גילעם מזרחי נ. גיורא רובננקו (נאמן נוסף)

4 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 53841-02-25 לפני: כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופטת יעל וילנר כבוד השופט חאלד כבוב המערער: גיל עם מזרחי נגד המשיבים: 1. עו"ד גיורא רובננקו – נאמן משותף על נכסי החייב 2. עו"ד שושנה לונדנר – נאמנת משותפת על נכסי החייב 3. כונס הנכסים הרשמי ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת א' לושי-עבודי) בפש"ר 1712/08 מיום 28.1.2025 ומיום 29.1.2025 בשם המערער: בעצמו בשם משיב 1: בעצמו בשם משיבה 2: בעצמה בשם משיב 3: עו"ד אסף ברקוביץ' פסק-דין השופט דוד מינץ: ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת א' לושי-עבודי) בפש"ר 1712/08 מיום 28.1.2025 ומיום 29.1.2025 בהן נדחתה בקשת המערער לקבלת היתר להגשת תביעה בבית המשפט לענייני משפחה נגד אחיו (להלן: האח) למתן פסק דין הצהרתי בדבר בעלותו של המערער על נכס הרשום על שם האח. הרקע לערעור בתמצית, הליך פשיטת רגל נפתח נגד המערער על ידי נושה בשנת 2008. בשנת 2010 מונתה משיבה 2 כנאמנת לנכסי המערער (להלן: הנאמנת), ובהמשך, בשנת 2018, מונה משיב 1 אף הוא כנאמן נוסף (להלן: הנאמן). ביום 9.1.2025 פנה המערער לבית המשפט בבקשה להתיר לו להגיש תביעה נגד אחיו בבית המשפט לענייני משפחה, למתן פסק דין הצהרתי בנוגע לזכויותיו בבית בו הוא מתגורר והרשום על שם האח (להלן: הבית). לפי הנטען, הבית היה רשום על שם אביהם המנוח של האחים שהלך לבית עולמו בשנת 1987, כאשר אמם של השניים הלכה לבית עולמה בשנת 1988. עובר לפטירת ההורים התגבשה הסכמה בין האחים לפיה לאחר פטירת הוריהם הבית יעבור לבעלות המערער בלבד. עם זאת, לאחר פטירתם היה המערער מצוי בהליכי גירושין קשים. בעקבות זאת הוא הסתלק בשנת 1988 מחלקו בעיזבון ההורים, תוך שהסכים עם האח כי הלה ישמש כנאמן עבור המערער על הבית. בהתאם לכך האח אכן פעל להוצאת צווי ירושה לפיהם הוא היורש הבלעדי של עיזבון ההורים, והמערער עבר להתגורר בבית מאז ועד ימים אלו. ברם במסגרת הליכי הוצאה לפועל שנפתחו נגד האח בגין חובותיו כלפי נושיו, הוגשה בקשה למינוי כונס נכסים על הבית לשם מימושו. מכאן נולד חפצו של המערער להירשם כיום כבעל מלוא הזכויות על הבית ולמנוע את מימושו בהליכי ההוצאה לפועל נגד האח. הנאמן תמך באישור הבקשה. לטענתו, ככל שיתברר שלמערער זכויות קניין בבית כפי הנטען על ידו, יש בכך להגדיל את מאסת נכסיו שמהם ניתן להיפרע במסגרת הליך פשיטת הרגל. זאת, בכפוף בין היתר לכך שהוצאות ניהול ההליך בבית המשפט לענייני משפחה לא ימומנו מקופת הכינוס, או על ידי הנאמנים או נושי המערער. גם משיב 3 (להלן: הכנ"ר) תמך באישור הבקשה בכפוף למגבלות כאמור. עם זאת צוין כי קיימת בקשה תלויה ועומדת לביטול הליך פשיטת הרגל בעניינו של המערער, ועל