טמפו תעשיות בירה בע"מ נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5383/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' אנגלרד המערערים: 1. טמפו תעשיות בירה בע"מ 2. טמפו תעשיות פלסטיק בע"מ 3. יהושע לוינהר נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בת.פ. 1085/95 מיום 15.5.97 שניתן על ידי כבוד סגן הנשיא ח' פורת והשופטים נ' עמית, ע' מודריק תאריך הישיבה: כ"ז בטבת התש"ס (05.01.00) בשם המערערים מס' 1-2: עו"ד מוטי ארד בשם המערער מס' 3: עו"ד אורי סלונים בשם המשיבה: עו"ד אתי דויטש; עו"ד יעל אלמוג פסק-דין הנשיא א' ברק: העובדות: 1. "טמפו תעשיית בירה בע"מ" (היא מערערת מס' 1 ולהלן: "טמפו בירה") היא חברה ציבורית, שמניותיה הוצעו לציבור והיא נסחרת בבורסה. בחודש מרץ 1991, הוחזקו 96% מהון החברה על ידי משפחת בורשטיין. החזקת מניות "טמפו בירה" נעשתה הן במישרין, והן על ידי חברה פרטית בשם "טמפו תעשיות פלסטיק (1984) בע"מ" (היא מערערת מס' 2, ולהלן: "טמפו פלסטיק"), שכל הונה הוחזק בידי משפחת בורשטיין. "טמפו פלסטיק" עצמה החזיקה ב6.48%- מהונה של "טמפו בירה", ולכן היתה בעלת ענין בה. יהושוע לוינהר, הוא מערער מס' 3, הינו רואה חשבון במקצועו. הוא היה, בעת הרלוונטית, חבר ההנהלה ב"טמפו בירה" וב"טמפו פלסטיק". הוא כיהן בהן כחשב וכמנהל כספים, והופקד על שורת תפקידים ובהם גיוס הון. 2. בחודש מרץ 1991 החליטה משפחת בורשטיין לממש חלק מאחזקותיה ב"טמפו בירה", וזאת על דרך של הצעת רכש לציבור על ידי תשקיף, בבורסה. ניירות הערך הוצעו בדרך של יחידות, כאשר כל יחידה כללה, בין היתר, מניות של "טמפו בירה" ואגרות חוב צמודות לדולר, הנושאות ריבית בשיעור שיקבע במכרז. הודעת "טמפו בירה" על כוונתה לבצע מכירה על ידי תשקיף, התפרסמה ביום 31.3.91. 3. לאחר ההחלטה על ביצוע המכירה על ידי תשקיף, החליטה משפחת בורשטיין יחד עם מערער מס' 3 על ביצוע פעולות רכישה של מניות "טמפו בירה" בבורסה וזאת על ידי רכישתן באמצעות "טמפו פלסטיק". תכליתן של פעולות רכישה אלה שנויה במחלוקת בין הצדדים, אולם אין חולק, כי בתקופה שבין 10.4.91 ועד ליום 23.5.91, רכשו מערערים 2 ו3- כ40%- ממניות "טמפו בירה" שהיו בידי הציבור. חלק מן הפקודות לרכישת המניות ניתן ב"לידר", כלומר, טרם פתיחת המסחר. חלק אחר, ניתן במהלך המסחר, כנגד המגמה. 4. לאחר ניהול משא ומתן עם נציגי קונסורציום החתמים, אליו פנתה "טמפו בירה", נחתם הסכם חתמות בו נקבע שער מניית "טמפו בירה" להנפקה, על שער של 1700 נקודות. לאחר קבלת אישור הרשות לניירות ערך, הועמד התשקיף לעיון הציבור ביום 23.5.91. ביום זה עמד שער מניית "טמפו בירה" בבורסה על 1785 נקודות. ביום 30.5.91 נסגרו החתימות על התשקיף. כן נערך מכרז הריבית על אגרות החוב הדולריות, ושיעורה נקבע ל0%-. אין חולק, כי בשבוע שקדם להנפקה עצמה, קרי, מיום 23.5.91 ועד ליום 29.5.91, פעלו שוב המערערים 2 ו3- בבורסה ורכשו מניות "טמפו בירה", בשיעור של 21% מן הכמות שהיתה באחזקת הציבור. ביום 29.5.91 היתה זו "טמפו פלסטיק" שרכשה 90% מן המחזור במניית "טמפו בירה". בסופו של המסחר באותו היום, שהוא היום שלפני ההנפקה עמד שער מניית "טמפו בירה" על 1707 נקודות. בסופו של יום, הצליחה ההנפקה. נרשמה הזמנת יתר של פי 4.99 מן הכמות המוצעת. "טמפו בירה" קיבלה בעקבות ההנפקה 22 מליון שקל. משפחת בורשטיין קיבלה, כנגד המניות שמכרה בהנפקה, 27 מליון שקל. יצוין, כי נשלחו הודעות לבורסה על השינויים באחזקות "טמפו פלסטיק" ב"טמפו בירה", נוכח היותה הראשונה בעלת ענין באחרונה. חלק מן הדיווחים כאמור, נשלחו לאחר סגירת התשקיף. האישומים 5. לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו הוגש (ביום 11.1.93) כתב אישום כנגד המערערים. היה זה כתב אישום מתוקן, לאחר שבכתב האישום הראשון הואשם גם משה בורשטיין, שהיה יו"ר מועצת המנהלים של "טמפו בירה" ו"טמפו פלסטיק", ונפטר לבית עולמו. בכתב האישום הואשמו המערערים - תוך הבחנה ביניהם - בעבירות על סעיפים 54(א)(1), 54(א)(2), 53(א)(2) ו53-(ב)(3) לחוק ניירות ערך, התשכ"ח1968- (להלן: החוק). 