתן דעתו על הסוגיה" (פסקה 14). בית המשפט המחוזי נתן דעתו על הסוגיה, וקבע – מבלי להביע עמדה לגופם של דברים – כי אין בטענותיו של פיקארד בכתב התשובה בהקשר זה משום 'שינוי חזית'. הלכה למעשה קבע בית המשפט המחוזי (הגם שהדברים לא נאמרו במפורש בהחלטה), כי הוא מותיר את ההכרעה בשאלת מעמדו של פיקארד לשלבים מאוחרים יותר של ההליך. בהתאם לכך, ידרש פיקארד לבסס את טענותיו לעניין מעמדו כתובע בראיות כדבעי, כפי שאמנם הצהיר כי יעשה: "לאור העובדה כי מינוי התובע בארה"ב מבוסס על דין זר, ובישראל יש להוכיח דין זר כעניין שבעובדה בראיות, הרי שהמקום להוכחת טענת התובע בראיות אינו בכתב התשובה. למעלה מן הדרוש וכפי שצוין לעיל, בכוונת התובע להסתמך על חוות דעת מומחה לדין האמריקאי" (סעיף 32 לתשובת פיקארד לבקשת הרשות לערער). יתרה מזאת, כפי שציין פיקארד, לא ברור כיצד תייתר מחיקת כתב התשובה בעניין זה את המשך ניהול ההליך, שהרי באין כתב תשובה, "יראו את העובדות המהותיות הנקובות בכתב ההגנה כמוכחשות וכשנויות במחלוקת" (תקנה 61 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984); ממילא לא הועילו לכאורה חכמים במחיקתם. נוכח האמור, אין הצדקה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי בעניין זה. 9. שונים הם פני הדברים ביחס להחלטת בית המשפט המחוזי בעניין טענת המבקשים, ולפיה טענת פיקארד בכתב התשובה המייחסת להם 'עצימת עיניים' הריהי טענה חדשה העומדת בסתירה לאמור בכתב התביעה. כאמור, בית המשפט המחוזי ביסס את החלטתו בעניין זה על כתב הגנה של נתבעות שאינן רלבנטיות. בכך שגה. על מנת לקבוע אם אמנם יש בכתב התשובה משום 'שינוי חזית', על בית המשפט המחוזי לבחון את האמור בסעיף 203 לכתב התביעה, לעומת האמור בכתב התשובה. אינני נוקט עמדה לגופם של דברים. בית המשפט המחוזי ישוב ויידרש לעניין, ינמק ויכריע כחכמתו. 10. בשולי הדברים, חידוד בעקבות ה'חידוד': תשובה לבקשת רשות ערעור נועדה לאפשר למשיבים להתייחס לטענות המועלות בה. אפשר להתנגד להן, אפשר לתמוך בהן; אי אפשר להוסיף עליהן. עיון בתשובת המשיבות 7-2 לבקשת הרשות לערער מלמד, כי ה'חידוד' שביקשו להוסיף בתשובתן אינו אלא טענה חדשה, המוסיפה על אשר טענו המבקשים בבקשת הרשות לערער. הוספת טענות חדשות במסגרת תשובה לבקשת רשות לערער, כמוה כהגשת בקשת רשות ערעור נוספת (ולמצער השלמת טיעון) ב'מסלול עוקף' – עוקף מועד, עוקף ערבון, עוקף חשש לתשלום הוצאות. יתר על כן, הוספת טענות חדשות בכתב התשובה מחייבת מטבע הדברים לקבל את התייחסותם של המשיבים המתנגדים לבקשה, באופן המאריך ומסרבל את הדיון בה. 11. סוף דבר: הבקשה לרשות ערעור מתקבלת; הערעור נדחה בחלקו ומתקבל בחלקו, כמפורט לעיל. אין צו להוצאות. ניתן היום, ח' בטבת התשע"ט (‏16.12.2018). ש ו פ ט _________________________ 18054140_O03.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, supreme.court.gov.il