פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 5400/11 בבית המשפט העליון ע"פ 5400/11 לפני: כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט י' עמית כבוד השופט נ' סולברג המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בתפ"ח 1001/10 מיום 2.6.2011 שניתן על-ידי סגנית הנשיא ר' יפה-כ"ץ, השופט א' ואגו והשופט י' צלקובניק תאריך הישיבות: כ"ג באלול התשע"ב י"ד בכסלו התשע"ג (10.9.2012) (28.11.2012) בשם המערער: עו"ד תומר אורינוב בשם המשיבה: עו"ד שמואל הרבסט פסק-דין השופט נ' סולברג: 1. ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (סגנית הנשיא ר' יפה-כ"ץ, השופט א' ואגו והשופט י' צלקובניק) בתפ"ח 1001/10 מיום 2.6.2011, בגִדרו נגזרו על המערער 6 שנות מאסר בפועל ושנת מאסר-על-תנאי. 2. המערער הורשע על-פי הודאתו בהסדר טיעון בעבירות מין במשפחה (שתי עבירות של ניסיון לאינוס ומספר עבירות של מעשה מגונה) ונדון למאסר בפועל למשך שש שנים ומאסר-על-תנאי למשך שנה. 3. המערער הוא דודן של ה', קטינה ילידת שנת 2001, ושל אחותה א', קטינה ילידת שנת 1993, והוא התגורר בשעתו באשדוד בבית הקטינות והוריהן (להלן: הדירה), יחד עם אמו, סבתן של הקטינות. על-פי האישום הראשון, כשא' הייתה בגן חובה, בשנת 1998, בשתי הזדמנויות, נכנס המערער לחדרה של א' בדירה, סגר את הדלת, ובשעה ששכבה על המיטה, ליטף את חזהּ ואת איבר מינה של א' מעל לבגדיה, הוריד את מכנסיה ואת תחתוניה וכשהיה במצב של ישיבה, ניסה להחדיר את אצבעותיו לאיבר מינה. לפחות בשלוש הזדמנויות, בדירה, נכנס המערער לחדרה של א', סגר את הדלת, ובשעה ששכבה על המיטה, נגע המערער בחזהּ, נשכב מעליה כשהוא לבוש, חיכך את גופו ואת איבר מינו בבטנה של א' בתנועות אוננות ושפשף את איבר מינו בתנועת אוננות מעל לבגדיו. המערער חדל ממעשיו רק לאחר שא' פרצה בבכי וביקשה ממנו להפסיק. 4. על-פי האישום השני, במועד שאינו ידוע למשיבה בין השנים 2007-2006, בזמן שאִמהּ של ה' לא הייתה בבית, אביה תלה כביסה, וה' הייתה לבדה בסלון, נגע המערער ומישש את חזהּ מעל לחולצתה ונישק אותה בפיה. 5. בית המשפט המחוזי ציין במסגרת שיקולי הענישה לחומרה את פגיעתם הקשה של מעשי המערער בילדות, מעשים המעוררים שאט נפש, אשר נעשו תוך ניצול מצבן הרגשי, הסביבתי והפיסי הקשה. בהיותו דודן, היה אמור לשמור עליהן, לחנך אותן ולהגן עליהן, ובתוך שכזה הועצמה הפגיעה בהן. השתיים סובלות מקשיים פסיכולוגיים ותפקודיים, מנזקים נפשיים, והן אושפזו גם בבית חולים פסיכיאטרי. חלק מנזקיהן נובע ממעשיו הנ"ל של המערער בהן, ומן הטראומה שבעקבותיהם. לחובתו של המערער הרשעות קודמות בעבירות מין ואלימות. 6. לקולא ציין בית המשפט המחוזי את נסיבותיו האישיות של המערער, בכללן גילו המבוגר (יליד שנת 1950), יכולותיו הקוגניטיביות המוגבלות, נכותו בשיעור של 100%; הן בשל מוגבלות פיזית, הן בשל מוגבלות נפשית. 