מיכאל מכלוף אילוז נ. חברת א.ד.ר בנין ופיתוח (2010) בע"מ

1 6 בבית המשפט העליון רע"א 538/19 לפני: כבוד השופטת י' וילנר המבקשים: 1. מיכאל מכלוף אילוז 2. חגית אילוז 3. עמית אילוז נ ג ד המשיבים: 1. חברת א.ד.ר בנין ופיתוח (2010) בע"מ 2. רמזי עוויד 3. אלעד אילוז 4. הילה פרץ 5. אולפאת חדאד בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי נצרת מיום 23.12.2018 בת"א 20854-03-18 שניתנה על-ידי כב' השופטת א' אריאלי ובקשה לעיכוב ביצוע בשם המבקשים: עו"ד עופר גראור; עו"ד שרון חכים בשם המשיבים 2-1: עו"ד נועם בר דוד; עו"ד הדר וייס בשם המשיבה 4: עו"ד צבי גיל פינס בשם המשיבה 5: עו"ד לואי זרייק פסק דין 1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי נצרת (כב' השופטת א' אריאלי) בת"א 20854-03-18 מיום 23.12.2018, בגדרה נדחתה בקשת המבקשים לעיכוב הליכים בשל קיומו של 'הליך תלוי ועומד' בבית הדין האזורי לעבודה בנצרת. לצד בקשת רשות הערעור הגישו המבקשים בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי עד להכרעה בבקשתם. רקע בתמצית 2. המבקש 1 (להלן: המבקש) הועסק על-ידי המשיבה 1, חברת א.ד.ר. בנין ופיתוח (2010) בע"מ (להלן: החברה), עד לפיטוריו ביום 22.4.2017, וזאת בעקבות מעצרו בחשד למעורבותו בפרשת הונאה. בעקבות פיטוריו, הגיש המבקש ביום 26.10.2017 תביעה לבית הדין האזורי לעבודה נגד החברה, מנהל החברה, הוא המשיב 2 ואחרים, לתשלום סכומי כסף המגיעים לו, לטענתו, בגין תקופת עבודתו בחברה ובגין פיטוריו שלא כדין (סע"ש 53574-10-17) (להלן: התביעה בבית הדין לעבודה). החברה טענה בכתב הגנתה, בין היתר, כי המבקש מעל בכספיה, ומשכך יש לדחות את תביעתו (להלן: כתב ההגנה). 3. בד בבד עם הגשת כתב ההגנה, הגישו החברה ומנהלה ביום 11.3.2018 תביעה כספית לבית המשפט המחוזי, שעילותיה בנזיקין ובעשיית עושר ולא במשפט, נגד המבקש, בני משפחתו ומקורביו, הם המבקשים 3-2 והמשיבים 5-3 (להלן בהתאמה: הנתבעים הנוספים; התביעה האזרחית). במסגרת התביעה האזרחית טענה החברה כי המבקש מעל בכספיה והעביר את הכספים אשר נטל שלא כדין, בין היתר, לבני משפחתו ולמקורביו. 4. ביום 12.6.2018 הגישו המבקשים בקשה לעיכוב הליכי התביעה האזרחית, בשל 'הליך תלוי ועומד' – היא התביעה בבית הדין לעבודה (להלן: הבקשה). במסגרת הבקשה טענו המבקשים, בעיקרו של דבר, כי המסכת העובדתית והמשפטית העומדת בבסיס טענות החברה בשני ההליכים, זהה בעיקרה, ונוגעת למעשי המעילה הנטענים שביצע המבקש. משכך, נטען, מתעורר חשש מהכרעות סותרות בסוגיית המעילה, המצדיק כי יעוכבו ההליכים בתביעה האזרחית עד להכרעה בתביעה בבית הדין לעבודה. עוד טענו המבקשים, כי התביעה בבית הדין לעבודה הוגשה כשנה וחצי לפני שהוגשה התביעה האזרחית, אשר ההליך בעניינה מצוי אך בראשיתו. בתגובתה התנגדה החברה לבקשה וטענה, בעיקרו של דבר, כי על-אף שישנה חפיפה מסוימת