6. עיקרם של האישומים נסב סביב החלטת המערערים לרכוש את מניית "טמפו בירה" במסחר החופשי בבורסה, עד לסיום ההנפקה. המערערים הואשמו, כי מטרת הרכישה האינטנסיבית של מניות "טמפו בירה" על ידם, לפני סיום ההנפקה, היתה גרימת עליית שערה של המניה - ולמצער מניעת ירידת שערה. לשון אחר: מטרתם פעולתם היתה השפעה על תנודות השער של המניה. עליית שער המניה (או מניעת ירידתו) אמורה היתה לסייע להצלחת ההנפקה, שכן כך היא הפכה לאטרקטיבית יותר עבור המשקיע, ככל שהשער שנקבע בה היה נמוך משערה של מניית "טמפו בירה", שנסחרה אותה שעה בבורסה. פער מחירים בין מחיר מנית טמפו בשוק המשני, כשהוא גבוה ממחירה המוצע בשוק הראשוני, אמור היה למשוך משקיעים לרכוש המניות בהנפקה, שכן כך מזדמן למשקיע לרכוש סחורה זהה במחיר נמוך ממחיר השוק שלה. הצלחת ההנפקה כאמור היתה אמורה למצוא גם ביטוייה, בקביעת שער ריבית נמוך במכרז אגרות החוב הדולריות, וזאת נוכח האטרקטיביות של מניות "טמפו בירה" שהוצעו למכירה. על פי כתב האישום, השפיעו, על כן, המערערים, בדרכי תרמית על תנודות השער, תוך שהם מניעים את הציבור הרחב לרכוש את מניות "טמפו בירה" על יסוד התשקיף. כך עשו, שעה שהם מעלימים ממנו עובדה מהותית - והיא כוונתם ותוכניתם לרכוש רכישה מאסיבית את המניה המוצעת, במהלך המסחר בבורסה. כמו-כן, הואשמו מערערים 2 ו3- בהעלמת עובדה מהותית בתשקיף שפורסם לקראת ההנפקה. פסק דינו של בית משפט השלום 7. בפסק דינו של בית משפט השלום (מיום 2.11.95), הורשעו המערערים במרבית העבירות שיוחסו להם. בהרשעתם, דחה בית המשפט את טענת ההגנה המרכזית של המערערים, ולפיה כל שעשו היה בגדריה של פעולת "ייצוב" (stabilization) לגיטימית ולא פעילות האסורה על פי החוק. בית המשפט קבע, כי במעשיהם של המערערים היתה משום תרמית. כך, הגם שהפעולות שבוצעו בבורסה במניית "טמפו בירה" היו אמיתיות ולא מדומות, הרי שכוונתם של המערערים ברכישתן של מניות אלו יצרה מצג שווא העולה כדי תרמית. כמות הרכישות של המערערים והצורה בה רכשו המניות (בלידר, או כנגד המגמה), שוללים את לגיטימיות פעולתם. המערערים לא הגבילו את פעולתם לתקופת ההנפקה בלבד. הם פעלו גם זמן ניכר לפני כן באותה השיטה, שמטרתה לא היתה, כך נקבע, ל"ייצב" את שער המניה לפני הנפקתה, אלא להעלות את שערה בפני עצמו. בית המשפט הדגיש במיוחד את היעדר הגילוי הנאות בנסיבות המקרה. המערערים לא גילו - בדיווח מיוחד או בתשקיף - על כוונתם ל"ייצב" את שער מנית "טמפו בירה". הם דיווחו, אמנם, על שינוי אחזקות "טמפו פלסטיק" כבעלת עניין, אולם דיווח זה לא היה מספיק שכן הוא לא יועד למטרה זו, לא היה מפורט דיו וחלקו נמסר כבר לאחר שנסגרה ההנפקה. בית המשפט קבע עוד, כי היסוד הנפשי של הכוונה לרמות, התקיים במערערים, בייחוד נוכח התמריץ שהיה להם בהצלחת ההנפקה. על כן, כך נקבע, התקיימו יסודותיה של העבירה לפי סעיף 54(א)(2) לחוק, שכן המערערים השפיעו בדרכי תרמית על תנודות השער של מנית "טמפו בירה". 8. על יסוד זה, הורשעו המערערים גם בעבירה על סעיף 54(א)(1) לחוק. כך, שכן הרכישות המשמעותיות שביצעו בבורסה, כמו גם התשקיף שפורסם, "הניעו" את הציבור הרחב לרכוש את מניות "טמפו בירה", תוך כדי כך, שהמערערים מעלימים מן הציבור עובדה מהותית - והיא הרכישה של מניות "טמפו בירה" על ידם, בצורה ובכמות עליה עמדנו. 9. בית המשפט מצא גם, כי נעברה עבירה על סעיף 16(ב) לחוק (יחד עם סעיף 53(א)(2) לחוק), שכן התשקיף כלל פרט מטעה, בכוונה, והוא אי גילוי העובדה המהותית בדבר כוונתם ופעילותם של המערערים. בה בעת, זוכו המערערים מעבירה על סעיף 25(ב) לחוק (יחד עם סעיף 53(ב)(3) לחוק), נוכח שינוי מסויים שחל במצב החקיקתי בעניין זה. 10. יצוין, כי בקובעו את אחריותן של המערערות 1 ו2-, לא מצא בית המשפט להפריד ביניהן, הגם שרכישת מניות "טמפו בירה" נעשתה על ידי "טמפו פלסטיק", והגם שהתשקיף - ואי הגילוי שבו - פורסם על ידי "טמפו בירה" ולא על ידי "טמפו פלסטיק". כך קבע, שכן שתי החברות גיבשו יחד - על ידי האורגנים שלהן - את כל תוכנית הפעולה של רכש מניית "טמפו בירה", והוציאו אותה יחדיו לפועל. 11. בגין הרשעתם הוטלו על המערערים העונשים הבאים: מערער מס' 3 נדון למאסר של 36 חודשים, מתוכם 8 לריצוי בפועל והיתרה על תנאי למשך שלוש שנים. כן נגזר עליו קנס של 500,000 ש"ח או שנת מאסר תחתיו. על מערערת מס' 1 הושת קנס של 1,000,000 ש"ח, ועל מערערת מס' 2 הושת קנס של 800,000 ש"ח. פסק דינו של בית המשפט המחוזי 12. המערערים ערערו לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, הן על הכרעת הדין והן על חומרת העונש שבגזר הדין. בפסק דינו מיום 15.5.97, נדחה הערעור. בית המשפט קיבל את קביעותיה של הערכאה הראשונה, ולפיה הגם שפעולות המערערים היו, על פניהן, "אמיתיות", הרי שכוונתם היתה להשפיע על שער המניה בדרכי תרמית, בייחוד נוכח אי גילוי העובדה המהותית בדבר רכישת המניות בבורסה. בית המשפט חזר וקבע, כי המערערים לא יצאו ידי חובת הגילוי בנסיבות המקרה, בשל היקף הדיווח, צורת