כן מוצע להמתין עם אישור בקשת המערער עד להכרעה בה. מנגד, הנאמנת התנגדה לאישור הבקשה. לטענתה, הסתרת הטענה בדבר הבעלות בבית למשך למעלה מ-24 שנים בחוסר תום לב, שינויי הגרסאות של המערער בנוגע לזכויותיו בבית, והתיישנות התביעה – אינם מאפשרים כיום העלאת טענה בדבר הבעלות בבית. כמו כן, אין היגיון בטענת המערער שהבית הוסתר מגרושתו, שכן הם התגרשו רק כעשור לאחר הסתלקות המערער מעיזבון אביו. אף בתצהיר שמילא המערער במסגרת הליך פשיטת הרגל ובשאלון שמילא בלשכת ההוצאה לפועל, לא נטען על ידו כי יש לו זכות בעלות בבית, אלא צוין שהוא גר בו בהרשאה, ואף מטעם זה אין להתיר את הגשת התביעה. התנהלות זו של המערער היא התנהלות חוזרת ונשנית בה הוא נוקט הליכים בקשר לנכסים שונים שבבעלות האח ושמימושם התבקש במסגרת תיקי ההוצאה לפועל הרבים הפתוחים נגדו. בנוסף על האמור, ההליכים לפני בית המשפט לענייני משפחה מתנהלים בדרך כלל בדלתיים סגורות באופן שעלול לגרום עוול לנושי המערער ולנושי אחיו שלא יוכלו ליטול חלק בהליך. לאור האמור, דין הבקשה להידחות, וגם אם בית המשפט סבור כי יש לאפשר את ניהול ההליך, הרי יש לנהלו בבית המשפט של פשיטת רגל כאשר כלל הנושים של הצדדים הם צד להליך. בהחלטתו מיום 28.1.2025 בית המשפט דחה את הבקשה. נקבע כי מתגובת הנאמנת עולה תמונה חמורה לפיה המערער עושה לכאורה שימוש לרעה בהליכי משפט, שעה שמעולם לא העלה טענה כי הוא בעליו של הבית ואף הועלו טענות סותרות בעניין זה. בנסיבות אלה, ובהינתן שמתגובת הנאמנת עולה שיש בניהול ההליך כדי לפגוע בנושים ומשום המשך של שימוש לרעה בהליכי משפט, אין להתיר את הבקשה. זאת אף בשים לב לזכות הגישה לערכאות של המערער. בית המשפט ציין כי לא נעלמה מעיניו עמדת הנאמן, אולם מטבע הדברים הנאמנת מלווה את התיק מתחילתו ולה היכרות עמו לאורך השנים, ויש ליתן לעניינים העובדתיים המועלים בתגובתה משקל של ממש. בהחלטה נוספת מיום 29.1.2025 חזר בית המשפט על נימוקיו תוך שהפנה להצהרותיו של המערער לאורך השנים בנוגע לזכויותיו בבית. בהמשך לכך צוין כי הסתרת המידע על ידו עלולה להוות עבירה לכאורה, ועל כן על הכנ"ר לפתוח בחקירה בעניין. מכאן הערעור שלפנינו בו טען המערער כי שגה בית המשפט בקבעו כי הוא לא טען מעולם לזכויות בעלות בבית. אמנם הוא לא פירט במסגרת טופס הדיווח שהגיש בהליך פשיטת הרגל כמתחייב לפי פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: הפקודה) לגבי הבעלות בבית, אולם זאת משום שהבית לא היה רשום על שמו ולא משום שהסתיר את זכויותיו בו. בנוסף, קביעת בית המשפט כי בניהול ההליך יש כדי לפגוע בנושים שגויה, לא מבוססת ומנומקת, ואף חסרת היגיון, שכן הבית איננו חלק מהנכסים המצויים בקופת פשיטת הרגל ועלויות ניהול ההליך לא ימומנו על ידה. כן נטען כי הנאמנת מתנגדת לאישור הבקשה משיקולים זרים הנובעים