פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 5382/04 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5382/04 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ד' חשין המערער: גנאדי מרגוליס נ ג ד המשיב: מדינת ישראל ערעור על גזר-דין של בית-המשפט המחוזי בחיפה בתפ"ח 1013/04 מיום 29.4.2004, שניתן על-ידי כבוד השופטים ש' ברלינר, ב' בר-זיו ו-י' אלרון בשם המערער : עו"ד אריה ליכט בשם המשיבה : עו"ד יאיר חמודות בשם שירות המבחן: גב' ג'ודי באומץ פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: 1. בפנינו ערעור על גזר-דין של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטים ש' ברלינר, ב' בר-זיו ו-י' אלרון) שניתן בתיק פ"ח 1013/04 ביום 29.4.2004. 2. כנגד המערער הוגש לבית-המשפט המחוזי בחיפה כתב אישום, המייחס לו שבע עבירות של מעשה מגונה, לפי סעיף 348(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). כתב האישום מתייחס לשבעה מקרים, אשר התרחשו כולם בין התאריכים 3.6.2003 – 7.1.2004, אשר בהם עקב המערער, יליד 1984, אחר מתלוננות שונות, ילדות ילידות 1988-1994, עד למקום מבודד כגון חדר מדרגות, שם נצמד המערער אל המתלוננות, נגע בהם במקומות שונים ללא הסכמתן לשם גירוי מיני ובמקרה אחד, אף הגיע לסיפוקו המיני בעת המעשה. 3. המערער הודה במיוחס לו על-פי כתב האישום בפני בית-המשפט המחוזי וביקש גם לצרף לתיק זה שלושה תיקים נוספים בעניינו, בעבירות בניגוד לסעיף 348(א) לחוק העונשין, מן המועדים 1.9.2003, 4.1.2004 וכן 2.1.2004. בית-המשפט המחוזי קיבל את בקשת המערער והרשיעו בכל העבירות האמורות. 4. בגזר-דינו, שקל בית-המשפט המחוזי שיקולים משיקולים שונים. מול עיני בית-המשפט המחוזי עמד מצבו האישי והמשפחתי הלא-פשוט של המערער כפי שבא לידי ביטוי בתסקיר של שירות המבחן: היותו עולה חדש, יתום מאם ויחסיו עם אביו מעורערים, אשר עבר משברים רבים - דבר אשר השפיע על יציבותו הרגשית. כן שקל בית-המשפט המחוזי לזכות המערער את עברו הפלילי הנקי, את עדות האופי לזכותו מאת ראש הישיבה בה למד ואת העובדה, כי הודה מיד במעשים המיוחסים לו. מנגד, שקל בית-המשפט את חומרת העבירות, את מספרן הרב ואת גילן הצעיר של המתלוננות וההשלכות הנפשיות של מעשיו כלפיהן. כמו-כן, מתסקירי שירות המבחן עלתה ההערכה, כי מדובר בעבריין מין סדרתי, אשר יש לו קושי לשלוט על מעשיו. נוכח שיקולים אלו, גזר בית-המשפט המחוזי את דינו של המערער ביום 29.4.2004 לשמונה שנות מאסר, מתוכן שש לריצוי בפועל והיתר על תנאי לתקופה של שלוש שנים, שלא יעבור עבירות מין מסוג פשע. 5. מכאן הערעור שבפנינו, אשר במסגרתו מלין המערער על חומרת עונשו וטוען, באמצעות בא-כוחו, כי בית-המשפט המחוזי לא ייחס די משקל לנסיבותיו האישיות. כן טוען בא-כוח המערער, כי הענישה שהוטלה על המערער מביעה את הצורך החברתי בגמול, אולם מאחר ומדובר במערער חולה הזקוק לטיפול, לאחר תקופת המאסר, יישאר המערער עם הבעיה שלו ואף החברה תישאר עם אדם בעייתי. הדרך לרפא את מחלתו זו, אליבא דבא-כוח המערער, איננה במסגרת הטיפול הניתן במסגרת שירות בתי-הסוהר, אלא במסגרת החלופית אותה הוא מציע, היא הישיבה בה למד בעבר ואשר הוכרה בעבר גם כחלופה שיקומית ראויה. בא-כוח המערער מדגיש, כי יש מקום לשקול שוב את עונשו של המערער