הדיווח ומועד הדיווח. בית המשפט הדגיש גם, כי המערערים הסתירו מן הגורמים המקורבים להם (חתמים, הרשות לניירות ערך וגורמים אחרים) את פעולתם. מסקנתו של בית המשפט היתה, על כן, כי "המערערים 'טיפלו' בשער מניית טמפו בירה". בית המשפט המחוזי דחה גם הוא את טענת ההגנה של המערערים, לפיה עסקו ב"ייצוב" מותר ולא ב"מניפולציה" אסורה, וזאת בעיקר נוכח העובדה, כי הרכישות של המערערים החלו לפני ההנפקה, ונוכח מגמתם להעלות השער ולא לייצבו. על כן, ובהצטרף היסוד הנפשי שהוכח, נדחה ערעורם של המערערים על הרשעתם בעבירה לפי סעיף 54(א)(2) לחוק. בהתבסס על הקביעות העובדתיות של הערכאה הראשונה, והפרשנות המשפטית שניתנה להן, נדחה ערעורם של המערערים גם על הרשעתם בעבירה לפי סעיף 53(א)(2) לחוק (על יסוד סעיף 16(ב) לחוק). 13. בהתבסס על ממצאיה העובדתיים של הערכאה הראשונה וההנמקה המשפטית הכרוכה בהן, מצא בית המשפט המחוזי כי אכן התקיימו במערער מס' 3 ובמערערת מס' 1 גם יסודותיה של העבירה על פי סעיף 54(א)(1) לחוק. בה בעת, החליט בית המשפט המחוזי על זיכויה של מערערת מס' 2 מעבירה זו, שכן אי הגילוי שביסוד ההרשעה בעבירה זו בבית משפט השלום, נעשה על ידי מערערת מס' 1 בלבד (שפרסמה התשקיף), ולא על ידי מערערת מס' 2. על כן, זוכתה מערערת מס' 2 מעבירה זו. 14. נוכח מסקנתו בדבר זיכוייה של מערערת מס' 2 ("טמפו פלסטיק") מן העבירה על סעיף 54(א)(1) לחוק, הופחת הקנס שהושת עליה לכדי 500,000 ש"ח. ערעורה של מערערת מס' 1 ("טמפו בירה"), על חומרת העונש, נדחה. בה בעת, הקל בית המשפט המחוזי בעונשו של מערער מס' 3 (לוינהר), בשל תפקידו כשכיר בחברות, משך הזמן שחלף, היותו המורשע היחיד שהוא "אנוש" בפרשה זו, והחומרה הקטנה יחסית, במעשיו. על כן הועמד עונשו על 24 חודשי מאסר מתוכם שישה חודשי מאסר בפועל, שירוצו בדרך של עבודות שירות. יתר המאסר נקבע כמאסר על תנאי למשך שנתיים. כן הושת על מערער מס' 3 קנס כספי בסך 100,000 ש"ח, או חצי שנת מאסר תמורתו. הערעורים שבפנינו 15. מכוחה של רשות ערעור שניתנה על ידי ביום 26.8.97, הוגשו בפנינו הערעורים דנן. בע"פ 5383/97 טוענים המערערים הן כנגד הרשעתם והן כנגד חומרת העונש. בע"פ 5647/97 טוענת המדינה (להלן: המשיבה), ומערערת על קולת העונש שנגזר בערעור בבית המשפט המחוזי, על משיב מס' 3 (לוינהר). טענות המערערים 16. למערערים טענות מספר. טענתם הראשית, והעיקרית של המערערים סובבת סביב התרמית, שנקבע, כי אפפה את פעולותיהם. לדידם, "ייצוב" שערה של מניה העומדת בפני הנפקה היא פעולה לגיטימית ואף הכרחית, ועל כן אין היא בגדר מניפולציה אסורה או תרמית. פעולת המערערים היתה בנסיבות המקרה, "ייצוב" כאמור, ומטעם זה לא התקיים היסוד העובדתי או הנפשי בעבירה על פי סעיף 54(א)(2) לחוק. שנית, משעה שבית המשפט המחוזי קבע כי "טמפו פלסטיק" לא חטאה באי גילוי, מן הדין היה לזכותה גם מן העבירה על פי סעיף 54(א)(2), ולא רק מעבירת ה"הנעה", על פי סעיף 54(א)(1) לחוק. שלישית, כי יש לזכות את "טמפו בירה" ואת מערער מס' 3 (לוינהר), מהרשעתם בעבירה על סעיף 54(א)(1) לחוק, שכן לדידם סעיף זה אינו חל במצב בו העלמת עובדה מהותית נעשית כלפי הציבור ולא כלפי "אדם". רביעית, המערערים טוענים, כי יש לזכותם מעבירה על סעיף 53(א)(2) לחוק. לדידם, הרשעתם באי הגילוי כמבססת עבירות של "מניפולציה" (סעיף 54(א)(2)) או "הנעה" (סעיף 54(א)(1)) כוללת ממילא את ההרשעה באי הגילוי בתשקיף, שהיא גם העבירה הקלה יותר. כמו כן, טוענים המערערים כי לא נתקיים בהם היסוד הנפשי של "כוונת מיוחדת", שהוא לטענתם היסוד הנפשי הנדרש במסגרתו של סעיף 53(א)(2) לחוק. חמישית, טוענים המערערים כנגד חומרת העונש שנגזר עליהם. טענות המשיבה 17. המשיבה תומכת יתדותיה בפסקי הדין של הערכאות הקודמות וסומכת ידיה על ממצאיהן העובדתיים והמשפטיים. היא טוענת, ראשית, כי אין מקום בנסיבות המקרה לשלול את פליליות מעשיהם של המערערים בשל טענתם כאילו "ייצבו" את מניית "טמפו בירה". המשיבה טוענת בהקשר זה, כי גם אם יאומץ חריג זה לאיסור המניפולציה הקבוע בסעיף 54(א)(2) לחוק, הרי שפעולותיהם של המערערים לא נופלות לגדרו, לא בהיבט המעשי שלהן ולא בכוונה שעמדה מאחוריהן. כוונה זו, וכן המעשים, אינם אלא - אליבא דמשיבה - תרמית. כמו כן, מדגישה המשיבה את אי הדיווח וההסתרה של פעולות הרכישה על ידי המערערים. הדיווח כ"בעלת ענין", של "טמפו פלסטיק", אינו ממצה, אינו מספק, ואין בו כדי לשלול את התקיימותה של תרמית על פי סעיף 54(א)(2) לחוק ושל "הנעה" בהעלמת עובדות מהותיות, כאמור בסעיף 