אלכסנדר בונדרנקו נ. "הדר" חברה לביטוח בע"מ

פסק-דין בתיק ע"א 5401/04 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5401/04 וערעור שכנגד בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט א' ריבלין כבוד השופט א' גרוניס המערער (המשיב שכנגד): אלכסנדר בונדרנקו נ ג ד המשיבה (המערערת שכנגד): "הדר" חברה לביטוח בע"מ ערעור וערעור שכנגד על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 23.2.04 בת.א. 1818/95 שניתן על-ידי כבוד השופטת צ' ברון תאריך הישיבה: ו' באייר התשס"ה (15.5.05) בשם המערער (המשיב שכנגד): עו"ד דוד סרנגה בשם המשיבה (המערערת שכנגד): עו"ד משה עבדי פסק-דין השופט א' ריבלין: 1. המערער, יליד שנת 1964 נפגע בתאונת-דרכים בחודש מאי 1993 בהיותו בן 29 שנים, וזאת שנה אחת בלבד לאחר שעלה ארצה מחבר-העמים. כתוצאה מן התאונה נפגע המערער בעמוד השדרה, בכף רגלו השמאלית ובקרסול רגלו הימנית. נכותו האורתופדית הועמדה על שיעור משוקלל של 30.5%. המערער נפגע גם בפניו, בעיקר באפו, ונותרה בו נכות נוספת בשיעור של 12.5%, לאחר שקלול. בתחום רפואת העיניים נקבעה למערער נכות משוקללת בשיעור של 20% לצמיתות. בתחום הנוירולוגי הועמדה הנכות על שיעור של 7.5% נוספים ובתחום הפסיכיאטרי נקבעה לו נכות בשיעור של 5%. נכותו הרפואית המשוקללת הועמדה על 60%. בית-המשפט המחוזי העמיד את שיעור הפגיעה התפקודית על 30%. אשר לבסיס השכר שהמערער היה אמור להשתכר אלמלא התאונה, העריך אותו בית-המשפט בסכום של 5,000 ש"ח, לאחר ניכוי מס. זאת, בהתחשבו, מצד אחד, בגובה השכר שנשתלם לידיו בפועל קודם לתאונה, ומצד אחר, בעובדה שהמערער סבל מאלכוהוליזם כרוני ולא עבד ברציפות מאז עלה ארצה. 2. בית-המשפט פיצה את המערער בגין הפסדי השכר בעבר בסכום כולל של 284,000 ש"ח. זאת, כיוון שהניח שמהמערער נשלל לחלוטין כושר ההשתכרות במשך 26 חודשים וכי בתום אותה תקופה יש להעריך את שיעור הפסדי ההשתכרות על-פי שיעור הנכות התפקודית, לאמור 30% וזאת עד הגיע המערער לגיל 65 שנים. בגין הצורך בהסתייעות בעזרת הזולת בעבר נפסק למערער פיצוי בסכום של 10,000 ש"ח, בגין ראש נזק זה, בעתיד, נפסק לו סכום נוסף של 15,000 ש"ח – הכול על-פי אומדן גלובלי. הפיצוי בגין הוצאות מוגברות של ניידות הועמד על 25,000 ש"ח והפיצוי בגין הוצאות רפואיות שאינן מכוסות על-ידי אחרים הועמד על 20,000 ש"ח. מאלו נוכו התשלומים התכופים ותגמולים שנשתלמו מאת המוסד לביטוח לאומי. 3. המערער מציין, כי נכותו הרפואית המשוקללת עומדת על 62% ולא על 60%. הוא סבור כי הפגיעה התפקודית צריכה לעמוד על 34.87% ולא על 30%, זאת גם על-פי חשבונו של בית-המשפט עצמו. טעויות אלו הובילו את בית-המשפט, על-פי טענתו, לטעות נוספת בחישוב הפסדי השכר בעבר וכן בחישוב הפיצוי בגין הנזק שאינו נזק ממון. בסיס השכר, כך הוא סבור, צריך היה להיות גבוה יותר מזה שנקבע בבית-המשפט, ומכל מקום היה צריך לפצותו בגין הפסדי שכר לעתיד עד הגיעו לגיל 67 שנים ובגין הפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים. המערער מלין על כך שנוכו תשלומים ששולמו על-ידי המוסד לביטוח לאומי בגין תקופות שלגביהן לא נפסק למערער הפסד השתכרות מלא. 4. המשיבה סבורה, לעומתו, כי ספק רב אם היה המערער ממשיך להשתכר, אלמלא התאונה, גם עד הגיעו לגיל 65, שהרי סבל מאלכוהוליזם כרוני. עוד היא טוענת כי לא הובאו נתונים במשפט לגבי הפרשות סוציאליות והפרשות לפנסיה. המשיבה מסכימה כי נפלו טעויות בחישובי השקלול של הנכויות אך באלה אין, לדעתה, כדי לשמש עילה להתערבות בשומת הפגיעה התפקודית ששיעורה, באורח כללי, מתאים למציאות. מכל מקום, המשיבה, שהיא גם המערערת שכנגד, סבורה כי לא הוכח קשר בין התאונה לבין הנכות בחוליות השדרה ממנה סובל המערער, ועוד היא מבקשת להפחית מן הנכות הרפואית את שיעור הנכות שנגרמו למערער בתחום רפואת האף-אוזן-גרון. אשר לחישוב הפיצוי בגין הפסדי ההשתכרות לסברתה חישוב זה מופרז במידה רבה. לדעתה, לא סבל המערער מאי-כושר מלא בתקופה שנקבעה בפסק-הדין, ומכל מקום, שכרו, אלמלא התאונה, היה נמוך מן השכר שעליו עמד בית-המשפט. בכל הנוגע לראשי נזק אחרים לא הובאו ראיות די, לדעתה של המשיבה-המערערת שכנגד. ענין נוסף נוגע להוצאות המשפט שנפסקו בבית-המשפט המחוזי ובו ניגע בהמשך הדברים. 5. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים מצאנו עילה להתערב אך באלה: אכן נפלה טעות בחישוב הנכות הרפואית המשוקללת והיא תתוקן ותעמוד על 62%. בתיקון זה יש כדי להשפיע על הפיצוי בראש הנזק הלא-ממוני וסכום הפיצוי בגין ראש נזק זה יתוקן בהתאם. אין בתיקון זה כדי להשפיע על אומדנו של בית-המשפט קמא באשר לחישוב הפגיעה התפקודית. אשר לטענת המערער כנגד בחירתו של בית-המשפט קמא לנכות את סכומי הבטחת ההכנסה שקיבל המערער בתקופה שקדמה לפסק-הדין, טענה זו נכונה. שכן, בית-המשפט בפסיקתו יצא מתוך הנחה שבתום תקופה של 26 חודשים, שראשיתם ביום התאונה, נגרע מכושר ההשתכרות של התובע שיעור של 30% בלבד, ומנקודת המוצא הזו נשללת הזיקה שבין תשלומי הבטחת ההכנסה ובין הגריעה מכושר ההשתכרות. לא היה מקום לפיכך לנכות תגמולים אלה, בגין התקופה שקדמה לפסק הדין. פסק הדין יתוקן בהתאם. בית-המשפט המחוזי הניח, כי בשל הגריעה החלקית מכושר ההשתכרות לא תהא למערער זכאות להבטחת הכנסה בעתיד ועל-כן נמנע מלנכות תגמולים אלו מסכום הפיצויים. הגיון זה צופה גם פני עבר ועצם העובדה שהמערער קיבל בפועל דמי הבטחת הכנסה בעבר אין בה די כדי להתיר ניכוי תקבול זה מקום בו פסק-הדין מבוסס על הנחה השוללת קשר סיבתי בין הזכאות לתגמול הזה לבין התאונה. התוצאה היא שיש להפחית מן הניכוי של תגמולי המוסד לביטוח לאומי (ובפועל להגדיל את הפיצוי) בסכום של 73,093 ש"ח כפי שחושב על-ידי בית-המשפט קמא ובערכי יום פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי. לא מצאנו מקום להתערב ביתר קביעותיו של בית-המשפט המחוזי לענין אומדן הנזק. מסקנותיו נתבססו על הראיות והנתונים שבאו בפניו ולא נפלה בהם טעות המקימה עילה להתערבות. 6. נותרה עוד שאלה אחת, הצריכה בירור והיא נוגעת לפסיקת ההוצאות. בית-המשפט המחוזי קבע בפסק-הדין כי המשיבה תשלם למערער "את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד כולל בסך של 20% בתוספת מע"מ, בתוספת תשלום של 7,000 ש"ח שקבעתי לענין הניכויים [עניין זה נוגע להטלת הוצאות על המשיבה בשל דרך התנהגותה במהלך חקירתו של אחד העדים בביהמ"ש]". בהחלטה שניתנה לאחר פסק-הדין, במסגרת דיון בבקשה לתיקון טעות סופר, הבהיר בית-המשפט, כי הקביעה בדבר תשלום הוצאות בסך של 20% כוללת את הוצאות המשפט, שהרי בית-המשפט נוהג לא אחת, כך נכתב, לפסוק את הוצאות המשפט ביחד עם שכר טירחת עורך-הדין בסכום כולל אחד. אשר-על-כן, כך הבהיר בית-המשפט, "ניתן לומר כי שכ"ט עו"ד הוא בשיעור של 13% ו-7% הנותרים הם בגין הוצאות משפט". חרף זאת, בחר בית-המשפט להפחית את הסכום הכולל הזה ולהעמידו על 15.5% בתוספת מע"מ. נראה כי הדרך הנכונה לפסוק בעניין זה היתה לחייב את המשיבה בתשלום הוצאות המשפט וכן בתשלום שכר טירחת עורך-דין בשיעור של 13% ככתוב בחוק. לסכום זה האחרון מתווסף מע"מ כדין. ההוראה בדבר פסיקת ההוצאות תתוקן בהתאם. במובן זה מתקבל הערעור שכנגד. אין אנו נדרשים היום לשאלה אם ניתן במסגרת תובענה המתבררת על-פי חוק פיצויים לנפגעי תאונת-דרכים, תשל"ה-1975, לחייב צד מן הצדדים בתשלום הוצאות מעבר לשכר הטירחה הנקוב בדין, במקרה שהתנהגות אותו צד מצדיקה להטיל עליו הוצאות, שכן בא-כוח המערער הודיע, כי הוא לא יגבה את הסכום הנוסף הזה. הערעור והערעור שכנגד מתקבלים בחלקם, כאמור. כאמור בפסק-דין זה, אין צו להוצאות. ש ו פ ט הנשיא א' ברק: אני מסכים. ה נ ש י א השופט א' גרוניס: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט ריבלין. ניתן היום, ה' באב התשס"ה (10.8.05). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04054010_P02.doc מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il