אהוד אלוש נ. עז' המנוח מתתיהו לוי ז"ל

פסק-דין בתיק ע"א 5411/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5411/07 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט ס' ג'ובראן המערער: אהוד אלוש נ ג ד המשיבים: 1. עז' המנוח מתתיהו לוי ז"ל בפשיטת רגל (באמצעות הנאמן עו"ד ציזיק) 2. כונס נכסים הרשמי ואפוטרופוס הכללי 3. רונית לוי 4. אריאל לוי 5. עמית לוי 6. לוי פלג ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 6.5.07 בתיק פשר 194/05 שניתן על ידי כבוד השופטת ח' הורוביץ תאריך הישיבה: ד' בטבת תש"ע (21.12.09) בשם המערער: עו"ד ד' נחום, עו"ד ש' רפול בשם המשיב 1: עו"ד א' ציזיק (הנאמן) בשם המשיבים 6-3: עו"ד א' הרצוג פסק-דין השופטת א' פרוקצ'יה: 1. זהו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת חני הורוביץ) מיום 6.5.07, בה נדחה ערעורו של המערער על החלטת המשיב 1 (להלן: הנאמן) לדחות את תביעת החוב שהגיש כנגד עיזבון המנוח מתיתיהו לוי ז"ל (להלן: המנוח), המתנהל בפשיטת רגל. 2. המערער הגיש תביעת חוב לנאמן על סך 1,315.600 ₪. התביעה התבססה על שיקים שמשך המנוח לטובת המערער, ועל הסכם בכתב מיום 8.7.04. בתחילה, הגיש המערער את השיקים לבצוע כנגד המנוח ורעייתו. בעקבות התנגדות, הועבר הדיון לבית משפט שלום בעכו. לאחר שהוצא צו כינוס ביחס לעזבון המנוח, עוכבו ההליכים בתביעה, פרט להליך אחד בגין שיק אחד על סך 200,000 ₪ שהופנה כנגד אשת המנוח בגין ערבותה לפרעון השיק. הליך זה הסתיים בדחיית התביעה. לימים, ערעור לבית המשפט המחוזי על פסק דין זה נדחה. 3. המערער ביסס את תביעת החוב שלו כלפי הנאמן על יתרת השיקים שהמנוח משך לזכותו. הוא טען, כי הרקע למתן השיקים היה בכך כי המנוח הונה אותו, וגבה ממנו 1.2 מליון ₪ בדרכי תרמית, בהבטחה כי ירכוש בעבורו חלקת מקרקעין. הוא טען, כי בשנת 2003 חפץ לקנות חלקת מקרקעין. המנוח, שהיה עמו בקשר ידידות הציג בפניו טיוטת הסכם ביחס לחלקת מקרקעין בת 20 דונם בפרדס חנה. לדברי המערער, הוא הפקיד בידי רבו, הרב סויסה, סך של 1.2 מליון ₪, וזה מסרם בנוכחותו למנוח, וקיבל כנגדם שיקים שהם נשוא תביעת החוב. המנוח הבטיח לו כי הסכם המכר ייחתם, אולם הסכם כזה לא נחתם מעולם, ולאחר פטירת המנוח, התברר כי העיסקה כלל לא באה לעולם. בעקבות זאת, דרש המערער את פרעון השיקים מעזבון המנוח. המערער תיאר בתביעתו קיומה של מערכת יחסים עיסקית מסועפת בינו לבין המנוח, אשר היתה מבוססת על עסקאות מפוקפקות, ובהן רכישת כלי רכב מתיקי הוצאה לפועל, ומכירתם. 4. הנאמן בחן את תביעת החוב והחליט לדחותה. הוא מצא כי תיאור הרקע והנסיבות שפרש המערער בהסבר למהות השיקים המצויים בידו אינו אמין, ולכן אין לדעת נכוחה מהו מקורם האמיתי של השיקים הללו. הוא הצביע, בין היתר, על כך שבתקופה הרלבנטית לעסקת המקרקעין המתוארת המערער הגיש בקשת פשיטת רגל, וציין בתצהיר נילווה לה כי אינו עובד, ואינו מרוויח דבר. כנגד זאת, בחקירתו בפני הנאמן במסגרת תביעת החוב, ציין כי עבד והרוויח כספים רבים באותה תקופה. ברור הוא כי כדי לשלם למנוח 1.2 מליון ₪, בעבור עיסקת מקרקעין היה על