בין טענות החברה בשני ההליכים, היקף היריעה של התביעה האזרחית, אשר הוגשה, כאמור, נגד נתבעים נוספים מלבד המבקש, הוא רחב מזה שהועלה על-ידה בתביעה בית הדין לעבודה. בנוסף, הודגש כי בית המשפט האזרחי הוא המוסמך לדון במעשי המעילה שביצע המבקש, שהם אגביים לתביעה בבית הדין לעבודה, ומשכך לא יהיה מוצדק להותיר בידי בית הדין האזורי לעבודה את ההכרעה בסוגיות אלה. עוד נטען, כי אין בתביעה בבית הדין לעבודה כדי לייתר את התביעה האזרחית, ואף משכך יש לדחות את הבקשה. החלטת בית המשפט המחוזי 5. ביום 23.12.2018 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה, בהסתמך על אמות המידה לבחינת בקשה לעיכוב הליכים במקרים בהם מתנהלת תביעה אזרחית נגד עובד, במקביל לתביעת העובד נגד מעסיקו בבין הדין לעבודה, כפי שהותוו ברע"א 2407/14 רוחם נ' אג'נס פרנס פרס בע"מ (14.10.2015) (להלן: הלכת רוחם). בגדר כך, נקבע כי המחלוקת העיקרית בין הצדדים עניינה בטענת החברה כי המבקש מעל בכספיה – עניין המסור לסמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי, בעוד שהדיון בזכויות המבקש על-פי דיני העבודה, הוא מצומצם ונלווה למחלוקת העיקרית האמורה. עוד נקבע, כי בית הדין האזורי לעבודה לא יידרש להכריע בחלק משמעותי מן הסוגיות שבמחלוקת על-מנת לקבוע האם המבקש זכאי לכספים מושא התביעה שם, ומשכך, ההכרעה בתביעה זו ממילא לא תייתר את הדיון בתביעה האזרחית. כן נקבע, כי בתביעה האזרחית ישנם נתבעים נוספים אשר אינם בעלי דין בתביעה בבית הדין לעבודה, אשר ראוי כי קולם יישמע בטרם יוכרעו הסוגיות שבמחלוקת. על החלטה זו נסבה בקשת רשות הערעור שלפניי. הבקשה דנן 6. במסגרת הבקשה שבים המבקשים על עיקר טענותיהם בפני בית המשפט המחוזי, ומדגישים כי המשך הדיון בתביעה האזרחית עלול להוביל להכרעות סותרות בשאלות שבמחלוקת. כן נטען, כי החלטת בית המשפט המחוזי מנוגדת להלכת רוחם, שלפיה יש לעכב הליכים בתביעה האזרחית במקרים כגון דא; וכן כי ככלל, אין בהיעדר חפיפה מוחלטת בין בעלי הדין בשתי התביעות כדי למנוע עיכוב הליכים כאמור. עוד טוענים המבקשים, כי החלטת בית המשפט המחוזי גורמת להם עיוות דין, שכן הם נדרשים לנהל הליכים כפולים הנוגעים לאותן העילות ולאותם הסעדים, ואף ייאלצו לשאת בעלויות ניהולם של הליכים אלה. 7. החברה ומנהלה סומכים ידיהם על החלטת בית המשפט המחוזי, אשר, לטענתם, עולה בקנה אחד עם אמות המידה אשר נקבעו בהלכת רוחם. המשיב 3 לא הגיש תגובה מטעמו, והמשיבה 4 מצטרפת בתשובתה לעמדת המבקשים. המשיבה 5 טוענת כי בית המשפט המחוזי שגה בדחותו את הבקשה, ואולם, נטען כי אין לעכב את ההליכים בתביעה האזרחית בכל הנוגע אליה, וזאת משום שהוטל עיקול על נכסיה, והטענות נגדה מנותקות, בעיקרן, מן התביעה אשר הוגשה נגד יתר הנתבעים. דיון והכרעה 8. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובות לה, נתתי לצדדים הזדמנות לטעון בעניין החלתה של תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ושוכנעתי כי לא תיפגענה זכויותיהם כבעלי דין אם אנהג בהתאם לאמור בתקנה זו – החלטתי לקבל את בקשת רשות הערעור ולדון בה כאילו ניתנה הרשות לערער והוגש ערעור על-פיה. אציין כבר עתה כי דין הערעור להתקבל. 9. אמנם נכון כי החלטה בדבר עיכוב הליכים היא החלטה דיונית אשר, ככלל, תימנע ערכאת הערעור מלהתערב בה (ראו למשל: רע"א 5394/09 סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ נ' KIA MOTORS CORPORATIONS, פסקה 16 (27.6.2012) (להלן: עניין קיה מוטורס); רע"א 488/15 אלנקרי נ' א.ה. נווה טל בע"מ, פסקה 5 (24.3.2015)). ואולם, כפי שיפורט להלן, אני סבורה כי המקרה דנן נמנה עם המקרים החריגים המצדיקים את התערבותו של בית משפט זה, וזאת בראש ובראשונה בשל השאיפה להימנע מהכרעות שיפוטיות סותרות בשתי התביעות ביחס למסכת עובדתית זהה. עיכוב הליכים בשל 'הליך תלוי ועומד' 10. אין חולק כי לבית המשפט סמכות לעכב הליכים בתביעה הנדונה לפניו בגין קיומו של 'הליך תלוי ועומד' העוסק בשאלות דומות, וזאת על-מנת להימנע מהכרעות סותרות ומניהול הליכי סרק, וכן מטעמי יעילות הדיון וחיסכון במשאביהם של בית המשפט ושל בעלי הדין (ראו: רע"א 346/06 חזאן נ' קלאב אין אילת אחזקות בע"מ, פסקה 4 (14.5.2006); רע"א 2812/13 קולומביה ציוד וצרכי צילום בע"מ נ' דלתה דיגיטל בע"מ, פסקה 10 (11.7.2013); רע"א 1377/14 לאוניד נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (1.5.2014); רע"א 4349/18 SES S.A נ' קורן, פסקה 9 (21.8.2018)). בתוך כך, נקבע כי בבואו להכריע בבקשה לעיכוב הליכים כאמור, בית המשפט ישקול את זהות השאלות שבמחלוקת, זהות בעלי הדין, השאיפה להימנע מכפל התדיינויות בסוגיות דומות, מאזן הנוחות ושיקולי יעילות (ראו: עניין קולומביה, בפסקאות 12-10; רע"א 1514/13 נאות בית וגן נ' מועדון הכדורגל א.נ בית"ר ירושלים, פסקה 9 (6.11.2013)). עוד נקבע, כי די בכך שביסוד שני ההליכים עומדת להכרעה סוגיה משותפת, ואין צורך בחפיפה מלאה בין השאלות העשויות להתעורר בשני ההליכים (ראו: רע"א 5642/11 דובק בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף ומס קניה תל אביב, פסקה 6 (21.11.2011); עניין קיה מוטורס, שם; עניין אלנקרי, שם; אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 533 (מהדורה שתים-עשרה, 2015)). 11. באופן פרטני יותר, אמות המידה להכרעה בבקשה לעיכוב הליכים בתביעה אזרחית שעניינה במעילת עובד בכספי המעסיק, בשל קיומו של 'הליך תלוי ועומד' בבית הדין לעבודה, כבענייננו, נקבעו כאמור במסגרת הלכת רוחם. בגדר הלכה זו, נקבע כי "דרך המלך" במקרים מעין אלה, היא לעכב את ההליך בבית המשפט האזרחי, תוך מתן עדיפות לבירור עיקר הסכסוך בין עובד למעבידו בבית הדין לעבודה (ראו: עניין רוחם, בפסקה 43). עוד נקבע, כי עיכוב הליכים