54(א)(1) לחוק. שנית, כי יש להשאיר את ההרשעה בעבירה על סעיף 54(א)(1) על כנה, וזאת הן נוכח מטרת החוק והן נוכח העובדה כי המערערים לא הטעו והניעו את הציבור רק בהעלמת העובדה המהותית בתשקיף, אלא גם בעצם המצג שיצרו בבורסה מעצם הרכישה המאסיבית של מניות "טמפו בירה" והנעת המשקיעים להשקעה במניה זו, בעקבות רכישותיהם של המערערים. שלישית, כי גם ההרשעה בעבירה על סעיף 53(א)(2) צריכה להישאר על כנה. אין ההרשעה בעבירה זו מתייתרת נוכח ההרשעה בעבירה על סעיף 54(א)(1) ו-(2), והתקיימו במערערים גם יסודותיה העובדתיים והנפשיים של עבירה זו. רביעית, כי אין מקום להקל בעונשן של מערערות 1 ו2- וחמישית, כי בית המשפט המחוזי הקל יתר על המידה בעונשו של המערער מס' 3, לוינהר, וכי יש להחמירו. המסגרת הנורמטיבית 18. עיקרו של הערעור שבפנינו סובב סביב פרשנותו של סעיף 54(א) לחוק, שזו לשונו: "תרמית בקשר לניירות ערך 54. (א) מי שעשה אחד מאלה, דינו - מאסר חמש שנים או קנס פי חמישה מן הקנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין: (1) הניע או ניסה להניע אדם לרכוש או למכור ניירות ערך ועשה זאת באמרה, בהבטחה או בתחזית - בכתב, בעל פה או בדרך אחרת - שידע או היה עליו לדעת שהן כוזבות או מטעות, או בהעלמת עובדות מהותיות; (2) השפיע בדרכי תרמית על תנודות השער של ניירות ערך." תכליתה של הוראה זו נבחנה בבית משפט זה לא פעם. נקבע, כי עיקרה הינו הצורך בהגנה על אמון הציבור בכלל, וציבור המשקיעים בפרט, בשוק ניירות הערך, בהגינות המסחר בו, ביעילותו ובתקינותו (ראו ע"פ 5052/95 ואקנין נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 642, 653-654; ע"פ 1027/94 זילברמן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) להלן: פרשת זילברמן). מטרת ההוראה בחוק היא גם לשפר את יכולתו של המשקיע הסביר לקבל החלטות על בסיס כל המידע הרלבנטי, תוך נטרול אותם גורמים שיש בהם כדי לעוות את המידע שבידי המשקיע או למצער, להסיר את אותם הסיכונים - הבלתי טבעיים - הקיימים בשל פערי המידע בשוק (ראו והשוו: 1828/93 רשות לניירות ערך נ' גיבור סברינה, פ"ד מט(3) 172, 186; רע"פ 2184/96 חרובי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) להלן: פרשת חרובי; ע"פ 8710/96 הדלשטיין נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(5) 481, 519 להלן: פרשת הדלשטיין). אכן, בבואנו לפרש את היקף תחולתו של האיסור הפלילי הקבוע בסעיף 54(א) לחוק, שומה עלינו לשים כנר לרגלינו, את התכליות הללו, העומדות ביסוד החוק (ראו: בג"ץ 953/87 פורז נ' ראש עיריית תל-אביב-יפו, פ"ד מב(2) 309. המערערים בפנינו הורשעו (בחלקם), הן בעבירה על סעיף 54(א)(1) והן בעבירה על סעיף 54(א)(2). עיקר טענות הצדדים ופסקי הדין של הערכאות הקודמות התרכזו בסעיף 54(א)(2) ומכאן נתחיל גם אנו במלאכתנו. סעיף 54(א)(2) לחוק 19. אין חולק בנסיבות המקרה, כי אכן המערערים "השפיעו" על "תנודות השער של ניירות ערך". המערערים אינם חולקים כי הם הזרימו הוראות קניה למניית "טמפו בירה", וכי הוראות אלו בוצעו וגרמו לעליית שערה של המניה או למצער, למניעת ירידת שערה. משכך הוא גדר המחלוקת, אין אני נצרך להביע עמדתי בשאלה שהתעוררה בפרשת הדלשטיין בדבר ההכרח בהוכחת תוצאה של השפעה בפועל על תנודות השער, וניתן להשאיר עניין זה בצריך עיון לעת מצוא (השוו גם פרשת חרובי הנ"ל; פרשת זילברמן הנ"ל). הדגש בערעור שבפנינו מוסב, על כן, על גדרי הביטוי "בדרכי תרמית", שבסעיף 54(א)(2) לחוק. בהקשר זה, טענתם המרכזית של המערערים היא, כי פעולתם היתה, במישור היסוד העובדתי של סעיף 54(א)(2) לחוק, פעולת "ייצוב" לגיטימית ולא מעשה "תרמית" או מניפולציה אסורה. טרם נדון בנפקותה של טענה זו, נעמוד בקצרה על יסודותיה. פעולת ה"ייצוב" 20. בעיקרה, פעולת ה"ייצוב" אינה אלא התערבות במסחר בנייר ערך מסוים תוך השפעה מכוונת על שערו. המבדיל פעולה זו, ביסודם של דברים, ממניפולציה אסורה, הוא בראש ובראשונה תכליתה, והיא הצורך הקיים, לעיתים, למנוע תנודות חריפות בשערה של מניה מסוימת. בנסיבות כגון אלו שבמקרה שבפנינו, "ייצוב" שערה של מניה נובע, לכאורה, מן הפער הקיים לעיתים, בין שערה של המניה כפי שזו נסחרת בשוק המשני (בבורסה), לבין שער המניה כפי שהוא קבוע בתשקיף לקראת ההנפקה (בשוק הראשוני). החשש הוא, שבשל פעילות ספקולנטית או תנודות חריפות ורגעיות בשער נייר הערך הנסחר והעומד בפני הנפקה, ירד שער המניה בשוק המשני (בבורסה) אל מתחת למחיר המניה בהנפקה ובכך יביא לכישלונה של ההנפקה. לחלופין, החשש הינו כי פער