המערער להיות בעל יכולת כספית, והכיצד מתיישב דבר זה עם פתיחת הליכי פשיטת רגל שהמערער עצמו יזם אותה עת? סתירה זו הצביעה לדעת הנאמן על אי אמינות תביעת החוב ותיאור הרקע למתן השיקים כפי שהועלו על ידי המערער. כמו כן, בדו"ח מצב עסקים שהגיש לא הצהיר כלל על זכאותו לכספים אלה, ומעבר לכל אלה הוברר, כי המערער והמנוח היו מעורבים יחדיו בעסקאות מפוקפקות שמקורן ברכישת כלי רכב בתיקי הוצאה לפועל. בדחותו את תביעת החוב, ציין הנאמן, בין היתר: "הנושה מסביר כי שטרות אשר הגיעו לו מוחזקים בידי ידידיו ומכריו כנאמנים היות ואין לו חשבון בנק, הח"מ לא השתכנע כי ההמחאות הללו עשויות על סכומים "עגולים" נמסרו דווקא בהקשר של עסקת מקרקעין הנטענת, ולא בהקשר של יתר העסקאות המפוקפקות, אותן ביצע יחד עם המנוח. סוף דבר: הנושה לא הוכיח את זכותו, לא בצורה חשבונאית ולא בצורה אחרת...הנאמן לא השתכנע בדבר זכותו, הגם שאוחז הוא המחאות אשר לא ניתן לדעת אם מקורן, טיבן ופשר מסירתן - ובדיקה זו הינה מחובתו של הנאמן "להציץ" אל מאחורי פסק הדין (או במקרה זה, החוב הפסוק המורכב משטרות)". 5. בית המשפט המחוזי, אליו פנה המערער בערעור על החלטת הנאמן, אימץ את עמדת הנאמן, ולא ראה לשנותה. הוא מצא, כי תביעת החוב שהגיש המערער אינה מבוססת, ואינה מושתתת על בסיס איתן, כי בין המנוח למערער התנהלו עסקאות מפוקפקות, ואופי עיסקיהם אינו מצביע על כך שהשיקים הנדונים מתייחסים לעיסקת המקרקעין הנטענת על ידו. כן לא הוברר מדוע בעיסקת המקרקעין הנטענת שולמו כספים למנוח, ולא ישירות למוכר; יתר על כן, בסמוך למועד בו טען המערער כי מסר סכום של 1.2 מליון ₪ לידי המנוח לצורך רכישת מקרקעין, הוא מסר בתצהיר כי לא עבד ולא השתכר, ואף נקלע לחובות, ופתח בהליכי פשיטת רגל. יתר על כן, ציין בית המשפט, כי בהסכם מכר המקרקעין שהציג המערער דובר בתמורה של 48,000 דולר בלבד ולא בסכום של 1.2 מליון ₪, המשתקף בשיקים נשוא תביעת החוב. הפער האמור הוסבר על ידי המערער בנסיון להונות את רשויות מס הכנסה, דבר אשר גם הוא לא הוסיף לתביעתו נופך של אמינות יתירה. 6. על יסוד כל אלה, מצא בית המשפט המחוזי כי אין להתערב בהחלטת הנאמן לדחות את תביעת החוב שהגיש המערער, משתביעה זו מלווה בתצהירי שקר, וברקעה מעשי מרמה, השוללים כל אמינות מטענותיו של המערער. 7. על החלטה זו נסב הערעור שבפנינו. בערעור, חוזרים הצדדים על עיקרי טענותיהם שהושמעו בהליך תביעת החוב ובהליך בפני בית המשפט המחוזי. 8. דין הערעור להידחות, משלא מצאנו עילה להתערב בקביעותיו של הנאמן ובמסקנותיו של בית המשפט המחוזי בפסק דינו. 9. כלל הוא, כי נאמן, בבודקו תביעות חוב בהליך פשיטת רגל, מבצע פונקציה מעין-שיפוטית, ומחובתו לבחון את העובדות והנסיבות שמאחורי תביעת החוב כדי להכריע במידת מהימנותה וביסוסה (ע"א 422/77 גולדמן נ' הרמן, פ"ד לב(2) 421, 428 (1978); ע"א 1057/91 הרצל נ' מכטינגר, פ"ד מו(4) 353 (1992); ע"א 471/65 מפרק חב' קסטנבאום לייצור בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד כ(3) 46 (1966); סעיף 13 לפקודת פשיטת הרגל); הנאמן בפשיטת רגל חב חובת נאמנות בביצוע תפקידו, עליו לשמור על קופת פשיטת הרגל ולפעול לטובת כלל הנושים, תוך בחינת תביעות החוב המוגשות לו לעומקן. 