ויסיאגין נ' ירושלים ואח'

3 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 53798-05-25 לפני: כבוד המשנה לנשיא נעם סולברג כבוד השופט יוסף אלרון כבוד השופט חאלד כבוב העותרת: אלה ויסיאגין נגד המשיבים: 1. הוצאה לפועל ירושלים 2. אריק בן חמו 3. מרינה בן חמו עתירה למתן צו על תנאי העותרת: בעצמה פסק-דין השופט יוסף אלרון: בעתירה שלפנינו מבוקש כי נורה על עיכוב הליכי פינוי העותרת מהדירה בה היא מתגוררת, כמו גם על בחינה מחדש של זכויות העותרת בדירה. בתמצית יתואר כי ביום 9.7.2012 הוגשה בקשה מטעם המשיב 2 לביצוע שטר בהוצאה לפועל נגד בן זוגה לשעבר של העותרת, במסגרת תיק הוצל"פ 03-21735-12-8. הלה הגיש התנגדות לביצוע השטר, אך זו נדחתה בהחלטת בית משפט השלום בירושלים מיום 13.6.2018 ב-ת"ט 50452-10-17 , משלא הופקד סכום הפיקדון הדרוש לצורך הליך זה. בהמשך, במסגרת הליך כינוס נכסים אגב הליך ההוצאה לפועל, נדונה בבית משפט השלום בחיפה תביעה לפירוק השיתוף שבין העותרת לבין בן זוגה, ביחס לדירה (ת"א 64585-02-19). בין היתר, בית המשפט קבע כי הזכויות בדירה הן כפי שנרשם בנסח רישום המקרקעין, כך שהעותרת ובן זוגה לשעבר הם בעלי הזכויות בדירה, בחלקים שווים. בהמשך, בית המשפט הוסיף וקבע כי העותרת אינה זכאית למעמד של דיירת מוגנת במכירת הדירה במסגרת פירוק השיתוף. לבסוף, התקבלה התביעה לפירוק השיתוף, נקבע כי הדירה תימכר כפנויה, וכונס הנכסים מונה גם ביחס לזכויות העותרת בדירה. בד בבד, במרוצת השנים, בן זוגה לשעבר של העותרת, הגיש מספר בקשות לביטול ההחלטה מיום 13.6.2018, אך רובן ככולן נדחו. בשלב מסוים, הלה הגיש בקשה נוספת לביטול ההחלטה ובצדה בקשה לעיכוב ביצוע הליכי פינוי הדירה (ת"א 29689-11-23). בית משפט השלום בירושלים בהחלטתו מיום 22.1.2025 דחה את הבקשה לעיכוב ביצוע, משנקבע כי סיכויי התביעה "אינם נחזים להיות גבוהים בשלב זה" וכי גם שיקולי מאזן הנוחות אינם לטובתו. מכאן, העתירה שלפנינו, שבה טוענת העותרת כי הדירה נרכשה אמנם במקור על-ידי בן זוגה לשעבר, אך ב-15 השנים האחרונות הלה אינו מתגורר בה, ואילו היא שנושאת לבדה בתשלומי המשכנתא וכיוצא באלו. בהמשך לכך, נטען כי בהסכם הגירושין שבין השניים סוכם כי העותרת תקבל את הדירה בישראל ואילו בן זוגה לשעבר יקבל דירה באוקראינה. על רקע האמור, נטען כי איומיה של המשיבה 1 "בפינוי פתאומי", כלשון העותרת, נסמכים על יסוד הליכים שהיא כלל אינה צד להם או שלא קיבלה בהם את יומה. דין העתירה להידחות על הסף, וכך גם דינה של הבקשה למתן צו ביניים שהוגשה בצדה. הלכה למעשה, בעתירה מבוקש שנתערב בהחלטות ערכאות שיפוטיות אחרות, בין ביחס לקביעת הזכויות בדירה ובין ביחס להליכי הוצאה לפועל ומימושם. ואולם, כידוע, בית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיהן של ערכאות שיפוטיות אחרות ובכלל זה על בתי המשפט האזרחיים או החלטות לשכת ההוצאה לפועל. זאת, למעט מקרים חריגים ונדירים שבהם מתגלה טעות בסיסית היורדת לשורש העניין, כדוגמת חריגה מסמכות במובנה הצר או שרירות קיצונית (בג"ץ 29253-11-24 קליימן נ' דפנה ברק-ארז, פסקה 2 (12.11.2024)). המקרה שלפנינו אינו מצדיק חריגה מהכלל האמור. בתום מספר הליכים ממושכים ומבוססים, דומה כי העותרת ובן זוגה לשעבר מנסים בדרך נוספת למנוע את הליכי מימוש הדירה; הפעם זו, באמצעות עתירה לבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק. אלא שמרבית טענות העותרת הן טענות ערעוריות מובהקות, אשר אין מקומן להתברר בהליך שלפנינו. גם חשש לאי-צדק או שרירות קיצונית אין בנמצא. עיון בהשתלשלות העובדתית שקדמה לעתירה, מעלה כי העותרת הייתה מיוצגת, פעילה ונוכחת בחלק ניכר מבין ההליכים, ובעיקר בתביעה לפירוק שיתוף הבעלות בדירה (ת"א 64585-02-19). בתביעה זו, הייתה העותרת נתבעת אשר ניהלה הליך הוכחות עד למתן פסק הדין שהכריע בדבר זכויות הדירה וחלקה של העותרת בה. זאת ועוד, סיכומי העותרת בהליך לפירוק השיתוף בדירה, חושפים כי חרף העובדה שהיא אינה צד רשמי להליך ת"א 29689-11-23, היא הייתה מודעת היטב להתנהלותו של ההליך, כמו גם לבקשתו של בן זוגה לשעבר לבטל את ההחלטה בעניין מימוש הדירה. מכאן, שאין ממש בטענת העותרת כי "הופתעה" מהליכי פינוי הדירה, וזאת בלשון עדינה. אשר על כן העתירה נדחית, וממילא מתייתרת הבקשה למתן צו ביניים. לפנים משורת הדין, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, כ"ד אייר תשפ"ה (22 מאי 2025). נעם סולברג משנה לנשיא יוסף אלרון שופט חאלד כבוב שופט