מכך שהיא מייצגת נושה בהליך הוצאה לפועל נגד האח. לבסוף, העדפת עמדת הנאמנת על עמדתו של הנאמן אינה מבוססת ואינה הגיונית, שעה שעלו לאורך ההליך טענות קשות כלפי התנהלותה ושעה שהנאמן נטל חלק בניהול ההליך במשך כ-8 שנים. גם בתשובות לערעור שלפנינו הנאמנים נשארו חלוקים בדעותיהם: הנאמן חזר על עמדתו לפיה הנושים זכאים למיקסום נכסי החייב העומדים לחלוקה ביניהם, ועל כן דין הערעור להתקבל בכפוף למגבלות שציין בתגובתו לפני בית המשפט המחוזי. זאת, במנותק מהשאלה האם המערער הפר את חובת הגילוי על אודות זכויות הקניין שלו בבית, שמקומה להתברר בנפרד. מנגד, הנאמנת טענה כי דין הערעור להידחות. בתשובתה היא חזרה בעיקר על הטענות שהעלתה במסגרת תשובתה לבקשת שהגיש המערער בבית המשפט המחוזי, והוסיפה מידע עובדתי המחזק את טענתה כי המערער מעולם לא התייחס לבית כחלק מנכסיו. בנוסף, הפנתה הנאמנת להחלטות שהתקבלו בהליך קמא ולבקשת הכנ"ר לביטול ההליך כדי לחזק את טענותיה בדבר חוסר תום הלב של המערער לאורך כל ההליך. גם הכנ"ר נותר איתן בדעתו ותמך בקבלת הערעור מטעמיו של הנאמן. הוא הדגיש כי אין בכך כדי לפגוע בעמדתו לפיה בכל מקרה יש לבטל את הליך פשיטת הרגל של המערער כמפורט בבקשה שהגיש בעניין זה לבית המשפט המחוזי. למען שלמות התמונה יצוין כי ביום 30.1.2025 הגיש המערער לבית המשפט המחוזי בקשה לעיון מחדש בהחלטתו מיום 28.1.2025, ואף היא נדחתה ביום 10.3.2025 לאחר שהוגש הערעור שלפנינו. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתב הערעור, בתשובות לו ובנספחיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות בהתאם לסמכות המוקנית לנו לפי תקנה 138(א)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. נקודת המוצא להכרעה בערעור היא כי לבית המשפט של פשיטת רגל מסור שיקול דעת רחב ביותר, ואין ערכאת הערעור מתערבת בו אלא במקרים חריגים. זאת, לאור מומחיותו הייחודית בתחום והיכרותו הבלתי-אמצעית עם בעלי הדין ועם כלל נסיבות העניין (וראו לדוגמה: רע"א 54564-10-24 עזרא נ' ענבל בית הלחמי – נאמנת, פסקה 7 (12.11.2024); ע"א 5498/21 כוכבי נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 5 (9.9.2021) (להלן: עניין כוכבי)). לא מצאתי כי מקרה זה בא בגדרם של אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות. הכלל הוא כי עם מתן צו פשיטת הרגל מוקנים כלל נכסי החייב לנאמן, לרבות זכויות תביעה שיש לראותן כמומחות לנאמן (סעיפים 42, 85(2), 113 ו-125(א)(2) לפקודה; רע"א 148/17 תמרי נ' עו"ד אורן הראל – הנאמן, פסקה 8 (29.3.2017) ‏(להלן: עניין תמרי)). בהתאם לכך, ככלל, ממועד מתן צו הכינוס, הנאמן בא תחת פושט הרגל כבעל עניין ולו נתונה הזכות לנהל הליכים משפטיים בנוגע לנכסיו וזכויותיו (ע"א 3907/14 בנאי נ' איתן ארז, נאמן לנכסי החייב אלי רייפמן, פסקה 