10. בענייננו, הנאמן ערך בדיקה מקפת בתביעת החוב שהגיש המערער, ובחן מסמכים וראיות שונים, אשר על בסיסם קבע את ממצאיו. ממצאים אלה אושרו בידי בית המשפט המחוזי. אין עילה להתערב בקביעות אלה. הסתירות העמוקות בין המצג שהציג המערער בפני הנאמן בדבר עסקיו המשגשגים במועד הרלבנטי לעיסקת המקרקעין לבין בקשה שהגיש בו זמנית לפתיחת הליכי פשיטת רגל עקב היותו חדל-פרעון, המתבססת על כך שאינו עובד ואינו מרוויח; מחדלו להצהיר על זכותו לכספים נשוא תביעת החוב בדו"ח מצב העסקים, ועמידתו על כך שכספים רבים שחב לו המנוח נבעו מעיסקות מפוקפקות במסגרת רכישת כלי רכב בהוצאה לפועל - כל אלה העמידו את תביעת החוב הנדונה באור בלתי אמין ובלתי מבוסס. 11. יש להוסיף, כי תביעת המערער כנגד אשת המנוח בגין אחד השיקים אשר נדונה בבית משפט השלום נדחתה על רקע אי אמינותה והסתירות בגרסות המערער. ערעור על פסק דין זה לבית המשפט המחוזי נדחה (ע"א 4751/07 אלוש נ' לוי (6.11.08)). בית המשפט שלערעור פסק באותו ענין כי דין תביעת המערער להידחות מפאת מעשה בית דין והשתק פלוגתא המתבססים על קביעות ערכאות השיפוט בענין תביעת החוב נשוא הליך זה. אולם גם לגופן של הראיות שהוצגו, קבע בית המשפט באותו ענין כי דין אותה תביעה לדחייה. זאת, עקב אי האמון שיש לתת בעדות המערער, אשר הציג גרסאות סותרות במשפט ובהליך פשיטת הרגל שלו עצמו, באופן הפוגם במהימנותן; ולאור הפער המשמעותי בנוגע למחירי המקרקעין בין חוזה המקרקעין לבין התמורה הנטענת. בית המשפט פסק באותו ענין כי "מי שבוחר לבצע עסקאות מפוקפקות, תוך ניצול "היכרויות" והונאת צרכנים, תוך התעלמות מן הדרישות בתחום המס, אל לו לחפש סעדים בבית המשפט" (שם, פסקה 17). אשר לעילה השיטרית נקבע, כי המערער אינו מחזיק כשורה בשיק. הקביעות שנקבעו ביחס לתביעת החוב של המערער כלפי הנאמן, משתלבות, אפוא, עם עמדת ערכאות השיפוט בהליך התביעה כנגד אשת המנוח לפרעון אחד השיקים נשוא הליך זה כערבה לפרעונו. 12. סוף דבר: תביעת החוב של המערער בהליך שלפנינו היתה אפופה אי אמינות, מצגי מרמה ושיקריות, ועל רקע זה היא נדחתה. אי אמינות התביעה היתה בעוכריה, משלא ניתן היה לקשר בין השיקים שהמערער החזיק לבין העסקה הנטענת, ולא נמצאה ראייה אובייקטיבית לחיזוק גרסתו בענין מקורם של השיקים. אין יסוד אפוא, להתערב במסקנות הנאמן, ובפסיקת בית המשפט קמא בענין זה, משקביעותיהם בענין אי אמינות תביעת החוב נשענות על קרקע מוצקה. 13. דין הערעור להידחות, אפוא. המערער ישלם למשיבים שכר טרחת עו"ד בסך 15.000 ₪ שיחולקו בחלקים שווים בין הנאמן לבין המשיבים 6-3. ש ו פ ט ת המשנה לנשיאה ריבלין: אני מסכים. המשנה לנשיאה השופט ס' ג'ובראן: אני מסכים. ש ו פ ט לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת פרוקצ'יה. ניתן היום, י"ד בטבת תש"ע (31.12.09). המשנה לנשיאה ש ו פ ט ת ש ו פ ט העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07054110_R20.doc מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il