המחיר בין השוק המשני לשוק הראשוני יוביל למכירות חדות של מניות החברה בשוק המשני, מתוך ציפיה לרכוש אותן במחיר הנמוך יותר, כפי שזה נקבע בתשקיף. ללא ייצוב השער ברמה מסוימת מעל המחיר המוצע בתשקיף, עלול לכאורה שער המניה לרדת ערב ההנפקה באופן חד ולשדר רושם – מוטעה לכאורה – בדבר חוסר אמון במניה העומדת בפני הנפקה. מטעמים אלה, ועל מנת לעודד גיוסי הון מוצלחים בבורסה, קיים אינטרס ברור של המנפיקים (והחתמים), כי שער המניה בשוק המשני יהיה - ויתייצב - מעל זה שנקבע בתשקיף בשוק הראשוני. אכן, קיימת הכרה באינטרס הציבורי בהצלחתן של הנפקות וגיוס הון, ובאי כישלונן של אלו בשל ספקולציות או תנודות פתאומיות בשער המניה (ראו למשל: דין וחשבון הועדה להצעת הסדרים תחיקתיים בתחום שוק ההון,55 (התשמ"ה) להלן: ועדת גבאי וכן: N.Wolfson, “Rule 10b-6: The Illusory Search for Certainty”, 25 Stan.L.R. (1973) 805, 812-813). ככל ששער המניה בשוק הינו פונקציה של ערכה, כפי שהוא נקבע על יסוד הערכה של משקיעים בדבר סיכויי וסיכוני ההשקעה בה, הרי שייצוב שער זה בכדי לגייס הון נוסף מן הציבור, הינו לכאורה, רצוי (ראו והשוו: D.R.Fischel & D.J.Ross, “Should the Law Prohibit ‘Manipulation’ in Financial Markets”, 105 Harvard.L.R. (1991) 503, 534-539). 21. ודוק: ההתערבות היזומה במסחר במניה, שכל תכליתה היא אך ההשפעה על השער - ולו רק למטרת "ייצוב" - היא מניפולציה. (ראו: L. Loss, Fundamentals of Securities Regulations 860 (1988)). מטעם זה, אותן שיטות משפט שהכירו בחוק בלגיטימיות ה"ייצוב", ראו בו חריג לאיסור הכללי על מניפולציה, שבהיעדר הסדרה מפורשת וברורה יש לאסור את ביצועו (ראו סעיף 9(a)(6) ל - Securities Exchange Act, 1934 (ארה"ב); סעיף 48(7) ל - Financial Services Act, 1986 (אנגליה)). מטעם זה נקבעו הן באנגליה (ראו Halsbury’s Statutes (4th. (ed.) Vol. 30. P. 218. והן בארה"ב (ראו L. Loss & J. Seligman, Securities Regulation (3rd. Ed. 1992) 3988-4010) שורה של כללים נוקשים, שבאים להגדיר ולתחם את גבולותיה של פעולת ה"ייצוב" הלגיטימית, ולהפריד אותה מן המניפולציה האסורה. אכן, הצורך בהתווית גבולותיו של ה"ייצוב" נובע מן הסכנה שבו לאותם ערכים העומדים ביסוד תפקידו התקין של שוק ניירות ערך משוכלל. ה"ייצוב" מסוכן, שכן בסופו של יום, ערך המניה מועלה באופן מלאכותי. ישנו חשש על כן, כי מחירה של המניה כפי שהוא נקוב בתשקיף, או שערה בשוק המשני, איננו משקף את ערכה האמיתי. משקיעים עלולים לרכוש את המניה (בשוק הראשוני או המשני) בהסתמך על שערה הגבוה, כאשר שער זה איננו פונקציה של מסחר המשקף את ההערכות באשר לערכה של המניה אלא תוצר של מניפולציה בשערה. הנה כי כן, החשש העיקרי ב"ייצוב" הינו מצג השווא לפיו המניה הינה סחורה אטרקטיבית בשל אמון המשקיעים האחרים בה, בעוד שלאמיתו של דבר, שערה מושפע במידה ניכרת על ידי המנפיק או החתם. בסופו של יום, חשש זה אינו אלא ביטוי לחוסר במידע מהותי עבור המשקיע הסביר. אין הוא יודע, עת סוחר הוא במניה, כי שערה "מיוצב" ולא נקבע כפונקציה של הערכת סיכוי וסיכון של משקיעים אחרים (ראו: Statement of The Securities Exchange Commission On The Regulation of "Penning, Fixing and Securities Prices, Securities Exchange Act, 1934, rel. No. 2446 Stabilizing of וכן: ז. גושן, "תרמית ומניפולציה בניירות ערך: תאומים לא זהים", משפטים ל (1999) 593, 610-614). 22. החשש מפני פער המידע בין המנפיק והחתם, ה"מייצבים" את המניה, ובין המשקיע הסביר המסתמך אך על נתוני המסחר; וכן החשש מפני שימוש לרעה ב"ייצוב" בכדי להעלות את שער המניה כמטרה בפני עצמה, ולא רק כפעולה של ייצוב שערה, הוביל, בארה"ב, להגדרה מצמצמת של ה"ייצוב" הלגיטימי, ולהטלת חובות על העוסקים ב"ייצוב". כך, למשל, ישנו בארצות הברית איסור, באופן עקרוני על "ייצוב" המניה בשער הגבוה מן המחיר שנקבע בהנפקה (ראו Loss & Seligman, 4004). באופן דומה, ניתן להלום מגבלה לפיה ה"ייצוב" יהיה מותר כל עוד הוא בא למתן תנודות חריגות ומקריות, ולא להשפיע על המגמה כולה. הייצוב צריך להיות בתגובה לשינוי פתאומי בשוק, ולא כגורם ותכנית בסיסית לעליית שער המניה (ראו והשוו: דו"ח ועדת גבאי, בעמ' 34). לצד זאת, נחקקו איסורים מפורשים על חברה לסחור במניותיה – ובעיקר לרכוש אותן – בעת תקופת ההנפקה, מחשש שהחברה תפעל באופן זה לשם העלאת שער המניה בבורסה באופן מלאכותי בכדי לשפר את האטרקטיביות של ההנפקה (ראו: A.R.Bromberg, Securities Fraud (Vol.3, 1986) $7.3(3) וכן: Comment, “The Sec’s Rule 10b-6: Preserving a Competitive Market During Distributions”, 1967 Duke L.R. 809). במקביל לצמצום גבולותיו של ה"ייצוב" עצמו, הוטלו בארצות הברית חובות גילוי מיוחדות על מי שמבצע "ייצוב". באופן עקרוני, המנפיק צריך לציין זאת על כריכת התשקיף או ליתן בידי כל מי שסוחר במניה, לפני ביצוע העסקה, הודעה בכתב על האפשרות כי המניה נתונה בהליך של "ייצוב" או לחילופין, להודיעו בדרך אחרת העולה כדי ידיעה מעין זו (ראו T. L. Hazen, Securities Regulations (2nd. Ed. 1990) 268; Loss & Seligman, (Supp. 2000), 610-611). פעולת המערערים: "ייצוב"? 