תמיר חמד נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 5376/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5376/09 בפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ח' מלצר המערער: תמיר חמד נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 20.5.09 בת"פ 287/08 שניתן על ידי כבוד השופט מ' סובל תאריך הישיבה: ג' באדר התש"ע (17.2.2010) בשם המערער: עו"ד אלי כץ בשם המשיבה: עו"ד יעל שרף בשם שירות המבחן: גב' איריס תבור פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט סובל) בפ' 287/08 מיום 20.5.09, בגדרו נגזרו על המערער מאסר בפועל לתקופה של ארבע שנים, ומאסר על תנאי למשך 18 חודשים. כן הופעל, בחופף למאסר בתיק זה, מאסר על תנאי בן ארבעה חודשים שנגזר על המערער בת"פ 830/07 בבית משפט השלום לנוער בירושלים, והוא נפסל מהחזקת רשיון נהיגה למשך 6 שנים מיום שחרורו ממאסר. רקע ב. המערער – יליד 1989 – הורשע, על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן, בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, עבירה לפי סעיף 332 (2) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977, נהיגה ללא רשיון, עבירה לפי סעיף 10 לפקודת התעבורה, התשכ"א -1961, ונהיגה ללא ביטוח, עבירה לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), תש"ל - 1970. כנאמר בכתב האישום, ביום 16.12.08, סמוך לשעה 00:30 בלילה, נטל המערער – שאין לו רשיון נהיגה ומעולם לא למד נהיגה אצל מורה מורשה – את רכבה של אמו, ללא ידיעתה וללא רשותה, ונהג בו ברחובות בית שמש כשעמו שני חברים. סמוך לשעה 02:30 הבחינו ברכב שוטרים שנסעו בניידת. השוטרים קראו למערער לעצור, אולם הוא נמלט לכיוון תחנת כיבוי האש. בהמשך נסע המערער במהירות גבוהה, ובאופן מסוכן ופרוע, ברחובות בית שמש, לכיוון צומת ישעי, כשהניידת בעקבותיו. במקביל, הודיעו שוטרי הניידת בקשר לשוטרים בניידות אחרות על הרכב הנמלט, וביקשו מהם להציב מחסומים ולסייע בלכידתו. המערער הגיע לצומת ישעי אותו חצה ברמזור אדום. בשלב זה הצטרפה למרדף ניידת משטרה נוספת, שהמתינה לרכב בצומת רמת בית שמש, וחסמה את הכביש בו נסע המערער לכיוון דרום. המערער הגיע במהירות לצומת זה, והבחין בחסימתו על ידי הניידת. בתגובה, פנה המערער בצומת באופן חד ופתאומי, עלה על אי תנועה, נכנס אל נתיב הנסיעה הנגדי, ונסע במהירות לכיוון רמת בית שמש. המערער המשיך בנסיעה פרועה ברחובות רמת בית שמש ובכבישים שמחוץ לעיר עד לצומת עציונה, בעוד שתי הניידות דולקות בעקבותיו. בצומת עציונה נעשה ניסיון נוסף לחסום את דרכו של המערער, הפעם על ידי ג'יפ של משמר הגבול, אולם המערער הצליח לעבור גם מחסום זה, והמשיך בנסיעה לכיוון צומת האלה. בצומת האלה הצליח המערער לעבור ניסיון חסימה נוסף שהציבו שני ג'יפים של משמר הגבול, שקראו לו לעצור, נסע עד צומת עזקה ובפנייה הימנו חצה קו הפרדה רצוף בדרכו לכיוון שדות מיכה. ג. המרדף אחרי המערער נמשך קילומטרים רבים, וזאת תוך שהוא נוהג במהירות ובפראות, לרבות חצייה מסוכנת של מספר צמתים, בהם כאלה שאור הרמזור בהם היה אדום. בסמוך לכניסה ליישוב רבדים המתינה למערער ניידת משטרה שלישית, שפרסה מחסום דוקרנים על הכביש. המערער התקרב במהירות למחסום, בעוד לפניו נוסעת משאית. הגלגל הקדמי-שמאלי של המשאית פגע בדוקרנים והתפוצץ, והמשאית ירדה לשוליים וגררה עמה את הדוקרנים. משכך, הצליח המערער לחמוק גם ממחסום זה, והמשיך בנסיעתו הפראית. אחת הניידות שנסעה אחרי המערער, פגעה גם היא בדוקרנים באופן שאחד מגלגליה נוקר, ופרשה מן המרדף. המערער המשיך בנהיגתו הפרועה, כששתי ניידות