הצלחה - לקידום חברה הוגנת (ע"ר) נ. שר התקשורת

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5404/22 בג"ץ 38966-10-24 בג"ץ 32177-02-25 בג"ץ 48695-06-25 בג"ץ 58591-09-25 לפני: כבוד השופט עופר גרוסקופף כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ כבוד השופט חאלד כבוב העותרת: הצלחה – לקידום חברה הוגנת נגד המשיבים בבג"ץ 5404/22: 1. שר התקשורת 2. משרד התקשורת 3. יו"ר הוועדה לבדיקת מינויים לפי חוק החברות הממשלתיות, התשל"ה-1975 4. רשות החברות הממשלתיות – הוועדה לבדיקת מינויים לפי חוק החברות הממשלתיות, התשל"ה-1975 5. היועצת המשפטית לממשלה 6. תאגיד השידור הישראלי – כאן 7. מועצת תאגיד השידור הישראלי 8. קטף מוראד סלאמה 9. נורית כהן לוינונבסקי 10. עליזה דיין חממה המשיבים בבג"ץ 38966-10-24: 1. שר התקשורת 2. משרד התקשורת 3. היועצת המשפטית לממשלה 4. תאגיד השידור הישראלי – כאן 5. מועצת תאגיד השידור הישראלי 6. מיכל רפאלי כדורי, חברת מועצת תאגיד השידור הישראלי 7. פרופ' מנחם בן ששון, חבר מועצת תאגיד השידור הישראלי המשיבים בבג"ץ 32177-02-25: 1. שר התקשורת 2. משרד התקשורת 3. היועצת המשפטית לממשלה 4. תאגיד השידור הישראלי – כאן 5. מועצת תאגיד השידור הישראלי המשיבים בבג"ץ 48695-06-25: 1. שר התקשורת 2. משרד התקשורת 3. היועצת המשפטית לממשלה 4. תאגיד השידור הישראלי – כאן 5. מועצת תאגיד השידור הישראלי 6. מר אמיר סבהט, חבר מועצת תאגיד השידור הישראלי המשיבים בבג"ץ 58591-09-25: 1. שר התקשורת 2. משרד התקשורת 3. היועצת המשפטית לממשלה 4. יו"ר הוועדה לבדיקת מינויים לפי חוק החברות הממשלתיות, התשל"ה-1975 5. רשות החברות הממשלתיות – הוועדה לבדיקת מינויים לפי חוק החברות הממשלתיות, התשל"ה-1975 6. יו"ר ועדת האיתור למועצת תאגיד השידור הישראלי 7. תאגיד השידור הישראלי – כאן 8. מועצת תאגיד השידור הישראלי 9. נשיא בית המשפט העליון, השופט יצחק עמית 10. מר ראובן טל, מועמד לכהונה בוועדת האיתור 11. ד"ר ענת פלג, מועמדת לכהונה בוועדת האיתור עתירות למתן צו על-תנאי תאריכי הישיבות: י"ב בתשרי התשפ"ד (26.6.2024) כ' בסיון התשפ"ד (26.6.2024) י"ב בטבת התשפ"ו (1.1.2026) כ"ו באדר התשפ"ו (15.3.2026) בשם העותרת: עו"ד אלעד מן; עו"ד ונדה קרר-מיקש; עו"ד ורד אנקרי בשם המשיב 1: עו"ד דוד פטר בשם המשיבים 5-2 בבג"ץ 5404/22; והמשיבים 3-2 בעתירות האחרות: עו"ד תהילה רוט; עו"ד דניאל רגב בשם המשיבים 7-6 בבג"ץ 5404/22 ובבג"ץ 58951-09-25; והמשיבים 5-4 בבג"ץ 38966-10-24 בבג"ץ 32177-02-25 ובג"ץ 48695-06-25: עו"ד יאיר עשהאל; עו"ד נגה טל פסק-דין (בבג"ץ 58591-09-25) פסק-דין חלקי (בבג"ץ 5404/22, בבג"ץ 38966-10-24 ובבג"ץ 48695-06-25) והחלטה (בבג"ץ 32177-02-25) השופט עופר גרוסקופף: במהלך חודש נובמבר 2024 סיימו את כהונתם חמישה מתוך עשרה חברי מועצת תאגיד השידור הישראלי שכיהנו באותה העת (להלן: התאגיד ו-מועצת התאגיד, בהתאמה). נוכח האמור, בהינתן שלפי הוראת סעיף 18 לחוק השידור הציבורי הישראלי, התשע"ד-2014 (להלן: חוק השידור הציבורי או החוק) מועצת התאגיד אינה יכולה לפעול מבלי שרוב חבריה מכהנים כדין, מאז אותו מועד מועצת התאגיד משותקת, ואינה יכולה כלל לפעול. השתלשלות העניינים המורכבת שהובילה למצב דברים זה, ומונעת את פתרונו, היא שעומדת ביסוד חמש העתירות שלפנינו. הליך המינוי של חברי מועצת התאגיד מורכב משלושה שלבים: בשלב הראשון, על ועדת איתור הפועלת מכוח סעיף 29 לחוק השידור הציבורי לאתר ולהציע לשר התקשורת מועמדים ראויים למועצת התאגיד (להלן: ועדת האיתור); לאחר מכן, המינויים עליהם המליצה ועדת האיתור עוברים לבחינתה של הוועדה לבדיקת מינויים הפועלת מכוח סעיף 18ב לחוק החברות הממשלתיות, התשל"ה-1975 (להלן: הוועדה לבדיקת מינויים ו-חוק החברות הממשלתיות, בהתאמה); לבסוף, המינויים מובאים לאישורו של שר התקשורת, לפי סעיף 9 לחוק השידור הציבורי. בענייננו, ובעת הנוכחית, עיקר המחלוקת נוגעת לשלב הראשון של ההליך. הסיבה לכך נעוצה בקשיים הנוגעים לאיוש תפקיד יו"ר ועדת האיתור, אשר על פי החוק בוחר את שני חבריה הנוספים. ללא יו"ר לוועדת האיתור, ומינוי חבריה, לא ניתן כלל להתניע את תהליך מינוי חברי מועצת התאגיד. ואכן, העתירה האחרונה מבחינה כרונולוגית מבין החמש שלפנינו, אך המרכזית מבחינת חשיבותה, עוסקת בהחלטתו של שר התקשורת מיום 17.9.2025 להעביר מכהונתה את יושבת ראש ועדת האיתור השלישית שמונתה על ידו, השופטת בדימוס נחמה מוניץ (להלן: היו"ר מוניץ). כך, לאחר ששני יושבי הראש הקודמים שמונו על ידו התפטרו מתפקידם בטרם השלימו ולו מינוי אחד. התוצאה המצטברת היא עצירה מתמשכת של הליך מינוי החברים למועצת התאגיד, וכאמור, מנובמבר 2024, שיתוק מועצת התאגיד. מאז ההחלטה על העברתה של היו"ר מוניץ מכהונה, וחרף העובדה שביום 28.9.2025 ניתן צו ארעי המקפיא החלטה זו, ושניתנו החלטות נוספות המאפשרות את המשך הליך המינוי של חברי מועצת התאגיד, במסגרתן אף הובהרה דחיפות העניין, מסרב שר התקשורת לפעול לקידום מינויים של חברי מועצת התאגיד. עמדתו בשלב זה, היא כי אין מקום להתערב בהחלטתו להעביר את היו"ר מוניץ מכהונתה, ולכן גם לא ניתן לקדם מינויים המבוססים על המלצות ועדת האיתור בראשותה. פסק דין זה נדרש, איפוא, בראש ובראשונה על מנת להכריע במחלוקת זו, ולהבהיר האם כדין הועברה היו"ר מוניץ מתפקידה. בהמשך לכך יהיה מקום להתייחס גם לעתירות האחרות שנכרכו יחדיו, הנוגעות להליכי מינויים שונים המצויים בהמשך התהליך. זו בתמצית הסוגיה שעל המדוכה. סדר הדברים יהיה כדלקמן: תחילה תוצג המסגרת הנורמטיבית הנוגעת לפעילות התאגיד, ובכלל זה להליך מינוי חברי מועצת התאגיד; לאחר מכן, תפורט השתלשלות העניינים העומדת ביסוד העתירות; לבסוף, נדון בשאלות הנדרשות להכרעה (בשלב זה חלקית) בחמש העתירות. חוק השידור הציבורי ומועצת התאגיד במדינת ישראל קיים מאז הקמתה שידור ציבורי משמעותי, הנושא בתפקיד חשוב בבניית ועיצוב הזהות הישראלית. תחילתו בשידורי הרדיו ההיסטוריים של "קול ישראל"; המשכו ברשות השידור שהוקמה בחוק בשנת 1965, אשר שידורי הטלוויזיה והרדיו שלה נהנו עד לראשית שנות התשעים ממעמד כמעט מונופוליסטי, שאִפשר להם לשמש כ"מדורת השבט" של החברה הישראלית; וגלגולו הנוכחי הוא מגוון השידורים הרחב והאיכותי של התאגיד, המפיץ, בסביבה תחרותית, את תכניו באמצעות הטלוויזיה, הרדיו, האינטרנט והרשתות החברתיות. אין צורך שנרחיב במסגרת הנוכחית בתיאור גלגוליו השונים של השידור הציבורי לאורך שבעים ושמונה שנות קיומה של המדינה. את מסענו הנוכחי נוכל להתחיל לפני מעט יותר מעשור, עם הקמת תאגיד השידור הישראלי, באמצעות חוק השידור הישראלי. חקיקת חוק השידור הציבורי, והקמת תאגיד השידור הישראלי, נעשתה בשנת 2014 על בסיס המלצותיה של הוועדה לבחינת המתווה לשידור הציבורי העתידי בישראל, בראשותו של מר רם לנדס. מטרתו של החוק הייתה להביא לכך שיקום תאגיד שידור ציבורי חדש, יעיל ועצמאי, אשר יפעל לפי פרמטרים מקצועיים, ערכיים וכלכליים של מצוינות, חדשנות והוגנות (דברי ההסבר להצעת חוק השידור הציבורי, התשע"ד-2014, ה"ח ממשלה 869, 706 (26.5.2014) (להלן: דברי ההסבר לחוק)). החוק קובע הסדרים רבים הנוגעים לפעילותו של התאגיד. בין היתר, החוק מסדיר את תפקידי התאגיד (סעיף 7 לחוק); את פעילותם של האורגנים המנהלים אותו (ראו: פרק ג' לחוק המסדיר את פעילותה של מועצת התאגיד ופרק ה' המסדיר את פעילותו של המנהל הכללי של התאגיד); וכן היבטים שונים הנוגעים לתוכן שישודר בפלטפורמות השונות של התאגיד (פרק י"א לחוק). אחד העקרונות המרכזיים הנוגעים לפעילותו של התאגיד, ואשר הוסדרו במסגרת החוק, הוא השמירה על עצמאותו. ניתן למצוא לכך ביטוי במגוון רחב של הוראות. כך, למשל, נקבע כי "התוכן שיספק תאגיד השידור הישראלי יהיה עצמאי [...]" (סעיף 7(ב) לחוק העוסק בתפקידי התאגיד; וראו הוראה דומה גם ביחס לשידורי החדשות של התאגיד בסעיף 7(ג) לחוק). עוד נקבע, כי תקציב התאגיד יהיה מבוסס בעיקרו על הכנסותיו, וזאת במטרה להביא להפרדתו מתקציב המדינה, וכך למנוע תלות בממשלה (סעיף 80 לחוק; לפירוט ראו בדברי ההסבר לחוק, בעמ' 732). דרך נוספת ומשמעותית במיוחד בה ביקש המחוקק לשמור על עצמאותו של התאגיד, היא בקביעה לפיה את התאגיד ינהלו אורגנים מקצועיים, נטולי זיקה פוליטית, אשר ייבחרו בהליך שמטרתו להבטיח את עניין זה. מאחר שהיבטים אלו עומדים בלב העתירות, אעמוד על הדברים ביתר פירוט. הגוף המרכזי אשר אחראי על פעילותו של התאגיד הוא מועצת התאגיד. תפקידיה של מועצת התאגיד הם, בין היתר: לקבוע את מדיניות התאגיד, ובכלל זה את מדיניות השידורים; לפקח אחר ביצוע המדיניות האמורה; לאשר את לוחות השידורים; למנות את המנהל הכללי של התאגיד; לאשר את המבנה הארגוני של התאגיד ואת מדיניות העסקת העובדים שלו; לדון בהצעת התקציב השנתי של התאגיד ולאשרה; לקבוע כללי אתיקה לשידור הציבורי; והיא גם זו שמחזיקה בסמכות השיורית של התאגיד (ראו בסעיפים 11 ו-12 לחוק). פעילותה הסדורה של מועצת התאגיד, אם כן, הכרחית על מנת שהתאגיד יוכל למלא את תפקידיו כראוי. מועצת התאגיד מורכבת מ-12 חברים, שאחד מהם נבחר כיושב ראש המועצה, אותם ממנה שר התקשורת: כולם נציגי ציבור, אנשי מקצוע, בעלי ניסיון בתחומים שונים הקשורים לפעילותו של התאגיד, לרבות תחומי הניהול, התקשורת, הכספים, החינוך והמשפט (סעיף 9 לחוק). הרכב זה, כפי שעולה מדברי ההסבר לחוק, נועד להבטיח את מקצועיות מועצת התאגיד, ולחזק "את יכולתו של תאגיד השידור הציבורי לשמור על עצמאותו ולהגשים את מטרותיו" (דברי ההסבר לחוק, בעמ' 709). תקופת הכהונה של חבר במועצת התאגיד עומדת על ארבע שנים, כאשר לשר התקשורת סמכות, בהמלצת ועדת האיתור או על פי הצעתה, להאריך את כהונתו לתקופת כהונה אחת נוספת (סעיף 14 לחוק). עוד נקבע, כי אם חדל לכהן חבר מועצת התאגיד, על שר התקשורת לפעול כדי למנות אחר במקומו, בהקדם האפשרי, בהתאם להוראות החוק (סעיף 15(ג) לחוק). הסדר דומה קיים גם ביחס למינוי ממלא מקום ליושב ראש המועצה (סעיף 16 לחוק). כן נקבע, כי "קיום המועצה, סמכויותיה ותוקף פעולותיה, לא ייפגעו מחמת שהתפנה מקומו של חבר בה, או מחמת ליקוי במינויו או בהמשך כהונתו, ובלבד שרוב חבריה מכהנים כדין" (סעיף 18 לחוק; ההדגשה נוספה). החוק אינו מסתפק בערובות אלו להבטחת עצמאות מועצת התאגיד, ונקבעו במסגרתו הוראות רבות נוספות שנועדו להשיג את מטרה זו. בראש ובראשונה, סעיף 24 מעגן את החובה של חברי המועצה לקבל החלטות באופן עצמאי ונטול פניות, וכן קובע איסור על פגיעה בשיקול דעתו של חבר מועצה. כך, סעיף 24(א) לחוק קובע כי "חבר המועצה יפעיל שיקול דעת עצמאי בהצבעה במועצה, ולא יהיה צד להסכם הצבעה, ויראו באי-הפעלת שיקול דעת עצמאי כאמור או בהצבעה לפי הסכם הצבעה, הפרת חובת אמונים"; וסעיף 24(ב) לחוק מורה כי "לא ימלא אדם תפקיד מתפקידיו של חבר המועצה אלא אם כן מונה כדין לתפקיד חבר המועצה, ולא יפגע אדם בשיקול הדעת העצמאי של חבר המועצה". דרך נוספת ומשמעותית בה ביקש החוקק להגן על מקצועיותם ועצמאותם של חברי מועצת התאגיד, היא באמצעות קביעתן של הוראות שונות הנוגעות למינויים. כך, סעיף 10 לחוק קובע איסור זיקה אישית או עסקית לאחד משרי הממשלה, או מעורבות פוליטית של חברי מועצת התאגיד בחמש השנים שקדמו למועד הצגת המועמדות. ובלשון הסעיף: לא ימונה לחבר המועצה ולא יכהן בה מי שיש לו זיקה אישית או עסקית לשר משרי הממשלה, מי שעוסק בפעילות פוליטית או בפעילות מפלגתית או מי שעסק בפעילות פוליטית או בפעילות מפלגתית בחמש השנים שקדמו למועד הצגת המועמדות; לעניין זה, לא יראו השתתפות בהפגנה או בכינוס בעל אופי פוליטי, או הבעת עמדה פומבית בעניינים פוליטיים, כשלעצמן, כפעילות פוליטית. עוד נקבע ביחס למינוי חברי מועצת התאגיד, כי הליך המינוי יהיה כפוף להוראות סעיף 60א לחוק החברות הממשלתיות בשינויים מסוימים (סעיף 9(ב) לחוק). משמעותה של קביעה זו, היא כי על מינוי חברי מועצת התאגיד חלים כללים נוספים שנועדו להבטיח את כשירות המועמד (סעיף 17 לחוק החברות הממשלתיות); למנוע מצב של ניגוד עניינים (סעיף 17א לחוק החברות הממשלתיות); ולהביא לכך שמינויים למועצת התאגיד יהיו כפופים לבחינה של הוועדה לבדיקת מינויים (על הוועדה לבדיקת מינויים ותפקידיה ראו: סעיף 18ב לחוק החברות הממשלתיות). אמצעי נוסף ומשמעותי שנקבע בחוק ביחס למינויים של חברי מועצת התאגיד, נוגע להקמתה של ועדת האיתור, אשר לפי סעיף 29(א) לחוק "תפקידה לאתר ולהציע לשר מועמדים ראויים למועצת תאגיד השידור הישראלי". לפי סעיף 31(א) לחוק, על ועדת האיתור להמליץ לשר התקשורת על 12 מועמדים, כמספר חברי מועצת התאגיד, ומתוכם על אחד שיכהן כיושב ראש המועצה. עוד נקבע ביחס לעבודת ועדת האיתור, כי החלטותיה יתקבלו ברוב קולות (סעיף 32(א) לחוק); כי חבריה ימונו לתקופה של ארבע שנים (אותה ניתן להאריך בתנאים מסוימים, ראו: סעיף 33 לחוק); וכן כי "קיום ועדת האיתור, סמכויותיה ותוקף פעולותיה לא ייפגעו מחמת ליקוי במינויו או בהמשך כהונתו של אחד מחברי הוועדה, ובלבד שמכהנים בה שני חברי ועדה" (סעיף 35 לחוק; על חשיבותה של הוראה זו לענייננו, ראו להלן). כמו ביחס למינוי חברי מועצת התאגיד, גם הרכבה ודרך המינוי של חברי ועדת האיתור נועדו להבטיח את עצמאותה ומקצועיותה. ועדת האיתור מונה שלושה חברים: שופט בדימוס של בית המשפט העליון או של בית המשפט המחוזי, הממונה על ידי שר התקשורת, בהתייעצות עם נשיא בית המשפט העליון, ומשמש גם כיושב ראש ועדת האיתור; ושני חברים נוספים: נציג ציבור בעל מעמד ומומחיות בתחום התקשורת ונציג ציבור בעל מעמד ומומחיות בתחומי הכלכלה או הניהול, אותם ממנה יושב ראש ועדת האיתור באופן עצמאי (ראו: סעיף 29 (ב) לחוק). גם על חברי ועדת האיתור, בדומה להסדר הקבוע בסעיף 10 לחוק ביחס לחברי מועצת התאגיד, נקבע איסור על זיקה אישית או עסקית לשר משרי הממשלה, או על מעורבות פוליטית בחמש השנים שקדמו למועד הצגת המועמדות (סעיף 30 לחוק). כמו כן, לפי סעיף 29(ו) לחוק, גם מינוי של חבר ועדת האיתור כפוף לאישורה של הוועדה לבדיקת מינויים. על תפקידה וחשיבותה של ועדת האיתור ניתן ללמוד גם מדברי ההסבר לחוק (שם, בעמ' 720-719): כדי להבטיח כי ייבחרו חברי מועצה ראויים ובלתי תלויים, מוצע לקבוע כי תמונה ועדת איתור לאיתור מועמדים למועצה. [...] דרך המינוי של ועדת האיתור והרכבה באים להבטיח את עצמאות הוועדה, ולהבטיח כי יכהנו בה חברים בעלי כישורים בתחומי פעילותו של תאגיד השידור הציבורי. לכך יש להוסיף, כי בסעיף 34 לחוק נקבעו הסדרים ספציפיים ומצומצמים להפסקת הכהונה של חבר ועדת איתור. יושב ראש ועדת האיתור יחדל לכהן לפני סוף תקופת כהונתנו רק אם הוא התפטר; אם השר, בהתייעצות עם נשיא בית המשפט העליון, נוכח כי נבצר ממנו דרך קבע למלא את תפקיד יושב ראש הוועדה; אם הוא הורשע בעבירה שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי לכהן כיושב ראש ועדת האיתור או הוגש נגדו כתב אישום בעבירה כאמור; או אם "הוא אינו ממלא את תפקידו כראוי, והשר בהתייעצות עם נשיא בית המשפט העליון, העביר אותו מכהונתו בהודעה בכתב" (סעיף 34(ב) לחוק). יוער, כי הסדרים דומים נקבעו ביחס לסיום כהונתו של חבר ועדת איתור, כאשר את תפקידו של השר מחליף יושב ראש ועדת האיתור, ואין צורך בהתייעצות עם נשיא בית המשפט העליון (סעיף 34(א) לחוק). במקרה בו חדל יו"ר ועדת האיתור לכהן, נקבע בסעיף 34(ג) לחוק כי שר התקשורת ימנה לו מחליף "בהקדם האפשרי, ולא יאוחר משלושה חודשים לאחר שחדל לכהן". ראינו, אם כן, כי הוראות חוק השידור הציבורי קובעות הסדרים מפורטים ביחס למינויים ולפעילותם של חברי מועצת התאגיד. כמתואר לעיל, ההסדרים שנקבעו במסגרת החוק נועדו להבטיח את מקצועיותם ועצמאותם של חברי מועצת התאגיד, כמו גם של חברי ועדת האיתור. בראי האמור, נפנה לבחון את השתלשלות העניינים העומדת ביסוד העתירות. רקע והשתלשלות העניינים ראשיתם של ההליכים בשנת 2022, עת הגישה העותרת, עמותת הצלחה – לקידום חברה הוגנת (להלן: העותרת), עתירה בה התבקש בית המשפט להורות על השלמת המינויים של המשיבות 10-8 בבג"ץ 5404/22, גב' קטף מוראד סלאמה (להלן: גב' סלאמה), גב' נורית כהן לוינובסקי (להלן: גב' לוינובסקי) וגב' עליזה דיין חממה (להלן: גב' חממה), למועצת התאגיד. העתירה הוגשה בהמשך להליך איתור שהחל בחודש מאי 2021 למינוי נציג בעל ניסיון משמעותי בתחום החינוך או השידורים לילדים ולנוער לפי סעיף 9(א)(9) לחוק (להלן: הליך האיתור הראשון). בסופו של ההליך, בו השתתפו שלוש המועמדות הנ"ל, הוחלט להמליץ על מינויה של גב' סלאמה. בהתאם להמלצה זו, ביום 31.10.2022 היא מונתה למועצת התאגיד, ולכן העתירה בעניינה התייתרה. יוער, כי ביום 4.2.2024 מונתה גם גב' לוינובסקי לחברת מועצת התאגיד, ולכן העתירה בעניינה גם היא התייתרה. הצגת הדברים ביחס לעתירה זו תתמקד, אם כך, בעניינה של גב' חממה. בחודש ינואר 2022 התפנה מקום נוסף של נציג ציבור במועצת התאגיד בתחום החינוך והשידורים לילדים ולנוער לפי סעיף 9(א)(9) לחוק, והתעוררה השאלה אם נדרש לקיים הליך איתור נוסף, או שמא ניתן למנות מועמד מתוך אלה שכבר נבחנו במסגרת הליך האיתור הראשון. לאחר שהאפשרות האחרונה נבדקה ואושרה על ידי הייעוץ המשפטי במשרד התקשורת, נמצא כי הגב' חממה היא המועמדת המתאימה ביותר. המלצת ועדת האיתור בעניינה הועברה לשר התקשורת דאז, מר יועז הנדל (להלן: השר הנדל), ואולם, לאחר בחינת הדברים, הוא ביקש לדחות את המלצת ועדת האיתור, וזאת, משיקולי גיוון בהרכב חברי מועצת התאגיד. ביום 4.5.2022 נמסרה לשר הנדל עמדת מחלקת ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים, על דעת המשנים ליועצת המשפטית לממשלה (משפט ציבורי-מינהלי ומשפט כלכלי). במסגרתה צוין, כי במכלול נסיבות העניין, שקילת שיקולי גיוון לצורך בחירת חברי מועצת התאגיד, כאשר אלו אינם מנויים בחוק, בלי שאלו נקבעו מלכתחילה והוחלו באופן שוויוני, ולאחר שוועדת האיתור השלימה את עבודתה, אינה יכולה לבסס טעם מהותי הנדרש לצורך סטייה מהמלצת ועדת האיתור. אלא שבסמוך לאחר שנמסרה עמדה זו לשר הנדל, ביום 30.6.2022 התפזרה הכנסת ה-24, ולכן לא התקבלה על ידו החלטה נוספת בעניינה של גב' חממה. לאחר שהנושא נבחן, ונמצא כי אין מניעה לקדם את הליך המינוי למועצת התאגיד גם בתקופת בחירות, ביום 19.12.2022 הועברה מועמדותה של גב' חממה לבחינת הוועדה לבדיקת מינויים. עשרה ימים לאחר מכן, ביום 29.12.2022 הושבעה ממשלת ישראל ה-37, וחבר הכנסת ד"ר שלמה קרעי, מונה לתפקיד שר התקשורת (להלן: השר קרעי). מאחר שנבחרה ממשלה חדשה, ועל פי מדיניותה הנוהגת, הוועדה לבדיקת מינויים פנתה לשר קרעי על מנת לבחון אם הוא מעוניין לקדם את המינוי של גב' חממה (וכן את מינויה של המשיבה 9, שטרם הושלם באותה העת). לכך השיב השר קרעי כי הוא לא מעוניין בקידום המינוי שלה, ובדומה לשר הנדל, גם הוא ביסס את עמדתו על שיקולים של היעדר גיוון בהרכב מועצת התאגיד. לאחר שהנושא נבחן מחדש על ידי היועצת המשפטית לממשלה, אושררה הקביעה לפיה שיקול הגיוון בהרכב מועצת התאגיד אינו עולה כדי טעם מהותי המצדיק סטייה מהמלצת ועדת האיתור. למרות זאת, הוחלט כי יש לאפשר לוועדת האיתור לשוב ולבחון את מועמדותה של גב' חממה, תוך שתיבחן גם האפשרות כי ועדת האיתור תקבע שיש לצאת להליך איתור חדש. לאור הודעת עדכון שנמסרה בעניין במסגרת ההליך, ונוכח חלוף הזמן, ביום 22.11.2023 ניתן צו על תנאי המורה למשיבים להתייצב וליתן טעם מדוע "לא יושלם הדיון בעניינה של [גב' חממה] ותתקבל החלטה ביחס למועמדותה עד [ליום 15.1.2024]". על אף האמור, ועדת האיתור לא קיימה דיון נוסף בעניינה של גב' חממה במשך למעלה משנתיים, וזה התקיים אך לאחרונה, ביום 8.2.2026 (ועל כך עוד להלן). הסיבה לכך היא שבתקופה שקדמה למועד זה, ועדת האיתור הייתה מצויה בהרכב חסר אשר מנע את המשך פעילותה. להלן תוצג השתלשלות העניינים שהובילה לשיתוקה של ועדת האיתור בתקופה האמורה. ביום 19.3.2022 סיים את תפקידו יו"ר ועדת האיתור דאז, השופט בדימוס אילן שיף. במקומו, בחודש פברואר 2023 מינה השר קרעי את השופטת בדימוס נחמה נצר לתפקיד יו"ר ועדת האיתור (להלן: היו"ר נצר). מאחר שבמועד זה כיהנה בוועדת האיתור חברת ועדה אחת, גב' יעל ריבהון-טימור (להלן: חברת ועדת האיתור הגב' טימור), החל הליך לאיתור חבר נוסף, לשם איוש מלא של הוועדה. לאחר שהליך האיתור הראשון לא צלח, ביום 14.11.2023 החלה היו"ר נצר בהליך איתור נוסף, ובסיומו, ביום 26.12.2023, בחרה באחד המועמדים. עוד באותו יום נערכה שיחה בין היו"ר נצר לבין השר קרעי, בה עודכן השר על המועמד שנבחר. בהמשך אותו יום, הודיעה היו"ר נצר על התפטרותה, ולפיכך הליך המינוי של המועמד שנבחר על ידה לא הושלם. ביום 18.4.2024, כארבעה חודשים לאחר התפטרותה של היו"ר נצר מתפקידה, מינה השר קרעי את השופט בדימוס משה דרורי לתפקיד יו"ר ועדת האיתור (להלן: היו"ר דרורי). סמוך למינויו החל היו"ר דרורי בהליך בחירה לחבר שלישי לוועדת האיתור. תחילה, נבחר לתפקיד מועמד אשר נפסל על ידי הלשכה המשפטית של משרד התקשורת בשל זיקתו הפוליטית. בהמשך לכך, בחר היו"ר דרורי במועמד אחר, אולם גם הליך זה נפסל על ידי היועצת המשפטית לממשלה, בשל שורה של פגמים מהותיים שנמצאו בו, המעוררים, לשיטת היועצת המשפטית לממשלה, חשש מפני השפעה פוליטית על ההליך (ראו בפירוט במכתב שנשלח מטעם המשנים ליועצת המשפטית לממשלה ביום 26.9.2024 וצורף כנספח 12 לכתב התשובה מטעם משיבי המדינה). יוער, כי ברקע לדברים, ביום 17.6.2024 הוגשה עתירה נגד מינויו של היו"ר דרורי לתפקיד, שנמחקה בהמשך (בג"ץ 4924/24. להלן: עתירת דרורי)). ביום 24.11.2024 הודיע היו"ר דרורי על התפטרותו. במכתב התפטרותו מאותו יום כתב היו"ר דרורי, בין היתר, את הדברים הבאים: לא נמסר לי, מראש, כי אהיה כפוף ליועץ המשפטי של משרד התקשורת, או למשנים ליועצת המשפטית לממשלה. אילו היה נאמר לי זאת, כי אלו יהיו הכללים של עבודתי כיו"ר ועדת האיתור, לא הייתי נוטל על עצמי את תפקיד זה. (המכתב צורף כנספח 1 להודעת העדכון שהוגשה במסגרת עתירת דרורי מטעם משיבי המדינה ביום 27.11.2024). בהמשך לכך, ביום 27.2.2025 סיימה גם חברת ועדת האיתור הגב' טימור את תפקידה. בשלב זה, אם כן, ועדת האיתור נותרה ללא חברים מכהנים. למעלה משלושה חודשים לאחר התפטרותו של היו"ר דרורי, ביום 6.3.2025 מינה השר קרעי את השופטת בדימוס נחמה מוניץ ליו"ר ועדת האיתור. בסמוך לאחר מינויה, החלה היו"ר מוניץ לפעול על מנת לאייש את שני התפקידים של חברי ועדת האיתור הנוספים (להלן: הליך האיתור). מאחר שהאופן בו נוהל הליך האיתור עומד בלב העתירה הנוגעת להחלטה על הפסקת כהונתה (בג"ץ 58591-09-25), תתואר להלן בפירוט יחסי השתלשלות העניינים הנוגעת להליך זה. ביום 20.3.2025 פורסם קול קורא להגשת מועמדויות לשני התפקידים החסרים בוועדת האיתור: נציג בעל מעמד ומומחיות בתחום התקשורת לפי סעיף 29(ב)(2) לחוק (להלן: הנציג בתחום התקשורת); ונציג בעל מעמד ומומחיות בתחומי הכלכלה או הניהול לפי סעיף 29(ב)(3) לחוק (להלן: הנציג בתחום הכלכלה או הניהול ו-הקול הקורא, בהתאמה). במסגרת הקול הקורא הופיעה ההתייחסות הבאה ביחס לתנאי הכשירות: "תנאי הכשירות לתפקידים בוועדת האיתור הם כמפורט בסעיפים 29(ב)(2) ו-29(ב)(3) לחוק השידור הציבורי הישראלי, התשע"ד-2014, ביחס לכל נציג ציבור". במאמר מוסגר, יצוין כי בסעיפים הרלוונטיים בחוק השידור הציבורי כמעט ולא מופיעה התייחסות לתנאי הכשירות הנדרשים, ובפועל, תנאי הסף לתפקידי חברי ועדת האיתור נקבעו בהתאם לשיקול דעתו של יו"ר ועדת האיתור. ביום 2.4.2025 התקיימה ישיבה בהשתתפות היו"ר מוניץ ונציגות מהלשכה המשפטית של משרד התקשורת, במטרה לדון בתנאי הסף ובאמות המידה לצורך בדיקת המועמדויות. זאת, כמפורט בעמדת משיבי המדינה (לעיל ולהלן: משיבי המדינה), כפי שהיה מקובל בוועדות קודמות. במסגרת הישיבה קבעה היו"ר מוניץ כי תנאי הסף לתפקיד הנציג בתחום התקשורת הוא ניסיון של שלוש שנים לפחות בתחומים שנקבעו בסעיף 29(ב)(2) לחוק. יצוין, כי בהמשך הישיבה, הבהירו נציגי הייעוץ המשפטי ליו"ר מוניץ כי ניתן יהיה לחשוף בפניה את זהותם של המועמדים רק לאחר שייקבעו תנאי הסף ואמות המידה. ביום 4.4.2025 הסתיימה תקופת הגשת המועמדויות לשני התפקידים. לתפקיד הנציג בתחום התקשורת הציגו את מועמדותם 20 אנשים, ולתפקיד הנציג בתחומי הכלכלה או הניהול הציגו את מועמדותם 21 אנשים. ביום 18.5.2025 התקיימה ישיבה נוספת (טלפונית), בהשתתפות היו"ר מוניץ, היועצת המשפטית למשרד התקשורת ונציגים נוספים מהלשכה המשפטית במשרד, במהלכה גובש מסמך המפרט את תנאי הסף ואמות המידה. ביחס לנציג בתחום התקשורת נקבע במסמך כתנאי סף, כי נדרש "תואר אקדמי רלוונטי לתחום" (יוער, כי תנאי סף בנוסח דומה הופיע גם ביחס לנציג בתחום הכלכלה או הניהול). בשלב זה, ועל פי הנטען על ידי משיבי המדינה, כמקובל, בחן הייעוץ המשפטי למשרד התקשורת את עמידתם של המועמדים בתנאי הסף, כמו גם בתנאי סעיפים 29(ד) ו-30 לחוק העוסקים בניגוד עניינים וזיקות אסורות של המועמדים. ביום 26.5.2025 התקיים שיח נוסף בין היו"ר מוניץ לבין הייעוץ המשפטי למשרד התקשורת ביחס לדרישת הסף לתואר אקדמי רלוונטי לתחום התקשורת. באופן ספציפי, נציגת הייעוץ המשפטי למשרד התקשורת הציעה לתקן את תנאי הסף האמור, ולקבוע תחת זאת תנאי סף של תואר אקדמי כלשהו. היו"ר מוניץ התנגדה להצעה זו, והבהירה כי בראייתה יש לפרש את תנאי הסף כך שיכלול רק תארים הרלוונטיים לתחום התקשורת. רק לאחר שהושלם השיח בנושא, הועברו ליו"ר מוניץ לראשונה קורות החיים והשאלונים של כלל המועמדים לתפקיד. ביום 3.6.2025 התקיימה ישיבה נוספת בין היו"ר מוניץ לבין נציגי הלשכה המשפטית למשרד התקשורת לצורך ניקוד המועמדים שעמדו בתנאי הסף לתפקיד הנציג בתחום התקשורת. בפתחה של ישיבה זו התעורר מחדש נושא תנאי הסף. בפרט, נדונה השאלה אילו תארים אקדמיים יש לראות כרלוונטיים לתחום התקשורת. היו"ר מוניץ, מצדה, סברה כי קיימים תארים הרלוונטיים לתחום התקשורת גם אם הם לא עוסקים בו באופן ישיר, כמו מדעי המדינה ופילוסופיה. הייעוץ המשפטי, מנגד, הבהיר כי יש קושי לשנות את תנאי הסף לאחר שנחשפו פרטי המועמדים, וכי בכל מקרה, בהתאם לכללי המשפט המנהלי, נדרש לנמק מדוע תארים מסוימים מספיקים לצורך עמידה בתנאי הסף ואחרים לא. במענה לכך, היו"ר מוניץ ציינה כי בראייתה מדובר בשאלת פרשנות התנאים שנקבעו, ולא בשינויים בדיעבד. בהמשך לישיבה זו, ביום 26.6.2025 נערכה ישיבה נוספת, בה חזרה היו"ר מוניץ על עמדתה לפיה ניתן לפרש את התנאי לתואר רלוונטי לתחום התקשורת בצורה רחבה. יצוין, כי לאחר שיח נוסף בין הגורמים השונים, הוחלט בסופו של דבר כי תנאי הסף יפורש באופן צר, הכולל רק השכלה בתחום התקשורת או בתחום משיק, המעיד על השכלה מוכחת בתחום התקשורת. כפועל יוצא, נפסלה מועמדותם של 15 מתוך 20 המועמדים בתחום התקשורת, אף שהם כבר נוקדו בהתאם לאמות המידה שנקבעו. ביני לביני, ובהמשך להודעת עדכון בדבר התקדמות הליך האיתור שהוגשה בבג"ץ 5404/22, ביום 24.6.2025 קבע המשנה לנשיא, השופט נעם סולברג, כדלקמן: בהינתן השלב המתקדם בו מצוי הליך המיון, נדמה כי אין סיבה שסבב הראיונות לא יתקיים בקרוב, כך שהמועמדים שנבחרו על ידי יו"ר ועדת האיתור יועברו לבחינת הוועדה לבדיקת מינויים בתוך 30 יום לכל המאוחר, קרי עד ליום 24.7.2025. [...] מצופה מכלל הנוגעים לדבר לפעול מתוך הבנה כי יש להשלים את המלאכה בהקדם האפשרי, על מנת לאפשר את פעילותה התקינה של מועצת התאגיד. מתוך חמשת המועמדים בעלי ההשכלה והניסיון המתאימים, שלושה מהם קיימו ראיונות עם היו"ר מוניץ (בהשתתפות נציגי הלשכה המשפטית), וביום 17.7.2025 נבחרה לתפקיד המועמדת שקיבלה את הציון הגבוה ביותר. יוער, כי בהמשך לישיבה זו נערכה שיחה בין היו"ר מוניץ לבין המשנה ליועצת המשפטית לממשלה (משפט ציבורי-מינהלי), במסגרתה נדונו סוגיות משפטיות עקרוניות הנוגעות לעבודת ועדת איתור, ללא כל התייחסות למועמד ספציפי. ביום 27.7.2025 הועבר שמה של המועמדת בתחום התקשורת ללשכת שר התקשורת, לצורך העברתו לוועדה לבדיקת מינויים. בהמשך, ובמקום להעביר את שמה לוועדה לבדיקת מינויים, ביום 29.7.2025 פנה השר קרעי במכתב ליו"ר מוניץ, במסגרתו ביקש מספר הבהרות ביחס להליך האיתור, לרבות בדבר הקריטריונים והמבחנים להערכת המועמדים, וטען שהובא לידיעתו כי הייתה "מעורבות גורמים חיצוניים בהליך", ובפרט כי "נעשו ניסיונות מצד גורמים במשרד המשפטים להתערב בהליך המינוי ולהשפיע על תוצאותיו" (ראו מכתבו מיום זה שצורף כנספח 20 לכתב התשובה מטעם משיבי המדינה). כן הבהיר השר קרעי כי עד להשלמת הבירור בעניינים אלה, בכוונתו להימנע מהעברת שם המועמדת לוועדה לבדיקת מינויים. למחרת, השיבה היו"ר מוניץ למכתבו של השר, ובתוך כך הבהירה כי: לא הייתה כל מעורבות גורמים חיצוניים בהליך הבחירה מתחילתו ועד תומו. הליך האיתור בוצע על ידי באופן עצמאי, אך בליווי המשפטי של הלשכה המשפטית במש[ר]דך. ההליך בוצע כדין, גם אם היו מחלוקות בדבר קביעת תנאי סף, בסופו של יום הגענו להסכמות ברורות בכל נושא. נקבע תנאי הסף וכן הניקוד הראוי בכל נושא: הכל בהסכמתי ועל דעתי, ללא כל התערבות חיצונית. (המענה צורף כנספח 21 לכתב התשובה מטעם משיבי המדינה). ביום 31.7.2025 התקיימה ישיבה נוספת של ועדת האיתור, בה נבחר נציג בתחום הכלכלה או הניהול. בהמשך לכך, ביום 3.8.2025 הועבר שמו ללשכת שר התקשורת לצורך העברתו לוועדה לבדיקת מינויים. לאחר מכן, ביום 4.8.2025, הודיע השר קרעי פעם נוספת ליו"ר מוניץ כי אין בכוונתו להעביר את שמות המועמדים לוועדה לבדיקת מינויים. ביני לביני, על רקע מכתבו של השר קרעי, ביום 5.8.2025 קיים המשנה ליועצת המשפטית לממשלה (משפט ציבורי-מינהלי) שיחה (טלפונית) עם השר קרעי וגורמים נוספים. בהמשך לעמדתו של השר, הודיע המשנה ליועצת כי השר אינו מוסמך להתערב במינוי חברי ועדת האיתור, ובשים לב להחלטת המשנה לנשיא סולברג מיום 24.6.2025, יש להעביר את שמות המועמדים לוועדה