חיים שישא נ. שר הביטחון

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 540/19 לפני: כבוד השופט ג' קרא כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט י' אלרון העותר: חיים שישא נ ג ד המשיבים: 1. שר הביטחון 2. מפקד לשכת הגיוס ירושלים עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד יובל יועז; עו"ד דורון ברקת בשם המשיבים: עו"ד הדס ערן פסק-דין השופט י' אלרון: עניינה של העתירה בהליכי הגיוס של העותר, המבקש פטור מגיוס לשירות צבאי מטעמי דת ומצפון, ללא שיידרש להתייצב לבדיקות ראשוניות לבחינת כשירותו לשירות צבאי במסגרת "צו ראשון". כעולה מהעתירה ומתגובת המשיבים, העותר זומן להתייצב בלשכת הגיוס בראשית שנת 2018 להליכי רישום ובדיקות לקראת גיוסו במסגרת "צו ראשון", אולם לא התייצב כנדרש. אף לאחר שנקבעו לו מועדים חלופיים ל"צו ראשון" העותר נעדר פעם אחר פעם מלשכת הגיוס ולא יצר קשר עם נציגיה. זאת, חרף העובדה כי נשלחו לביתו זימונים בדואר כמקובל; ואף שנעשו פניות טלפוניות לביתו מטעם לשכת הגיוס, אשר נענו בסירוב מצד בני משפחתו לשיתוף פעולה עם הרשויות. בפרט, ביום 12.6.2018 פנו נציגי לשכת הגיוס לעותר באופן טלפוני, אולם כעולה מתגובת המשיבים, אחותו, אשר ענתה לשיחה, מסרה כי בני המשפחה "לא מתייצבים לצבא". בהמשך, ובטרם נעשתה פנייה נוספת לעותר מטעם המשיבים, התקבלה בלשכת הגיוס פנייתו למפקד לשכת הגיוס לקבלת פטור מגיוס מטעמי מצפון, אולם בקשתו זו נדחתה. זאת תוך שצוין כי במועד הגשת הבקשה לא מלאו לעותר 18 שנים; הוא לא השלים הליכי "צו ראשון" הדרושים בטרם תידון בקשתו לפטור מטעמי מצפון; ומכל מקום, הוא זכאי בשלב זה לדחיית גיוס בשל לימודים תורניים, ועל כן טרם בשלה העת לבחון את בקשתו. כשבועיים לאחר דחיית בקשת העותר לפטור מגיוס, שבו נציגי לשכת הגיוס ופנו לעותר באופן טלפוני בניסיון לזמנו ל"צו ראשון", אולם זו הפעם הודיעה אימו כי הוא אינו מתכוון להתייצב ולשתף פעולה עם הרשויות. בחלוף שבועיים נוספים, ועל רקע חוסר שיתוף הפעולה מצד העותר, נקבע מועד לגיוסו לשירות הבטחון לפי סעיף 12 לחוק שירות בטחון [נוסח משולב], התשמ"ו–1986 (להלן: חוק שירות בטחון). מכאן העתירה שלפנינו, בגדרה טוען העותר נגד חוקיות גיוסו לפי סעיף 12 לחוק שירות בטחון, וכי יש להעניק לו פטור מגיוס עוד בטרם יתייצב ל"צו ראשון". בכלל זה, טוען העותר כי מדיניות המשיבים לבחון בקשות לפטור משירות בטחון מטעמי מצפון רק לאחר ביצוע בדיקות רפואיות במסגרת "הצו הראשון", פוגעת בזכותו לכבוד באופן שאינו מידתי. זאת, בין היתר, שכן אם תתקבל בקשתו עוד קודם לכן, יתייתר הצורך בביצוע הבדיקה הרפואית. בהחלטתי מיום 23.1.2019 הוריתי למשיבים להגיש את תגובתם לעתירה עד ליום 13.2.2019. אולם, לאור פקיעתו