19 (10.8.2016); עניין תמרי, פסקה 8). לצד האמור הכירה הפסיקה באפשרות להתיר לחייב לנהל בעצמו הליך חיצוני להליך פשיטת הרגל שמתנהל בעניינו. זאת, בשים לב לכך שמתן היתר כאמור עשוי להועיל לקופת הכינוס. לפיכך נקבע כי בבואו של בית המשפט להכריע בבקשת חייב לנהל הליך חיצוני להליך פשיטת הרגל, עליו לאזן בין הפוטנציאל להעשרת קופת הכינוס וזכות החייב לקבל את יומו בבית המשפט מצד אחד, לבין העלויות והסיכונים שבהם קופת הכינוס עלולה לשאת כתוצאה מניהול ההליך וחוסר התועלת שתצמח תוך בזבוז זמן ומשאבים מצד שני (עניין כוכבי, פסקה 5; רע"א 8399/19 חטיב נ' פריד, פסקה 6 (4.2.2025)). בתוך כך, יש ליתן משקל לעמדות הנאמן והכנ"ר בעניין בהתחשב במעמד ובסמכויות המוקנים להם בהליך (רע"א 7154/20 ביאלוסטוצקי נ' עו"ד אורן הראל – נאמן לחייב, פסקה 14 (17.1.2021)). בענייננו, לאחר ששקל את טענות הצדדים מזה ומזה, מצא בית המשפט המחוזי כי אין להיעתר לבקשת המערער. מנימוקי ההחלטות מושא הערעור עולה כי זכותו של המערער לגישה לערכאות לא נעלמה מעיניו של בית המשפט, אך נמצא כי התנהלות המערער מצביעה על שימוש לרעה בהליכי משפט, וכי מדובר בהליך אשר התועלת הפוטנציאלית במתן היתר לניהולו אינה עולה על הפגיעה שעלולה להיגרם כתוצאה ממנו, לנושיו ולהליך. נימוקים אלה מצביעים אפוא כי בית המשפט הביא בחשבון את כלל השיקולים הצריכים לעניין וערך איזון ביניהם. בנסיבות אלה, מסקנתו אינה מגלה עילה להתערבות בית משפט זה, וזאת בפרט בשים לב להיכרותו רבת השנים עם הנפשות הפועלות ולהתרשמותו הישירה מהן. יובהר כי לא נעלמה מעיני העובדה שלמול עמדת הנאמנת ניצבות גם עמדותיהם החולקות של הכנ"ר והנאמן. ברם בית המשפט מצא להעדיף את עמדת הנאמנת, הן על רקע היכרותה עם ההליך והן על רקע התימוכין העובדתיים שהציגה, ולא מצאתי מקום להתערב בכך. כפות המאזניים מעוינות אפוא ואף אם ניתן היה לערוך איזון באופן שהיה מוביל לתוצאה אחרת ולהעדיף את עמדת הנאמן והכנ"ר על פני עמדת הנאמנת, אין די בכך כדי להצדיק התערבות בשיקול הדעת הרחב הנתון לבית המשפט של פשיטת רגל בשים לב לאמות המידה המצומצמות להתערבות. בשולי הדברים יוער כי אין באמור לעיל כדי להביע עמדה בנוגע לאפשרותו של המערער להעלות את טענותיו לפני בית המשפט של פשיטת רגל. עוד יוער כי בשים לב לכך שתלויה ועומדת בקשה מטעם הכנ"ר לביטול הליכי פשיטת הרגל – ברי כי ככל שבית המשפט יכריע כי דינה להתקבל, אזי זכויותיו של המערער שמורות לו לנקוט בהליכים משפטיים בנוגע לבית כפי שיחפוץ באכסניה אחרת בבוא היום (וראו והשוו: בע"מ 3897/11 פלוני נ' פלונית, פסקה 4 (23.5.2011)). סוף דבר: הערעור נדחה. בשים לב לכלל נסיבות העניין, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, י"ז אב תשפ"ה (11 אוגוסט 2025). דוד מינץ שופט יעל וילנר שופטת חאלד כבוב שופט