לבדיקת המינויים לאלתר. ביום 7.8.2025 שלחה היו"ר מוניץ מענה למכתב השר מיום 4.8.2025. במכתב היא הבהירה פעם נוספת כי "פעלתי לאורך כל הדרך בהתאם לנהלים, כשורה, ביושר והגינות. כל פעולותי[י] וכל החלטותיי נעשו על ידי ללא השפעה חיצונית, תוך שיקול דעת עצמאי" (המענה המלא צורף כנספח 24 לכתב התשובה מטעם משיבי המדינה). השתלשלות העניינים שהובאה לעיל (למעט המענה של היו"ר מוניץ מיום 7.8.2025) פורטה בהודעת עדכון שהגישו משיבי המדינה לבית המשפט ביום 7.8.2025. בהמשך לכך, ביום 10.8.2025 ניתנה על ידי המשנה לנשיא סולברג ההחלטה הבאה: על פני הדברים, עיון בסעיף 29 לחוק השידור הציבורי הישראלי, התשע"ד-2014, מלמד כי לאחר שמונתה יושבת ראש ועדת האיתור (סעיף 29(ב)(1)), תם חלקו של שר התקשורת בהליך מינוי חברי ועדת האיתור. לשר אין אפוא כל סמכות להתערב בהליך המינוי שמנהלת יושבת ראש ועדת האיתור, וממילא, אין הוא מוסמך לעכבו, בכל דרך שהיא. בהינתן האמור, כפי שהנחה המשנה ליועצת המשפטית לממשלה (משפט ציבורי-מינהלי), שמות המועמדים שנבחרו על-ידי יושבת ראש ועדת האיתור יועברו ישירות לוועדה לבדיקת מינויים, לטובת קידום הליך המינוי, כאמור גם בהחלטתי מיום 24.6.2025. בהתאם להחלטה זו, הועברו שמות המועמדים שנבחרו על היו"ר מוניץ לוועדה לבדיקת מינויים באמצעות הלשכה המשפטית למשרד התקשורת. בהמשך לכך, ועוד באותו יום, החל השר קרעי בהליכי הדחת היו"ר מוניץ מתפקידה כיו"ר ועדת האיתור. לצורך כך, פנה השר קרעי לנשיא בית המשפט העליון, השופט יצחק עמית, לצורך קיום התייעצות עימו בהתאם לסעיף 34(ב)(3) לחוק. לאחר שקיבל את התייחסותם של היועצת המשפטית למשרד התקשורת (על דעת היו"ר מוניץ) ושל המשנה ליועצת המשפטית לממשלה (משפט ציבורי-מינהלי), ביום 4.9.2025 השיב נשיא בית המשפט העליון, השופט עמית, כי לאחר שבחן את כלל החומרים, מצא כי לא קיימת תשתית עובדתית לקבוע שהיו"ר מוניץ לא מילאה את תפקידה כראוי, ולפיכך לא התגבשה בעניינה עילת הפסקת הכהונה המנויה בסעיף 34(ב)(3) לחוק. חרף האמור, ביום 7.9.2025 ביקש השר קרעי את התייחסותה של היו"ר מוניץ בטרם קבלת החלטה על העברתה מכהונה. ביום 9.9.2025 השיבה היו"ר מוניץ, והפנתה את השר למכתבים ששלחה לו ביום 30.7.2025 וביום 7.8.2025 בהמשך לפניותיו, תוך שהובהר כי "האמור במכתבי[י] אלה ממצה את תשובתי לך בכל הנושאים שציינת ואין להוסיף עליהם [...]" (המענה צורף כנספח 32 לכתב התשובה מטעם משיבי המדינה). ביום 17.9.2025 שלח השר קרעי מכתב נוסף ליו"ר מוניץ, בו הודיע לה על העברתה מכהונתה כיו"ר ועדת האיתור (להלן: מכתב הפסקת הכהונה). במסגרת המכתב הוצגו הטעמים העומדים ביסוד החלטה זו, באופן הבא: 1. התייעצות עם גורם שאינו מוסמך והצהרת שקר - על פי בדיקתי, לרבות בתכתובותיי ושיחותיי עימך, עירבת בהליך הרגיש של מינוי החברים לוועדת האיתור, דמות נוספת שאת זהותה לא חשפת בפניי ובפני הציבור. [...] תפקידו של יו"ר ועדת האיתור הוא תפקיד עצמאי. הוא כרוך, באופן בלתי נמנע, בהיחשפות למידע אישי ורגיש של מועמדים. הדין והנוהג אוסרים עלייך לשתף במידע ובשיקולים כל גורם שאינו מעורב בהליך המינוי על פי דין. החלטתך בכל זאת לערב גורם חיצוני, תוך הסרת זהותו ממני ומהציבור, מהווה אי מילוי תפקידך כראוי. 2. ביטול עצמאותך בפני לחצים מהייעוץ המשפטי - [...] נודע לי כי את נוהגת לשלב גורמים בייעוץ המשפטי בשיקולייך, והרשית לעצמך להיות נתונה ללחצים מצידם. נכונותך לשלב גורמים מהייעוץ המשפטי בהחלטותייך, לאפשר להם 'למרר את חייך' ולהתפשר מולם על היבטים שונים הנוגעים להליך המינוי, מלמדים כי לא שמרת על עצמאותך בביצוע התפקיד, ומשכך - לא ביצעת אותו כראוי. 3. הוספת תנאי סף לתואר ראשון בתקשורת ופגיעה חמורה בתקינות הליך הבחירה - החלטתך לסנן מועמדים לתפקיד ועדת האיתור של התאגיד, על יסוד תנאי סף של תואר אקדמי בתחום התקשורת. ברמה הדיונית - תנאי סף זה נוסף לאחר פרסום הקול הקורא, ומשכך יש בהוספתו כדי לקפח מועמדים שהגישו מועמדות על יסוד הקול הקורא. ברמה המהותית - היכרותי עם תחום התקשורת מלמדת כי תנאי זה אינו ענייני, משום שאין כל מתאם בין תואר מסוג זה לבין 'מעמד ומומחיות בתחום התקשורת', כנדרש בסעיף 29(ב)(2) [לחוק]. ההוספה המאוחרת של תנאי סף זה, בשונה מהליכי איתור קודמים ובניגוד לתכליות הוועדה ולכללי המנהל התקין, על רקע זהותם של מועמדים שונים שנפסלו בעטיו [...] וזהותה של מועמדת שהגשת לאישור - מעוררת אצלי חשד כבד שהחלטה בלתי חוקית זו נועדה לחסום את דרכו של מועמד כשר וכשיר, ולסלול את דרכה של מועמדת שאנשי הייעוץ המשפטי חפצים ביקרה. (המכתב המלא צורף כנספח 33 לכתב התשובה מטעם משיבי המדינה. ההדגשות במקור). ארבעה ימים לאחר מכן, ביום 21.9.2025 הוגשה עתירה נגד ההחלטה של השר קרעי (בג"ץ 58591-09-25), ובהחלטתי מיום 28.9.2025 ניתן צו ארעי המקפיא את "הליך הדחת [היו"ר מוניץ] ומינוי יו"ר אחר לוועדת האיתור למועצת תאגיד השידור הישראלי, וזאת עד למתן החלטה אחרת". ביני לביני, ובהתאם להחלטת המשנה לנשיא סולברג מיום 10.8.2025, החלה הוועדה לבדיקת מינויים לבחון את מינויים של חברי ועדת האיתור. דיון ראשון התקיים בנושא ביום 27.8.2025, וביום 18.9.2025 התקיים דיון נוסף. ברם, בשים לב למכתבו של השר קרעי לפיו בכוונתו להעביר את היו"ר מוניץ מכהונתה, הוועדה לבדיקת מינויים החליטה כי אין מקום להמשיך ולדון במינויים. בהמשך לכך, ביום 20.10.2025 קיימה הוועדה לבדיקת מינויים דיון שלישי, ויממה לאחריו ניתנה החלטתה לפיה היא סבורה כי מן הראוי להמתין להחלטת בית המשפט בעניינה של היו"ר מוניץ. בהמשך לכך, ולאחר קבלת עמדת חלק הצדדים, ביום 10.12.2025 קבע המשנה לנשיא סולברג בהחלטתו, כדלקמן: בשלב זה, בשים לב לעמדות הצדדים ולהוראות החוק, איני רואה מניעה כי הוועדה לבדיקת מינויים תתקדם בעבודתה ותשלים, בהקדם האפשרי, את בחינת מינוי המועמדים לוועדת האיתור. עם זאת, לא תתקבל החלטה סופית של הוועדה טרם הגשת תגובה מטעם [השר קרעי], והחלטתי שתינתן לאחר הגשת התגובה. בהמשך להחלטה האמורה, ולהחלטה נוספת של המשנה לנשיא סולברג מיום 23.12.2025, התכנסה הוועדה לבדיקת מינויים שלוש פעמים נוספות – ביום 24.12.2025, ביום 28.12.2025 וביום 31.12.2025. בתום הדיון האחרון החליטה הוועדה לבדיקת מינויים לאשר את מינויים של המועמדים לוועדת האיתור שנבחרו על ידי היו"ר מוניץ בתחום התקשורת ובתחום הכלכלה או הניהול. במסגרת החלטתה הוועדה קבעה כי אין בעיתוי בו נקבעו תנאי הסף, כמו גם בתנאי הסף שנקבעו כדי להביא לביטול הליך האיתור. בהקשר זה הוסבר, כי אף שככלל הוועדה מקפידה על כך שקביעת תנאי הסף תיעשה במסגרת פרסום הקול הקורא, מאחר שבוועדת האיתור נוהגת מזה למעלה מעשור פרקטיקה לפיה קביעת תנאי הסף נעשית בשלב מאוחר יותר, הוועדה לבדיקת מינויים סברה כי "'אין לשנות את כללי המשחק תוך כדי משחק' ויש לתת את הדעת לשיקולים של יציבות, ודאות, עקביות, המשכיות והסתמכות" (ראו בפסקה 33 להחלטתה המצורפת כנספח 40 לכתב התשובה מטעם משיבי המדינה). זאת, תוך שהובהר, במבט צופה פני עתיד, כי מצופה שוועדת האיתור תקבע את תנאי הסף עובר לפרסום ההודעה לציבור. עוד נמצא, לאחר שגם נושא זה נבחן, כי מעורבותו של הייעוץ המשפטי למשרד התקשורת בהליך האיתור לא הביאה לפגיעה בשיקול דעתה העצמאי של היו"ר מוניץ (שם, בפסקה 36). לבסוף, הובהר כי אין באמור משום עמדה ביחס לעתירה הנוגעת לפיטוריה של היו"ר מוניץ. יוער, כי בהמשך לאמור הודיעו משיבי המדינה כי בכוונתם ליישם את המלצת הוועדה לבדיקת מינויים כך שבעתיד הקול הקורא יכלול לא רק את הדרישות הסטטוטוריות לתפקידים, אלא גם את תנאי הסף (סעיף 122 לכתב התשובה מטעם משיבי המדינה). למען שלמות התמונה, יצוין כי בהמשך לכך, ביום 12.1.2026, פנה השר קרעי לוועדת האיתור בבקשה לעיון חוזר בהחלטתה האמורה. בקשה זו נדחתה לאחר שהתקיים דיון נוסף בוועדה לבדיקת מינויים ביום 23.2.2026 (ראו החלטת הוועדה לבדיקת מינויים מיום 4.3.2024, אשר צורפה כנספח 43 לכתב התשובה מטעם משיבי המדינה). ביום 1.1.2026 התקיים דיון בעתירה (לפני המשנה נשיא סולברג, וחבריי למותב הנוכחי, השופטת גילה כנפי-שטייניץ והשופט חאלד כבוב). בתום הדיון ניתנה החלטה, בה נקבעו, בין היתר, הדברים הבאים: בהמשך לאמור בדיון [ב]על-פה שהתקיים היום, נבהיר כי איננו רואים מניעה כי לאחר שיושלם מינויים של חברי ועדת האיתור, תחל ועדת האיתור לפעול בהתאם להוראות חוק השידור הציבורי הישראלי, התשע"ד-2014. בהמשך לכך, ביום 22.1.2026 חתמה היו"ר מוניץ על כתב מינויו של מר ראובן טל כנציג בתחום הכלכלה או הניהול (להלן: חבר ועדת האיתור מר טל). לעומת זאת, ועל רקע דרישת הוועדה לבדיקת מינויים כי המועמדת הנוספת שנבחרה על ידי היו"ר מוניץ, ד"ר ענת פלג, תתפטר ממשרה התנדבותית בה היא לוקחת חלק, ביום 4.3.2026 היא הודיעה כי היא מסירה את מועמדותה. יוער, כי בדיון שהתקיים לפנינו ביום 15.3.2026 הודיעו משיבי המדינה, כי בכוונת היו"ר מוניץ לפעול על מנת למנות כנציג בתחום התקשורת את המועמד שקיבל את הציון השני בגובהו בהליך האיתור. הנה כי כן, לאחר תקופה ממושכת במהלכה לא פעלה ועדת האיתור כסדרה, עם מינויו של חבר ועדת האיתור מר טל החלה הוועדה לבחון את מינויים של חברי מועצת התאגיד. בשלב זה נדרש לקחת צעד אחורה ולחזור לתיאור השתלשלות העניינים הנוגעת למינוי חברי מועצת התאגיד החסרים. כמתואר לעיל, עניינה של העתירה בבג"ץ 5404/22 היא במינויה של גב' חממה לחברת מועצת התאגיד. מלבד מינויה, במהלך התקופה בה לא פעלה ועדת האיתור חלו תמורות נוספות בהרכב מועצת התאגיד. כפי שהוזכר בפתח הדברים, בחודש נובמבר 2024 סיימו את כהונתם חמישה חברי מועצת התאגיד, וכפועל יוצא, ירד מספרם של חברי המועצה לחמישה בלבד (הרכב, שכזכור, אינו מאפשר את פעילותה). כבר חודשיים לפני כן, ביום 22.9.2024 פנתה העותרת לשר קרעי בבקשה כי יאריך את תקופת כהונתם של גב' מיכל רפאלי כדורי ופרופ' מנחם בן ששון (המשיבים 6 ו-7 בבג"ץ 38966-10-24. להלן יחד: המשיבים בבג"ץ 38966-10-24), לתקופת כהונה שנייה (יוער, כי אפשרות זו לא עמדה על הפרק ביחס לשלושת חברי מועצת התאגיד האחרים, ובהם גם יושב ראש מועצת התאגיד, בשל הוראת סעיף 14 לחוק, לפיה אין אפשרות להאריך את מינויו של חבר מועצת התאגיד לתקופת כהונה שלישית). במענה לכך, מסר השר קרעי, במכתבו מיום 8.10.2024, כי בשים לב להחלטת בית המשפט מיום 12.9.2024 בעתירת דרורי, לפיה "חזקה על המשיבים כי לא יפעלו למינוי חבר נוסף בוועדת האיתור ולאיתור מועמדים למועצת תאגיד השידור הציבורי הישראלי עד להחלטה אחרת" (להלן: ההחלטה מיום 12.9.2024), אין באפשרותו לפעול להארכת כהונתם של חברי מועצת התאגיד הרלוונטיים. עוד הוסיף השר קרעי, כי גם אם הייתה באפשרותו לפעול כפי שהתבקש, לעמדתו "מועצת התאגיד הנוכחית אינה ממלאת את חובותיה החוקיות, ולגבי סיום כהונת חלק מחבריה בקרוב נאמר: 'יפה שעה אחת קודם'" (מכתב השר קרעי מיום 8.10.2024 צורף כנספח 4 לכתב התשובה מטעם משיבי המדינה). ביום 13.11.2024 ניתנה החלטה נוספת בעתירת דרורי, בה הובהר כי הכוונה בהחלטה מיום 12.9.2024 הייתה "למינויים חדשים, ואין הכוונה להארכת כהונה של חברי מועצה מכהנים, למינוי מועמדים שעניינם היה על שולחן הוועדה עובר למינויו של היו"ר החדש או למינוי מועמדים שהיו אמורים להיות מובאים לדיון בוועדה עובר למינויו של היו"ר החדש (כך שאין בהחלטתי הנ"ל כדי לעכב את המשך הטיפול בבג"ץ 5404/22)". על רקע האמור, ביום 19.11.2024 פנתה העותרת פעם נוספת לשר קרעי בבקשה לקדם את מינויים של המשיבים בבג"ץ 38966-10-24. ביום 6.1.2025 התקיים דיון בבג"ץ 38966-10-24 (לפני הרכב ממלא מקום הנשיא, השופט עמית, השופט סולברג והשופטת דפנה ברק-ארז), ולאחריו ניתן צו ביניים המורה על "הארכת כהונתם של [המשיבים בבג"ץ 38966-10-24] עד להכרעה בעתירה או עד לבחירת חברי מועצה חדשים, לפי המוקדם ביניהם. זאת, על מנת שיתאפשר למועצת התאגיד להפעיל את סמכויותיה על פי החוק ועל מנת שלא תיפגע פעילותו התקינה של התאגיד". השתלשלות עניינים דומה עומדת גם ביסוד בג"ץ 48695-06-25, אשר עניינה בהארכת כהונתו של חבר מועצת התאגיד, רו"ח אמיר סבהט (להלן: מר סבהט). ביום 22.4.2025 פנתה היועצת המשפטית של התאגיד ליועצת המשפטית של משרד התקשורת, וציינה בפניה כי מר סבהט הביע את רצונו להמשיך לכהונה נוספת. ביום 7.5.2025 פנתה העותרת לשר קרעי בעניין הארכת כהונתו של מר סבהט, וביום 22.5.2025 שלחה היועצת המשפטית למשרד התקשורת מענה לפניה, במסגרתו נכתב כי הארכת מינוי בידי השר כפופה להמלצה עדכנית של ועדת האיתור הנוכחית, ומשלא ניתנה המלצה כאמור, אין בידי השר להאריך את המינוי. יוער, כי מאחר שוועדת האיתור מנתה באותה העת רק חברה אחת, לא היה ביכולתה להמליץ על מאן דהוא. לאחר מכן, ביום 22.6.2025 הוגשה העתירה בעניין הארכת מינויו של מר סבהט, וביום 6.7.2025 ניתן צו ביניים לפיו "תוארך כהונתו של [מר סבהט] במועצת התאגיד עד להכרעה בעתירה או עד לבחירת חברי מועצה חדשים, לפי המוקדם". סיכום ביניים: מועצת התאגיד חדלה לתפקד נוכח סיום כהונת מחצית מחבריה במהלך חודש נובמבר 2024. במועד זה ועדת האיתור נותרה ללא חברים מכהנים, ומשכך לא היה ניתן להתחיל בהליך למינוי חברי מועצה חדשים, או להארכת כהונתם של הקודמים. בסופו של דבר, עם מינויו של חבר ועדת האיתור מר טל חזרה ועדת האיתור לתפקד, ועל שולחנה היו מונחים באותה עת המועמדות של גב' חממה, וכן האפשרות להאריך לכהונה שנייה את כהונתם של שלושת חברי מועצת התאגיד, המשיבים בבג"ץ 38966-10-24 ומר סבהט (להלן: המועמדים להארכת כהונה). כעת נפנה לתיאור השתלשלות העניינים החל ממועד זה. לאחר שביום 22.1.2026 מונה חבר ועדת האיתור מר טל לוועדת האיתור, ובהמשך להחלטת בית המשפט מיום 1.1.2026, בה, כזכור, צוין כי "איננו רואים מניעה כי לאחר שיושלם מינויים של חברי ועדת האיתור, תחל ועדת האיתור לפעול בהתאם להוראות חוק השידור הציבורי הישראלי, התשע"ד-2014", החלה ועדת האיתור לבחון את מינויה של גב' חממה, וכן את אפשרות הארכת כהונתם של המועמדים להארכת כהונה. אשר לעניינה של גב' חממה, ביום 8.2.2026 התכנסה ועדת האיתור לדון מחדש במועמדותה, והיא מצאה לאשרר עוד באותו יום את ההמלצה הקודמת שניתנה בעניינה. אשר לעניינם של המועמדים להארכת כהונה, ביום 19.2.2026 התכנסה ועדת האיתור, והחליטה להמליץ על הארכת כהונתם של שלושת המועמדים. גם בעניינה של גב' חממה (ביום 23.2.2026) וגם בעניינים של שלושת המועמדים (ביום 10.3.2026) הועברו ללשכת השר קרעי החומרים הרלוונטיים, על מנת שאלה יועברו לבחינתה של הוועדה לבדיקת מינויים. ברם, המענה של השר קרעי לשתי הבקשות היה זהה – סירוב לקדם את ההליך כל עוד מתנהלות העתירות דנן, ועקב השגות שונות שהעלה נגד הליכי המינוי של המועמדים (ראו מכתביו מיום 9.3.2026 ומיום 10.3.2026; וכן מענה שנשלח לו ביני לביני, ביום 9.3.2026, מטעם היועצת המשפטית למשרד התקשורת. שלושת המכתבים צורפו כנספח 2 לכתב התשובה