ע"פ 5407-21
טרם נותח
אסד דלאשי נ. מדינת ישראל
סוג הליך
ערעור פלילי (ע"פ)
פסק הדין המלא
-
6
1
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 5407/21
לפני:
כבוד המשנה לנשיאה נ' הנדל
כבוד השופט י' אלרון
כבוד השופטת י' וילנר
המערער:
אסד דלאשי
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי נצרת ב-ת"פ 51143-06-19 מיום 6.7.2021 שניתן על ידי השופט ח' סבאג
תאריך הישיבה:
ב' באדר א התשפ"ב
(3.2.2022)
בשם המערער:
עו"ד מני אלביר; עו"ד נאילה עוכל
בשם המשיבה:
עו"ד יצחק פרדמן
פסק-דין
השופט י' אלרון:
לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט ח' סבאג) ב-ת"פ 51143-06-19, מיום 6.7.2021, בגדרו הושת על המערער עונש של 24 חודשי מאסר בפועל לצד ענישה נלווית, וזאת בגין הרשעתו בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ואיומים.
עיקרי כתב האישום המתוקן
המתלונן – קרוב משפחתו של המערער ושכנו, סיפק למערער שירותים מקצועיים במסגרת עבודתו כעורך-דין. על רקע זה התפתחה בין השניים מחלוקת כספית, במסגרתה המתלונן שלח ביום 3.6.2019 מכתב דרישה למערער, שלאחריו המערער פרסם ברשת ה-"פייסבוק" תכנים על המתלונן, באופן שהוביל להחלפת מסרונים בין השניים.
ביום 6.6.2019 בשעה 13:30 או בסמוך לכך, המערער הצטייד בחפץ חד ובמקל, פנה לעבר ביתו של המתלונן, וכאשר פגש בו במדרכה הסמוכה לביתו, איים לפגוע בו ותקף אותו באמצעות המקל בראשו ובכתפו. לאחר שהמתלונן הדף את המערער ונשך אותו בצווארו, המערער תקף אותו פעמיים באמצעות חפץ חד במותנו השמאלית ופעם נוספת בבית החזה, ואיים בשנית לפגוע בו. כתוצאה ממעשיו של המערער נגרמו למתלונן פצעים שונים, לרבות פצעי דקירה, והוא הובהל לבית החולים, שם עבר ניתוח ואושפז.
בגין מעשים אלו יוחסו למערער עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333 ו-335(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק); ועבירת איומים, לפי סעיף 192 לחוק.
גזר הדין
המערער הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן במסגרת הסדר טיעון, אשר לא כלל הסכמה לעניין העונש.
בגזר דינו, בית המשפט המחוזי קבע תחילה כי בשקלול מדיניות הענישה המחמירה בגין עבירות אלימות מסוג זה; נסיבות ביצוען – ובכללן ביצוע התקיפה על רקע מחלוקת כספית; התכנון שקדם להן; חלקו הבלעדי של המערער בעבירות; והנזקים שנגרמו למתלונן – מתחם הענישה ההולם בעניינו של המערער נע בין 24 ל-48 חודשי מאסר בפועל.
בית המשפט הוסיף ושקל נסיבות הקשורות לביצוע העבירה – היותו של המערער נעדר עבר פלילי; הפגיעה הקשה שתיגרם לו כתוצאה מריצוי עונש מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח; הצער והחרטה שהביע על מעשיו; הודאתו; וכן ה"סולחה" שנערכה בין המערער למתלונן במסגרתה המערער שילם למתלונן פיצוי כספי.
בית המשפט נתן דעתו גם לתוכנו של תסקיר שירות המבחן בעניינו של המערער, לפיו קיים סיכון "נמוך-בינוני" להישנות התנהגות אלימה מצדו, ובגדרו הומלץ לשלב "ענישה שיקומית" בהטלת צו מבחן לצד "ענישה הרתעתית" של מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות. נפסק, כי אין לקבל המלצה זו שכן משמעותה היא סטייה ממתחם העונש שנקבע, באופן שאינו מוצדק, מאחר שהמערער אמנם נטל חלק בהליך שיקומי אך הוא נמצא בראשיתו בלבד, כך שאין מדובר במקרה המצדיק סטייה לקולה ממתחם הענישה.