הצפויה של פרק ג'1 לחוק שירות ביטחון, אשר נטען כי עשויה להשליך על עניינו של העותר, ביקשו המשיבים כמה אורכות להגשת תגובתם לעתירה. בנסיבות אלו, ובשים למועד הגיוס שנקבע לעותר, ניתן ביום 5.8.2019 צו ביניים שלפיו המשיבים יימנעו מאכיפת חובת הגיוס של העותר עד למתן החלטה אחרת בעתירה. בתגובת המשיבים לעתירה נטען כי בקשת העותר לפטור משירות ביטחון טרם נדונה, מאחר שהוגשה בטרם מלאו לו 18; וכי הוא סירב לשתף פעולה עם הרשויות תוך שנמנע מספר פעמים מלהתייצב להליכי רישום ובדיקות לפי "צו ראשון". עוד נטען, כי אין עילה להתערבות במדיניות המשיבים שלא להכיר בהתנגדות מצפונית לחובת ההתייצבות להליכי רישום, ולבחון בקשות לפטור משירות רק לאחר בחינת כשירות המועמד לשירות צבאי. לטענתם, מדיניות זו נועדה, בין היתר, למנוע דיון בבקשת מועמד לפטור משירות צבאי במקרים שבהם יתברר ממילא כי הוא אינו כשיר לשירות מטעמים אחרים. לצד זאת, צוין כי מאז הוצא הצו לגיוס העותר לפי סעיף 12 לחוק שירות ביטחון ועד להגשת תגובתם, פקע הצו. בתשובת העותר לתגובה זו, אשר הוגשה בהסכמת המשיבים, שב העותר על עיקר טענותיו, תוך שהוסיף וטען כי "לא עשה דין לעצמו ולא פעל להתחמק מתייצבות להליכי צו ראשון". לטענתו, "מכתבים ושיחות שונות כלל לא הגיעו לידיעתו, ומשהגיעו לידיעתו פנה במכתב וביקש לפטור אותו מהליכי הגיוס". דין העתירה להידחות על הסף מחמת חוסר ניקיון כפיים. לעותר נשלחו מספר זימונים להתייצב להליכי רישום ובדיקות לקראת גיוסו במסגרת "צו ראשון", ואף נעשו מספר פניות טלפוניות בעניין לביתו – אשר כולן נענו בסירוב מוחלט מצד בני משפחתו לשתף פעולה עם הרשויות. אומנם, לטענת העותר הוא לא היה מודע לפניות אלו. אולם, כעולה מתשובתו לתגובת המשיבים, אין מחלוקת כי לכל הפחות לאחר הפעם הרביעית שבה לא התייצב להליכי הרישום, נודע לו על פניות אלו או על חלקן – שהרי מטעם זה פנה לטענתו ללשכת הגיוס בבקשה לפטור משירות צבאי. חרף זאת, נמנע העותר מלציין בעתירתו כי לא התייצב ל"צו ראשון" כנדרש – אלא הציג את השתלשלות העניינים כאילו ראשיתה בפנייתו ללשכת הגיוס בבקשה כי יינתן לו פטור משירותו הצבאי. די בהסתרת עובדה מהותית זו, אשר יש בה אף כדי לתמוך בטענת המשיבים כי העותר ביקש לעשות דין לעצמו ולהימנע מהתייצבות להליכי הגיוס, כדי לדחות העתירה על הסף (ראו גם בג"ץ 3993/18 פלונית נ' צבא ההגנה לישראל, פסקאות 4–5 (19.7.2018)). אשר על כן, העתירה נדחית. למען הסר ספק, צו הביניים אשר ניתן ביום 5.8.2019 – בטל. העותר יישא בהוצאות המשיבים על סך 3,000 ש"ח. ניתן היום, ‏כ"ט בשבט התשפ"א (‏11.2.2021). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 19005400_J13.docx עע מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il