מטעם משיבי המדינה). נושא אחרון, אך בהחלט לא בחשיבותו, הוא מינויו של ממלא מקום ליושב ראש מועצת התאגיד. כאמור, במהלך חודש נובמבר 2024 סיים את כהונתו גם יושב ראש מועצת התאגיד, מר גיל עומר, בלי אפשרות להארכתה מאחר שהשלים שתי קדנציות במועצת התאגיד. בעקבות זאת, ביום 7.1.2025 פנתה העותרת לשר קרעי בבקשה כי יפעיל את סמכותו, וימנה ממלא מקום ליושב ראש מועצת התאגיד מבין חברי המועצה הקיימים. לכך השיב השר במכתבו מיום 21.1.2025, כי מאחר שמכהנים במועצת התאגיד חמישה חברים בלבד "מועצת התאגיד לא קיימת כיום, [ולכן] אין באפשרותי למנות לה יו"ר זמני" (פניית העותרת ומכתב התשובה צורפו כנספח 7 לכתב התשובה מטעם משיבי המדינה). על רקע זאת, ביום 12.2.2025 הגישה העותרת עתירה נוספת (בג"ץ 32177-02-25), בה התבקשנו להורות על מינויו של ממלא מקום ליושב ראש מועצת התאגיד. זוהי, אם כן, בעיקרם של דברים, השתלשלות העניינים העומדת ביסוד העתירות. על מנת שלא להאריך מעבר לצורך, אסתפק בלציין כי הצגת הדברים נעשתה תוך התמקדות בעיקרי הדברים. לנוחות הקורא, ובטרם יפורטו טענות הצדדים, להלן סיכום תמציתי ביחס למהותה של כל עתירה, התפתחויות עובדתיות משמעותיות שחלו בעניינה והשלב הדיוני בו היא מצויה. א. בג"ץ 5404/22: עניינה במינוי של שלושה חברי מועצת התאגיד. מאחר ששניים מתוכם כבר מונו (כמתואר לעיל), הנושא היחיד שעודנו על הפרק הוא מינויה של גב' חממה למועצת התאגיד. בשלב זה מינויה אושרר בוועדת האיתור, החומרים הועברו ללשכת שר התקשורת, אך הלה טרם העבירם לוועדה לבדיקת מינוים. ביום 22.11.2023 ניתן צו על תנאי המורה ליתן טעם "מדוע לא יושלם הדיון בעניינה [של הגב' חממה] ותתקבל החלטה ביחס למועמדותה". ב. בג"ץ 38966-10-24: עניינה בהארכת מינויים של שני חברי מועצת התאגיד (גב' רפאלי כדורי ופרופ' בן ששון). הארכת המינוי אושרה על ידי ועדת האיתור, החומרים בעניינם הועברו ללשכת שר התקשורת, אך הוא טרם העבירם לוועדה לבדיקת מינויים (כאמור לעיל, ניתן צו ביניים המאריך בשלב זה את המינויים). ביום 6.1.2025 ניתן צו על תנאי המורה ליתן טעם "מדוע לא יפעל לחידוש כהונתם של [המשיבים בבג"ץ 38966-10-24] כחברי מועצת תאגיד השידור הציבורי". ג. בג"ץ 32177-02-25: עניינה במינוי ממלא מקום ליו"ר מועצת התאגיד. בהליך זה לא ניתן צו על תנאי. ד. בג"ץ 48695-06-25: עניינה בהארכת מינויו של חבר מועצת התאגיד, מר סבהט. הארכת המינוי אושרה על ידי ועדת האיתור, החומרים בעניינו הועברו ללשכת שר התקשורת, אך הוא טרם העבירם לוועדה לבדיקת מינויים (כאמור לעיל, ניתן צו ביניים המאריך בשלב זה את המינוי). ביום 1.1.2026 ניתן צו על תנאי המורה ליתן טעם "מדוע לא תוארך תקופת כהונתו של [מר סבהט], כחבר מועצת תאגיד השידור הציבורי". ה. בג"ץ 58591-09-25: עניינה בהחלטה להעביר את היו"ר מוניץ מכהונתה (ניתן צו ארעי המקפיא את ההחלטה). ביום 1.1.2026 ניתן צו על תנאי המורה ליתן טעם מדוע "לא תבוטל העברתה של [היו"ר מוניץ] מתפקידה". להלן יוצגו טענות הצדדים בעתירות השונות, כפי שבאו לידי ביטוי בכתבי הטענות שהגישו ובדיונים שהתקיימו, תוך התמקדות בהיבטים הרלוונטיים בשלב זה, בשים לב לשינוים שחלו בתשתית העובדתית העומדת ביסוד העתירות. טענות הצדדים נתחיל עם עמדת משיבי המדינה. בעיקרם של דברים, משיבי המדינה סבורים כי מכלול הפעולות של השר קרעי מלמדות על ניסיון מטעמו להשפיע השפעה פוליטית פסולה על התאגיד באמצעות הפעלת (או הימנעות מהפעלת) הסמכויות הנתונות לו בחוק ביחס למינויים של יו"ר ועדת האיתור וחברי מועצת התאגיד. פעולות אלו, המצטרפות למהלכים נוספים אותם מקדמת הממשלה להחלשת השידור הציבורי, הובילו לשיתוקו של התאגיד, וכפועל יוצא, לפגיעה משמעותית בעצמאותו וביכולתו למלא את תפקידו, החיוני בחברה דמוקרטית. על יסוד האמור, משיבי המדינה סבורים כי יש לבטל את ההחלטה בדבר העברתה של היו"ר מוניץ מכהונתה; ולהורות על העברת מועמדותם של גב' חממה ושל המועמדים להארכת הכהונה מידי השר קרעי לבחינת הוועדה לבדיקת מינויים. ועתה ביתר פירוט. אשר להחלטה על העברתה של היו"ר מוניץ מכהונה, לעמדת משיבי המדינה החלטתו של השר קרעי היא החלטה לא חוקית, מהולה בשיקולים זרים, אשר התקבלה בהיעדר תשתית עובדתית ובחריגה מהסמכות המוקנית לו במסגרת החוק. כהערה מקדמית, נטען כי את סמכות שר התקשורת להעביר את יו"ר ועדת האיתור מכהונתו יש לפרש באופן מצומצם, בראי תכלית ההסדר – להבטיח את עצמאותה של ועדת האיתור. לעמדת משיבי המדינה, רק מקום בו קיימים נימוקי כבדי משקל וראיות של ממש לפיהן יו"ר ועדת האיתור אינו ממלא את תפקידו כראוי, ניתן יהיה להורות על העברתו מכהונה. על יסוד האמור, ולגופו של עניין, הוסבר כי שלושת הנימוקים העומדים ביסוד החלטתו של השר קרעי כפי שבאו לידי ביטוי במכתב הפסקת הכהונה – התייעצות עם "גורם זר"; פגיעה בשיקול הדעת העצמאי בשל "כניעה" ללחצים של הייעוץ המשפטי; והוספת תנאי הסף, באופן שהביא לפגיעה בהליך האיתור – אינם יכולים לבסס את ההחלטה להעביר את היו"ר מוניץ מכהונתה לפי סעיף 34(ב)(3) לחוק. ביחס לנימוק שעניינו התייעצות עם "גורם זר", משיבי המדינה טוענים כי היו"ר מוניץ הבהירה לשר קרעי כי לא הייתה מעורבות של גורמים חיצוניים בהליך. עוד הובהר, כי אף אם היו"ר מוניץ התייעצה עם גורם נוסף במסגרת הליך האיתור, הרי שאין בכך כדי להצביע בהכרח על פגם בהליך ובתוצאותיו. כך, מאחר שבהתאם לכללי המשפט המנהלי, אין בהיוועצות כדי לכבול את הנועץ או לפגוע בעצמאות שיקול דעתו. ביחס לנימוק שעניינו ביטול עצמאותה של היו"ר מוניץ מפני לחצים של הייעוץ המשפטי, משיבי המדינה מבהירים כי לא ניתן להסכין עם העמדה לפיה קבלת ייעוץ משפטי ביחס לדין הנוהג יכולה ללמד על פגם בהליך או על פגיעה בשיקול הדעת העצמאי. אדרבה, הוסבר כי קבלת ייעוץ משפטי היא תנאי לקיומו של הליך תקין כאשר מתעוררת סוגיה משפטית. לבסוף, וביחס לנימוק שעניינו הפגם בהליך האיתור, הוסבר כי הליך קביעת תנאי הסף נעשה כמקובל בהליכים קודמים, ולא נפל בו פגם. בתוך כך הובהר, כי היו"ר מוניץ נחשפה לשמות המועמדים רק לאחר שנקבע תנאי הסף, וכי את הדיונים שנערכו לאחר מכן בעניין תנאי הסף יש לראות כדיונים לגיטימיים בדבר פרשנותו. עוד ציינו משיבי המדינה, כי נושא זה נבחן על ידי הוועדה לבדיקת מינויים, והיא מצאה שאין בו כדי להביא לבטלותו של הליך האיתור. מכל מקום, משיבי המדינה הבהירו כי אף אם נפל פגם בהליך האיתור, ממילא אין בכך כדי לבסס עילה להדחת יו"ר ועדת איתור. על רקע נסיבות אלו, משיבי המדינה אף סבורים כי קיים חשש כבד לכך שההחלטה התקבלה על רקע שיקולים זרים, ובפרט רצונו של השר קרעי למנוע את השלמת מינויים של שני המועמדים שנבחרו על ידי היו"ר מוניץ לכהן כחברים בוועדת האיתור, ובכך למנוע את חזרתה לפעילות של מועצת התאגיד. בכל הנוגע להארכת כהונתם של המועמדים, משיבי המדינה סבורים כי בשלב זה נדרש צו שיפוטי אשר יורה לשר קרעי או לגורם אחר ממשרד התקשורת להעביר את המועמדויות לצורך בחינתן על ידי הוועדה לבדיקת מינויים. זוהי גם עמדתם של משיבי המדינה ביחס לעניינה של גב' חממה. במסגרת זאת, הובהר כי אין קושי בכך שהמלצת ועדת האיתור ביחס למועמדים ניתנה בהרכב של שני חברים בלבד. הוסבר כי ועדת האיתור היא "ועדה המשכית", ולכן, גם בשים לב להוראת סעיף 35 לחוק, הקובעת כי הוועדה רשאית לפעול גם בהרכב של שני חברים בלבד, אין מניעה להמשיך עם הליך המינוי של חברי מועצת התאגיד. לבסוף, וביחס לעתירה שעניינה מינוי ממלא מקום ליו"ר מועצת התאגיד, טוענים משיבי המדינה כי מיד עם מינוי חברי מועצה חדשים, וכאשר יעמוד מספרם על המינימום הדרש לפעילות מועצת התאגיד, שר התקשורת יהיה מחויב, מכוח סעיף 16(א) לחוק, למנות ממלא מקום ליו"ר מועצת התאגיד בהקדם האפשרי. גם התאגיד סבור כי יש לקבל את העתירות. ברקע לדברים עמד התאגיד בהרחבה על הפגיעה הקשה שנגרמת לו נוכח העובדה כי מועצת התאגיד אינה פועלת כסדרה. בין היתר, התאגיד הצביע על כך שבהיעדר מועצה מתפקדת אין אפשרות לאשר תקציב חדש (לכן התאגיד פועל לפי תקציב המשכי); קיים קושי למנות נושאי משרה רבים, וביניהם גם מחליפם קבועים לשני נושאי משרה בכירים שעזבו את תפקידם – סמנכ"לית הטלוויזיה וסמנכ"ל הרדיו; ולקבל החלטות בעניינים מרכזיים הנוגעים לפעילותו, ובכלל זאת תחרות האירוויזיון שעתידה להתקיים בחודש מאי 2026 והאפשרות לרכוש את זכויות השידור למונדיאל 2030. בכל הנוגע להחלטה על העברתה של היו"ר מוניץ מכהונתה, טוען התאגיד, בין היתר, כי התייעצות עם גורמי הייעוץ המשפטי אינה יכולה לבסס עילה להעברה מכהונה. בתוך כך נטען, כי למעורבות של הייעוץ המשפטי בהליך חשיבות רבה להבטחת תקינותו, ובהתאם העמדה המשפטית שניתנת על ידו מחייבת, כל עוד לא קבע בית המשפט אחרת. בהינתן זאת, הרי שלא ניתן לראות בהתייעצות עם הייעוץ המשפטי, או בהחלטה לפעול בהתאם לעמדה משפטית שניתנה על ידו (גם אם בדיעבד יתברר כי מדובר בעמדה שגויה), כבסיס למסקנה כי יו"ר ועדת האיתור אינו ממלא את תפקידו כראוי. באופן דומה, התאגיד סבור כי אין ביתר הנימוקים שהציג השר קרעי להחלטתו להעביר את היו"ר מוניץ מכהונתה, כדי לבסס את החלטה זו ברף הנדרש. עוד נטען, במישור ההליכי, כי ההיוועצות שערך השר קרעי עם נשיא בית המשפט העליון נעשתה "למראית עין בלבד", ולכן נפל פגם היורד לשורשו של עניין בהליך קבלת ההחלטה. אשר לעניינה של גב' חממה ויתר המועמדים להארכת כהונה, התאגיד סבור כי יש מקום להורות על השלמת המינויים במהירות האפשרית. למעשה, לנוכח דחיפות העניין, התאגיד ציין כי בראייתו יש לפרש את סעיף 14 לחוק כך שבנסיבות המקרה החריגות, ניתן אף לוותר על המלצה עדכנית מטעם ועדת האיתור בכל הנוגע למועמדים להארכת כהונה. עוד ביקש התאגיד להבהיר, כי אין בראייתו קושי בכך שוועדת האיתור פועלת בהרכב של שני חברים. העותרת מצטרפת גם היא לעמדת משיבי המדינה והתאגיד. על מנת שלא לחזור על הדברים, אציין בתמצית כי מלבד הסכמתה עם האמור בעמדת משיבי המדינה ובעמדת התאגיד, העותרת ביקשה להבהיר כי בראייתה יש חשיבות רבה במתן פסק דין שיבטיח את השלמת המינויים של חברי מועצת התאגיד. עוד ציינה העותרת, כי משעה שלא הוגשה תגובה מקדמית בעתירה הנוגעת למינוי ממלא מקום ליושב ראש מועצת התאגיד, יש ליתן בה צו על תנאי. בשולי הדברים, העותרת ביקשה להבהיר, כי ככל שייפסקו הוצאות לזכותה, מן הראוי כי השר קרעי יישא בהן באופן אישי, ולא משיבי המדינה. השר קרעי, אשר בראשית ההליכים יוצג על ידי משיבי המדינה, אולם לאחר מכן אושר לו ייצוג נפרד, סבור, לעומת זאת, כי דין העתירות להידחות על הסף ולגופו של עניין, בהיעדר עילה להתערבות בהחלטותיו. תחילה, וכטענת סף, נטען כי העתירה שהוגשה על ידי העותרת בעניין העברתה של היו"ר מוניץ מכהונתה (בג"ץ 58591-09-25) נעדרת פירוט עובדתי ומשפטי מינימלי. יתרה מכך, נטען כי לעותרת אין זכות עמידה משעה שמצויים "נפגעים ישירים" שבחרו לא להגיש עתירה מטעמם. אקדים מענה לטענות מקדמיות אלו, ואבהיר כי מקומן בשלב הדיון שלפני מתן צו על תנאי (למשמעות מתן צו על תנאי ראו, למשל: בג"ץ 18225-06-25 גילון נ' ממשלת ישראל, פסקה 41 (14.12.2025): "מושכלות יסוד הן כי מתן צו על-תנאי משמעו כי עלה בידי העותרים לעמוד בנטל הראייתי הראשוני להצביע כי מתקיימים אי-חוקיות או פגמים לכאוריים בהחלטות הרשות המינהלית"). מאחר שבארבע מהעתירות שלפנינו, ובכלל זה בבג"ץ 58591-09-25, ניתן צו על תנאי, במסגרתו נדרש שר התקשורת לתת מענה לגופן של הטענות שהועלו על ידי העותרת, לא ראיתי מקום לעסוק בטענות סף בשלב הנוכחי של הדיון (על מנת שלא ימצא הכתוב חסר אציין כי הטענה להיעדר זכות עמידה בשל הלכת "הנפגע הישיר" אינה מבוססת מבחינה משפטית, שכן הלכה זו אינה חלה ביחס למינוי לתפקידים ציבוריים מהסוג בו עסקינן, באשר אין מדובר בעניין פרטי, הנוגע בעיקרו לזכות או לאינטרס של בעל התפקיד או המועמד בלבד. השוו: בג"ץ 54321-03-25 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ממשלת ישראל, פסקה 30 (21.5.2025) (להלן: עניין ראש השב"כ)). לגופו של עניין, נטען על ידי השר כי אין עילה להתערבות בהחלטותיו, מאחר שהחוק הקנה לו לשיטתו את הסמכות הבלעדית לקבל את ההחלטות בנושא. תחילה, ולעניין ההחלטה על העברתה של היו"ר מוניץ מכהונתה, נטען כי השתלשלות העניינים הנוגעת להליך המינוי של חברי ועדת האיתור מלמדת על כך שהיא לא מילאה את תפקידה כראוי. הוסבר כי במסגרת הליך הבחירה של חברי ועדת האיתור, החליטה היו"ר מוניץ על שינוי תנאי הסף לאחר לחצים משמעותיים שהופעלו עליה מצד הייעוץ המשפטי, שמטרתם הייתה להביא לכך שייפסלו מועמדים רבים. לעמדתו של השר קרעי, די בהחלטה על שינוי תנאי הסף בדיעבד, באופן בלתי חוקי, כדי להצדיק את העברתה מכהונה. זאת, משעה שמדובר בהחלטה המנוגדת באופן מובהק לדיני המכרזים, ואשר הביאה לפגיעה בתקינותו של ההליך. עניין נוסף אשר הצדיק, בראיית השר קרעי, את ההחלטה על העברתה של היו"ר מוניץ מכהונתה, הוא בחירתה "להיכנע" לגורמי הייעוץ המשפטי, חרף החובה המוטלת עליה לקבל את ההחלטות ביחס לחברי ועדת האיתור באופן עצמאי. יוער, כי לביסוס מסקנה זו הפנה השר קרעי למספר פרסומים בהם צוטטה היו"ר מוניץ בהתבטאויות נגד גורמי הייעוץ המשפטי. לבסוף, הוסבר כי במסגרת שיחותיו עם היו"ר מוניץ התברר כי היא נעזרה באדם חיצוני, שהיא לא מסרה פרטים על אודותיו, מבלי שנערך בעניינו של אותו גורם הסדר ניגוד עניינים. אשר לטענה כי לא עמד בחובת ההיוועצות עם נשיא בית המשפט העליון, נטען כי בהיעדר התייחסות מצדו לטענות הקשות שהועלו ביחס לפעילותה של היו"ר מוניץ, לא הייתה בעמדתו כדי לשנות מהמסקנה כי קמה הצדקה להעביר את היו"ר מוניץ מכהונתה. משעה שלשיטת השר קרעי אין מקום להתערב בהחלטתו על העברתה של היו"ר מוניץ מכהונה, לעמדתו לא ניתן לקדם את המינויים של יתר חברי מועצת התאגיד, שכן מדובר ב"פירותיו" של הליך פגום. לכך השר קרעי מוסיף, כי מאחר שלא מונו כל שלושת חברי ועדת האיתור, הרי שוועדת האיתור היא "ועדה מקוטעת", ולכן היא לא יכולה להמליץ על מינויים למועצת התאגיד. סעיף 35 לחוק, המתיר לוועדת האיתור לפעול גם בהרכב של שני חברים, נכנס לתוקף, בראיית השר קרעי, רק לאחר שקמה ועדת איתור בהרכב מלא. למען שלמות התמונה, יצוין כי במסגרת הדיון שהתקיים ביום 15.3.2026 הציג השר באופן אישי את עמדתו. בדבריו ביקש השר קרעי להבהיר כי הקושי המרכזי בפעילותה של היו"ר מוניץ נובע מכך שלא התעקשה על עמדתה, ונכנעה ללחצים שהופעלו עליה מטעם הייעוץ המשפטי. זאת, באופן שהביא, לטענתו, לפגיעה בעצמאותה. בכל הנוגע לאפשרות שהעתירות יתקבלו, ציין השר קרעי כי אף שלא יפעל למנות יושב ראש אחר לוועדת האיתור במקומה של היו"ר מוניץ, יהיה לו "קשה מאוד" להסתמך על המלצותיה (עמ' 35 לפרוטוקול הדיון מיום 15.3.2026). דיון והכרעה במשך כמעט שנה וחצי מועצת התאגיד, הגוף המופקד על השידור הציבורי במדינת ישראל, אינה יכולה לתפקד ולהפעיל את סמכויותיה – כך, בשל העובדה שלא מונו לה חברים נוספים כנדרש