7. בחוות דעת מטעם המרכז להערכת מסוכנות, צויין כי מדובר בעבריין מין רצידיביסט, שהחל לבצע עבירות מין בגיל צעיר, כי הוא נוטה להתנהגות אלימה, אינו לוקח אחריות על התנהגותו, אינו מגלה אמפתיה כלפי הקורבנות ומבטא חרטה ברמה ורבלית בלבד, מן השפה ולחוץ, ללא כל הפנמה של חומרת מעשיו. רמת מסוכנותו המינית בינונית-גבוהה, והיא נובעת בעיקר מיכולת נמוכה לדחות סיפוקים, העדר גבולות פנימיים ואי-רתיעה מגבולות חיצוניים. 8. בערעור טען ב"כ המערער על נסיבות חייו הקשות והאומללות של המערער. לדבריו, שגה בית המשפט המחוזי משלא יִחס משקל ראוי לנסיבותיו האישיות, בכללן מוגבלותו הפיזית והנפשית, גילו, ושאר נסיבות לקולא. במיוחד טען ב"כ המערער על כך שלא ניתן משקל בגזר הדין להודאתו של המערער במיוחס לו. בוחן המציאות של שתי המתלוננות, וכושר השיפוט שלהן לקוי ביותר, וקשה היה לבסס הרשעה על סמך עדויותיהן כנדרש בפלילים. על רקע זה, ניכרת חשיבות הודאתו של המערער, ומן הראוי להקל בעונשו. ב"כ המערער תמך את טענתו-זו באסמכתא מן העת האחרונה (ע"פ 8288/11 איינאו וודאג נ' מדינת ישראל, לא פורסם, 27.11.2012) על הקלה בעונש בעבירות מין קשות בעקבות הודאה שחסכה עדויות של מתלוננות, על כל הסבל הכרוך בכך. גם אין לזקוף את מצבן האישי והנפשי הרעוע של הקורבנות לחובתו של המערער, לטענת בא-כוחו, כי מצבן זה נובע מרקע אחר. אשר להרשעות הקודמות, מדובר לטענת ב"כ המערער רק בעבירות מין, איומים, התנהגות פרועה במקום ציבורי ותקיפת עובד ציבור, ולא עוד, כפי שעלה לכאורה מגזר הדין. מנגד, טען ב"כ המשיבה כי המערער עדיין לא הפנים את חומרת מעשיו, בחוזרו על טענתו כי המתלוננות עשו 'מאצבע פיל'. למערער ישנם עיוותי חשיבה, וגם בתחום הטיפולי לא התקדם. לדברי ב"כ המשיבה, הרף העונשי הראוי למעשיו של המערער, עומד על כ-9 שנים, ולפיכך לבטח התחשב בית המשפט המחוזי בהודאתו, כשם שהמשיבה הלכה לקראתו כברת-דרך בהסדר הטיעון. האיזון בין חומרת המעשים לבין נסיבותיו האישיות של המערער נעשה על-ידי בית משפט קמא נכוחה, לטענת ב"כ המשיבה, ואין להתערב בו. 9. דיון ראשון בערעור קיימנו ביום 10.9.2012. לנוכח התרשמותנו אז ממצבו של המערער ביקשנו מאת שירות המבחן להגיש תסקיר עדכני לגבי מצבו הבריאותי ואפשרויות הטיפול בו. לאחר שנתקבל התסקיר, קיימנו דיון נוסף בעניינו של המערער ביום 28.11.2012. ב"כ המערער הגיש מסמך מאת רופאה משב"ס. במסמך פורטו בעיותיו הרפואיות וצויין כי הוא מטופל בתרופות, כנדרש. המערער נמצא גם במעקב ובטיפול פסיכיאטרי. במצבו הנוכחי אינו זקוק לטיפול במסגרת אשפוז. 