בעקבותיו, והתקרב במהירות לצומת שאליו קרבה מכונית אשר עמדה לחצות את הצומת ברמזור ירוק; השוטרים בניידת סימנו לה לבלום כדי שלא תיפגע מרכבו של המערער. הרמזור לפונים שמאלה היה אדום. המערער חצה את הצומת מבלי להאט, והמשיך להימלט מהשוטרים עד הגיעו לתחום העיר גדרה; שם הצליח המערער לבסוף, באמצעות נסיעה מסוכנת ופרועה בכיכרות העיר, לחמוק מהשוטרים. ד. במהלך המרדף, שנמשך לאורך למעלה מ-50 ק"מ, נהג המערער ברכב בפראות ובמהירות מופרזת, שהגיעה במספר מקרים עד לכ-160 קמ"ש. מספר פעמים לאורך מסלול המרדף סטה המערער במכוון מנתיב לנתיב, תוך שהוא "חותך" את הניידות שניסו לעקפו, ובכך סיכן את חיי השוטרים בניידות ואת חיי הנוסעים ברכבו, והכל במטרה למנוע את מעצרו. לאורך כל המרדף נסעו השוטרים בניידות בהן מופעלים סירנה וציפרור; קראו למערער פעם אחר פעם במערכות הכריזה שבניידות, לעצור; והפצירו בו לעשות כן בהיותו מסכן את חייו, את חיי הנוסעים ברכבו ואת חיי עוברי הדרך. המערער לא שעה לקריאות השוטרים, והמשיך בנסיעתו. במהלך הנסיעה ביקשו שני חבריו של המערער, שהיו עמו ברכב, כי יעצור, ואמרו לו שהוא מסבך אותם ועלול להתהפך ולגרום למותם. בתגובה ענה להם המערער: "יתהפך העולם, אני לא אעצור", והמשיך בנסיעתו הפרועה. ה. בטרם גזר את הדין עיין בית המשפט בתסקיר שירות המבחן, בו צוין, כי המערער הוא צעיר אשר גדל במשפחה חד הורית קשת יום, ללא תמיכה, והוא מתקשה להתמודד עם אבדן, ולו חסכים רגשיים משמעותיים. נאמר, כי המערער מאופיין בהתנהגות ילדותית חסרת גבולות, לא יציבה ואימפולסיבית, כי הוא מכיר בחומרת מעשיו, אף שלא באופן מלא; הגם שהמערער ביטא נכונות לטיפול, לא נוצר בסיס להתערבות טיפולית. ו. בגזרו את הדין ייחס בית המשפט משקל לחומרת העבירות, וציין כי האירועים שתוארו נושאים חומרה מיוחדת וקיצונית, בהשוואה לאירועים מוכרים בתחום זה של עבריינות. הובא בחשבון עברו המכביד של המערער, הכולל שימוש בכלי רכב ללא רשות (בלשון פשוטה, גניבת רכב), ונסיעה פרועה תוך הימלטות ממרדף משטרתי, וכן כי את העבירות נשוא ההליך דנן עבר המערער בעודו ממתין לגזירת עונשו באירוע דומה. מנגד ייחס בית המשפט משקל לגילו הצעיר של המערער, להודאתו ולחרטה שהביע. הערעור והדיון ז. בערעור נטען, כי שגה בית המשפט שעה שלא התחשב בנסיבותיו האישיות של המערער, ולמעשה התייאש מן האפשרות כי ישוב למוטב. נטען, כי היה מקום לייחס משקל להודאתו המיידית, באופן המצביע על נטילת אחריות של ממש, ולמכתבים שהוגשו מטעם אנשים הקרובים לו. כן נטען, כי שגה בית המשפט בהידרשו לתיקים פתוחים התלויים ועומדים כנגד המערער. ח. לקראת הדיון עיינו בתסקיר משלים, שהוגש לבית משפט זה, בו צוין כי המערער מוגדר כאסיר בעל סיכון גבוה לבריחה, ועל כן אינו משולב בפעילות חינוך או בתעסוקה. המערער גם דיווח על שימוש מזדמן בעבר בסמים, אך נמצא נקי בבדיקות. כן נאמר כי המערער עובד בחוליית האגף בו הוא כלוא, לשביעות רצון הצוות, ונמצא בקשר תמיכתי עם העובד הסוציאלי. ט. בדיון חזר בא כוח המערער – שטען כל הניתן – והדגיש כי בית המשפט לא הביא בחשבון לקולה את העובדה שבשנתיים הקודמות לאירוע נשוא כתב האישום (בפועל היו אלה ארבעה עשר חודש), לא עבר המערער כל עבירה; לא ניתנה, כנטען, תשומת לב דיה לנסיבות האישיות המנויות בתסקיר. נטען כי העונש כבד, ונתבקש "אשנב של תקוה". באת כוח המדינה ציינה כי המערער מעולם לא למד נהיגה, וכי והמרדף התנהל לאורך כ-50 ק"מ, בתי המשפט ניסו ללכת לקראת המערער במקרים קודמים, אולם ללא הועיל. אשר לתיקים התלויים ועומדים, נאמר כי המערער הודה בהם, ועל כן לא היתה מניעה כי הפרקליטות תציגם בפני בית המשפט. הכרעה