בג"צ
5392/94
בפני: כבוד
השופט ג' בך
כבוד
השופטתד' דורנר
כבוד
השופטת ד' ביניש
העותרת: המועצה
המקומית תמרה
נ
ג ד
המשיבים: 1.
מנכ"ל משד הפנים,עמרם קלעג'י
אחמד סעיד שקיר
בשם
העותרת: עו"ד רוני קול
בשם
המשיב מס' 1: עו"ד אסנת מנדל
בשם
המשיב מס' 2; עו"ד רנאטו יאראק
פסק-דין
השופטת ד' דורנר:
1. המשיב 2 (להלן: המשיב) הועסק כמורה על-ידי
משרד החינוך והתרבות החל מיום 1.9.1973 ועד ליום 30.6.1994.
בפברואר 1989 נבחר המשיב כחבר במועצה המקומית
תמרה (להלן: המועצה). בתאריך 26.7.1989, כאשר החל לכהן כסגן בשכר לראש המועצה,
ניתנה לו חופשה ללא תשלום מעבודתו במשרד החינוך והתרבות.
בתאריך 5.1.1992 מסר המשיב לחברי
סיעתו כתב-התפטרות מן המועצה. כתב-ההתפטרות לא נמסר למועצה כנדרש בסעיף 25(ב) לחוק
הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות, סגניו וכהונתם), תשל"ה1975-, והמשיב חזר
בו מכוונתו להתפטר. משכך זימן ראש המועצה בתאריך 19.1.1992 את חברי המועצה לישיבה
מיוחדת שעל סדר יומה הדחתו של המשיב. הישיבה כונסה על סמך דרישת מיעוט חברי המועצה
(שישה מתוך ארבעה עשר). זאת, למרות שעל-פי סעיף 9 לצו המועצות המקומיות (א),
תשי"א1951- (תוספת שלישית), רשאי ראש מועצה לזמן ישיבת מועצה שעל סדר יומה
העברה מכהונה של סגן ראש המועצה רק על פי דרישה חתומה בידי רוב חברי המועצה.
בישיבה הוחלט, ברוב דעות, להעביר את המשיב מכהונתו.
2. המשיב עתר לבית-משפט זה כנגד
ההחלטה. לבקשתו אף הוצא צו-ביניים. צו-הביניים בוטל משנסתבר כי בעתירה לא צוין כי
המשיב חתם על כתב-התפטרות. אזי חזר בו המשיב מן העתירה, והיא נדחתה.
לאחר דחיית עתירתו פנה המשיב
לגורמים המוסמכים במשרד הפנים וטען כנגד הדחתו. במקביל הוא התלונן במשטרה כי ראש
המועצה שיחד את חברי המועצה כדי להניעם להצביע בישיבת ההדחה בעד העברתו מכהונתו.
תלונתו נחקרה, ובעקבותיה הוגש נגד ראש המועצה כתב אישום בבית-משפט השלום בחיפה, בו
הואשם בעבירות מתן שוחד, תיווך בשוחד והפרת אמונים על-ידי עובד ציבור.
3. בחוות-דעת שיצאה מן הלשכה המשפטית
במשרד הפנים נקבע כי ישיבת ההדחה לא כונסה כדין וכי, לפיכך, הדחת המשיב בטלה. קצין
מחוז הצפון הנחה את ראש המועצה לפעול על-פי חוות-דעת זאת. משסירב ראש המועצה לאפשר
למשיב לחזור לכהונתו ואף לא כינס כחוק ישיבת מועצה שעל סדר יומה דיון חוזר בהעברת
המשיב מכהונתו, הנחה היועץ המשפטי של משרד הפנים את הממונה על מחוז הצפון להפעיל
את שיקול-דעתו לפי סעיף 36(א) לפקודת המועצות המקומיות [נוסח חדש], ולדרוש ממנו
בצו לפעול על-פי חוות -הדעת, שאם לא יעשה כן רשאי הממונה מכוח סעיף 36(ב) למנות
אדם מתאים שיקיים את הצו.
בישיבת השימוע שקיים הממונה לפני
נקיטת צעד זה הודה ראש המועצה כי ישיבת ההדחה, שכונסה בחופזה, לא היתה כדין. עם
זאת, טען ראש המועצה כי כהונת המשיב כסגנו סוימה עם הגשתו של כתב-ההתפטרות.