מכלל שיקולים אלו, בית המשפט המחוזי מיקם את עונשו של המערער ברף התחתון של מתחם העונש ההולם – והטיל עליו עונש של 24 חודשי מאסר בפועל וכן 12 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור אחת מבין העבירות בהן הורשע או כל עבירת אלימות מסוג פשע, למשך 3 שנים.
תמצית טענות הצדדים
טענות המערער ממוקדות, בעיקרן, במתחם העונש ההולם שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי, ובקביעת בית המשפט המחוזי כי אין מקום לסטות ממתחם זה לקולה. לשיטתו, כתוצאה מכך, הוטל עליו עונש בלתי מידתי.
במישור קביעת מתחם העונש ההולם, נטען כי בית המשפט המחוזי לא התחשב כנדרש ברקע המוקדם לביצוען של העבירות – סכסוך בין המערער למתלונן על בניית גדר בין בתיהם, אשר הוביל את המערער לתחושת חוסר אונים וקיפוח כאשר הוא ניצב אל מול המתלונן, עורך-דין במקצועו.
המערער הוסיף כי האירוע הוא "פרי התנהלות הדדית בין המערער והמתלונן" כך שאין לומר שהתנהגותו האלימה של המערער הייתה ללא התגרות או רקע כלשהו. נטען, כי המערער הוא אדם נורמטיבי, שהגיב באופן אלים במצב דחק כך שמתחם העונש ההולם שנקבע בגזר הדין מחמיר עמו יתר על המידה.
עוד טוען המערער, כי אף בהינתן מתחם העונש ההולם שנקבע, נדרש היה לסטות ממנו לקולה משיקולי שיקום. לשיטתו, מתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו עולה כי הוא אינו מהווה כל סכנה לשלום הציבור. מעבר לכך, הוא אב ל-5 הנעדר עבר פלילי, ומדובר ב"מעידה חד פעמית" שבגינה הביע חרטה כנה. כן הודגש, כי הושג הסכם סולחה עם המתלונן, במסגרתו המערער שילם למתלונן פיצוי בגובה 120,000 ש"ח, וכי הוא גר, גם היום, בשכנות למתלונן. עוד צוין, כי המערער פנה לקבלת ייעוץ וטיפול פרטי על חשבונו, כך שהוא נמצא "בלב ליבו" של הליך השיקום.
המערער משיג גם על כך שבעת מיקום עונשו במתחם העונש ההולם שנקבע, בית המשפט המחוזי הציב שיקולי שיקום אל מול נסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה, וזאת למרות שהמקום להתחשב בשיקולים אלו הוא בשלב בחינת האפשרות לסטות לקולה ממתחם העונש ההולם.
עוד טען, כי מדיניות הענישה הנוכחית מקנה העדפה לפן השיקומי על פני הפן ההרתעתי, ועל רקע זה יש לקבל את ערעורו ולהקל בעונשו – בין אם באמצעות התערבות במתחם העונש ההולם שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי ובין אם באמצעות סטייה ממתחם זה לקולה מטעמי שיקום.
מנגד, המשיבה הדגישה כי מעשיו של המערער לא נעשו בגדרי התלהטות רוחות רגעית, אלא על רקע סכסוך כספי, וכאשר המערער הצטייד מראש במקל וחפץ חד. אף כאשר המתלונן התגונן מפני המערער, האחרון הסלים את האירוע באמצעות דקירתו. על כן, לשיטת המשיבה לא נפל פגם במתחם הענישה שנקבע בגזר הדין ואף אין לפנינו מקרה המצדיק סטייה לקולה משיקולי שיקום.
לקראת הדיון בערעור התקבל תסקיר שירות מבחן עדכני בעניינו של המערער, ממנו עולה כי הוא מודה ומביע צער על מעשיו, אולם בשלב זה קיימת אצלו תובנה חלקית בלבד לחומרת מעשיו ומניעיו הרגשיים שהובילו אותו לביצוע המעשה, כמו גם שהוא מתקשה לראות את הנזק הנפשי שנגרם למתלונן. צוין בנוסף, כי קיימת חשיבות לכך שהמערער ישלים את הטיפול הקבוצתי בו החל.
