יעל פרנקל נ. ברוך רה מרק

החלטה בתיק רע"א 5414/11 בבית המשפט העליון רע"א 5414/11 בפני: כבוד השופט נ' הנדל המבקשת: יעל פרנקל נ ג ד המשיב: ברוך רה מרק בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 7.7.11 בע"א 2936-02-11 שניתנה על ידי כבוד השופטת רות לבהר-שרון בשם המבקשת: עו"ד דוד הנדל בשם המשיב: עו"ד שלומית בק פסק דין 1. לפניי בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי (בע"א 2936-02-11, כבוד השופטת ר' לבהר-שרון) שלא לעכב את הליכי הפנוי עד להכרעה בערעור שהוגש על פסק דינו של בית משפט השלום (ת"א 158784-09, כבוד השופטת עידית ברקוביץ). 2. המשיב הגיש נגד המבקשת תביעה לפנוי דירה שבבעלותו בה מתגוררת המבקשת כדיירת מוגנת. בית משפט השלום נעתר לתביעה. נפסק כי מתקיימת עילת פנוי מכח סעיף 131 (10) לחוק הגנת הדייר (נוסח משולב) התשל"ב – 1972, לפיו בעל בית שרוצה להרוס את המושכר כדי להקים במקומו בניין אחר רשאי לפנות את הדייר בתנאי שקיבל רשיון בניה והודיע לדייר על נכונותו להעמיד לו סידור חלוף. נקבע כי היתר בניה שהוצג עומד בדרישות הדין והוכח רצינותו וכוונתו של המשיב ויתר בעלי הזכויות במתחם לבנות את הבניין בזמן סביר. נפסק כי על המבקשת לפנות את הדירה תוך 90 יום והמשיב ישלם לה מליון ומאה אלף ₪ עבור סדור חלוף. המבקשת הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי יחד עם בקשה לעיכוב הבצוע. בית המשפט המחוזי שדן בבקשה לעיכוב ביצוע קבע שמאזן הנוחות נוטה לדחיית הבקשה שכן המושכר הינו חלק מפרויקט נשוא הבקשה. באשר לסיכויי הערעור נקבע שאינם גבוהים. בהתאם נדחתה הבקשה. על החלטה זו הוגשה הבקשה שלפני למתן רשות ערעור יחד עם בקשה לעיכוב בצוע זמני. 3. המבקשת הדגישה את הקושי שייגרם לה בשל הפינוי. לטענתה, היא מתגוררת בדירה יחד עם בתה שהיא אם חד הורית הסמוכה על שולחנה יחד עם שתי בנותיה שאחת מהן חולה במחלקה קשה. הודגש כי הבית נשוא הבקשה הינו מרכז חייה של המבקשת מזה עשרות שנים. נטען כי מחומר הראיות עולה כי אין בידי המשיב היתר בנייה וכי זה יינתן בעוד מספר שנים. עוד נטען כי המבקשת מופלית כלפי שוכרים אחרים להם ניתן זכות בהסכם לפנות את הדירה בהתראה של 30-60 יום לפני פעולת ההריסה. לשיטתה, סיכויי הערעור טובים שכן לא התמלאו כל הוראות החוק להיווצרות הליכי הפינוי. באשר למאזן הנוחות נטען כי מדובר בהליכי פנוי המצדיקים להיעתר לבקשה לנוכח המועד שטרם נקבע להתקדמות בהליכי הבנייה. בתגובה לבקשה טען המשיב כי סיכויי הבקשה קלושים, הואיל ועילת הפנוי הוכחה כנדרש בבית משפט השלום. לשיטתו הנזקים שייגרמו לו מעיכוב ביצוע פסק הדין ואי פינוי הדירה עולים עשרות מונים על כל אי נוחות זמנית שתיגרם למבקשת מעצם עזיבת הדירה. בנוסף הודגש כי המשיב עומד בשלב של חתימה על הסכם עם החברה הקבלנית ועל פי התצהיר שהוגש הבנייה תתחיל מייד עם פנוי הבניין והריסתו. 3. סיכויי הערעור, על פני הדברים, אינם בהכרח תומכים בקבלת הבקשה. בית משפט השלום קבע ממצאים עובדתיים המבססים את עילת הפנוי. יחד עם זאת, בשלב זה אין לקבוע מסמרות בנדון והעניין יוכרע על ידי ערכאת הערעור. באשר למאזן הנוחות, מחד, מדובר בהליכי פנוי מדירה בה מתגוררת המבקשת שנים רבות מבלי שנטען כי היא לא עמדה בתנאי השכירות. מנגד הבניין עומד להריסה והמבקש הסכים לתשלום סדור חלוף בשיעור משמעותי. 4. לנוכח האמור ובנסיבות תיק זה סבורני כי האיזון הראוי הינו כדלקמן :יש לדון בבקשה למתן רשות ערעור כבערעור לקבלו באופן הבא. יעוכב ביצוע פסק הדין של בית משפט השלום עד להכרעה בערעור שהוגש בבית המשפט המחוזי. אולם במידה וייקבע מועד להריסת המבנה, העיכוב יבוטל ועל המבקשת לפנות את המושכר 60 יום בטרם ביצוע הליכי ההריסה, בהתאם לאמור בפסק דינו של בית משפט השלום. אין צו להוצאות. ניתנה היום, ב' באב תשע"א (2.8.11). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11054140_Z05.doc אמ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il