23. כלום זכאים המערערים לחסות תחת כנפיו של חריג "הייצוב"? תשובתי לשאלה זו היא בשלילה. מבלי להכריע בשאלה, אם יישום דווקני של כללי ה"ייצוב" הנוהגים מעבר לים יכול להעמיד הגנה או פטור מתחולתו של סעיף 54(א)(2) לחוק, ברי, כי גם לו היה המצב כך, אין המערערים חוסים בגדריו של חריג זה. על פניו, לא ניתן לאפיין את פעולתם כ"ייצוב" המניה אלא כמניפולציה אסורה. לכך מספר טעמים: ראשית, המערערים אינם מכחישים כי לעיתים ניתנו פקודות הרכישה של מניית "טמפו בירה" בלידר, כלומר, עוד טרם פתיחת המסחר. ברור מאליו, כי במצב זה לא היה בידי המערערים מידע כי המניה הופכת ל"בלתי יציבה". כל שרצו להשיג במתן פקודה מעין זה בלידר הינו, על כן, גרימת עלית שערה של המניה על ידי גרימת ביקושים ולא איזון של תנודות חריגות ובלתי צפויות בשערה. שנית, פעולות ה"ייצוב" שנקטו המערערים נמשכו תקופה ארוכה (מיום 10.4.91 ועד ליום 30.5.91). במהלכה, נתנו המערערים פקודות קניה למניות "טמפו בירה" גם כאשר שער המניה היה גבוה ממחיר ההנפקה, כלומר, מעל 1700 נקודות וזאת, עוד טרם פתיחת המסחר. אכן, בעת שהודיעה "טמפו בירה" על כוונתו לצאת בהנפקה (31.3.91) עמד שער מניית "טמפו בירה" על 1425 נקודות. יומיים לפני פרסום התשקיף (20.5.91) עמד שערה של המניה על 1890 נקודות. בתקופה שבין מועדים אלה, רכשו המערערים 2 ו3- 40% ממניות "טמפו בירה", שהיו בידי הציבור. המערערים טוענים, כי עליה זו בשער מניית "טמפו בירה" לא אירעה עקב התערבותם אלא בשל אמון הציבור במניה. אין בידי לקבל טענה זו. רמות המחיר בהן רכשו המערערים את המניה ובעיקר היקף הרכישות המאסיבי תרמו בהכרח לעליית מחיר המניה עד לשער בו עמד ערב ההנפקה. אכן, אין פעולה זו של המערערים יכולה להיחשב כ"ייצוב", שעה שכל ההצדקה להכרה ב"ייצוב" הינו פער אפשרי בין המחיר הקבוע בהנפקה למחיר המניה בשוק המשני, בעוד שפעילות המערערים ברכישה מאסיבית של מניית "טמפו בירה" החלה עוד לפני שנקבע ופורסם מחיר מניית "טמפו בירה" בתשקיף. זאת ועוד: מחיר המניה בתשקיף נקבע בסופו של יום – כמו גם מועד ההנפקה – על ידי המערערים עצמם. הינה כי כן, אין ה"ייצוב" הנטען יכול לשמש הסבר ופטור מתחולת סעיף 54(א)(2) לחוק, שעה שהמערערים גרמו ברכישותיהם המוגברות להעלאת שער המניה עוד טרם פרסום התשקיף ומחיר המניה בשוק הראשוני. 24. גם לו היתה פעולת המערערים עולה כדי "ייצוב" לגיטימי (מה שאין כן נוכח דברינו דלעיל), עדיין היה במעשיהם בנסיבות המקרה משום מניפולציה אסורה. כך, שכן בהיעדר גילוי מספיק אודות פעולתם העקבית בשוק המשני, לא היה ברכישות שבוצעו אלא מצג שווא העולה כדי תרמית כמשמעה בסעיף 54(א)(2) לחוק. אכן, העובדה כי "טמפו פלסטיק" רוכשת כמויות נכבדות של מניית "טמפו בירה" הינה עובדה מהותית. לא כל שכן, כך הדבר, אם מטרתה ותכליתה של רכישה זו איננה הבעת אמון והשקעה במניות "טמפו בירה", אלא אך רצון להעלות - ולמצער לייצב - את שערן. עובדה מהותית זו לא הובאה באופן מפורש לידיעת ציבור המשקיעים. היא לא הופיעה בתשקיף "טמפו בירה". אכן, היא מצאה מקומה, לכאורה (כטענת המערערים) במסגרת דו"ח מיידי שהוצא על ידי "טמפו פלסטיק", נוכח העובדה כי היא היתה בעלת עניין ב"טמפו בירה". אין בנסיבות המקרה בגילוי זה בכדי לקיים אחר חובת הגילוי שהיתה מוטלת בנסיבות העניין על המערערים. אכן, אף מבלי להיזקק לסוגיית ה"ייצוב", היקפו ותחולתו במשפט הישראלי (שאלות אותן ניתן, נוכח מסקנותינו, להשאיר בצריך עיון לעת מצוא), הרי שהרכישות המאסיביות שבוצעו על ידי המערערים עולות כדי מצג שווא של עניין אמיתי במניית "טמפו בירה", כאשר ציבור המשקיעים חסר עובדה מהותית - והיא היקף הרכישות המתוכנן ומטרתן. דו"ח "טמפו פלסטיק" על רכישת בעלי ענין לא ציין כי המערערים עוסקים ב"ייצוב" המניה, להבדיל מהשקעה בה. חלקו התפרסם, לאחר שנסתיימה ההנפקה. אף לגופו, ספק אם הוא מפורט דיו ומיועד לגילוי עובדה