יצחק סויסה נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 5377/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5377/11 לפני: כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ח' מלצר המערער: יצחק סויסה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 14.7.11 בת"פ 7926-08-10 שניתן על ידי כבוד השופט ע' גרשון תאריך הישיבה: י' בניסן תשע"ב (2.4.12) בשם המערער: עו"ד ל' בר-זהר בשם המשיב: עו"ד א' בן ארויה פסק-דין השופטת ע' ארבל: ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בת"פ 7926-08-10 (כב' השופט ע' גרשון) מיום 14.7.11, שהרשיע את המערער בהחזקת סמים שלא לצריכה עצמית, והשית עליו 40 חודשי מאסר בפועל וכן 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים שלא יעבור עבירה מסוג זו שהורשע בה. 1. ביום 4.8.10 הוגש נגד המערער כתב אישום בו יוחסה למערער עבירה של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית. על פי כתב האישום, הואשם המערער בכך שביום 22.8.07, בעת חזרה מחופשה בת 48 שעות אותה קיבל בעת ריצוי עונש מאסר, הוא החזיק ופלט מגופו סמים מסוכנים מסוג הרואין (70 גרם) וחשיש (כ-50 גרם). במקביל לדיון בתיק מושא ערעור זה, הואשם המערער בבית משפט השלום בקריות בעבירות אחרות. במסגרת ההליכים שם, ביקש המערער לאחד את הדיון בתיקים. בשל עיכוב בקבלת חוות דעת של המז"פ בנוגע למקרה דנן, קבע בית משפט השלום שהתיקים לא יאוחדו והשית עליו עונש של 60 חודשי מאסר בפועל. 2. לאחר דיוני הוכחות הרשיע בית המשפט המחוזי את המערער בעבירה של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א) ו-7(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים, התשל"ג-1973. בגין כך, גזר בית המשפט את דין המערער והשית עליו 40 חודשי מאסר בפועל, מהם 10 חודשים ירוצו במקביל לתקופת המאסר שמרצה המערער לפי גזר הדין של בית משפט השלום בעבירה אחרת, וכן 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים שלא יעבור עבירה מסוג זו שהורשע בה. בית המשפט שקל את הנימוקים להקלה בעונשו של המערער, וביניהם מצב בריאותה הקשה של אם המערער החולה בסרטן, אשתו הנמצאת בהריון, והשיהוי הרב בהגשת כתב האישום. מנגד, זקף בית המשפט לחובת המערער את חומרת המעשה, וציין כי הימצאות סמים מסוכנים בבית כלא הינם גורם לנזקים בריאותיים למשתמשים, ולנזקים מערכתיים עבור שלטונות בית הכלא. בעניין החלטת בית משפט השלום שלא לצרף את התיק מושא הערעור דנן לתיק שהתנהל בפניו, קבע בית המשפט המחוזי שאינו מוצא מקום להתערב בהחלטה ושהיה זה בסמכותו של בית משפט השלום להחליט כפי שראה לנכון, וכי מכל מקום מדובר בנושא הנתון לשיקול דעתה של התביעה. 3. מכאן הערעור דנן. בדיון שנערך בפנינו, טען בא-כוח המערער כי טעה בית המשפט כשגזר על המערער עונש כה חמור. טענתו העיקרית הייתה כי שגה בית המשפט השלום כשדחה את הבקשה לאיחוד תיקים מנימוק טכני לטעמו – היעדר חוות דעת מהמז"פ המשטרתי, כאשר התברר לסנגור בדיעבד, לטענתו, כי חוות הדעת הודפסה כחודשיים וחצי לפני המועד בו טענה התביעה שחוות הדעת עוד לא הומצאה. לטענת הסנגור, אילו התיקים היו מאוחדים, כפי שהיה ראוי שיעשה, היה סיכוי גבוה כי העונש המצטבר שהיה מוטל על המערער בשני התיקים היה נמוך מזה שהושת עליו במצב הדברים הנוכחי. טענה נוספת שהעלה הסנגור הינה כי הזמן הרב שחלף ממועד ביצוע העבירה עד למועד הגשת כתב האישום בגינה – כמעט 3 שנים – היה צריך לבוא בחשבון השיקולים בגזירת הדין ולהפחית בעונשו. לבסוף, סבר הסנגור כי לא ניתן משקל מספיק לנסיבותיו האישיות הקשות של המערער, שהינו יתום מאב, אמו המבוגרת חולה בסרטן, ואשתו זקוקה אף היא לתמיכתו. 