זכריה אביבי נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5383/00 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט י' אנגלרד המערער: זכריה אביבי נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין שניתנו בבית המשפט המחוזי בבאר שבע ביום 25.6.00 בת"פ 945/98 על ידי כבוד השופטים גלעדי, אזולאי ועמר תאריך הישיבה: ב' בחשון התשס"א (31.10.00) בשם המערער: עו"ד אליהו לוצקי בשם המשיבה: עו"ד משה שילה פסק-דין המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בעבירת אינוס לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין ובעבירה של מעשים מגונים לפי סעיף 348(א) בצירוף סעיף 345(א)(1) לחוק הנ"ל. עונשו נגזר לשש שנות מאסר, מהן ארבע שנים לריצוי בפועל ושנתיים על תנאי בתנאים אותם קבע בית המשפט. המדובר במעשים הכוללים נישוק וליטוף חזה של המתלוננת, וכן הכנסת אצבע לאבר מינה. כל זאת, בניגוד לרצון המתלוננת. הרקע למעשי המערער, בתמצית, הוא כלהלן: הנאשם היה מועמד לבחירות לראשות מועצה מקומית. במסגרת תעמולת הבחירות, הוא ביקר בבתי התושבים וכך הגיע לדירת המתלוננת. לאחר שיחה, הוא קבע עמה שיבוא גם למחרת, כדי לקבל ממנה את קורות חייה, מתוך כוונה שתופיע ברשימת מועמדים לרשות המקומית שהוא יעמוד בראשה. למחרת הופיע הנאשם בגפו בבית המתלוננת, והחל להתקרב אליה גופנית. המתלוננת דחתה את חיזוריו והנאשם כפה עצמו עליה ועשה בה את המעשים כאמור. ערעור המערער הוא על הכרעת הדין. בערעורו הוא תוקף את ממצאי בית המשפט המחוזי בנושא מהימנות העדים ובאשר למה שאירע בין המתלוננת לבינו ביום המקרה. עיינו בטענות המערער, הן בהודעת הערעור והן בסיכומים בכתב אשר הומצאו לנו על ידי סניגורו. באנו למסקנה, שאין להתערב בממצאיו של בית המשפט המחוזי. כעולה מהכרעת הדין, האמין בית המשפט לעדות המתלוננת ודחה את גירסת המערער, ובכגון דא אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב. גירסת המתלוננת גם מסתייעת ומתחזקת במספר ראיות אשר באו בפני בית המשפט. בעת היותו של המערער בביתה של המתלוננת ובסמוך למעשיו בה, נצלה המתלוננת הזדמנות כשהיתה בשרותים, ובמצוקתה טלפנה אל שכן וקראה לעזרתו. שכן זה, אשר גם העיד בפני בית המשפט, נענה לקריאתה והתפרץ לדירת המתלוננת ובא לעזרתה. חולצה קרועה של המתלוננת נמצאה בדירה כעדות לאלימות שננקטה נגדה על ידי המערער. גם תאור מצבה של המתלוננת בסמוך אחרי המקרה - התרגשותה ובכיה - מסייע אף הוא לגירסתה. לכך יש להוסיף, שהמערער הינו אדם זר למערערת, מבוגר ממנה בשנים רבות, וביום המקרה היתה המתלוננת כשבועיים לאחר שבוצעה בה הפסקת הריון. נסיבות אלה אף הן אינן עולות בקנה אחד עם גירסת המערער, כאילו המתלוננת רצתה במעשיו בה והסכימה להם. סיכומם של דברים, ומבלי להתעלם מטענות הסניגור כפי שמצאו את ביטויין בסיכומיו בכתב, על סמך הראיות אשר באו בפני בית המשפט, רשאי היה להגיע למסקנתו המרשיעה ואין עילה שנתערב בהרשעתו את המערער. הערעור נדחה. ניתן היום, ב' בחשון התשס"א (31.10.2000). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 00053830.E04 /עכב