כה מהותית מעין זו (ראו והשוו: פרשת פולק, הנ"ל וכן: י. גרוס, נ. מימון-שעשוע, "הנעה בתרמית לביצוע עסקה בניירות ערך", הפרקליט מד (1999) 181, 217-221). מטעמים אלו, שוכנעתי כי בנסיבות המקרה היה בפעולות המערערים משום "דרכי תרמית" כמשמען בסעיף 54(א)(2) לחוק. היסוד הנפשי 25. הן בית משפט השלום והן בית המשפט המחוזי קבעו, כי במערערים נתקיים יסוד של כוונה במקרה זה. למעשה, אין המערערים עצמם חולקים על כך, שכוונתם היתה לגרום להשפעה על תנודות השער. אלא שטענתם היא, כי לא התכוונו הם למעשה תרמית אלא למעשה לגיטימי של הגנה על אינטרס עיסקי בהצלחת ההנפקה, תוך "ייצוב" לגיטימי. עיינתי בטענות המערערים לעניין זה. נחה דעתי, כי דינן להידחות. לא ראיתי סיבה להתערבותנו במסקנותיהן של הערכאות הקודמות לעניין זה, המבוססות ברובן על ממצאי מהימנות באשר לכוונותיהם של המערערים. כך בייחוד, נוכח הפער העובדתי הקיים בין הכוונה הנטענת על ידי המערערים ובין מעשיהם בפועל, שנעשו בכוונת מכוון, ואינם הולמים פעולות של "ייצוב" שער המניה אלא מניפולציה אסורה. אכן, למערערים היה תמריץ ברור בהעלאת שער מניית "טמפו בירה" הן לשם קביעת מחיר גבוה יותר בהנפקה; הן לשם היענות גבוהה להנפקה והן לשם קביעת שער ריבית נמוך במכרז האג"ח הדולריות. 26. התוצאה היא, כי יסודותיה של העבירה הקבועה בסעיף 54(א)(2) לחוק התקיימו בנסיבות המקרה. ודוק: יסודות העבירה התקיימו לא רק במערער מס' 3 ובמערערת מס' 1 (שפרסמה התשקיף), אלא גם במערערת מס' 2, היא חברת "טמפו פלסטיק". אין בידי לקבל את טענת המערערים, לפיה מן הדין לזכות את "טמפו פלסטיק" מן ההרשעה בעבירה על סעיף 54(א)(2), שכן לא היא פרסמה את התשקיף שלא כלל את העובדה המהותית בדבר רכישותיה שלה את מניית "טמפו בירה". אכן, משעה שקבענו כי "טמפו פלסטיק" רכשה כמויות נכבדות של מניות "טמפו בירה" והשפיעה על תנודות שערה של מניה זו ומשעה שקבענו כי השפעה זו נעשתה במכוון לשם העלאת השער, הרי שחובת הגילוי מוטלת היתה באותה המידה על "טמפו פלסטיק" ולא רק על "טמפו בירה". בהעדרו של גילוי זה, נותר אך המצג לפיו נרכשת המניה, ללא גילוי מספיק של היקף הרכישות המתוכנן ותכלית הרכישות. פעולה מעין זו, הינה בנסיבות המקרה, מניפולציה אסורה ועל כן, בדין הורשעה גם מערערת מס' 2 בעבירה על סעיף 54(א)(2) לחוק. סעיף 54(א)(1) לחוק 27. טענתם היחידה של המערערים 1 ו3-, שהורשעו גם בעבירה על סעיף 54(א)(1) לחוק, היא כי אין יסוד להרשעתם שכן הסעיף קובע, כיסוד (פרט) נסיבתי, כי ההנעה תהא של "אדם". אדם - ולא הציבור הרחב, כפי שאירע במקרה שבפנינו. דין הטענה להידחות. כך, שכן ביני לביני ניתן פסק דינו של בית משפט זה בפרשת זילברמן, בה נקבע כי היסוד (הפרט)) הנסיבתי "אדם", שבסעיף 54(א)(1), כולל גם את הציבור הרחב, ולא רק פרט ספציפי זה או אחר. ואכן, בדיון בעל-פה שנערך בפנינו, חזרו בהם המערערים מטענה זו. על כן, בדין הורשעו מערערים 1 ו3-, גם בעבירה על סעיף 54(א)(1) לחוק. סעיף 53(א)(2) לחוק 28. מערערים 1 ו3- הורשעו, כאמור, גם בעבירה על סעיף 53(א)(2) לחוק. על פי סעיף 16(ב) לחוק, "לא יהיה בתשקיף פרט מטעה". סעיף 53(א) לחוק קובע, כי: "מי שעשה אחד מאלה, דינו - מאסר חמש שנים... (1) .... (2) הפר את הוראת סעיף 16(ב) ולא הוכיח כי לא עשה כן כדי להטעות משקיע סביר". טענתם המרכזית של המערערים בעניין זה הינה, כי לא היה מקום להרשיעם גם בעבירה זו, שכן יסודותיה "נבלעים", במסגרת יסודותיהן של העבירות על פי סעיפים 54(א)(1) ו-(2) לחוק. כך, שכן אי הגילוי בתשקיף היווה היסוד להרשעתם בעבירות על סעיף 54(א) לחוק. אין בידי לקבל טענה זו, אכן, מקובלת עלי עמדת המשיבה בעניין זה, לפיה נוכח השוני ביסודות הסעיפים האמורים והתכלית שביסודם, מן הדין היה להרשיע המערערים גם בעבירה על סעיף 53(א)(2) לחוק. כך הדבר גם, בייחוד נוכח העובדה, כי אי הגילוי לא התבטא רק בהיעדרה של העובדה המהותית מן התשקיף, אלא באי גילוי מוחלט כמעט, של פעולות ה"ייצוב" לכאורה, שביצעו המערערים. על כן, דין טענה זו להידחות. הוא הדין לעניין טענת המערערים 1 ו3- לפיה נדרשת לשם הרשעה בעבירה על סעיף 53(א)(2) לחוק, "כוונה מיוחדת". טענה זו לא בוססה בפני בחוק או בתכליתו (השוו פרשת פולק, הנ"ל) ולא מצאתי עילה להתערבותנו בממצאיהן של שתי הערכאות הקודמות בנדון, ולפיהם התקיים במערערים 1 ו3- היסוד הנפשי הנדרש בגדרי סעיף 53(א)(2) לחוק. על כן, דין הערעור בסוגיה זו, להידחות. הערעור על העונש מערערות מס' 1 ו2- 29. מערערות 1 ו2- טוענות בפנינו, כי העונש שנגזר עליהן חמור