4. מנגד, סבר בא-כוח המשיבה שדין הערעור להידחות. באשר לשיהוי בהגשת כתב האישום טען הוא כי במעבדות המשטרה ניתנת עדיפות למי שהינו עצור, כאשר במקרה שלפנינו מדובר במערער המרצה עונש מאסר בפועל בבית הכלא, וככזה, עניינו נמצא בעדיפות שניה. עיכוב נוסף חל לאחר שנמצא כי הפרקליטות שטיפלה במקרה נעדרת סמכות עניינית והתיק עבר לטיפול בפרקליטות חיפה. לטענת הפרקליט, עניין השיהוי קיבל ביטוי בגזר הדין של בית המשפט המחוזי שפסק למערער עונש סביר שאינו סוטה מהמקובל בעבירה מסוג זה. באשר לטענה העיקרית בדבר צירוף התיקים, ציין בא-כוח המשיבה כי אופי כתב האישום חייב הגשתו לבית המשפט המחוזי, ולפיכך לא ניתן היה לאחד תיק זה עם תיק המתנהל בבית משפט השלום. אמנם, הייתה לטענתו אפשרות לצרף את התיק שהתנהל בבית משפט השלום לתיק דנן שהתנהל בבית משפט המחוזי, אך דבר זה לא התבקש על ידי הסנגור. הוא הוסיף וטען כי בקשה לצירוף תיקים נתונה לשיקול דעתו של התובע בין היתר בהתאם לחומר הראייתי בתיקים. לבסוף, הצביע בא-כוח המשיבה על עברו הפלילי המשמעותי של המערער ועל חומרת העבירה המתבטאת בכמות הגדולה של הסמים שניסה המערער להכניס לכותלי הכלא לאחר ששב מחופשה. בשל כל זאת סבר בא-כוח המשיבה כי דין הערעור להידחות. 5. אחר הדברים האלה הגיעה בקשה מטעם המערער להשלים טיעונים על אלה של סנגורו, ובה ביקש להדגיש כי מעולם לא סחר בסמים, הוא התמכר לסמים לפני שנים רבות ועל רקע זה ביצע עבירות רכוש בגינן שהה 25 שנים מחייו בכלא. כמו כן המערער ציין בבקשתו כי החזקת הסמים בכמות מסחרית הייתה מחוץ לכלא במטרה להצטייד רק לשימושו האישי עד לחופשה הבאה. בתקופה האחרונה עבר טיפולים ונגמל מהסמים. לבסוף, הביע המבקש תקווה להתחיל בחיים חדשים ורחוקים מכל עבריינות. דיון 6. דין הערעור להידחות. כידוע, אין ערכאת הערעור מתערבת בחומרת העונש שקבעה הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים בלבד (ע''פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (לא פורסם, 3.7.06); ע''פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.2.98); ע''פ 9437/08 אלגריסי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.5.09)). המקרה שבפנינו אינו נמנה על אותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבותנו. בית המשפט המחוזי שקל את מכלול השיקולים הצריכים לעניין. החדרת סמים מסוכנים לבית כלא הינה מעשה חמור ובעל השלכות מזיקות במיוחד. בתי המשפט הבהירו לא אחת את החשיבות שבמאבק בעבירת הסמים, כך למשל בע"פ 211/09 אזולאי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.06.10) אמרה השופטת פרוקצ'יה את הדברים הבאים: "על חומרתה המופלגת של עבירת החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית אין צורך להכביר מילים, ולא כל שכן כך הוא כאשר מדובר בכמות כה גדולה של סמים מסוג זה. הענישה בעבירות מסוג זה נועדה, קודם לכל, לשרת את מטרת הגמול לעבריין על עיסוק בסם העלול לסכן חיי אדם ולפגוע בבריאות המשתמשים