בחוק. מצב דברים זה עומד בסתירה להוראות חוק השידור הציבורי, אשר מייחס חשיבות רבה לפעילותה הרציפה של מועצת התאגיד, ואין הוא יכול להימשך. זאת ועוד, כפי שהבהיר התאגיד לאורך ההליך, המשמעות המעשית של השיתוק הנמשך של מועצת הרשות היא פגיעה אנושה ביכולתו לפעול באופן תקין, ולהגשים את התכלית העיקרית שלשמה הוא הוקם – לספק שידור ציבורי, איכותי, מקצועי ועצמאי בכלל, ובתחום החדשות בפרט. לאור זאת, קל להבין את חשיבות העתירות שלפנינו. על תפקידו המרכזי והמשמעותי של השידור הציבורי במדינה דמוקרטית, וזאת גם ובמיוחד לנוכח קיומה של סביבה תחרותית בתחום התקשורת, עמד בית המשפט זה בעבר. יפים לעניין זה דבריו של המשנה לנשיאה, השופט חנן מלצר: רוב השחקנים במגרש התקשורתי, הינם שחקנים פרטיים. העיתונות הכתובה כולה ורובם של ערוצי הטלוויזיה והרדיו בישראל, לרבות מערכות החדשות שלהם, הינם גופים פרטיים. תאגידי שידור פרטיים, אשר אין חולק גם על חשיבותם הרבה ועל החובה לשמור אף על עצמאותם, מתאפיינים, בין היתר, בניסיונם להשיא רווח לבעליהם. מטרה זו, המשותפת לכל התאגידים העסקיים באשר הם (ולאו דווקא אלו התקשורתיים), היא, כמובן, לגיטימית וראויה. עם זאת, במציאות שבה שוק התקשורת נשלט על-ידי קבוצה מצומצמת יחסית של בעלי אינטרסים, ישנו חשש כי "שוק הדעות" יכיל בתוכו מנעד דעות מצומצם בלבד (מתחם, אשר עשוי לשקף, כך יש להניח, את האינטרסים של בעלי השליטה בשוק, או לנטות לדעותיהם). [...] מאחר שגיוונו של שוק הדעות לא יכול להיעשות באמצעות מתן זכות קנויה לכל אזרח להתבטא כרצונו באמצעי התקשורת ההמוניים, התגבשה התפיסה לפיה כדי למלא את חובתה הנ"ל – על המדינה לדאוג לכך שהתקשורת תנסה לשקף בפועל את מגוון הדעות והרעיונות הקיימים בחברה. [...] דרך המלך שבה המדינה יכולה לצעוד כדי למלא את חובתה הנ"ל ולדאוג לגיוונו ולשימורו של שוק דעות עשיר ותוסס, היא באמצעות הדאגה לכינונו של שידור ציבורי מקצועי, אמין ועצמאי. (בג"ץ 2996/17 ארגון העיתונאים בישראל – הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' ראש הממשלה, פסקאות 37-36 (23.1.2019) (להלן: עניין ארגון העיתונאים בישראל); ההדגשה במקור; האסמכתאות הושמטו). אכן, במיטבו, השידור הציבורי מיועד ליצור ולהעמיד ברשות הכלל תכנים בעלי אופי ייחודי, המשקפים את הנכון, הטוב והיפה, כפי שהוא נקבע על ידי אנשי מקצוע, שאומנותם העיתונאית, התקשורתית, התרבותית והחינוכית היא תורתם. איכות השירות הציבורי אינה נבחנת איפוא לפי יכולתו לקלוע להעדפותיהם של בעלי הממון והשררה (בגדר "בעל המאה הוא בעל הדעה"); אף לא במשקפיים של העדפות הציבור (בגדר "קול המון כקול שדי"). במובן זה השידור הציבורי דומה באופיו למוסדות תרבות אחרים שהמדינה מקיימת, כדוגמת מוזיאונים, תיאטראות ומוסדות מחקר אקדמיים. המימון הציבורי לגופים אלה נדרש לא בשל כך שהשוק הפרטי אינו מסוגל לייצר תכנים מתחרים; אלא בשל כך שהשוק הפרטי מייצר תכנים אלה באופן המיועד לשרת ההעדפות מסוימות (רצונותיהם של בעלי ההון או של רוב כזה או אחר), וקיימת חשיבות לשימורו של מנגנון ציבורי, המייצר תכנים מקבילים באופן שאינו תלוי בהעדפות אלה, אלא משקף מדדים אובייקטיביים של אמינות, איכות וחדשנות. תנאי הכרחי לקיומו של שידור ציבורי הממלא אחר ייעודו האמור – יצירת אלטרנטיבה מוטת-איכות לתכנים שמייצרים מנגנוני השוק החופשי – הוא שמירה על עצמאותו ואי תלותו של השידור הציבורי, כך שינוהל על בסיס שיקולים מקצועיים בלבד. מה תועלת לנו בשידור ציבורי המהדהד בבחירותיו את העדפות בעלי ההון, או אפילו את העדפות רוב הצופים, אם אותם תכנים בדיוק מיוצרים, בעלות נמוכה יותר ובאיכות שאינה פחותה, על ידי גופי שידור פרטיים? אמור מעתה, ההצדקה לקיומו של השידור הציבורי מחייבת את עצמאותו ואי תלותו; בחירותיו צריכות להתבצע על ידי מומחים בתחומים הרלוונטיים, ועל סמך שיקולים ענייניים ומקצועיים. זאת ועוד, פגיעה בערוצי תקשורת ישראלים, ובפרט בערוצי חדשות, עלולה להביא לפגיעה בזכות לחופש הביטוי של כלל הציבור בישראל. כידוע, לאמצעי התקשורת תפקיד מרכזי במימושה של הזכות לחופש הביטוי. זאת, בין היתר, בשים לב לכך שהזכות לחופש הביטוי כוללת בתוכה גם את זכותו של הפרט להיחשף למידע (בג"ץ 243/62 אולפני הסרטה בישראל בע״מ נ' גרי, פ"ד טז 2408, 2415 (1962); עניין כהנא, בעמ' 267; בג"ץ 5771/93 ציטרין נ' שר המשפטים, פ"ד מח(1) 661, 674-673 (1993)). על רקע האמור, הכירה הפסיקה בכך שאחת מנגזרותיה של הזכות לחופש הביטוי היא זכות הגישה לאמצעי תקשורת (בג"ץ 6218/93 כהן נ' לשכת עורכי הדין, פ"ד מט(2) 529, 542-541 (1995); בג"ץ 7200/02 די.בי.אס. שירותי לוויין (1998) בע"מ נ' המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לוויין, פ"ד נט(6) 21, 35-34 (2005). להרחבה ראו: דפנה ברק-ארז "חופש הגישה לאמצעי-התקשורת – איזון אינטרסים בתחומי הזכות לחופש-ביטוי" עיוני משפט יב 183 (1987)). מכאן, שפעולות המביאות לפגיעה בפעילותם של אמצעי התקשורת, והדברים נכונים ביתר שאת כאשר מדובר בפגיעה בערוצי חדשות, עלולות להביא גם לפגיעה בזכות לחופש הביטוי. כך במיוחד, כשהפגיעה בעצמאות השידור הציבורי נעשית על ידי גורמים פוליטיים. כפי שצוין בהקשר זה בעניין ארגון העיתונאים בישראל (בפסקה 39): שידור ציבורי, הכולל חדשות ואקטואליה, חייב להיות עצמאי ומשוחרר מהתערבויות ומאינטרסים פוליטיים וכלל זה משקף, בין השאר, זכות של הציבור. ראוי לפיכך שהכל יפנימו כי התוצאה אליה הגענו מתחייבת מהתפיסה הדמוקרטית. שידור ציבורי מבוסס ובלתי תלוי הוא כלי חשוב לקיומו של שוק תקשורת מגוון, תוסס וביקורתי, שאיננו נושא פנים לבעלי שררה, ממון או אינטרס. בהיותו כזה הוא שומר על הדמוקרטיה ועל ההשתתפות של אזרחי המדינה בעיצוב דמותה. נוכח האמור, נקל להבין כי התערבות שלטונית בגופי התקשורת, גם אם היא נעשית ברמה "המוסדית", מתוך מטרה "להתאים" את מבנהו של שוק התקשורת, כך שיתיישב עם אינטרסים של צד כזה או אחר במפה הפוליטית, מהווה למעשה, הכפפה אסורה של התקשורת, שאמורה להיות עצמאית – למאוויים של השלטון. התנהלות שכזו פוגעת בחופש העיתונות במובנו הרחב. (ההדגשות במקור. להתייחסות ברוח זו גם בקשר לעצמאות התקציבית של רשות השידור, ראו: בג"ץ 5503/94 סגל נ' יושב-ראש הכנסת, נא(4) 529, 545 (1997)). בראי האמור, נבחן את הסוגיות הקונקרטיות המתעוררת במסגרת העתירות דנן. תחילה, ההחלטה בדבר העברתה של היו"ר מוניץ מכהונתה; ולאחר מכן, מינויים של חברי מועצת התאגיד, ובכלל זאת סוגיית ממלא מקום ליושב ראש מועצת התאגיד. העברתה של היו"ר מוניץ מכהונה כפי שצוין לעיל, נקודת המוצא ביחס לאפשרות להעביר מכהונה את יו"ר ועדת האיתור נטועה בהוראת סעיף 34(ב) לחוק, בה נקבעו מספר מצומצם של מקרים בהם יסיים יו"ר ועדת האיתור את תפקידו לפני שהסתיימה תקופת כהונתו. לענייננו רלוונטית החלופה השלישית שנקבעה בסעיף, ולפיה שר התקשורת, בהתייעצות עם נשיא בית המשפט העליון, רשאי להעביר את יו"ר ועדת האיתור מכהונתו אם הוא "אינו ממלא את תפקידו כראוי". המחלוקת העיקרית בין הצדדים היא האם, בהינתן הנימוקים אותם הציג השר קרעי במסגרת מכתב הפסקת הכהונה, יש לראות את היו"ר מוניץ כמי שלא מילאה את תפקידה כראוי, באופן המבסס עילה להעברתה מכהונה. הכרעה במחלוקת זו מורכבת משני שלבים: תחילה, נדרש לבחון מה גדר הסמכות המוקנית לשר התקשורת לפי הוראת סעיף 34(ב)(3) לחוק; ובהמשך לכך, האם השר קרעי פעל כפי סמכותו בהחלטתו להעביר את היו"ר מוניץ מכהונתה. השאלה הראשונה, אם כן, היא כיצד יש לפרש התיבה "אינו ממלא את תפקידו כראוי" כלשון הוראת סעיף 34(ב)(3) לחוק. בעוד שהשר קרעי סבור כי תיבה זו משמיעה כי לשר התקשורת עומד שיקול דעת רחב לקבוע מהם אותם מקרים בהם יו"ר ועדת האיתור אינו ממלא את תפקידו כראוי, משיבי המדינה והתאגיד סבורים כי בראי תכליותיו של החוק, יש ליתן להוראה זו פירוש מצומצם. כידוע, פרשנותו של דבר חקיקה נעשית על פי לשונו והתכליות אותן הוא מבקש להשיג (ראו מיני רבים: בג"ץ 1765/22 משרד תומר ורשה עורכי דין נ' שרת הפנים, פסקה 23 (3.7.2022); עניין ראש השב"כ, בפסקה 41; בג"ץ 139/24 מרכז השלטון המקומי בישראל נ' השרה להגנת הסביבה, פסקה 22 (19.3.2026)). לאחר בחינת הדברים, עמדתי היא כי יש ליתן לסעיף 34(ב)(3) פרשנות מצמצמת, התוחמת את סמכותו של שר התקשורת להעביר את יו״ר ועדת האיתור מתפקידו למקרים חריגים, שאינם מתקיימים בענייננו. אפרט. נתחיל מלשון החוק. השוואה בין התיבה "אינו ממלא את תפקידו כראוי" לבין העילות האחרות שנקבעו בסעיף 34(ב) לחוק, העוסקות במקרים בהם יו"ר ועדת האיתור אינו מעוניין להמשיך בתפקידו (סעיף 34(ב)(1)); אינו מסוגל למלא את תפקידו (סעיף 34(ב)(2)); או מעורב בפלילים (סעיף 34(ב)(4)) מלמדת על כך כי עניינה של הוראת סעיף 34(ב)(3) בתפקודו המקצועי של יו"ר ועדת האיתור, בשים לב לתפקידים המוטלים עליו. לצורך התקיימותה של עילה זו, אם כן, על שר התקשורת להתרשם כי תפקודו של יו"ר ועדת האיתור פוגע ביכולתה על הוועדה לבצע את תפקידה, קרי "לאתר ולהציע לשר מועמדים ראויים למועצת תאגיד השידור הישראלי" (סעיף 29(א) לחוק). הדברים עולים גם מהדיונים שנערכו ביחס להוראת סעיף 34(ב)(3) במסגרת הכנתה של הצעת החוק לקריאה שנייה ושלישית בוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק השידור הציבורי של הכנסת. כאשר התעוררה השאלה כיצד נכון לפרש את התיבה "ממלא את תפקידו כראוי", הבהירו נציגי הייעוץ המשפטי לממשלה כי "[ה]סיטואציה בה שרים יעבירו מסמכותו את יו"ר הוועדה בעילה שהוא אינו ממלא את תפקידו כראוי, תהיה סיטואציה סופר-סופר-סופר חריגה. כולנו יכולים להבין שזה לא דבר שקורה יומיום" (פרוטוקול ישיבה 9 של הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק השידור הציבורי, הכנסת ה-19, 23 (24.6.2014)). בין היתר, ניתנו דוגמאות ביחס למצבים בהם אותו גורם "מחבל בכוונה בהליכי הוועדה"; "מפריע לדיונים"; "מתנכל לעובדים אגב ענייני המועצה"; "מדליף את כל הדיונים החוצה"; "מאיים על החברים האחרים" (שם, בעמ' 16-15). המשותף לכל הדוגמאות האלו היא פגיעה ישירה, משמעותית ולעיתים גם מכוונת ביכולתה של ועדת האיתור למלא את תפקידה. המסקנה העולה מהאמור לעיל, היא כי ההחלטה להעביר את יו"ר ועדת האיתור מתפקידו מהטעם שהוא אינו ממלא את תפקידו כראוי, היא החלטה חריגה ביותר, הצריכה להישמר למקרים נדירים בהם פעילותו של יו"ר ועדת האיתור פוגעת ביכולתה של ועדת האיתור למלא את תפקידה. לכך יש להוסיף, כי תנאי בסיסי ליכולתה של ועדת האיתור למלא כהלכה את המשימה שהוטלה עליה הוא שמירה על עצמאותה. כפי שפורט בהרחבה לעיל, העיקרון בדבר עצמאותו של התאגיד שזור לאורכו ולרוחבו של החוק. על התאגיד לפעול באופן עצמאי; על מועצת התאגיד האחראית על ניהולו לפעול באופן עצמאי; על ועדת האיתור הממליצה על חברי מועצת התאגיד לפעול באופן עצמאי; וגם על יו"ר ועדת האיתור לפעול באופן עצמאי. שמירה על עצמאותם של הגופים האמורים תלויה, בין היתר, בכך שתעמוד להם האפשרות לפעול בדרכים המנוגדות להשקפת עולמו או לרצונו של שר התקשורת, מבלי שיהיו לכך השלכות שליליות על פעילותם. בכל הנוגע ליו"ר ועדת האיתור, נדרש כי הוא יוכל לפעול מבלי שירגיש את חרב הפיטורים מונחת על צווארו (ראו והשוו: בג"ץ 5474/23 חברת דואר ישראל בע"מ נ' שר התקשורת, פסקה 10 לחוות דעתו של השופט עמית (7.3.2024) (להלן: עניין יו"ר דירקטוריון הדואר); בג"ץ 5658/23 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' הכנסת, פסקה 40 לחוות דעתה של השופטת רות רונן ופסקה 39 לחוות דעתה של השופטת (בדימ') ענת ברון (1.1.2024); בג"ץ 6075/24 לביא זכויות האזרח מינהל תקין ועידוד ההתיישבות (ע"ר) נ' נציב שירות המדינה, פסקה 33 לפסק דינו של השופט יוסף אלרון (28.7.2025) (עתירה לקיום דיון נוסף על פסק הדין, שטרם התקיים, התקבלה במסגרת דנג"ץ 30682-08-25)). זאת ועוד, בראי תכליות ההסדר, ומהות ההחלטה בה מדובר, לא די בחששות בעלמא על מנת להצדיק החלטה להעביר מתפקידו יו"ר ועדת האיתור, מהטעם שהוא אינו ממלא את תפקידו כראוי. עילה זו תתגבש רק מקום בו קיימת תשתית עובדתית "מוצקה, מבוססת וברורה" הנוגעת לתפקודו הלקוי של יו"ר ועדת האיתור (ראו: עניין יו"ר דירקטוריון הדואר, בפסקה 32 לפסק דינו של השופט דוד מינץ; ראו גם: בג"ץ 5893/12 הורוביץ נ' מדינת שרת החקלאות ופיתוח הכפר, פסקה 30 (10.12.2013); בג"ץ 3884/16 פלונית נ' השר לביטחון פנים, פסקאות 28 ו-40 (20.11.2017); עניין ראש השב"כ, בפסקאות 92-91). הנה כי כן, רק במקרים בהם קיימת תשתית עובדתית מוצקה, מבוססת וברורה, המלמדת כי נפלו פגמים משמעותיים בתפקודו המקצועי של יו"ר ועדת האיתור, בגינם עלולה להיפגע עבודתה התקינה של הוועדה, קיימת אפשרות להורות על העברתו מכהונה בשל כך שאינו ממלא את תפקידו כראוי. ויובהר, התקיימותם של רכיבים אלה היא תנאי הכרחי להפעלת הסמכות, אשר כפופה כמובן ליתר כללי המשפט המנהלי (ראו והשוו: בג"ץ 5562/07 שוסהיים נ' השר לבטחון פנים, פסקה 8 (23.7.2007); בג"ץ 232/16 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ראש ממשלת ישראל, פסקה 27 (8.5.2016); עניין ראש השב"כ, בפסקה 40). בראי אמות מידה אלו אפנה לבחון את החלטת השר קרעי בעניין הפסקת כהונתה של היו"ר מוניץ. כזכור, במסגרת מכתב הפסקת הכהונה ציין השר קרעי שלושה נימוקים העומדים ביסוד החלטתו להעביר את היו"ר מוניץ מכהונתה: ביטול עצמאותה בפני לחצים מצד נציגי הייעוץ המשפטי (להלן: הנימוק בדבר ביטול שיקול הדעת העצמאי); הוספת תנאי סף שלא כדין במסגרת הליך הבחירה בחבר ועדת האיתור (להלן: הנימוק בדבר הפגם בהליך האיתור); והתייעצות עם גורם חיצוני שאינו מוסמך (להלן: הנימוק בדבר התייעצות עם גורם זר). נבחן נימוקים אלה כסדרם. הנימוק בדבר ביטול שיקול הדעת העצמאי מבוסס על שני אדנים: האחד, עצם שילובם של נציגי הייעוץ המשפטי למשרד התקשורת בתהליך קבלת ההחלטות; והשני, בחירתה של היו"ר מוניץ "להתפשר" על היבטים שונים הנוגעים להליך האיתור, באופן שהביא לפגיעה בעצמאותה. אשר לאדן הראשון, אין לו על מה לסמוך. מעורבותם של יועצים משפטיים בעבודה הסדירה של רשויות המנהל היא, על דרך הכלל, מרכיב חיוני בדרישה לקיומו של הליך מנהלי תקין. מעורבות זו נדרשת כאשר מתעוררות שאלות משפטיות, שכן תפקידם הוא להבהיר לבעל הסמכות מה גדר האפשרויות החוקיות העומדות בפניו (ראו: בג"ץ 34680-08-24 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' שר התקשורת, פסקאות 8-7 לחוות דעתו של השופט חאלד כבוב (14.10.2024) (דעת מיעוט ביחס לחלק מרכיבי פסק הדין, אך לא לעניין זה); יצחק זמיר הסמכות המנהלית כרך ד 2399-2385 (2017); אריאל בנדור, "היועץ המשפטי לממשלה: בין עמדה משפטית לייצוג" מחקרי משפט לד 1379, 1383-1382 (2023). כן השוו: חוק הרשויות המקומיות (ייעוץ משפטי), התשל"ו-1975; סעיף 178 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955). כפי שציינה השופטת