במיוחד, שכן הוא מהווה כמעט העונש המקסימלי שניתן להשית עליהן בנסיבות המקרה על פי החוק, כאשר צויין במפורש, כי אין מעשיהן כה חמורים. בייחוד כך הדבר, לגבי "טמפו פלסטיק", שעמדה לכאורה, בחובת הדיווח וגילתה אודות רכישותיה את מניות "טמפו בירה". בנוסף טוענים המערערים, כי בית המשפט חרג מסמכותו שעה שהטיל על מערערת מס' 1 קנס בסך 1,000,000 ש"ח, שכן הקנס המקסימלי שיכול היה להטיל היה בסך 545,000 ש"ח. לטענת המערערים, נימוקו של בית המשפט לקנס זה - הוא קביעתו כי המדובר בשתי הרשעות (בעבירה על סעיף 54(א)(1) ועל סעיף 54(א)(2)) נפרדות בגין מעשים שונים - איננה נכונה, ועומדת בניגוד לסעיף 186 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב1982- (להלן: חוק סדר הדין הפלילי). המדובר, לטענת המערערות, במעשה אחד, זהה, המצמיח חבות בגדרי שני חלקיו של סעיף 54(א) לחוק, ועל כן, הקנס שהושת היה שלא בסמכות ודינו להתבטל. 30. אין בידי לקבל את טענות המערערת 1 ו2-. אשר לחומרת עונשן, הרי שבהתחשב בחומרת המעשים, בנזק שנגרם לאמון הציבור ובהכרח בהרתעה בכגון דא, הרי שאין בקנס שנגזר עליהן משום חומרה, המצדיקה את התערבותו של בית משפט זה. כן לא מצאתי יסוד לטענת המערערת מס' 1, שנדחתה על ידי בית המשפט המחוזי, ולפיה נענשה היא פעמיים בשל אותו מעשה. אכן, סעיף 186 לחוק סדר הדין הפלילי קובע כי בית המשפט לא יעניש נאשם שהורשע במספר עבירות, "יותר מפעם אחת בשל אותו מעשה", אולם אין בכך כדי לסייע למערערות בנסיבות המקרה. ההשפעה בדרכי תרמית על תנודות השער (על פי סעיף 54(א)(2)) איננה במקרה שבפנינו אותו המעשה, שעמד ביסוד הרשעת מערערת מס' 1 ב"הנעה" של משקיעים תוך העלמת עובדה מהותית (על פי סעיף 54(א)(1) לחוק). על כן, דין הטענה להידחות. גזר הדין והעונש שהושת על המערערות 1 ו2-, יותר על כנו. מערער מס' 3 31. לטענת המערער, מן הראוי להקל עימו מעבר להפחתה שהפחית בית המשפט המחוזי בגזר דינו, הן של משך המאסר והן של גובה הקנס. כך, הן נוכח היותו הנאשם ה"אנושי" היחיד במקרה זה, הן על רקע אי הרשעתו של משה בורשטיין, שהיה בעלי החברה והנהנה המשמעותי מפעולות המערערים והן נוכח העובדה, כי המערער לא הפיק כל טובת הנאה אישית מן הפעילות. המערער מוסיף וטוען לענין משך הזמן שחלף למן התרחשות המעשים, לפגיעה הקיימת כבר עתה בפרנסתו ולעברו הנקי. עוד טוען המערער, כי בהשוואה לקנסות אחרים שהוטלו בתיקים דומים, בהם הרוויחו המורשעים באופן אישי מן העבירות שביצעו, עונשו חמור יתר על המידה. 32. המשיבה, מאידך, מערערת על קולת העונש שהושת על המערער. לטענתה, לא היתה עילה להתערבותו של בית המשפט המחוזי בעונשו של המערער. הוא היה מעורה ומעורב בכל הליכי ההנפקה ופעולות הרכישה של מניית "טמפו בירה", וללא הבנתו ומומחיותו לא היתה פעילות זו מתוכננת ויוצאת מן הכח אל הפועל. כמו-כן, היעדרו של רווח אישי אינו יכול לשמש שיקול דומיננטי, שעה שהתכלית העיקרית של החוק היא ההגנה על המשקיעים והטלת חובות מקצועיות על נושאי משרה ומנהלים שכירים בחברה. בנוסף, טוענת המשיבה, כי לא היה יסוד עובדתי לקביעת בית המשפט המחוזי באשר להיעדר יכולתו הכלכלית של המערער לעמוד בתשלום הקנס בסך 500,000 ש"ח. שנגזר עליו על ידי בית משפט השלום. על כן, יש להחזיר על כנו את גזר הדין של בית משפט השלום. 33. ראשית דבר, לא מצאתי מקום להקל בעונש שהושת על המערער. המעשים שבוצעו על ידי המעורבים במקרה שבפני הם חמורים. תוצאתם איננה באה לידי ביטוי רק בנזק מיידי למשקיע זה או אחר, אלא באובדן אמון הציבור בשוק ההון ובעקיפין, להשמטת הקרקע תחת אותן ההנפקות שעליהן ביקש המערער "להגן" בפעולות הרכישה של מניית "טמפו בירה". עובדה זו, בצירוף ההקלה בעונשו כפי שזו נומקה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, די בה כדי לדחות את ערעורו של מערער מס' 3. אחרית דבר, גם את ערעור המשיבה לא מצאתי לקבל בנסיבות המקרה. העונש שהושת על המערער אכן אינו חמור במיוחד, אולם בהתחשב בתפקידו בחברות, בחלוף הזמן ובקנס שהושת עליו, נראה כי העונש שנגזר על המערער הולם את חומרת מעשיו במובן זה, שאין אנו מוצאים עילה להתערבותנו במסקנתו של בית המשפט המחוזי בעניין זה. התוצאה היא, על כן, כי דין הערעורים, על כל חלקיהם - להידחות. ה נ ש י א השופטת ט' שטרסברג-כהן: אני מסכימה ש ו פ ט ת השופט י' אנגלרד: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של הנשיא א' ברק. ניתן היום, כ"ט באדר א' התש"ס (6.3.2000). ה נ ש י א ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97053830.A07/דז/