כאדם הזקוק לטיפול, לאחר שלדבריו, המטרה החברתית של הרתעה מוצתה והשיגה את מטרתה. מנגד, סומך בא-כוח המשיבה את ידיו על גזר-דינו של בית-המשפט המחוזי ועל תסקיר שירות המבחן, אשר לא בא בהמלצה טיפולית בעניינו של המערער. באשר להיבט הטיפולי, מדגיש בא-כוח המשיבה, כי קיימות במסגרת שירות בתי הסוהר אפשרויות לטיפול ולשיקום עברייני מין מסוגו של המערער במימונו של שירות בתי הסוהר, אולם המערער לא התמיד בטיפולים שהוצעו לו. לדבריו, הזמן הראוי להתחיל תהליך של שיקום הינו לקראת תום ריצוי העונש או למצער לקראת אפשרות ניכוי שליש מעונשו. לטענתו, אין בסיס לשחרר את המערער כעת לפנימיה אשר למד בה בעבר והחלופה איננה בטוחה מספיק. באשר להיבט העונשי, עמד בא-כוח המשיבה על חומרתן של העבירות ותדירותן ועל השימוש שעשה המערער בכוח באופן סדרתי, דבר המעיד על מסוכנותו. לטענתו, לא תמה מסוכנותו של המערער ואין לשחררו נוכח תכנית טיפולית, אשר יעילותה מוטלת בספק. 6. מתסקירים משלימים מאת שירות המבחן אודות המערער מתברר, כי הוא אכן סובל כנראה מפתולוגיה מינית וחוסר יכולת לשליטה בדחפים המיניים. המערער אמנם החל בטיפול פרטי הכולל טיפול הורמונאלי לדיכוי הרצון המיני, אולם הפסיקו בשלב מסוים, בשל שיקולים אישיים. כן מתברר, כי המערער, למרות התנהגותו הטובה, מתקשה בהשתלבות במערכות בתי-הסוהר וטרם ניסה להשתלב בטיפול במסגרת שירות בתי-הסוהר, למרות האפשרות שהוצעה לו. דיון 7. בית-משפט זה התייחס פעמים רבות לנלוזותן של עבירות המין בכלל ושל עבירת המעשה המגונה בפרט, וכך נאמר בע"פ 6255/03 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(3) 168 עמ' 179-180: "..מקור האיסור הפלילי לבצע מעשה מגונה בצורך להגן על שלמות גופו, צנעת פרטיותו וכבודו של האדם... זכותו של אדם להגנה על גופו ולמניעת פגיעה בצנעת פרטיותו מוכרת במארג היחסים בין אדם לאדם, ובין אדם לשלטון. היא חוצה את תחומי המירקם האנושי בהקשרים רבים ושונים... ערך ההגנה על זכותו של אדם לצנעת גופו עומד גם ברקע האיסור הפלילי על ביצוע מעשה מגונה והוא נושא ממד רב-משקל נוכח הפגיעה הכרוכה בו בזכות יסוד של הנפגע להגנה על גופו ועל כבודו." כן נאמר בע"פ 6269/99 כהן נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(2) 496: "נזכור ונשמור: תכלית העבירה הקרויה מעשה מגונה אינה אך הגנה על-דרך הסתם על שלמות גופו, על צינעת פרטיותו ועל כבודו של האדם. ענייננו הוא בערכים שעבירות המין נועדו להגן עליהם. ערכים מרוכזים וצפופים הם הנגזרים מכבוד האדם, ערכים הם בעלי מישקל סגולי כבד." 8. כאשר אנו באים לגזור את עונשו של מורשע בדין, עלינו לשים מול עינינו לא רק את המעשה עצמו, אלא את ההקשר החברתי-מוסרי בו הוא מתבצע. בית-המשפט, בתוך עמו הוא יושב ושומה עליו לעמוד בפרץ, כנגד מגמות קשות אנטי-חברתיות הצצות ועולות. אחת ממגמות אלו, עימן נאבקים המחוקק ורשויות אכיפת החוק, הינה עלייתן המדאיגה של עבירות המין. כן חייב לראות בית-משפט זה לנגד עיניו לא רק את העבריין וזכויותיו, אלא אף את הפגיעה בקרבן. מגמות אלו של בית-המשפט נזכרו בע"פ 4890/01 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(1) 594, 605-606: "בשנים האחרונות נזקק המחוקק בישראל לשינויים חקיקתיים בעבירות המין יותר מאשר בכל העבירות הפליליות האחרות. מגמתם העיקרית של שינויים אלה מבטאת את הנטייה להחמרה משמעותית במידת העונש המירבי שנקבע לעבירות הללו. יתרה מזאת, המחוקק קבע עונשי מינימום בגין עבירות מין, עונשים המבטאים את הגישה כי יש להתייחס לעבירות מין כאל קטגוריה מיוחדת של עבירות חמורות. ...