ברק-ארז בכתיבתה האקדמית: החלטות מינהליות חייבות להתקבל על-פי החוק. כפועל יוצא מכך, רשויות מינהליות חייבות לקבל ייעוץ משפטי. התייעצות המשפטית היא שונה מהליך התייעצות רגיל. על-פי רוב, היא אינה נעשית מכוח חובה סטטוטורית ספציפית, אך היא גם אינה וולנטרית ממש, משום שהרשות חייבת לנהוג על-פי החוק וללוות את פעילותיה בייעוץ משפטי ככל שהדבר דרוש בנסיבות העניין. (דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך א 308 (2010)). שילובם של גורמי הייעוץ המשפטי במסגרת הליך האיתור, בו, מטבע הדברים, מתעוררות שאלות משפטיות מגוונות, היא, אם כן, לא רק אפשרית, אלא אף מחויבת המציאות (השוו: הנחיית היועץ המשפטי לממשלה 6.5000 "מינויים בחברות ממשלתיות ובתאגידים ציבוריים" (9.11.2003)). מכאן, שהעובדה שהיו"ר מוניץ מצאה לנכון להיוועץ בגורמי הייעוץ המשפטי במשרד התקשורת בסוגיות משפטיות, והעניקה משקל הולם לחוות דעתם, אינה יכולה לשמש כאינדיקציה לכך שאינה ממלאת את תפקידה כראוי – נהפוך הוא, לו הייתה נוהגת אחרת הייתה חוטאת לתפקידה. אשר לאדן השני, במסגרת מכתב הפיטורים ציין השר קרעי כי להבנתו היו"ר מוניץ התפשרה "על מועמדים ותנאי כשירות כתוצאה מלחץ של הייעוץ המשפטי" (ראו בסעיף 2 למכתב הפסקת הכהונה). מעיון בפרוטוקולים של הליך האיתור עולה כי בין היו"ר מוניץ לבין גורמי הייעוץ המשפטי אומנם התנהלו מספר שיחות בכל הנוגע לתנאי הסף ולאמות המידה, אולם חלוקת התפקידים בין הצדדים הייתה ברורה. מצד אחד, שיתפה היו"ר מוניץ את עמדתה המקצועית בדבר התנאים בהם נדרשים לעמוד המועמדים; מצד שני, הייעוץ המשפטי הציג את המגבלות המשפטיות אשר חלות למיטב הבנתו המקצועית על הליך הבחירה. כך למשל, כאשר ביקשה היו"ר מוניץ לקבוע כקריטריון לתפקיד הנציג בתחום הכלכלה או הניהול את מורכבות עיסוקו של התאגיד בו מועסק המועמד, ביקש הייעוץ המשפטי "פירוט המבהיר את הקריטריון האמור, ו[]לדעת כיצד יימדד הקריטריון הזה", תוך שהובהר "שללא הסבר שכזה, הקריטריון הוא לא אובייקטיבי" (ראו בפרוטוקול הישיבה מיום 2.4.2025 אשר צורף כנספח 14 לכתב התשובה מטעם משיבי המדינה). באופן דומה, כאשר היו"ר מוניץ ביקשה לקבוע כי תארים נוספים ייחשבו כרלוונטיים לתחום התקשורת, הבהיר הייעוץ המשפטי כי "בהתאם לכללי המשפט מנהלי, קיימת חובת הנמקה, וכי יש לנמק מדוע מועמד מסוים בעל תואר מסוים, שאינו מתחום התקשורת, עומד בתנאי הסף, ואילו מועמד בעל תואר אחר, נפסל" (פרוטוקול הישיבה מיום 3.6.2025, אשר צורף כנספח 16 לכתב התשובה מטעם משיבי המדינה). בישיבה הבאה, כאשר התעורר שוב נושא התואר הרלוונטי בתחום התקשורת ציין הייעוץ המשפטי כי "בעקרון תואר רלוונטי לתחום התקשורת הוא תואר בתקשורת וכי כל תואר אחר ש[שהיו"ר מוניץ] חושבת שנכנס במסגרת ההגדרה של רלוונטי לתחום השידורים, דורש הנמקה בכתב". בהמשך לכך, היו"ר מוניץ היא שקבעה כי "רק תארים בתחומי התקשורת הם רלוונטיים לתחום התקשורת" (פרוטוקול הישיבה מיום 26.6.2025, אשר צורף כנספח 17 לכתב התשובה מטעם משיבי המדינה). אבהיר כי מלבד האמור, בחנתי מספר פעמים את הפרוטוקולים של הליך האיתור שהועמדו לפנינו, ולא מצאתי כל אינדיקציה לכך שהיו"ר מוניץ ויתרה על עצמאותה בתחומים המסורים לשיקול דעתה. כמתואר לעיל, זו גם הייתה התרשמותה של הוועדה לבדיקת מינויים שנדרשה לעניין; וכך היו"ר מוניץ אף הבהירה בעצמה במסגרת מכתבה לשר קרעי מיום 30.7.2025, בו ציינה במפורש: "[...] גם אם היו מחלוקות בדבר קביעת תנאי סף, בסופו של יום הגענו להסכמות ברורות בכל נושא. נקבע תנאי הסף וכן הניקוד הראוי בכל נושא: הכל בהסכמתי ועל דעתי, ללא כל התערבות חיצונית". לכך יש להוסיף, כי ככל שמדובר בשאלות משפטיות, הרי שמושכלות יסוד הן כי חוות דעתו של יועץ משפטי מחייבת את בעל הסמכות, כל עוד בית המשפט לא קבע אחרת (ראו מיני רבים: בג"ץ 3094/93 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ממשלת ישראל, פ"ד מז(5) 404, 425 (1993); בג"ץ 4287/93 אמיתי – אזרחים למען מינהל תקין וטוהר המידות נ' ראש ממשלת ישראל, פ"ד מז(5) 441, 473 (1993); בג"ץ 31238-09-24 השר לביטחון לאומי נ' היועצת המשפטית לממשלה, פסקאות 44-42 והאסמכתאות שם (9.3.2025). עוד השוו: סעיף 10(ב) לתקנות חובת המכרזים, התשנ"ג-1993 הקובע כי "עמדת היועץ המשפטי, או נציגו [בוועדת המכרזים], תכריע בעניינים משפטיים"). פשיטא, כי עיקרון זה חל גם כאשר בעל הסמכות מחזיק בהשכלה משפטית, ואף כאשר הוא בעל ניסיון משפטי מעשי – כיועץ, כמייצג או כשופט. השכלתו וניסיונו של נושא משרה כבודם במקומם מונח, והוא רשאי כמובן להסתייע בהם; ואולם, הסמכות והאחריות להנחות את בעל הסמכות לפעול במסגרת החוק מוטלת על גורמי הייעוץ המשפטי, ואין בהשכלתו או בניסיונו של נושא המשרה כדי לשנות חלוקת תפקידים זו. כנגזר מכך, כאשר קיימת מחלוקת בין בעל הסמכות לבין הייעוץ המשפטי בעניין משפטי, לא ניתן לראות את בחירתו של בעל הסמכות לפעול בהתאם לייעוץ המשפטי שקיבל כוויתור על עצמאותו. אשר על כן, אין בנימוק בדבר ביטול שיקול הדעת העצמאי כדי לבסס עילה להעברתה של היו"ר מוניץ מכהונה. רחוק מכך. מכאן לנימוק בדבר הפגם בהליך האיתור. כזכור, במסגרת מכתב הפסקת הכהונה ציין השר קרעי כי ההחלטה בעיצומו של הליך האיתור להוסיף תנאי סף, בדמות תואר ראשון בתקשורת או בתחום משיק, הביאה לפגיעה חמורה בתקינותו. גם נימוק זה אינו יכול לבסס ולו ראשיתה של עילה להעברתה של היו"ר מוניץ מכהונתה. הטעם לכך הוא פשוט: את ההחלטה על הוספת תנאי הסף האמור קיבלה היו"ר מוניץ תוך ליווי משפטי צמוד מטעם הייעוץ המשפטי למשרד התקשורת (עליו מלין השר קרעי), ובהתאם לחוות הדעת המקצועיות שניתנו לה על ידי הייעוץ המשפטי. לפיכך, גם אם נפלו פגמים משפטיים כאלו או אחרים בהליך האיתור, ואינני נדרש להביע ביחס לשאלה זו כל עמדה, הרי שיש לזקוף אותם בראש ובראשונה לחובת היועצים המשפטיים אשר בעל הסמכות פעל לפי עמדתם. חשוב להדגיש, משמעות הקביעה לפיה עובד ציבור אשר נועץ עם הייעוץ המשפטי ביחס לשאלה משפטית, ופעל לפי העמדה המשפטית שקיבל, אינו ממלא את תפקידו כראוי, היא לא פחות מהרסנית. לנוכח חשיבות הדברים אבהיר זאת פעם נוספת: לא ניתן לזקוף לחובתו של עובד ציבור את שפעל בהתאם לחוות דעת משפטית שניתנה לו, ולבטח לא ניתן לראות בכך משום עילה להעברה מתפקידו מהטעם שהוא אינו ממלא את תפקידו כראוי. אם תאמר אחרת, יעמוד נושא משרה המקבל ייעוץ משפטי בפני דילמה בלתי אפשרית: אם יסרב לפעול לפי הייעוץ המשפטי, הוא עלול להימצא מפר את עיקרון שלטון החוק, שכן, כמובהר, הסמכות להגדיר את הגבולות במסגרתם הוא נדרש להפעיל סמכות מנהלית מסורה לגורמי הייעוץ המשפטי; אם יפעל לפי הייעוץ המשפטי, הוא עלול לשלם בתפקידו בגין קביעה משפטית שלא ניתנה על ידו, ושהוא אינו מוסמך כלל לשנותה. העמדת עובד ציבור בפני בחירה מסוג זה – בחירה בין ציות לעקרון שלטון החוק לבין שמירה על תפקידו הציבורי – אין הדעת יכולה לסבול. במסגרת הדיון שהתקיים לפנינו, ביקש השר קרעי לטעון כי הייעוץ המשפטי שניתן ליו"ר מוניץ לאו ייעוץ הוא, אלא ניסיון פסול להשפיע על זהות המועמדים שייבחרו. גם בטיעון זה – הממוקד במניעי הייעוץ המשפטי ולא בכשירותה של היו"ר מוניץ – לא מצאתי ממש. קביעתם של תנאים ואמות מידה במסגרת הליך מכרזי הוא נושא הנמצא בלב ליבו של הייעוץ המשפטי שנדרש לצורך עריכתו של הליך תקין (השוו: עומר דקל מכרזים כרך ראשון 473-459 (2004)); ולא מצאתי בחומר שהונח לפנינו כל אינדיקציה לכך שהייעוץ המשפטי חרג מתפקידו בהקשר זה. ודוק, גם אם הייתי מתרשם אחרת, משעה שהייעוץ המשפטי קבע כי עניין מסוים מצוי תחת סמכותו (משמע שמדובר בסוגיה משפטית), לא ניתן לצפות מבעל הסמכות לכפור בקביעה זו בדרך של התעלמות מהעצה המשפטית שקיבל (למנגנונים שקיימים במקרים של מחלוקת, ראו, למשל: הנחיית היועץ המשפטי לממשלה 9.1000 "יועצים המשפטיים למשרדי הממשלה" (3.7.2002)). אם כן, גם בנימוק בדבר הפגם בהליך האיתור אין כדי לבסס עילה להעברתה של היו"ר מוניץ מכהונה. הערה: אף שעניין זה, כאמור לעיל, אינו נדרש להכרעתנו במסגרת ההליך, יובהר כי לנוכח המורכבות הנוגעת לאופן בו נקבע תנאי הסף, אליה גם התייחסה, כנזכר, הוועדה לבדיקת מינויים, טוב עשו משיבי המדינה משהודיעו כי בכוונתם ליישם את המלצת הוועדה לבדיקת מינויים, כך שהקול הקורא שיפורסם יכלול לא רק את הדרישות הסטטוטוריות לתפקידים, אלא גם את תנאי הסף. פרסום שכזה הינו רצוי ומועיל – הן משיקולי יעילות והגינות (על מנת למנוע מראש התמודדות של מועמדים שאין להם כל סיכוי להיבחר); הן למען ניקיון הדעת (כדי לאפשר תקיפה מקדימה של תנאי ההתמודדות, ולמנוע בדיעבד לזות שפתיים ומחלוקות מיותרות). נימוק שלישי ואחרון עליו הסתמך השר קרעי בהחלטתו הוא הנימוק בדבר התייעצות עם גורם זר. על פי הנטען, היו"ר מוניץ עירבה בהליך הרגיש של מינוי חבר לוועדת האיתור דמות נוספת שזהותה לא הוצגה לנו ("גורם עלום שם" במילותיו של בא-כוחו של השר קרעי), ולמען האמת, גם ראיות ממשיות בדבר קיומו – אין. מאחר שלא הוצגו ראיות ממשיות בעניין זה, ובשים לב להבהרות שניתנו פעם אחר פעם על ידי היו"ר מוניץ, לפיהן "לא הייתה כל מעורבות גורמים חיצוניים בהליך הבחירה מתחילתו ועד תומו", ובהמשך כי "כל פעולותי[י] וכל החלטותיי נעשו על ידי ללא השפעה חיצונית, תוך שיקול דעת עצמאי" (פסקאות 30 ו-33 לעיל), לא מצאתי כי בעניין זה קיימת תשתית עובדתית לצורך ביסוסה של עילת הפסקת הכהונה. המסקנה העולה מהאמור, היא כי ההחלטה על העברתה של היו"ר מוניץ מכהונה אינה יכולה לעמוד, שכן היא התקבלה ללא כל עילה לעשות כן, ולפיכך תוך חריגה מהסמכות המסורה לשר לפי סעיף 34(ב) לחוק. ויודגש, סמכות שר התקשרות להעביר את יושב ראש ועדת האיתור מתפקידו אינה סמכות לגביה מסור לו שיקול דעת רחב, אלא סמכות מתוחמת ומוגבלת, הקמה רק בהתקיים אחד מתנאי הסף שקבע המחוקק, ובכלל זה כאשר הוא "אינו ממלא את תפקידו כראוי". ודוק, מאחר שבנסיבות העניין לא נתגבשה עילה להפסקת הכהונה, הרי שכלל אין צורך לבחון את סבירות ההחלטה או את תקינות ההליך. אתספק בהקשר זה בהערה, כי בהינתן שיתוקה המתמשך של מועצת התאגיד, והנסיבות שהובילו לכך, החשש אותו העלו משיבי המדינה והתאגיד, לפיו ההחלטה בדבר העברתה של היו"ר מוניץ מכהונה התקבלה בהתבסס על שיקולים שאינם מגדר העניין (בפרט, ניסיונות מצד השר קרעי לייצר לעצמו דריסת רגל בקביעת זהות חברי מועצת התאגיד, וככל שלא יעלה הדבר בידו, להקשות על פעילותה של מועצת התאגיד), אינו מופרך (השוו: בג"ץ 58681-11-25 לשכת עורכי הדין בישראל נ' שר המשפטים, פסקאות 14-13 לחוות דעתו של הנשיא עמית (3.12.2025)). מכל מקום, משעה שממילא לא התגבשה עילה להעברתה של היו"ר מוניץ מכהונתה, אין הכרח לקבוע בעניין זה מסמרות. בהינתן האמור, עלינו לעבור ולבחון את הסוגיה הבאה – מינויים של חברי מועצת התאגיד, ובכלל זאת ממלא מקום ליושב ראש מועצת התאגיד. לכך אפנה עתה. מינויים של חברי מועצת התאגיד כזכור, בעת הנוכחית עומדים על הפרק מינויים של ארבעה חברי מועצה – גב' חממה, אשר ההליך בעניינה טרם הושלם, ושלושת המועמדים להארכת כהונה, לגביהם התבקשנו להורות לשר להאריך את כהונתם לתקופה נוספת. השלב בו מצוי ההליך ביחס לארבעת המועמדים גם הוא זהה: ביחס לכל אחד מהם ניתנה המלצה עדכנית של ועדת האיתור; והשלב הבא הוא העברת המועמדות לוועדה לבדיקת המינויים, כאשר נקודת המוצא לפיה פעלו משיבי המדינה, היא כי את פעולה זו תפקידו של שר התקשורת לעשות. ודוק, בעת הנוכחית השר קרעי מסרב לקדם את הליך בחינת המועמדויות. הסיבות שהציג לכך, כפי שעולה ממכתביו מיום 9.3.2026 ומיום 10.3.2026 הן שתיים: האחת, הצורך להמתין להכרעה סופית בהליך דנן, בשים לב לעמדתו לפיה אין מקום להתערב בהחלטתו להעביר את היו"ר מוניץ מכהונתה, וכי נפלו פגמים בהליך האיתור; והשנייה, תפיסתו לפיה ועדת האיתור אינה יכולה לפעול בהרכב של שני חברים בלבד, ולכן להמלצות שניתנו על ידה אין לייחס משמעות. כפי שיוסבר להלן, לשיטתי אין בנימוקי השר קרעי כדי להצדיק את הימנעותו מקידום הליך בחינת המועמדויות של ארבעת המועמדים. אשר לנימוק הראשון, הרי שמשעה שניתנה הכרעתנו (כמפורט לעיל ולהלן), נימוק זה אינו עומד עוד. כאמור לעיל, החלטתו להעביר את היו"ר מוניץ מכהונתה התקבלה תוך חריגה מסמכות, והמשמעות של כך היא שמדובר בהחלטה בטלה (Void). אשר למינויו של מר טל כחבר נוסף בוועדת האיתור, הרי שחרף טענותיו של השר קרעי ביחס לפגמים שנפלו בהליך האיתור, עתירה מצידו (או מצד גורם אחר) המבקשת להביא לביטול המינוי לא הוגשה, ולכן, משעה שמינוי זה אושר כדין על ידי הוועדה לבדיקת מינויים (ראו החלטתה מיום 31.12.2025 שניתנה, כאמור, תוך התייחסות לטענות של השר קרעי ולאחר שגם נדחתה בקשה שהגיש לעיון חוזר) – הרי שמינויו עומד בתוקף. על כן, הנימוק הראשון אינו יכול להצדיק את סירובו של השר קרעי לקדם את הליך בחינת המועמדויות של ארבעת המועמדים. הנימוק השני אותו הציג השר קרעי, הוא כי גם אם ייקבע שהמינויים של שני חברי ועדת האיתור עומדים בתוקף, הרי שהוועדה כלל אינה מוסמכת לפעול כל עוד לא מונו לה שלושה חברים. במילים אחרות, השר קרעי סבור כי מדובר בוועדה "מקוטעת" אשר אינה יכולה להפעיל את סמכויותיה. גם נימוק זה דינו דחיה. נקודת המוצא עליה מבוססת עמדתו של השר קרעי היא ההלכה אשר נקבעה בבג"ץ 3/58 ברמן נ' שר הפנים, פ"ד יב 1493 (1958) (להלן: עניין ברמן), ולפיה ועדה "מקוטעת", קרי ועדה אשר בשל סיבה כזו או אחרת לא כל חבריה מכהנים בה כדין, אינה יכולה להפעיל את סמכויותיה (שם, בעמ' 1500). באותו עניין היה מדובר בוועדה שתפקידה היה לחוות דעה בשאלה אם יש לנתק את שכונת נחלת יצחק משטחה של העיר תל אביב. אותה ועדה הייתה בת שבעה חברים, כאשר אחד מהם, שתפקידו היה לייצג את עמדתו של מגזר מסוים, נפטר תוך כדי פעילותה. על רקע האמור, בשל כך שנמנע ייצוגה של עמדה מסוימת בוועדה, והחשש שמא שמיעתה של אותה עמדה היה מוביל לשינוי עמדת הוועדה, נפסק כי היא לא הייתה יכולה להפעיל את סמכותה (ראו גם: בג"ץ 205/60 צפניה נ' שר הדתות, פ"ד יד 2020, 2026 (1960) (להלן: עניין צפניה)). על ההלכה שנקבעה בעניין ברמן ביחס לפעילות של "ועדות מקוטעות" חזר בית המשפט במקרים נוספים, כאשר בפסיקה שבאה לאחריה נשמעו שתי הסתייגויות. האחת, ולגביה כלל אין ספק, היא כי העיקרון לפיו "ועדה מקוטעת" אינה יכולה להפעיל את סמכויותיה, אינו חל מקום בו נקבע לכך חריג בחוק הרלוונטי (בג"ץ 5/86 סיעת ש"ס התאחדות הספרדים שומרי תורה בכנסת נ' שר הדתות, פ"ד מ(2) 742, 746 (1986); בג"ץ 8946/01 עלי נ' שר המשפטים, פ"ד נו(2) 415, 426 (2001); בג"ץ 8527/20 שרת התחבורה נ' שר המשפטים, פסקאות 14-13 (14.12.2020)). השנייה, לגביה דומה כי לא נקבעה הלכה ברורה, היא כי אין הצדקה להחיל את האיסור על פעילותה של "ועדה מקוטעת" כאשר לא מדובר בוועדה שיפוטית או מעין שיפוטית, אשר חבריה מייצגים אינטרסים שונים, ולפיכך נגרמת פגיעה כאשר לא נשמעת