כאמור יעשה בכפוף לבחינתם של מספר שיקולים, כגון מידת התקדמותו של ההליך בבית המשפט האזרחי; היקף השאלות המשותפות להליכים השונים; וכן ההיתכנות להכרעות סותרות ולכך שהליך אחד ייתר את משנהו (ראו: הלכת רוחם, בפסקה 69; רע"א 1573/16 הרט נ' חברת אורג'ניקס, פסקה 19 (24.5.2016); רע"א 8587/17 חאין נ' חברת החשמל לישראל, פסקה 17 (30.11.2017)). מן הכלל אל הפרט 12. יישום אמות מידה אלה על ענייננו מוליך למסקנה כי ראוי לעכב את ההליכים בתביעה האזרחית עד להכרעה בתביעה בבית הדין לעבודה. עיון בשתי התביעות מלמד כי עניינן נוגע למחלוקת הנובעת ממסכת עובדתית משותפת, בנוגע למעשיו הנטענים של המבקש בעת ששימש כמנהל הכספים של החברה. קו ההגנה של החברה בתביעה בבית הדין לעבודה נטוע, בעיקרו, במעשים האמורים, וכך גם, מטבע הדברים, כתב התביעה שהגישה החברה בתביעה האזרחית. הכרעה במחלוקת זו, מהווה בסיס להמשך הדיון ביתר טענות הצדדים בשתי התביעות – הנגזרות מהכרעה זו. מכאן, שהחלק הארי של הסוגיות העומדות במחלוקת בעניינם של הצדדים הוא זהה, ובירורו הן על-ידי בית המשפט המחוזי והן על-ידי בית הדין האזורי לעבודה עלול להביא למצב לא רצוי של הכרעות שיפוטיות סותרות בשאלות שבעובדה. זאת ועוד, הכרעתו של בית הדין האזורי לעבודה בשאלת מעשיו הנטענים של המבקש עשויה לייתר חלק משמעותי מן התביעה האזרחית, שכן, ככל שייקבע כי המבקש לא מעל בכספי החברה, קביעה זו עשויה לשמוט את הקרקע תחת התביעה האזרחית או חלקה. 13. משאלו הם פני הדברים, נדמה כי נכון יהא לעכב את ההליכים בתביעה האזרחית עד להכרעתו של בית הדין לעבודה בסוגיה העובדתית הנדונה. יוער, כי לא שוכנעתי כי זכויותיה של החברה יפגעו מעיכוב ההליכים, וזאת משום שטענותיה לגבי הנתבעים הנוספים, כמו גם טענות נוספות אשר בית הדין האזורי לעבודה לא יידרש אליהן – יידונו בבית המשפט המחוזי לאחר שבית הדין האזורי לעבודה יכריע תחילה בשאלות העובדתיות הנוגעות למעשיו של המבקש. שאלות אלה קשורות הדוקות לזכויותיו וליחסי העבודה בינו לבין החברה, ויש ליתן עדיפות, כאמור, לבירורן בבית הדין לעבודה. 14. עוד אציין כי לא נעלמה מעיניי טענת המשיבה 5 כי עיכוב הדיון בעניינה במסגרת התביעה האזרחית יפגע בה בשל העיקול שהוטל על נכסיה. ואולם, אין בכך כדי לגבור על החשש האמור מהכרעות עובדתיות סותרות. אציין את המובן מאליו, כי פתוחה בפניה הדרך להגיש לבית המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר בהחלטה בעניין העיקול, נוכח עיכוב ההליכים, ויודגש כי איני נוקטת עמדה בעניין זה. 15. לאור כל האמור לעיל, הערעור מתקבל. אני מורה על עיכוב ההליכים בתביעה האזרחית עד שתוכרע התביעה בבית הדין האזורי לעבודה. אין צו להוצאות. ניתנה היום, ‏ד' באדר ב התשע"ט (‏11.3.2019). ש ו פ ט ת _________________________ 19005380_R03.docx גד מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1