יעקב יפה נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 5394/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5394/10 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט י' עמית המערער: יעקב יפה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, מיום 2.6.2010, בת.פ. 35789-03-10, שניתן על ידי סגן הנשיא אילן שיף תאריך הישיבה: ב' בטבת התשע"א (09.12.10) בשם המערער: עו"ד תומר נוה ; עו"ד ציון שמעון בשם שירות המבחן למבוגרים גב' ברכה וייס פסק-דין השופט א' א' לוי: בין יורם בוזגלו (להלן: המתלונן) למערער נתגלעה מחלוקת כספית, ועל רקע זה איים המתלונן על המערער ומשפחתו. בתאריך 22.3.09, בשעת לילה, הגיעו המערער ואביעד וינברגר (להלן: אביעד) לביתו של המתלונן, ובשיחה שקיימו עמו במבואה של הבניין, לקח על עצמו אביעד את האחריות לתשלום החוב. בעקבות כך העביר אביעד למערער סכין תוך שהוא אומר לו "קח אותה אין צורך". מספר דקות לאחר שנפרד מהמתלונן שב המערער והתקשר אליו וביקש ממנו לשוב ולפגוש אותו ליד הבנין. הפעם החל המערער דוחף את המתלונן תוך שהוא אומר לו "אתה לא תאיים על הילדה שלי", ומיד לאחר מכן סטר לו. על כך הגיב המתלונן בסטירה נגדית ולעימות האלים הצטרף גם אביעד. המערער שלף סכין שנשא עמו והחל לדקור את המתלונן, ומשזה ניסה להימלט, הפיל אותו אביעד לרצפה וקרא למערער להמשיך ולדקור את קורבנם, וכך היה. בסופו של דבר נמלטו התוקפים, ובבית החולים אליו הובהל המתלונן במצב קשה, אובחנה דקירה בצווארו ודקירות נוספות בירך שמאל וחתך בירך ימין, דבר שחייב את ניתוחו. עוד נטען, כי המערער נמלט לביתו שם הורה לאשתו לכבס את בגדיו המגואלים בדם, וכן שטף את הסכין במים וסבון. המערער הודה בעובדותיו של כתב האישום המתוקן, ובעקבות כך הרשיעו בית המשפט המחוזי בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, החזקת סכין שלא כדין והשמדת ראיה, עבירות לפי סעיפים 335+333(א)(1)ו-(2), 186(א) ו-242 לחוק העונשין. על כך נדון המערער לעשרים חודשי מאסר, 10 חודשים מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את המתלונן בסכום של 15,000 ש"ח. המערער משיג בפנינו על העונש בטענה כי הוא חמור מעבר למתחייב, ולכך אין בידינו להסכים. אף בהנחה כי המתלונן איים על משפחתו, היה המערער מצווה להותיר את האיומים לטיפולן של רשויות החוק, והוא לא נהג כך. זאת ועוד, משנטל אביעד על עצמו את תשלום החוב פנה כל אחד מהצדדים לדרכו, וכיצד ניתן להסביר את העובדה שהיה זה דווקא המערער שיזם את המפגש השני עם יריבו, אם לא מתוך כוונה לבוא עמו חשבון על מה שנראה בעיניו כפגיעה בו. היתה זו אפוא אלימות מיותרת אותה יזם המערער, ונראה שרק בדרך נס היא לא הסתיימה בתוצאה קשה פי כמה. בנסיבות אלו לא מצאנו בעונש חומרה כלשהי, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור. ניתן היום, ב' בטבת התשע"א (09.12.2010). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10053940_O01.doc אז מרכז מידע, טל' 02-6593333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il