10. בתסקיר העדכני מאת שירות המבחן אין משום בשורה. המערער שב והודה לפני קצינת המבחן בעבירות שבהן הורשע, לקח אחריות והביע חרטה, אך עשה כן לדבריו, כפי שבא-כוחו יעץ לו. קצינת המבחן התרשמה כי החרטה ולקיחת האחריות הן מילוליות וחיצוניות בלבד, ללא הכרה והבנה ממשית של חומרת המעשים והשלכותיהם על הקורבנות. המערער אינו מגלה כל אמפתיה כלפיהן. המערער כועס על אחותו, על כך שהתלוננה במשטרה, ולפי תפיסתו ניתן היה לפתור את הנושא בתוך המשפחה, ללא הגשת תלונה. המערער אינו תופס עצמו כעבריין מין ולכן שולל אפשרות להשתתף בטיפול בנושא זה. על-פי חוות דעת מב"ן ההתרשמות היא מאדם ללא מערכות תמיכה המסוגלות לסייע לו לשמור על התנהגות נורמטיבית. ועדת גילוי עריות התרשמה בשעתו (15.11.11) מרמת מסוכנות גבוהה ולא הומלץ על מתן חופשות בשלב זה. קצינת המבחן התרשמה מן המערער כאדם אימפולסיבי, אשר נוהג באגרסיביות כאשר צרכיו ורצונותיו אינם נענים. הוא מתקשה לקבל גבולות חיצוניים ולהציב גבולות פנימיים. עם בני משפחתו מקיים המערער מערכת יחסים מורכבת ובעייתית. הוא נוטה להשליך את קשייו על סביבתו, ללא יכולת לביקורת עצמית. גישתו קורבנית. המערער מרוכז במחיר האישי שאותו הוא משלם בעונש המאסר. עינינו הרואות, איפוא, כי חלוף הזמן אינו מועיל להפנמה אצל המערער, לא לתיקון הלכי-מחשבתו, ולא להרתמות לטיפול. 11. דין הערעור להידחות. ככלל, כידוע, אין ערכאת הערעור מתערבת בעונש שהטילה הערכאה הדיונית על נאשם, למעט במצבים חריגים (ע"פ 5022/11 אלמוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתן ביום 2.7.2012); ע"פ 2825/11 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתן ביום 25.7.2012)). ב"כ המערער טען בשקידה, אך לא מצאנו בדבריו טעם, אשר מצדיק את התערבותנו בגזר הדין של בית משפט קמא. בעבירות מין במשפחה עסקינן, אֵלו בוצעו על-ידי דודן של המתלוננות בהיותן ילדות, תוך ניצול מגוריו בדירת הקטינות והוריהן, ובעיקר תוך ניצול חולשתן. אין ערוך לחומרתן של עבירות שכאלה, ומצבן המדאיב של המתלוננות – יוכיח. אכן, אין לזקוף לחובת המערער את מלוא חומרת מצבן, אך די במה שהוא-עצמו גרם להן, לפי החומר שלפנינו, כדי להצדיק את העונש שנגזר עליו. על העונש לבטא מסר חברתי, מוסרי – כלפי הקורבנות, כלפי הציבור כולו, כלפי המערער, וכלפי נאשמים פוטנציאליים אחרים שכמותו – מסר שיבטא סלידה עמוקה וגמול הולם. אכן, כפי שטען ב"כ המערער, להודאת נאשם בנסיבותיו של תיק שכזה, יש לתת משקל בגזירת עונשו. ברם, כפי שהראה ב"כ המשיבה, על-פי הענישה הנוהגת בעבירות כגון דא, אלמלא ההודאה מן הראוי היה לגזור עונש של מאסר לתקופה ממושכת יותר. בהתחשב עם עברו הפלילי של המערער כמות שהוא, עם נסיבותיו האישיות, הרפואיות, ועם חומרת מעשיו ופגיעתם הרעה, אין הצדקה להתערב ולשנות מן העונש שנגזר עליו. 12. אשר על כן, הערעור נדחה. ניתן היום, כ"ה בכסלו תשע"ג (9.12.2012). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11054000_O04.doc עב+הג מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il