י. בטרם נכריע, עיינו בגיליון הרשעותיו הקודמות של המערער, שלמרבה הצער, הספיק לעמוד לפני תיק זה חמש פעמים לפני בתי המשפט (כולן בבית המשפט לנוער), בעיקר בעבירות רכוש, ברובן אך לא כולן קשורות ברכב, אולם גם בעבירות אלימות. לאחר התיק הנוכחי נדון המערער (ביום 10.6.09) בתיק נוסף – ישן יותר – בעבירות קרובות במהות של שימוש ברכב ללא רשות, נהיגה פוחזת של כלי רכב, ואי-ציות לרמזור אדום, ל-12 חודשי מאסר שמהם 5 חודשים במצטבר לעונש שבתיק דנא, וזאת לאחר שצורפו שני כתבי אישום נוספים, האחד בגין גניבה והיזק בזדון, והאחר נסיון פריצה לרכב ותקיפה הגורמת חבלה של ממש. בנסיבות לא היתה לטעמנו מניעה להצגת אותו תיק בפני בית המשפט בתיקנו שלנו, כיון שהמדובר היה בכתב אישום שהוגש עוד ב-2007, לפני העבירות נשוא כתב האישום דנא, והוא הדין לכתבי אישום אחרים; לא היה המדובר במב"ד שאין ככלל מקום להציגו, אלא בכתבי אישום "שעברו כבר מסננת תביעתית לעניין ראיות לכאורה, ושלגביהם המבחן מטבעו גמיש יותר, אף שגם כאן יפה זהירות" (בש"פ 6718/06 פלונים נ' מדינת ישראל (לא פורסם). י"א. בודאי עתה, בגדרי ערעור, אפשר להשקיף על התמונה הכוללת של עברו של המערער. השאלה שלפנינו היא היש מקום, נוכח גילו הצעיר של המערער, להתערב בחומרת עונשו. חוששני לאחר העיון כי התשובה אינה יכולה להיות בחיוב. אכן, מדובר באדם צעיר מאד, שחייו עודם בראשיתם, ויש לקוות כי יצליח להתעשת עם ריצוי עונשו. ואולם, מנעוריו חטא המערער למרבה הצער בעבירות שונות, לרבות בתחום בו עסקינן. המקרה דנא חריג בחומרתו, גם בין תיקי המרדפים המוכרים לבית משפט זה באורך המרדף - כ-50 קילומטרים, בתעוזה, וכמובן בסיכון הגדול שריחף, מטבע הדברים, מעל עוברי דרך ונוסעי הרכב ושתודה לאל לא התממש. אין צורך להכביר מלים על כך וגם אין חולק. אכן, בית משפט זה הציב רף של מספר שנות מאסר כדי להילחם בתופעה (ראו ע"פ 2410/04 מדינת ישראל נ' אבולקיעאן (לא פורסם); ע"פ 2100/06 מדינת ישראל נ' אבולקיעאן (לא פורסם); ע"פ 2079/06 אבו עצא נ' מדינת ישראל (לא פורסם). באותם תיקים הוטלו ארבע שנות מאסר. ואולם, במקרים לא מעטים אחרים הוטלו עונשים נמוכים מזה, גם בין שנה לשנתיים בבית משפט זה, ואף עונשים נמוכים יותר בבתי משפט אחרים, שהשכיל הסנגור להציג. הובהר גם כי אין מדובר בענישה "אוטומטית" של ארבע שנים, אלא על כל מקרה להיבחן לגופו, וכדברי השופט לוי בע"פ 1535/06 מדינת ישראל נ' לוי (לא פורסם): "מטבע הדברים, מצווה הערכאה הדיונית לבחון את נסיבותיו האישיות של כל נאשם הנקרא לתת את הדין בפניה, ועל כן אך ברור הוא, כי אין מדובר ברף ענישה כובל שאין לסטות ממנו, אלא בהתוייתה של מדיניות ענישה ראויה". י"ב. ואולם, חוששני כי במקרה דנא הרף נוטה בבירור לאי התערבות בעונש שהשית בית המשפט קמא. אכן, בתקופה המיידית שקדמה לעבירה הנוכחית – 14 חודשים מאז שחרורו ממאסר קודם – לא הסתבך המערער בעבירות, ובגיל צעיר יש לכך כמובן משמעות; אך בזאת אין די, שעה שלנגד עינינו העבר הפלילי המכביד וחומרת הפרשה הנוכחית, נזכיר כי מאסר על תנאי הושת בחופף, וגם בהמשך, בתיק שנגזר בו הדין לאחר התיק דנא, נחפף חלק מן העונש למאסר הנוכחי. זהו אפוא מקרה שבו נוטה הכף בבירור לאי התערבות באשר גזר בית המשפט קמא. י"ג. איננו נעתרים אפוא לערעור. אנו מקווים ומאחלים למערער כי הלקח הפעם יופנם על ידו, כך שישים קץ במאסר זה למעורבותו העבריינית, ויפנה לאופקים של אדם מן הישוב. ניתן היום, ח' באדר התש"ע (22.2.2010). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09053760_T01.doc/צש+הג מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il