בו; שנית, על העונש להעביר מסר חד-משמעי של הרתעה ביחס לעבריינים פוטנציאליים, ולשמש אות אזהרה אפקטיבי לכל מי שמתכוון לקחת חלק במערכת ההעברות והסחר בסמים, תהא אשר תהא הפונקציה אותה הוא ממלא בשרשרת זו של העברת הסם מיד ליד. מזה זמן רב, מדגישים בתי המשפט בפסיקתם את חשיבות הערך הענישתי בעבירות סמים כאחד הכלים החשובים בפעילות לביעורו של נגע הסמים. ההחמרה בענישה בגין עבירות סמים משרתת את מטרות הגמול וההרתעה, שהן היעדים העיקריים של הענישה בתחום הסמים." אין זה מיותר להדגיש כי קיימת חומרה מיוחדת במעשי המערער שנעשו תוך ניצול לרעה של חופשה שקיבל בעת ריצוי מאסר ממושך, במטרה להחדיר סמים מסוכנים לבית הכלא, ואנו סבורים שיש ליצור הרתעה מיוחדת מפני ביצוע עבירות מסוג זה. באשר לנסיבותיו האישיות של המערער אכן מדובר בנסיבות קשות, אך הן נלקחו בחשבון על ידי בית המשפט המחוזי, ולפיכך אין בהן כדי להביא לשינוי גזר הדין של בית המשפט קמא. בנוסף לכך, יש ליתן משקל לעברו הפלילי הכבד של המערער, בעיקר בתחום עבירות הרכוש, שממנו ניכר כי מדובר באדם המזלזל בחוק בעל דפוס עברייני. 7. טענתו המרכזית של הסנגור בערעור שלפנינו מופנית כלפי ההחלטה שלא לצרף תיקים שהתנהלו כנגד המערער בבית משפט השלום. דין טענה זו להידחות. ראשית, איננו מסכימים עם ההנחה של המערער כי איחוד התיקים היה בהכרח מביא לעונש מופחת, ואף בא-כוח המערער הודה בכך בדיון שבפנינו. יתר על כן, כאמור, בית המשפט המחוזי קבע כי 10 מתוך 40 החודשים שהושתו על המערער, ירוצו בחופף לעונש אותו הוא מרצה לפי גזר דינו של בית משפט השלום. בכך אפשר לראות משום התחשבות והקלה מסוימת של בית המשפט במכלול הנסיבות בהן מוטל גזר הדין, כולל מתן משקל להרשעתו המקבילה בבית משפט השלום. למעלה מן הדרוש אף נציין כי החוק אינו מקנה לנאשם זכות לצירוף תיקים, אלא הדבר נתון לשיקול דעת בית המשפט והתביעה. ברי כי התביעה איננה חייבת לצרף אישומים שונים ועל כן נדמה שלטענת הסנגור בעניין זה אין על מה לסמוך (וראו: יעקב קדמי סדר הדין בפלילים חלק שני 940 (2009)). 8. לעניין טענת הסנגור בדבר השיהוי. אכן, יש לעשות את מירב המאמצים להגשת כתב אישום בסמוך למועד ביצוע העבירות. הזמן שחלף בעניין דנן – כשלוש שנים – אכן רב ומצדיק התחשבות במסגרת גזר הדין. עם זאת, טענה זו נלקחה בחשבון במסגרת השיקולים לעונש של בית המשפט המחוזי, ועל כן אין אנו מוצאים בטענה זו משום טעם להתערבות בגזר הדין. לא התעלמתי גם מטיעוניו המשלימים של המערער ובעיקר מדבריו כי נגמל מנגע הסמים ומקווה להתחיל חיים חדשים, ואכן יש לקוות שבתום ריצוי עונשו כך יעשה, לאחר שיתמיד במסלול החדש בו החל ויקבל סיוע וחיזוק במסגרת הכלא. 9. בסופו של יום, העונש שנגזר על המערער אינו חורג מרף הענישה הראוי לעבירת סמים מסוג זה שהמערער הורשע בה, בהתייחס לחומרתה הרבה, ועל רקע השיקולים לקולא שנלקחו בחשבון. לא ראינו מקום להתערב בעונש שנגזר, בהיותו עונש מידתי בשים לב לאינטרס הציבורי כבד-המשקל בענישה מחמירה בעבירות סמים בכלל, ובמאבק בהחדרת סמים לבתי הכלא בפרט, ובמסגרת רף הענישה המקובל בהתייחס לנתוניו האינדיבידואליים של המערער. הערעור, אפוא, נדחה. ניתן היום, י"ג בתמוז תשע"ב (3.7.12). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11053770_B02.doc עכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il