היועץ המשפטי של משרד הפנים בדק
טענה זו, ומצא כי כתב-התפטרות לא נמסר למועצה וכי, על-כן, אין לו תוקף.
4. או אז עתרה המועצה לבית-משפט זה
וביקשה כי הממונה יימנע מלהפעיל סמכותו על-פי סעיף 36(א) הנ"ל כפי שהנחה אותו
היועץ המשפטי של משרד הפנים. היה זה חודשיים לפני תום הקדנציה של המועצה, ובנסיבות
אלה החליט הממונה, בנתנו דעתו גם לתפישה בדבר צימצום התערבות השלטון המרכזי
בענייני השלטון המקומי, לחזור בו מכוונתו להפעיל את סעיף 36. המועצה ביקשה איפוא
לבטל את עתירתה, והיא נמחקה.
המשיב, שכהונתו הופסקה לאחר ישיבת
ההדחה ואף שכר לא שולם לו, חזר בספטמבר 1992 לעבודתו במשרד החינוך והתרבות,
ולאחר שמלאו לו 40 שנה פנה בבקשה לתשלום גימלה.
5. זכאות לגימלה של סגן רשות מקומית
מוסדרת בחוק הרשויות המקומיות (גימלאות לראש רשות וסגניו), תשל"ז1977- (להלן:
חוק הגימלאות), והתקנות וההחלטות שהוצאו על-פיו. סעיף 2 לחוק הגימלאות קובע כי
לראש רשות ולסגניו ישולמו מקופת הרשות המקומית גימלאות ותשלומים אחרים כפי שייקבעו
בהחלטות הכנסת.
על-יסוד סעיף 2 הנ"ל קבעה
ועדת העבודה של הכנסת בסעיף 5 להחלטת הרשויות המקומיות (גימלאות לראש רשות
וסגניו), תשל"ז1977-, כי זכאי לגימלה מי שכיהן כסגן בשכר וחדל לכהן בתפקיד זה
לאחר שהגיע לגיל 40 שנה. בסעיף 10 להחלטה נקבע כי זכאי לגימלה שעבד במשרה ציבורית,
תחושב מחצית מתקופה זו כתקופת כהונה כראש רשות מקומית או כסגנו בשכר. תקנה 22(א)
לתקנות הרשויות המקומיות (גימלאות לראש רשות וסגניו) (סדרי קביעת גימלה, מתן
הודעות, ביצוע והיוון), תשל"ט1979-, קובעת כי הסמכות לקביעת הזכאות לגימלה
נתונה למנכ"ל משרד הפנים, וכי בקשה לגימלה תוגש באמצעות גזבר המועצה
המקומית, אשר יעבירה למנכ"ל בצירוף חוות-דעתו.
6. המשיב הגיש, על-כן, את בקשתו לגימלה
לגיזבר המועצה. כן ביקש תשלום שכרו עבור 22 החודשים שחלפו מאז ישיבת ההדחה ועד
לפיזורה של המועצה בתאריך 20.11.1993.
הגזבר, שהיה אמור להעביר את הבקשה
לגימלה למנכ"ל, לא עשה כן, אלא דחה אותה על הסף בנימוק כי כהונת המשיב הופסקה
בטרם מלאו לו 40 שנה. הגזבר גם דחה את בקשת המשיב לתשלום שכר לאחר העברתו מכהונתו
בישיבת ההדחה.
7. המשיב פנה איפוא ישירות למנכ"ל
בבקשה לתשלום גימלה, וביקש גם לצרף את מחצית תקופת עבודתו במשרד החינוך והתרבות
לתקופת כהונתו כסגן ראש המועצה בשכר. כן ביקש המשיב כי המנכ"ל ינחה את המועצה
לשלם לו משכורת עבור תקופת ההדחה הבלתי-חוקית.
לאחר משא-ומתן ויתר המשיב על
תביעתו לתשלום שכר. סוכם עימו גם כי יתפטר מעבודתו כמורה.
בתאריך 30.6.1994 שלח המשיב
כתב-התפטרות למשרד החינוך והתרבות, ובתאריך 2.8.1994 אישר המנכ"ל
כי המשיב זכאי לגימלה בגין תקופת כהונתו כסגן ראש מועצה עד ליום 10.11.1993. כן
החליט המנכ"ל לצרף לתקופת הכהונה הנ"ל את מחצית תקופת עבודתו של המשיב
כעובד מדינה.
