אחמד עתאמנה נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5384/99 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט א' ריבלין המערערים: 1. אחמד יוסף עתאמנה 2. סאמי אחמד עתאמנה נגד המשיבה: מדינת ישראל תאריך הישיבה: ז' באדר א' התש"ס (13.2.2000) בשם המערערים: עו"ד ווליד מסארווה בשם המשיבה: עו"ד אורי כרמל ערעור על פסק-דין בית-המשפט המחוזי בחיפה מיום 15.7.99 בת"פ 225/96 שניתן על-ידי כבוד השופט א' רזי פסק-דין השופט מ' חשין: המערערים לפנינו, אב ובנו, הורשעו בבית-המשפט המחוזי בחיפה (השופט א' רזי) בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, עבירה כהגדרתה בסעיף 333 בצירוף לסעיף 335(1) ולסעיף 29 לחוק העונשין, תשל"ז1977-, ובעבירה של פציעה בנסיבות מחמירות, עבירה כהגדרתה בסעיף 334 בצירוף לסעיף 335(1) ולסעיף 29 לחוק העונשין. לאחר הרשעתם כך בדין גזר בית-המשפט על האב עונש מאסר בפועל בן שנים-עשר חודשים ומאסר על-תנאי בן שמונה-עשר חודשים, ועל הבן עונש מאסר בפועל בן שבעה חודשים ומאסר על-תנאי בן עשרים ושלושה חודשים; והכל בניכוי התקופה ששני המערערים היו במעצר. נסיבות העניין כפי שתוארו בהכרעת הדין של בית-משפט קמא היו אלו, שבעקבות סכסוך מתמשך והולך בין המערערים לבין שכניהם, תקפו המערערים את שכניהם, המתלונן ואשתו. האב היכה את המתלונן בזווית ברזל בראשו והבן היכה את המתלונן בפטיש בידו השמאלית. אשתו של המתלונן הגיעה אל מקום התקרית ואו-אז אמר האב להכותה אף היא בראשה; אלא שהאשה הרימה את ידה להגן על ראשה וכך נגרמה לה חבלה בידה. להשלמת תיאור העובדות ייאמר כי המתלונן הובהל לבית-החולים ושם נקבע כי סובל הוא משברים בגולגולת ומשטף דם תוך-מוחי. משנמצא כך, נותח המתלונן ובעקבות הניתוח אף אושפז לתקופה ארוכה. אשר לאשתו של המתלונן, זו טופלה בבית-החולים והאבחון היה כי סובלת היא מנפיחות מקומית ומשטף דם פנימי בידה השמאלית. הערעור שלפנינו הוא ערעור הן על הכרעת-הדין הן על גזר-הדין. בערעור על הכרעת-הדין אין כל מאומה. המערערים, האב ובנו, טענו טענת אליבי, דהיינו, כי לא היו כלל בזירת האירוע בעת שהמתלונן ואשתו נפגעו כפי שנפגעו, ולטענתם אין הם יודעים מי פגע במתלונן ובאשתו. ואולם קביעותיו של בית-משפט קמא, כי היו אלה האב ובנו שתקפו את המתלוננים כאמור לעיל מיוסדת היטב בחומר הראיות: בעדותו של המתלונן, בעדותה של כלת המתלונן, בעדותה של אשת המתלונן ובנסיבות העניין בכללן. גם שיקרי המערערים, כפי שבית-משפט קמא מצביע עליהם - הוא מכנה את גירסתם גירסה "מופרכת לחלוטין" - יש בהם כדי לחזק חיזוק ניכר את גירסת המתלוננים. אנו דוחים איפוא את הערעור על ההרשעה. אשר לגזר-הדין: עורך-דין ווליד מסארווה אשר טען למערערים, ניסה לשכנענו כי העונש שהוטל עליהם עונש חמור הוא יתר על-המידה. בייחוד עמד עורך-דין מסארווה על העונש שהוטל על האב, אשר היה לעת העבירה כבן 55 שנה, בהצביעו כי האב אינו עבריין וכי חי כל חייו חיים נורמטיביים. עוד הסביר לנו עורך-דין מסארווה כי האב יסבול ביותר במקום סגור, בין השאר הואיל וסובל הוא מבעיות נפשיות, וכליאתו מביאה אותו לידי מחנק. כן הוסיף עורך-דין מסארווה והסב את תשומת-ליבנו כי העבירה נעברה בתחילת שנת 1995; כי כתב-האישום הוגש בסוף שנת 1996; כי גזר-הדין ניתן ביום 15.7.99; והנה היום מצויים אנו בחודש פברואר 2000. משידענו כי עברו כחמש שנים מאז העבירה ועד היום, כך טען עורך-דין מסארווה, אין בכליאתם של המערערים כדי להשיג כל מטרה שהיא ממטרות הענישה. אכן, שיהוי למעלה מן הראוי חל בשמיעת משפטם של המערערים, ואולם השאלה היא עד כמה יש בו באותו שיהוי כדי להקל בעונש. על-כך נאמר שני אלה: ראשית לכל, החבלה שחבל האב במתלונן היתה חבלה חמורה ביותר, וקראנו מפי המומחה כי הטחת הזווית הברזלית בראשו של המתלונן גרמה לו "שברים רסיסיים של עצמות הגולגולת עם תזוזה של רסיס תוך-מוחי, שבר באזור פרונטופריאטירלי מימין. דימום תוך-מוחי עם עווית בתוך המוח". חבלה זו, אין צריך לומר, הינה חבלה חמורה ביותר, ועל חבלה חמורה מטילים עונש חמור. שנית, בית-משפט קמא הביא במניין שיקוליו את כל הגורמים שלקולה, אשר על-כן הטיל על המערערים שלפנינו עונש קל יחסית. אנו מחליטים איפוא לדחות אל הערעור על העונש אף-הוא. בתיתנו דעתנו לכך שהמדובר הוא באב ובבנו, ולאחר ששמענו מפי עורך-דין מסארווה כי השניים הם מפרנסים בה-בעת של המשפחה, סבורים אנו כי ראוי יהיה שהמערערים ישאו את עונשם לא בה-בעת אלא בזה אחר זה; והכל כדי שלא לפגוע במשפחה יתר על-המידה. הראשון שיישא בעונש המאסר בפועל יהיה הבן, והאב יבוא אחריו. אנו מחליטים כי הבן - סאמי אחמד עתאמנה, המערער מס' 2, יתייצב לריצוי עונשו ביום 27 לחודש פברואר 2000, במזכירות הפלילית של בית-המשפט המחוזי בחיפה עד השעה 12:00 בצהריים. האב, אחמד יוסף עתאמנה, המערער מס' 1, ירצה כאמור את עונשו לאחר שהבן יסיים את ריצוי עונשו-שלו וישוחרר מבית-האסורים. מכיוון שאיננו יודעים לעת-הזו אימתי ישוחרר הבן ממאסרו, אנו מורים כי פרקליטות המחוז תעקוב אחרי ריצוי מאסרו של הבן, ועם שיחרורו מן המאסר תגיש בקשה מתאימה לבית-המשפט המחוזי לאסור את האב כגזר-הדין שהוטל עליו. הערבויות שניתנו לשיחרורם של המערערים ממעצרם תעמודנה בתוקפן לעניינו של כל מערער לעצמו - עד לתחילת המאסר. היום, ז' באדר א' התש"ס (13.2.2000). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 99053840.G03