דיון והכרעה
הלכה ידועה היא, כי ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהטילה הערכאה הדיונית במקרים חריגים בלבד, בהם ניכרת סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה או אם מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת (ראו, מיני רבים: ע"פ 2014/20 אנקרי נ' מדינת ישראל, פסקה 15 (19.1.2021); ע"פ 201/20 ליברטי נ' מדינת ישראל, פסקה 24 (3.2.2022)(להלן: עניין ליברטי); ע"פ 6193/20 בר זכאי נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (25.3.2021)).
המקרה שלפנינו אינו נמנה עם מקרים חריגים אלו.
המערער נקט באלימות חמורה כלפי שכנו וקרוב משפחתו, וזאת על רקע סכסוך כספי שהתעורר לאחר שהמתלונן סיפק לו שירותים משפטיים. לצורך כך הצטייד מראש במקל וחפץ חד, ותקף את המתלונן בסמוך לביתו. עקב התקיפה, נגרמו למתלונן פציעות של ממש – לרבות פצע דקירה גדול במותן שמאל, 2 חורים בקולון יורד ו-4 חורים במעי הדק.
מעשים אלו, בגדרם המערער פנה ליישוב מחלוקת כספית אל מול המתלונן באמצעים אלימים, מחייבים עונש מאסר משמעותי מאחורי סורג ובריח. לאחרונה קבעתי במקרה אחר:
"בית משפט זה הדגיש לא אחת את החומרה הטמונה בעבירות חבלה חמורה, המסכנות את שלום הציבור ובטחונו, תוך עשיית דין עצמי והתעלמות מהוראות חוק, וגורמות פעמים רבות לפגיעות בגוף ובנפש. על מדיניות הענישה לשקף חומרה זו על ידי השתת עונשי מאסר משמעותיים על עבריינים המבצעים עבירות אלימות בכלל, ועל מי שביצע עבירה של חבלה בנסיבות מחמירות בפרט..." (ע"פ 6197/20 מדינת ישראל נ' גולאני, פסקה 20 (28.11.2021)).
כפי שנקבע לא פעם, ערכאת הערעור בוחנת, בראש ובראשונה, את התוצאה העונשית הסופית שבגזר הדין. היינו: גם אם נפלה שגגה באופן בו יושם מנגנון הבניית שיקול הדעת המעוגן בחוק, אין בכך כדי להצדיק את קבלת ערעור במקרים שבהם התוצאה העונשית אינה מצדיקה התערבות (ע"פ 8109/15 אביטן נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (9.6.2016); עניין ליברטי, פסקה 26; ע"פ 4751/17 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (17.7.2018)).
בהינתן זאת, ומשעונשו של המערער הולם את חומרת מעשיו; משקלל כראוי את כלל הנתונים לזכותו; ומתייחס כנדרש, בין היתר, למדיניות הענישה הנוהגת – אין אנו נדרשים לקבוע מסמרות ביחס למתחם הענישה שנקבע בגזר דינו של בית המשפט המחוזי, כמו גם להחלטתו שלא לסטות מגדרי מתחם זה משיקולי שיקום.
אף איני רואה לייחס להסכם ה"סולחה" שנחתם את המשמעות המשפטית לה טוען המערער. כפי שציינתי בעבר לא אחת, בעצם יישוב הסכסוך בין הצדדים אין כדי למצות את האינטרס הציבורי שבהרתעת הרבים מפני ביצוע מעשים דומים והוא אינו מאיין את הצורך כי מבצעי עבירה ייתנו את הדין על מעשיהם. כמו כן, מתן גושפנקה ל"סולחות" כ"מרכיב משלים" לדרכי הענישה הקבועים בדין, יש בו כדי להוות מעין הפרטה פסולה של ההליך הפלילי (ע"פ 4406/19 מדינת ישראל נ' סובח, פסקה 22 (5.11.2019)).
ממילא, נתון זה אף הוא שוקלל לזכותו של המערער בגזר דינו של בית המשפט המחוזי (עמוד 26 שם), ואיני מוצא כי יש בו כדי להצדיק הקלה נוספת בעונשו.
סיכומו של דבר, אני סבור כי יש לדחות את הערעור, וכך אציע לחברי וחברתי.
ש ו פ ט
המשנה לנשיאה נ' הנדל:
אני מסכים.
המשנה לנשיאה
השופטת י' וילנר:
אני מסכימה.
ש ו פ ט ת
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' אלרון.
ניתן היום, י"ד א התשפ"ב (15.2.2022).
המשנה לנשיאה
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
_________________________
21054070_J03.docx עע
מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il
1