8. המועצה סרבה לבצע את החלטת
המנכ"ל, ועתרה נגדה לבית -משפט זה.
טענתה המרכזית של העותרת היא כי
פסקי-הדין של בית-משפט זה בשתי העתירות הקימו מעשה-בית-דין לגבי תקפותה של החלטת
ההדחה. לחלופין נטען, כי החלטת ההדחה תקפה מכוח חזקת התקינות, וכי, על-כל-פנים,
החלטה המעניקה גימלה בגין תקופה שבה לא כיהן המשיב כסגן ראש מועצה לוקה באי-סבירות
מהותית.
טענות אלה אינן יכולות להתקבל.
9. בפסקי-הדין של בית-משפט זה בעתירות
המשיב והמועצה לא נידון תוקפה של ההדחה ולא הוכרע, וממילא לא נוצרה בעניין זה
"פלוגתה פסוקה". ראו נינה זלצמן, מעשה-בית-דין בהליך אזרחי
(תשנ"א) 10-6.
10. העותרת גם אינה יכולה להסתמך על
חזקת התקינות.
קיימת חזקה כי רשות ציבורית פעלה
כדין, והנטל לסתור זאת הוא על הטוען. אך בענייננו היה למנכ"ל יסוד לסבור כי
הדחתו של המשיב היתה שלא כדין. העותרת לא הצביעה על פגם כלשהו בסברתו של
המנכ"ל, ואף לא תיקנה את הפגם שנמצא בהחלטתה.
11. נותרת איפוא השאלה אם החלטת
המנכ"ל, שזיכה את המשיב בגימלה בשל תקופה שבפועל לא כיהן בה, היא בלתי-סבירה
במידה המחייבת את ביטולה.
כאמור, הסמכות לקביעת זכותו של
המשיב לגימלה נתונה למנכ"ל. זו סמכות שבשיקול-דעת. החלטה שבשיקול-דעת תיפסל
עקב אי-סבירות רק אם היא מבוססת על מתן משקל יחסי בלתי-סביר במידה קיצונית, או
מהותית, לשיקולים הרלוואנטיים השונים.
בענייננו, נתמכת החלטת המנכ"ל
בשיקולים הבאים:
ראשית, כאמור, הפסקת כהונתו של
המשיב לא הייתה כדין. ככלל, פגם בחוקיות פיטוריו של עובד הציבור מביא לבטלות
הפיטורים, כך שלעובד נשמרות כל זכויותיו, לרבות זכותו לגימלאות, כאילו לא פוטר.
ראו, למשל, ע"א 183/69 עיריית פתח-תקווה ואח' נ' טחן, פ"ד כג(2)
398; בג"צ 74/89 בן עובד נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(2) 722.
שנית, העותרת לא תיקנה את הפגם
שנפל בהחלטתה וסירבה לקיים את הנחיות משרד הפנים בעניין זה.
שלישית, גם אם נפל שיהוי בפנייתו
של המשיב בדרישה לתשלום משכורת עבור התקופה שחלפה מאז החלטת ההדחה, הרי שפנייתו
בעניין הגימלה היתה מיידית.
בנסיבות אלה, החלטתו של המנכ"ל, שהתבססה, כאמור,
על חוות-דעתו של היועץ המשפטי של משרד הפנים בדבר בטלות ההדחה והעדר תוקף
לכתב-ההתפטרות מצויה במיתחם הסבירות , ומותר היה לו לקבלה.
על-יסוד האמור לעיל אני מציעה לדחות את
העתירה.
כן אני מציעה לחייב את העותרת לשלם
לכל אחד מן המשיבים הוצאות משפט בסך 5,000 ש"ח.
ש
ו פ ט ת
השופט ג' בך:
אני מסכים.
ש
ו פ ט
השופטת ד' ביניש:
אני מסכימה.
ש
ו פ ט ת
הוחלט כאמור בפסק-דינה של השופטת ד' דורנר.
ניתן היום, כז בשבט תשנ"ז, (4.2.1997).
ש ו פ ט ש
ו פ ט ת ש ו פ ט ת
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן
מזכיר
ראשי
שר/