עמדה של חבר מסוים (עניין צפניה, בעמ' 2026; בג"ץ 382/75 בוכבזה נ' המועצה המקומית אור-יהודה, פ"ד ל(1) 576 (1975); בג"ץ 233/86 בן יצחק נ' שר הפנים, פ"ד מ(4) 505, 515 (1986)). גם בעניינו אין צורך להכריע בהסתייגות השנייה שתוארה לעיל, שכן כפי שנאמר במכתב שנשלח ביום 9.3.2026 לשר התקשרות מטעם היועצת המשפטית למשרד התקשורת, קיימת הוראה המתירה את פעולתה של ועדת האיתור גם בהרכב חלקי. כפי שצוין לעיל, סעיף 35 לחוק קובע כי: קיום ועדת האיתור, סמכויותיה ותוקף פעולותיה לא ייפגעו מחמת ליקוי במינויו או בהמשך כהונתו של אחד מחברי הוועדה, ובלבד שמכהנים בה שני חברי ועדה. אמת, לשון ההוראה אינה חד משמעית. ניתן למצוא אחיזה בלשון הסעיף גם לפירוש לפיו נדרש תחילה למנות את שלושת חברי ועדת האיתור, ורק אם לאחר מכן הפסיק לכהן אחד מחבריה, תוכל הוועדה להמשיך לפעול (והשוו גם לנוסח הוראת סעיף 18 לחוק). ועדיין, סבורני כי תכלית ההסדר מחייבת את המסקנה כי ועדת האיתור יכולה לפעול בהרכב של שני חברים במנותק מהנסיבות שהובילו לתוצאה זו. כפי שהוסבר לעיל, לפעילותה הסדורה של מועצת התאגיד תפקיד הכרחי ביכולתו של התאגיד לפעול. לא בכדי החוק קובע במספר הקשרים שונים, כי אם חדל לכהן בעל תפקיד בתאגיד נדרש לפעול במהירות על מנת להשלים את החסר. כך, ולעניין חבר מועצת התאגיד, קובע סעיף 15(ג) לחוק כי אם חדל לכהן חבר מועצה, יש לפעול למנותו "בהקדם האפשרי" (וראו בסעיף 16(א) הוראה דומה ביחס לממלא מקום ליו"ר מועצת התאגיד). באופן דומה, גם ביחס לוועדת האיתור נקבע כי אם חדל לכהן חבר ועדת איתור על יו"ר ועדת האיתור לפעול למנות לו מחליף "בהקדם האפשרי", ואם מדובר ביו"ר ועדת האיתור, על שר התקשורת לעשות כן "בהקדם האפשרי, ולא יאוחר משלושה חודשים לאחר שחדל לכהן" (סעיף 34(ג) לחוק). הוראות אלו ממחישות את החשיבות שבשמירה על יכולתה של ועדת האיתור לפעול באופן רציף (השוו: בג"ץ 5933/98 פורום היוצרים הדוקומנטריים נ' נשיא המדינה, פ"ד נד(3) 496, 528 (2000); בג"ץ 3073/99 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' שר החינוך התרבות והספורט, פ"ד נד(3) 529, 548 (2000); בג"ץ 4915/00 רשת חברת תקשורת והפקות (1992) בע"מ נ' ממשלת ישראל, פ"ד נד(5) 451, 480-479 (2000)). הדברים מקבלים משנה תוקף בענייננו, שכן, כמפורט בעמדתו של התאגיד, לא ניתן להתעלם מהנזק הרב שנגרם לתאגיד נוכח שיתוקה של ועדת האיתור לתקופה ממושכת, וכפועל יוצא מאי-מינויים של חברים למועצת התאגיד (ראו בהרחבה בסעיפים 46-33 לכתב התשובה שהוגש מטעמו ביום 4.2.2026). הוראת סעיף 35 לחוק נועדה למנוע, אם כן, את התרחשותו של תרחיש כאמור, באמצעות מתן אפשרות לוועדת האיתור לפעול עד כמה שניתן באופן רציף, גם בהרכב של שני חברים. מכל מקום, בשים לב לנסיבותיו המיוחדות של המקרה דנן, ולכך שלהמשך פעילותה של ועדת האיתור גם בהרכב חסר ניתן הכשר בהחלטתו של בית המשפט מיום 24.6.2025 לפיה "תוכל ועדת האיתור להתכנס בהקדם האפשרי, ולבחון את מועמדותה של [גב' חממה] – אם בהרכב מלא, ואם בהרכב חלקי, כפי שמאפשר סעיף 35 [לחוק], ומתבקש בנסיבות העניין (בפרט ככל שיחול עיכוב במינוי אחד מחברי ועדת האיתור)"; אף אם הייתי מוצא קושי בכך שוועדת האיתור פעלה בהרכב של שני חברים (ויובהר כי זוהי אינה עמדתי), ממילא לא הייתי מוצא בכך הצדקה לבטל את הפעולות שכבר נעשו על ידה (השוו: ע"א 2518/02 סמיון נ' שר הבריאות, פ"ד נז(1) 778 (2003); וראו גם באסמכתאות שהוצגו בסוף הפסקה הקודמת). סיכומו של עניין: בנקודת הזמן הנוכחית אין עוד הצדקה להימנעותו של השר קרעי מלפעול לצורך קידום הליך בחינת המועמדויות של ארבעת המועמדים. ויובהר, כי בכל הנוגע לשלב העברת המועמדים לבחינת הוועדה לבדיקת מינויים, הרי שגם אין הכרח כי דווקא שר התקשורת עצמו הוא שיעשה זאת. אשר על כן, ובשים לב לדחיפות העניין: - המועמדויות של חברי מועצת התאגיד שמינויים על הפרק (גב' חממה והמועמדים להארכת כהונה) יועברו, באמצעות הלשכה המשפטית למשרד התקשורת, לבדיקתה של הוועדה לבדיקת מינויים לאלתר, ולכל היותר בתוך 3 ימים, קרי עד ליום א', 17.5.2026. - הוועדה לבדיקת מינויים תשלים את בחינת מועמדותם של ארבעת המועמדים בהקדם האפשרי, ובכל מקרה לא יאוחר מיום א', 31.5.2026. - ככל שהוועדה לבדיקת מינויים תאשר את מינויים של המועמדים, אלה יועברו לבחינתו שר התקשורת בהקדם האפשרי, וההחלטה בעניין (לכאן או לכאן) תתקבל על ידו בתוך 7 ימים. מאחר שבעניינם של המועמדים להארכת כהונה מדובר רק בצעד אחד, לא סופי, בהתחשב בסעד עליו התבקשנו להורות, ולצווים על תנאי שניתנו בבג"ץ 38966-10-24 ובבג"ץ 48695-06-25 (כמובא לעיל), הרי שבעניינם מדובר בפסק דין חלקי. למען הסר ספק, צווי הביניים שניתנו בהליכים אלה יוותרו בתוקף עד שיושלם הליך המינוי בעניינם. אשר למינויו של ממלא מקום לתפקיד יושב מועצת התאגיד, מצופה כי לאחר קבלת ההחלטה בדבר ארבעת המועמדים למועצת התאגיד, יפעל השר "בהקדם האפשרי" למינוי ממלא ממקום ליושב ראש מועצת התאגיד מבין חברי מועצת התאגיד (כלשון הוראת סעיף 16 לחוק). משיבי המדינה מתבקשים להגיש הודעת עדכון ביחס להתקדמות העניינים המפורטים בפסקאות 98-96 לעיל, עד 7 ימים לאחר שיתקבלו החלטותיו של שר התקשורת. לאחר שתתקבל הודעת העדכון, תישקל גם האפשרות להוציא צו על תנאי בבג"ץ 32177-02-25. טרם סיום, ובכל הנוגע למינויים של חברי מועצת התאגיד, אבקש להעיר שתי הערות קצרות: ראשית, מצופה כי ועדת האיתור, ולאחר מכן הוועדה לבדיקת מינויים ושר התקשורת, יפעלו, בהקדם האפשרי ובמהירות הראויה, על מנת להביא למינויים של כל 12 חברי מועצת התאגיד, ובכלל זאת יושב ראש קבוע. אף שהמועצה רשאית להפעיל את סמכויותיה גם בהרכב חסר (כאמור בסעיף 18 לחוק), משעה שלכל חבר במועצת התאגיד ניסיון ומומחיות בתחום שונה, לא ניתן לחלוק על כך שלפעילותה של מועצת התאגיד בהרכב מלא חשיבות רבה. שנית, אף שההחלטות על מינויים של חברים חדשים למועצת התאגיד ועל הארכת כהונתם מצויה בסמכותו של שר התקשורת, בשים לב לאופי ההליך, ובפרט לצורך בהמלצה של ועדת האיתור, וכן לעיקרון בדבר עצמאותה ומקצועיותה של מועצת התאגיד, שיקול הדעת של הנתון לשר התקשורת ביחס לעניינים אלה הוא מצומצם (ראו והשוו: בג"ץ 5158/09 ארן נ' ממשלת ישראל, פסקה 10 (7.1.2010); בג"ץ 8134/11 אשר נ' שר האוצר, פסקאות 15-13 (29.1.2012)). על כן, בענייננו נדרש טעם מהותי, הנוגע, ככלל, ליכולותיו המקצועיות של המועמד, על מנת ששר התקשורת יהיה רשאי לסטות מהמלצת ועדת האיתור בעניין מינויים או הארכת כהונתם של חברי מועצת התאגיד. סוף דבר יש להצר על כך שגם עתה, לאחר כמעט ארבע שנים מאז שהחל ההליך הראשון בעניינה של גב' חממה, הרכבה של מועצת התאגיד חסר. המצב החריף בשנה וחצי האחרונות כאשר מספרם של חברי מועצת התאגיד ירד, והיא איבדה את היכולת להפעיל את סמכויותיה. כפי שהוסבר לעיל, ההשלכות של מצב זה על פעילותו הסדירה של התאגיד הן קשות, וככל שחולף זמן נוסף, הן אף מתעצמות. יתרה מכך, בהינתן הערך העצום שיש בשידור ציבורי עצמאי, מקצועי ואיכותי לדמוקרטיה הישראלית, המסר הפשוט שנדרש להעביר הוא זה: מצב זה אינו יכול להימשך. ניתן לקוות כי עתה, כאשר לראשונה מזה מספר שנים ועדת האיתור יכולה לפעול, החזון לפיו מועצת התאגיד פועלת בהרכבה המלא יהיה למציאות. לו תישמע דעתי, בשלב זה נורה על ביטול ההחלטה על העברת היו"ר מוניץ מכהונתה, כמפורט בפסקה 86 לעיל; ועל העברת המועמדויות של חברי מועצת התאגיד שמינויים על הפרק לבחינתה של הוועדה לבדיקת מינויים, ולאחר מכן להחלטתו של השר כמפורט בפסקה 96 לעיל. כאמור לעיל, בכל הנוגע לעניינה של היו"ר מוניץ מדובר בפסק דין. בכל הנוגע למועמדים להארכת כהונה ולעניינה של גב' חממה מדובר בפסק דין חלקי. ביחס לנושא מינוי ממלא מקום ליושב ראש מועצת התאגיד מדובר בהחלטה. הודעת עדכון מטעם משיבי המדינה תוגש כאמור בפסקה 99 לעיל. עוד אציע כי משרד התקשורת יישא בשלב זה בהוצאות העותרת בסך של 60,000 ש"ח, ובהוצאות התאגיד בסך של 40,000 ש"ח. עופר גרוסקופף שופט השופטת גילה כנפי-שטייניץ: אני מצטרפת לתוצאה אליה הגיע חברי, השופט ע' גרוסקופף, לפיה יש להורות על ביטול החלטת השר להעביר את יו"ר ועדת האיתור השופטת בדימוס נחמה מוניץ מכהונתה, וכן על העברת המועמדויות של חברי מועצת התאגיד שמינויָם על הפרק לבחינת הוועדה לבדיקת מינויים. עם זאת, כפי שאפרט להלן, דרכינו נפרדות בכל הנוגע למצע המשפטי המוליך לתוצאה זו. אפתח בסוגיית העברת היו"ר מכהונתה, ולאחר מכן, ולכך תוקדש עיקר חוות דעתי, אתייחס לשאלת חוקיות פועלה של ועדת האיתור בהרכבה הנוכחי. אשר להעברתה של היו"ר מוניץ מתפקידה, לטעמי, מרכז הכובד של הסוגיה שלפנינו אינו נעוץ בשאלת מעמדו של הייעוץ המשפטי, אלא בהגנה על הסתמכותו של נושא משרה ציבורית על עצה משפטית שקיבל במסגרת תפקידו. בבואנו לבחון אם קמה עילה להעברת יו"ר ועדת האיתור מתפקידה לפי סעיף 34(ב) לחוק השידור הציבורי הישראלי, התשע"ד-2014 (להלן: חוק השידור הציבורי או החוק), השאלה המרכזית אינה היקף סמכותו של הייעוץ המשפטי, ואף אינה אם הייעוץ שניתן היה ייעוץ נכון או מוטעה, ואף לא אם זה חצה את הגבול שבין ייעוץ משפטי לעיצוב מדיניות, כטענת השר. השאלה היא, האם נושא משרה מינהלית, הפועל בהסתמך על עצתם המשפטית של גורמי הייעוץ המשפטי המוסמכים, יכול להיחשב עקב כך כמי ש"אינו ממלא את תפקידו כראוי". לגישתי, התשובה הברורה והחד-משמעית לכך היא בשלילה. במצב הדברים הרגיל, משניתן ייעוץ משפטי על-ידי הגורם המוסמך לכך, גם אם העצה המשפטית שקיבל נושא המשרה הייתה שגויה, אין בעצם אימוצה כדי להוות עילה להפסקת כהונתו בשל פגם בתפקודו. בשולי הדברים אוסיף, כי יש להצר על כך שבימים אלה קבלת עצות משפטיות באשר לדרישות הדין נחזית בעיני השר כנימוק להעברה מתפקיד. אכן, לעיתים יש ונושאים שונים מצויים על קו התפר שבין עצה משפטית לבין עיצוב מדיניות. במקרים מעין אלה, מציאת הנתיב ההולם עשויה להיות מלאכה מורכבת, וטבעי כי במרחב זה ייווצר שיח, ואף מתח מסוים, בין נושא המשרה לבין גורמי הייעוץ המשפטי. ברם, אין מקום לראות בעובדה שנושא המשרה בחר לאמץ עמדה משפטית מסוימת משום תפקוד שאינו ראוי, ולמצער אובדן עצמאותו, והדחתו של נושא המשרה אינה נמנית עם ארסנל הכלים הלגיטימי לפתרון מחלוקות מעין אלה. אוסיף ואעיר, באשר לעילת הפסקת הכהונה לפי סעיף 34(ב)(3) לחוק – עילת העדר התפקוד הראוי – כי איני רואה צורך לקבוע נוסחה קשיחה וממצה המתייחסת למלוא היקפה של עילה זו או לקשת התרחישים האפשריים בהם תקום הצדקה להעברת יו"ר הוועדה מתפקידו על יסוד עילה זו. המחוקק בחר בנוסחה כללית וגמישה שנועדה להבטיח את תקינות המינהל ואת אמון הציבור בוועדת האיתור, ואפשר להותיר את קביעת גבולותיה לדיון ממקרה למקרה. שאלה אחרת היא, שאלת כשירותה של ועדת האיתור לפעול ולקבל החלטות בהרכב "קטוע". בטרם אצלול למחלוקת המשפטית, אקדים ואזכיר בקצרה את המסד העובדתי הנוגע לגלגוליה של ועדת האיתור: ביום 19.3.2022 סיים את תפקידו יו"ר ועדת האיתור דאז, השופט בדימוס אילן שיף. במועד זה נותרה חברת ועדה אחת בלבד, גב' יעל רבהון-טימור. מצב זה נמשך גם לאחר התפטרותם של יושבי הראש שמונו בהמשך – השופטת בדימוס נחמה נצר והשופט בדימוס משה דרורי. ביום 27.2.2025 סיימה גם הגב' רבהון-טימור את תפקידה, ובוועדה לא נותרו חברים מכהנים כלל. ביום 6.3.2025 מינה השר את השופטת בדימוס נחמה מוניץ ליו"ר הוועדה. היו"ר מוניץ פעלה לאיוש שני התקנים הנוספים, אולם בסופו של התהליך, ביום 22.1.2026, מונה חבר ועדה אחד בלבד, בעוד מועמדת נוספת הסירה את מועמדותה. התוצאה המעשית היא שוועדת האיתור בהרכבה הנוכחי כוננה כוועדה בת שני חברים בלבד. חברי, השופט גרוסקופף, סבור כי סעיף 35 לחוק השידור הציבורי מכשיר את פעולותיה של ועדת האיתור בענייננו, חרף העובדה שזו פעלה בהרכב "קטוע" של שני חברים בלבד. חברי נשען על פרשנות תכליתית רחבה של הוראה זו מתוך שאיפה צודקת לשמור על רציפות עבודתה של ועדת איתור ולמנוע שיתוקה של מועצת התאגיד. ואולם, לטעמי, הן ניתוח מושגי של "ועדה קטועה", הן ניתוח הוראת סעיף 35 בראי חוק השידור הציבורי, מובילים למסקנה לפיה ועדת האיתור טרם כוננה כדין, ומכל מקום, אין בסמכותה לפעול בנסיבות ענייננו בשני חברים. אפרט להלן את טעמיי לכך. בין ועדה קטועה לוועדה שלא באה לעולם לצורך הדיון בסוגיה זו, מן הראוי להזכיר תחילה את ההבחנה הבסיסית בין "ועדה חסרה" לבין "ועדה קטועה": "ועדה חסרה" עניינה במצב שבו כל התקנים הסטטוטוריים מאוישים, וכל חברי הוועדה מכהנים כדין, אלא שבאופן זמני, וביחס לישיבה קונקרטית, נבצר ממי מהם להתייצב, כך שהדיון נערך בהרכב חסר. במצב דברים זה לא מתעורר קושי ביחס לסמכות הוועדה עצמה, והשאלה היחידה היא שאלת הקוורום – המניין החוקי של משתתפים המקנה תוקף להצבעה שהתקיימה בהרכב חסר. שונה ממנה היא "ועדה קטועה", המתארת מצב שבו נפקדותו של חבר אינה זמנית אלא קבועה, אם בשל התפטרות, פטירה, העברה מתפקיד או פקיעת כהונה, והשאלה המתעוררת היא האם מוסמכת הוועדה להוסיף ולפעול בהרכבה ה"קטוע" (בג"ץ 8527/20 שרת התחבורה נ' שר המשפטים, פסקאות 5-3 לפסק דינה של השופטת ד' ברק-ארז (14.12.2020) (להלן: עניין שרת התחבורה); בג"ץ 8946/01 עלי נ' שר המשפטים והשר לענייני דתות, פסקה 17 (2001); יואב דותן ביקורת שיפוטית על שיקול דעת מינהלי 385-384 (2022) (להלן: דותן, ביקורת שיפוטית); יצחק זמיר הסמכות המינהלית 385-389 (כרך א, 2010) (להלן: זמיר, הסמכות המינהלית); דפנה ברק-ארז משפט מינהלי 267 (2010) (להלן: ברק-ארז, משפט מינהלי)). למעשה, השאלה הניצבת לפתחנו מורכבת מעט יותר: כיצד נכון להשקיף על ועדה שמעולם לא נתמלאו כל חבריה? בשאלה זו עשויות להיות גישות שונות. לפי גישה אחת, שאלה זו נעדרת נפקות אמיתית, שהרי מה לי אם חבר הוועדה מונה ופרש, ומה לי אם מעולם לא מונה? כך או כך התוצאה האופרטיבית זהה: הוועדה אינה במלואה. בהתאם לגישה זו, מקום בו המחוקק הכשיר את עבודתה של ועדה שהרכבה חסר (כמו למשל, בהוראת חוק הקובעת שהוועדה תוכל להוסיף ולפעול, ובלבד שמספר חבריה לא ירד אל מתחת למינימום מסוים), אין זה משנה אם ה"מום" הוא מולד או נרכש (ראו למשל, את עמדתו של פרופ' יצחק זמיר המציין כי "אפשר שלגוף מסוים יהיה אורגן קטוע מלכתחילה, כאילו לקה במום מלידה" (זמיר, הסמכות המינהלית, בעמ' 385); כן ראו גם פרופ' דותן הסבור כי גוף קטוע קיים גם מקום בו "מלכתחילה הוא אינו מונה מספר נכון של חברים" (דותן, ביקורת שיפוטית, בעמ' 385)). לפי גישה אחרת, גוף קטוע הניתן ל"הכשרה" מכוח הוראות החוק הוא רק גוף שמלכתחילה מונו כלל חבריו במספרם הנדרש בחוק, ורק בהמשך הדרך פקעה חברותו של מי מחבריו (וראו: ברק-ארז, משפט מינהלי, בעמ' 267, ובדומה ראו בפסקה 4 לפסק דינה בעניין שרת התחבורה). ככלל, המפתח להעדפה של אחת מן הגישות עשוי להימצא בהוראות החוק המסמיך. כך למשל, במקרים בהם החוק קובע הוראות מפורשות המכשירות את פעולת הוועדה גם מקום