בכך נתן המחוקק ביטוי למגמה ההולכת ומתפתחת בשיטתנו, שלפיה ההליך הפלילי מביא בחשבון לא רק את הפגיעה בנאשם - זו העומדת ברקע התנהגותו ומתעצמת בניהול ההליכים נגדו, אלא גם את הפגיעה בקורבן. אכן, על בית-המשפט להביא במניין שיקוליו לא רק את כבוד האדם של העבריין, אלא אף את כבוד האדם של קורבן העבירה...". "ואמנם, קשה לבטא במילים את עוצמת הפגיעה והיקף הנזק הנגרמים לקורבנות של עבירות מין, במיוחד במקרים בהם בוצעו העבירות בנסיבות מחמירות. בפסיקתו של בית-משפט זה נאמר לא אחת כי עבירות מין חמורות שקולות כדי רצח נפשו של הקורבן, בהותירן בו צלקות שלא יימחו." (ע"פ 1899/04 - איתי ליבוביץ נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). לאור עקרונות אלה, נבחן את העניין שבפנינו. 9. העבירות בהן הורשע המערער הינן עבירות חמורות ביותר. כפי שציין בא-כוח המשיבה, מדובר בעבירה אשר מתמצתת את הסיוט ממנו מפחדות נשים וילדות רבות: אדם זר, המזנק עליהן ממקום מסתור בכדי לבצע בהן את זממו ולפגוע בגופן, בנפשן ובכבודן. המערער ביצע את מעשיו במספר רב של פעמים, תוך תכנון קפדני, מעקב ובחירת הרגע "הנכון" למעשה. הוא אף בחר באופן מודע קרבנות צעירים, אשר לא היו מסוגלים להתנגד לו ולמעשיו. 10. העבירות אותן עבר המערער הינן עבירות אשר בגינן קבע המחוקק בסעיף 355 לחוק העונשין עונש מאסר של שנתיים וחצי כאשר העונש המרבי בגינן הינו מאסר של עשר שנים. בהתייחס לעובדה, שהמערער הורשע בביצוע שבע עבירות של מעשה מגונה וכן בשלוש עבירות נוספות לפי סעיף 348(א) לחוק העונשין, נראה, כי העונש שנגזר עליו איננו מן המחמירים. 11. באשר להיבט הטיפולי - אכן, מן הראוי הוא, כי החברה תראה לנגד עיניה לא רק את הרצון להענשת העבריין, אלא גם את האפשרות לשיקומו. הדבר עולה בקנה אחד עם מטרות הענישה הכלליות – הן מתוך הדאגה האישית לשיקום העבריין והן מתוך הדאגה החברתית והדגש על מניעת הישנות העבירה. מתוך הנתונים שהובאו בפנינו נראה, כי אכן המערער הינו אדם הסובל מקשיים נפשיים בנושא זה ובקשיים אלו יש לטפל. יחד עם זאת, לא נראה מהתנהגותו של המערער, כי מיצה את אפשרויות הטיפול אשר הוצעו לו במסגרת שירות בתי הסוהר והוא אף הפסיק את הטיפול ההורמונאלי הפרטי שהתחיל לקבל, ושאותו התאמץ במשך זמן רב לקבל, וזאת מסיבות השמורות עמו. במצב העניינים הנוכחי, קשה לראות כיצד ניתן לשחרר שוב את המערער, אשר טרם הוכיח שיפור ממשי, לחיק החברה, ועוד לאותה הסביבה אשר בתוכה עבר את העבירות – כל זאת, מבלי להטיל ספק בכוונותיהם הטובות של מציעי החלופה. אשר-על-כן ולאור כל האמור לעיל, אני מציע לחבריי לדחות את הערעור. בד-בבד אני ממליץ, כי שירות בתי הסוהר יבחן, בהקדם, את אפשרות השתלבותו של המערער בקבוצת טיפול בעברייני מין באחת מהמסגרות הקיימות אצלו. ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ניתן היום, ח' בסיוון התשס"ו (4.6.2006). _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04053820_H05.doc את מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il