עטייה אלסנע נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 5382/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5382/05 בפני: כבוד השופט א' ריבלין כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט א' רובינשטיין המערער: עטייה אלסנע נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 5.5.05 בתפ"ח 973/04 שניתן על ידי כבוד השופטים ר' יפה-כ"ץ, ו' מרוז, א' ואגו תאריך הישיבה: י"ט בטבת התשס"ו (19/1/06) בשם המערער: עו"ד ערן אביטל בשם המשיבה: עו"ד שאול כהן פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטים ר' יפה-כ"ץ, אב"ד, ו' מרוז וא' ואגו), בעקבות הודאתו בכתב אישום מתוקן ובגדרי הסדר טיעון, בעבירת הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, וכן בעבירות הקשורות בנהיגה ללא רישיון; הוא נדון לשבע וחצי שנות מאסר בפועל (בניכוי ימי מעצר במסגרת תיק זה), וכן למאסר על תנאי למשך 12 חודשים ולפסילה לקבלת רישיון נהיגה למשך 10 שנים מיום גזר הדין. בהסדר הטיעון, הוסכם כי המדינה תעתור לעונש מאסר בפועל למשך 7.5 שנים ולמאסר על תנאי, והמערער לא יוגבל בטיעוניו לעונש. ב. על פי עובדות כתב האישום בו הודה המערער, ושהומר מכתב אישום ברצח שהוגש תחילה, נתגלע סכסוך בין סלימאן אל-סנע המנוח, גיסו של המערער, לבין אחותו, אשת המערער. המנוח היכה פעמים אחדות את אחותו אשת המערער, והיא אף התלוננה במשטרה. מששב המערער לביתו יום אחד ומצא את אשתו מוכה וצינורות השקיה חתוכים, עלה על ג'יפ שהיה ברשותו, הגם שלא היה לו רישיון נהיגה ולרכב לא היה ביטוח, והחל לנהוג בו. משהבחינו המנוח ובני משפחתו במערער החלו לידות כלפיו אבנים ומקלות. הוא המשיך בנסיעתו ופגע במנוח, המנוח נפגע בגבו, ריאותיו ניזוקו נזק חמור ואגנו נשבר, וכן ספג בעת נפילה מכה בראשו, שגרמה למוחו נזק חמור. נזקים אלה גרמו למרבה הצער למותו של המנוח. ג. למערער הרשעות קודמות רבות בעבירות רכוש, אלימות וסמים שראשיתן ב-1987, בהיותו כבן 16, והמשתרעות על פני כשבע עשרה שנים. ד. (1) בגזרו את הדין, ראה בית המשפט קמא חומרה בנסיבות המקרה, שעניינן נטילת חיי אדם לאחר שבמודע נהג המערער ברכב בלא כשירות לנהיגה, והמשיך בנהיגתו כשיכול היה למנוע את הפגיעה במנוח. המערער לא פעל מתוך הגנה עצמית; גם נוכח אלימות המנוח כלפי אשת המערער לא היה הצדק למעשי המערער, כך נקבע, והוא יכול היה להתמודד עם אותה אלימות בצורה שונה. (2) בית המשפט המחוזי ציין כי "אין להשלים עם כל מעשה הריגה, ואין להקל בו ראש. כחברה, שאמונה על עקרון קדושת החיים, יש להעניש בחומרה מי שנטלו חיי אחרים ... חייבת להיות מודעות ציבורית לכך, שכל פעולה אלימה תגרום לענישה מכאיבה". עם זאת לא התעלם בית המשפט מנסיבותיו המיוחדות של המקרה, וסבר כי העונש שהציעה המדינה מבטא במכלול את האיזון הראוי. ה. (1) בערעור טוען בא כוחו של המערער, כי העונש שהוטל היה כבד מדי, בשל התגרות המנוח ובני משפחתו. עוד נטען, כי הנאשם לא פגע במנוח בשל האלימות שהפעיל כלפי אשתו, אלא לאחר שנלחץ מן ההתקפה עליו מצד בני משפחתו של המנוח. כן לא הובאה בחשבון, כנטען, הודאתו שחסכה זמן שיפוטי. (2) המדינה משיבה, כי אין עילה להתערבות בגזר הדין, המצוי במסגרתו של הסדר הטיעון. ו. אין בידינו להיעתר לערעור. תמימי דעים אנו עם בית המשפט קמא, באשר לצורך לשגר מסר חמור ומרתיע, כי הנוטל חייו של אדם ומורשע בעבירת הריגה ייענש בפן מחמיר. לא בכדי קבע המחוקק לעבירה זו עונש של עשרים שנות מאסר. בענייננו כיבד בית המשפט קמא את הסדר הטיעון, אמנם ברף הגבוה שלו, והנאשם אף הצהיר בבית המשפט כי ההסדר הוסבר לו על-ידי סניגורו, לרבות העובדה שהמדינה עתידה לעתור ל-7.5 שנות מאסר, וכן שאין בית המשפט מחויב להסדר. בית המשפט הביא בחשבון את הנסיבות הספציפיות מזה ואת עברו הפלילי של המערער מזה, ואין דופי בגזר הדין כפי שהושת. כשלעצמנו איננו סבורים גם כי הסדר הטיעון מלכתחילה היה על הצד המחמיר. כאמור, לא נוכל להיעתר לערעור. ניתן היום, י"ט בטבת תשס"ו (19.1.06) ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05053820_T01.doc/אמ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il