בו לא מונו כלל חבריה. מכאן, שהנפקות העיקרית של הכרעה בין הגישות היא מקום בו אין כל הסדר חקיקתי המסדיר את הסוגיה (וראו דבריה של ברק-ארז (שם): "נקודת המוצא לדיון בשאלות אלה היא שהחלטה תקינה היא החלטה שהתקבלה על-ידי רשות שכל חבריה מונו ואף השתתפו בתהליך קבלת ההחלטה. אולם, ניתן לסטות מעמדת מוצא זו מכוחם של הסדרים חקיקתיים"). במאמר מוסגר אעיר, כי הפסיקה הענפה שעסקה בוועדה קטועה, אליה הפנה חברי השופט גרוסקופף, דנה אך במקרים שבהם הוועדה כוננה מלכתחילה כדין ובהרכב מלא, ורק בשלב מאוחר יותר התרחשה נסיבה שקטעה את הרכבה (כך היה בבג"ץ 3/58 ברמן נ' שר הפנים, פ"ד יב 1493 ‏(‏1958‏)‏‏, בו צוין כי "מתחילת ברייתה כשרה הייתה", אך בחלוף זמן נפטר אחד מחבריה. כך גם בבג"ץ 5/86 סיעת ש"ס התאחדות הספרדים שומרי תורה בכנסת נ' שר הדתות, יו"ר הועדה למינוי דיינים, פ"ד מ‏(‏2‏)‏ 742 ‏(‏1986‏)‏‏ (להלן: עניין סיעת ש"ס); בבג"ץ 8946/01 עלי נ' שר המשפטים והשר לענייני דתות, פ"ד נו‏(‏2‏)‏ 415 ‏(‏2001‏)‏‏; בבג"ץ 382/75 בוכבזה נ' המועצה המקומית אור-יהודה, פ"ד ל‏(‏1‏)‏ 576 ‏(‏1975‏)‏‏ (להלן: עניין בוכובזה); ובבג"ץ 233/86 בן יצחק נ' שר הפנים, פ"ד מ‏(‏4‏)‏ 505 ‏(‏1986‏)‏‏ (להלן: עניין בן יצחק)). פסקי דין אלה נסובו כולם על ועדות שכוננו מראשיתן במספר החברים הנדרש ובהמשך הדרך הפכו מסיבות שונות לוועדות קטועות. כשלעצמי, אני נוטה לעמדה שלפיה קיים הבדל מהותי, היורד לשורש הסמכות, בין ועדה שכוננה כהלכה ולקתה במעלה הדרך, לבין ועדה שמעולם לא נולדה. מסקנה זו מתיישבת עם עקרון החוקיות וההיגיון המינהלי. מקום שבו המחוקק התנה את כינונו של הגוף בהרכב ספציפי (ראו למשל, הוראת סעיף 29(ב) לחוק שבענייננו הקובעת כי "ועדת האיתור תהיה בת שלושה חברים"), אורגן שמלכתחילה אינו עונה להגדרה זו פועל בחוסר סמכות (ראו: עניין שרת התחבורה, פסקה 4 לחוות דעתה של השופטת ברק-ארז; וראו עוד: יצחק זמיר "הרכב חסר בבתי דין מינהליים" משפטים ד 585, 591-590 (התשל"ב-התשל"ג) (להלן: זמיר "הרכב חסר")). אין מדובר ב'פגם טכני' בר-ריפוי, אלא בפגם שורשי המאיין את עצם ההכשר לפעולתו של הגוף המינהלי. הקושי להכשיר פעולתה של ועדה שטרם באה לעולם השתקף היטב דווקא בטיעוני משיבי המדינה. בניסיון להתמודד עם הקושי האמור, ביקשו משיבי המדינה להשקיף על הוועדה דנן כעל "ועדה המשכית". לפי גישה זו, הוועדה מהווה המשך לוועדות קודמות שפעלו לפניה, ועל כן די בשני חברי ועדה כדי שהחלטותיהם יהיו בנות תוקף. לפי טענה זו, הוועדה דנן לא "נולדה" בחסר, אלא מהווה חוליה בשרשרת המשכית שקדמה לה. ואולם, לא ניתן לקבל טענה זו. גם אם ניתן לאמץ במישור העקרוני את המטאפורה של "ספינת תסאוס", השומרת על זהותה גם כשמרכיביה מתחלפים (ובפרט לאור הוראת סעיף 34(ג) לחוק המורה על מינוי חבר ועדה כנגד חבר ועדה שחדל לכהן), הרי שבמישור העובדתי אין לטענת ההמשכיות על מה שתסמוך. כפי שפורט לעיל, בפרק הזמן שחלף מיום 27.2.2025, עם פרישתה של הגב' יעל רבהון-טימור מחברות בוועדה, ועד ליום 6.3.2025 בו מונתה השופטת (בדימ') מוניץ לעמוד בראשה, לא כיהן בוועדה אף לא חבר אחד. הוועדה התרוקנה מתוכן אנושי וסטטוטורי, ומשעה ששרשרת ההמשכיות נותקה פיזית ומהותית, לא נותר איש שיכול לשאת על גבו את טענת ההמשכיות. כעניין עובדתי, ביום 6.3.2025 לא חודשה פעילותה של ספינה קיימת, אלא הושקה ספינה חדשה לחלוטין. סיכום ביניים: בהעדר "המשכיות", הוועדה שלפנינו נדרשה להקמה מחדש. לפיכך, אין מדובר ב"ועדה קטועה" במובן המקובל בפסיקה, דהיינו גוף שנוסד ואיבד מחבריו במעלה הדרך, אלא בוועדה שטרם באה לעולם כגוף סטטוטורי שלם. עם זאת, אף אם נניח כי ניתן להשקיף על ועדה שטרם הושלם מינוי כל חבריה כוועדה קטועה שניתן עקרונית להכשירה, הרי שבנסיבות ענייננו, לשון סעיף 35 לחוק השידור הציבורי ופרשנותו אינם מאפשרים הכשרתה. לבחינת הוראותיו של החוק אפנה כעת. פרשנות סעיף 35 – על גבולות הריפוי כאמור, נקודת המוצא לבחינת חוקיות פועלה של ועדת האיתור, מצויה בראש ובראשונה בד' אמותיו של החוק המסמיך. לטעמי, בחינה דקדקנית של לשון סעיף 35 לחוק מעלה, כי זו אינה מעניקה היתר לפעולת ועדה שכוננה בשני חברים בלבד. כזכור, הוראה זו קובעת כי תוקף פעולות הוועדה לא ייפגע מחמת "ליקוי במינויו או בהמשך כהונתו" של מי מחבריה. השימוש בתיבות אלו מניח, כהנחת יסוד לשונית, את קיומו של אדם שמונה ואת קיומה של כהונה שהחלה, ובדרך אחרת: 'ליקוי' יכול לדבוק רק במינוי או בכהונה של חבר ועדה קיים; הוא מתאר מצב שבו יושב אדם לשולחן הוועדה ומקבל החלטות, אלא שלאחר מכן מתגלה פגם מינהלי – טכני או מהותי – בהליך בחירתו או בכשירותו להוסיף ולכהן. לשון הסעיף, כפשוטה, נועדה לרפא פגמים הנוגעים לטיב הזיקה שבין חבר קיים לבין הוועדה. היא אינה מתייחסת למצב שבו חבר כלל לא מונה, ואי-מינוי איננו "ליקוי במינוי" שסעיף הריפוי חובק. מסקנה זו מתחזקת גם מן ההיגיון המוסדי, לפיו הכינון קודם לריפוי. כאן המקום לשוב ולהזכיר כי הוראת הכינון היסודית בסעיף 29(ב) קובעת: "ועדת האיתור תהיה בת שלושה חברים". זהו סעיף קונסטיטוטיבי המגדיר את זהות האורגן. ההיגיון מחייב שסעיף הריפוי יהיה כפוף לסעיף הכינון, ככזה שנועד לרפא גוף קיים; ולא להפיח רוח חיים בגוף שמעולם לא נברא. כאשר במסגרת הליכי המינוי נמנעים מלאייש את אחד מחברי הוועדה מלכתחילה, לא נוצרת ועדה עם ליקוי בר-ריפוי, אלא נמנעת הקמת הוועדה בהרכבה כמצווה בחוק. במצב דברים זה, ויתור על דרישת הכינון המלא תוך שימוש בסעיף 35 לחוק כ"מסלול עוקף" מסכל את כוונתו המפורשת של המחוקק. למעלה מכך, דומני כי המפתח העיקרי והמכריע להבנת כוונת המחוקק טמון בהשוואה הפרשנית המתבקשת בין שני סעיפי 'ריפוי' דומים – אך גם שונים – המופיעים בחוק השידור הציבורי: סעיף 18 העוסק במועצת התאגיד, וסעיף 35 העוסק בוועדת האיתור. התבוננות משווה חושפת כי המחוקק ביקש להעניק לשני האורגנים המרכזיים של התאגיד 'רשת ביטחון' שתגן על תוקף פעולותיהם במקרה של פגמים בהרכבם, אולם עשה זאת באופן שונה. לשם הנוחות, יוצגו שני הסעיפים זה לצד זה: סעיף 18: תוקף פעולות המועצה סעיף 35: תוקף פעולות ועדת האיתור קיום המועצה, סמכויותיה ותוקף פעולותיה, לא ייפגעו מחמת שהתפנה מקומו של חבר בה, או מחמת ליקוי במינויו או בהמשך כהונתו, ובלבד שרוב חבריה מכהנים כדין. קיום ועדת האיתור, סמכויותיה ותוקף פעולותיה לא ייפגעו מחמת ליקוי במינויו או בהמשך כהונתו של אחד מחברי הוועדה, ובלבד שמכהנים בה שני חברי ועדה. כפי שניתן להתרשם, מדובר בהוראות חוק שנוסחן כמעט זהה, למעט ההבדל הבא הבולט לעין: בסעיף 18 כלל המחוקק במפורש את העילה "מחמת שהתפנה מקומו של חבר בה", בעוד שמסעיף 35 נשמטה עילה זו כליל. מלאכת הפרשנות מחייבת אותנו שלא למקד את העדשה במילה או בהוראה הבודדת, אלא להרחיב את המבט אל עבר ההקשר הלשוני השלם באותו דבר חקיקה (דנ"מ 5331/24 רשות האוכלוסין וההגירה נ' קלמנט, פסקה 44 ‏(‏7.12.2025‏) (להלן: עניין קלמנט)). בחינת סעיפי החוק זה לצד זה, בתוך אותו דבר חקיקה, מעניקה חיזוק מכריע למסקנה כי מדובר בהבחנה עקרונית ומכוונת. השופט חיים כהן (בצטטו את הלורד Coke) לימדנו כי יש לפרש את החוק כחטיבה שלמה אחת, מתוך הבנה כי "הפרשנות הטבעית ביותר והנכונה ביותר של חוק היא לפרש חלקו האחד על-ידי חלק אחר של אותו החוק" (ע"פ 428/74 דדש נ' עירית ירושלים, פ"ד כט‏(‏2‏)‏ 23, 25 ‏(‏1975‏)‏). קביעה זו נגזרת מן החזקה שהמחוקק מקיים הרמוניה חקיקתית פנימית וקוהרנטיות לשונית, בבואו להסדיר סוגיות דומות באותו חוק (על השאיפה ליצירת הרמוניה חקיקתית ראו מני רבים: בג"ץ 4031/94 ארגון בצדק נ' ראש ממשלת ישראל, פסקה 13 לחוות דעתו של השופט מ' חשין (שהיה מיעוט לעניין התוצאה) (1994); בר"ע 4718/24 פלונית נ' נציבת שירות המדינה, פסקה 16 והאסמכתאות שם (1.9.2024); אהרן ברק פרשנות במשפט – פרשנות החקיקה 327 (התשנ"ג) (להלן: ברק, פרשנות במשפט). לרקע זה, השוואה בין הסדר הריפוי של ועדת האיתור לבין זה של מועצת התאגיד מדברת בעד עצמה: בעוד שהמחוקק הוכיח כי הוא יודע להכשיר במפורש פעולה אל מול כיסא ריק של מועצת התאגיד, הוא נמנע במפגיע מלהכשיר פעולה דומה של ועדת האיתור. השמטתן של מילים אלו בכל הנוגע לוועדת האיתור, אינה יכולה אפוא להיחשב כפליטת קולמוס מקרית של מנסח החוק. פער לשוני זה אינו מותיר מקום לספק ומחייב לקרוא את סעיף 35 כהסדר שלילי. שתיקתו של המחוקק בסעיף זה ביחס לעילת 'התפנות מקום', עת בחר לכלול אותה במפורש ובסמיכות פרשיות בסעיף 18, אינה בגדר שגגה או חֶסֶר (לאקונה) הטעון השלמה, אלא היא בבחינת "שתיקה מדעת". כפי שנפסק, כאשר המחוקק נדרש לסוגיה פלונית במקום אחד אך בוחר להשמיטה במקום אחר באותו דבר חקיקה, אין מדובר בתקלה חקיקתית אלא בהכרעה מוּדעת השוללת את תחולת ההסדר על המקרה החסר. בטכניקה חקיקתית זו, בהשמטתו המכוונת, גילה המחוקק דעתו כי בעוד שמועצת התאגיד – גוף רחב ורב-חברים – מסוגלת להכיל חסר זמני מבלי שתיפגע סמכותה, הרי שוועדת האיתור המצומצמת, המבוססת על הרכב של שלושה חברים בלבד, אינה מוסמכת לתפקד עת אחד מחבריה פינה את מקומו. שתיקה מדברת זו חוסמת את הדרך בפני מתן תוקף לפעולות ועדה הפועלת אל מול כיסא ריק (בג"ץ 6301/18 השופטת רונית פוזננסקי כץ נ' שרת המשפטים, פסקאות 33-30 לפסק דינו של השופט ע' פוגלמן והאסמכתאות שם (27.12.2018); ברק, פרשנות במשפט, בעמ' 115-112). ויובהר כי אין לראות בסיפא של סעיף 35, "ובלבד שמכהנים בה שני חברי ועדה", היתר להקמת הוועדה בשניים. קריאה הרמונית של הוראות החוק מלמדת כי לא להתיר זאת נועדה הסיפא, כי אם לשמש סייג מחמיר: גם במקרה של "ליקוי במינוי", היינו, מקום בו מונו שלושה חברים אך אחד מהם מונה בפגם, הפעולות יוכשרו אך ורק אם נותרו לצדו שני חברים כשירים. ההיסטוריה החקיקתית מאששת זאת: מעיון בפרוטוקול הדיונים בחוק השידור הציבורי עולה כי בנוסחו המקורי של הסעיף (בגלגולו כסעיף 34 להצעת החוק), כלל לא הופיעה הסיפא. תוספת זו נולדה בחדר הוועדה כמענה לחשש מפורש שהוועדה תהפוך למופע של חבר ועדה בודד במקרה של פגם במינויים של השניים האחרים. בתגובה לחשש זה ציינה היועצת המשפטית לוועדה: "נכון, אני חושבת שצריכים לומר בפירוש: 'ובלבד שמכהנים לפחות שני חברי ועדה'" (פרוטוקול מס' 9 מישיבת הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק השידור הציבורי, כ"ו בסיון התשע"ד, 24 ביוני 2014). מכאן שהסיפא הוּספה על מנת לעגן רף מינימום של חברים כשירים למניעת ניצול לרעה של מנגנון הריפוי, ולא לשם מתן רישיון מראש להותיר כיסא מיותם. המסקנה העולה מן הפרשנות הלשונית היא, כי סעיף 35 לא נועד להעניק הכשר גורף לכל מצב שבו הרכבה של הוועדה נקטע, אלא הוא מגביל ומייחד את הכשרו לנסיבות קונקרטיות בלבד – מקום בו הקטיעה נבעה מ"ליקוי במינויו או בהמשך כהונתו" של חבר ועדה. משבחר המחוקק להשמיט מסעיף זה את העילה של התפנות מקום, הרי שלא ניתן להכשיר פעולה של ועדת איתור שאיבדה חבר במעלה הדרך מסיבות כגון פרישה, התפטרות או פטירה, לא כל שכן פעולות של ועדה שחבר מחבריה מעולם לא מונה ושהרכבה היה חסר מלכתחילה. פרשנות זו עולה בקנה אחד גם עם תכליתו של סעיף 35 להבטיח את רציפות עבודתה של הוועדה; להגן על פעולות הועדה שבוצעו בעת שנפלה תקלה בכהונת מי מחבריה; ולאפשר לגשר על פני פרק הזמן הנדרש לתיקונה (וראו גם סעיף 34(ג) לחוק המורה על מינוי "חבר אחר במקומו" של חבר ועדת איתור שחדל לכהן "בהקדם האפשרי"). הכשרת פועלה של הוועדה בשני חברים כשירים אינו מצב יסוד רצוי, אלא פתרון של חוסר ברירה שנועד לשמש כגשר זמני עד לתיקון הנדרש או עד להשלמת המינוי במהרה (וראו: עניין סיעת ש"ס, פסקה 18, וכן פסק דינו של השופט צ' ברנזון בעניין בוכובזה). כן הוא נועד להגן על עלויות שקועות של ועדה שכבר החלה לשמוע מועמדים ולעיין במסמכים. כדי שעמלה לא ירד לטמיון עקב פגם מאוחר שהתגלה במינויו של אחד מחבריה, ניתן תוקף לפעולותיה חרף הפגם. מעבר לניתוח הטקסטואלי והתכליתי, קיימים שיקולי מדיניות נוספים התומכים בפרשנות האמורה. חברי השופט גרוסקופף מזכיר בחוות דעתו הסתייגות הקיימת בפסיקה, לפיה ייתכן שאין להגביל פעילות של ועדה קטועה כאשר היא גוף הומוגני שאינו מייצג עמדות או אינטרסים מובחנים, כך שהפגיעה מחסרונו של חבר היא כמותית בלבד. גם מבלי להכריע בהסתייגות זו, ועדת האיתור דנן רחוקה מלהיות גוף הומוגני. המחוקק עיצב אותה באופן שישתתפו בה שלושה בעלי מקצוע בעלי מומחיות שונה, ובמילים אחרות: זוהי ועדה "בעלת הרכב הטרוגני, שחבריה מייצגים אינטרסים שונים" (עניין בן יצחק, בעמ' 515). על הוועדה לשלב בין עולמות המשפט, הכלכלה והניהול והתקשורת. על כן, אי-איוש אחד מחבריה אינו חסר מספרי גרידא, אלא פגם איכותי העשוי להוביל לתוצאה שונה באופן מהותי (ראו שם, בעמ' 515 והאסמכתאות המובאות שם; בג"ץ 5848/99 חבר הכנסת יוסף פריצקי נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה ירושלים, פ"ד נד‏(‏3‏)‏ 5, 39 ‏(‏2000‏)). לפגם מהותי זה מצטרף החשש מפני יצירת תמריץ שלילי. מתן הכשר לוועדה שמעולם לא כוננה במלואה, עלול להעניק לרשות הממנה תמריץ להימנע מאיושן של ועדות איתור. ועדה בת שני חברים, שבה ליושב הראש נתון הקול המכריע, נוחה הרבה יותר לשליטה וניהול מאשר הרכב תלת-ראשי של בעלי נקודות מבט מקצועיות שונות. באופן זה, נוצר מסלול עוקף המאפשר לרשות לרוקן מתוכן את מערכת האיזונים שהציב המחוקק. סוף דבר, לו דעתי הייתה נשמעת, הרי שבכל הנוגע לפעולותיה של ועדת האיתור עד כה, וכפי שציין חברי השופט גרוסקופף, יש להותירן על כנן משאלו נעשו בהסתמך על החלטת בית המשפט מיום 24.6.2025. ואולם, מכאן ולהבא, ובהתאם לניתוח הפרשני שהוצג לעיל, מתבקשת המסקנה כי על יו"ר הוועדה לפעול תחילה להשלמת הרכבה כדת וכדין, ורק לאחר שתיכון מחדש כגוף שלם המונה שלושה חברים, תוכל להמשיך בעבודתה. גילה כנפי-שטייניץ שופטת השופט חאלד כבוב: אני מצטרף בהסכמה לתוצאה אליה הגיעו חבריי, השופט ע' גרוסקופף והשופטת ג' כנפי-שטייניץ, לפיה יש להעביר לבחינת הוועדה לבדיקת מינויים בחברות הממשלתיות מועמדויות של חברי מועצת התאגיד שמינוים על הפרק; וכי לא הייתה לשר התקשורת כל עילה להעברת העברת היו"ר מוניץ מכהונתה על יסוד האמור במכתבו מיום 17.09.2025. אשר לשאלה האופרטיבית שבה נחלקו דעות חבריי, במבט צופה פני עתיד, מדובר לדעתי בשאלה נכבדה שיש בה פנים לכאן ולכאן (ראו גם החלטת המשנה לנשיא נ׳ סולברג מיום 24.06.2025). ואולם, שעה שההחלטות שקיבלה ועדת האיתור עד כה נעשו בחסות החלטה שיפוטית, ושעה שמהחומר שהונח לפנינו עולה כי מינויו של חבר שלישי בוועדת האיתור נמצא בישורת האחרונה – איני סבור כי עלינו להכריע בסוגיה נכבדה זו; ולשיטתי ניתן להותירה לעת מצוא. חאלד כבוב שופט הוחלט כאמור בפסקאות 99-96 ו-102 לפסק דינו של השופט עופר גרוסקופף. ניתן היום, ‏כ"ה באייר התשפ"ו (‏12.5.2026). עופר גרוסקופף שופט גילה כנפי-שטייניץ שופטת חאלד כבוב שופט